שו"ת בית דוד ז

אית להו דפסח בשפיכה א"כ ברווחא אית לן למימר דמקרא דריוה"ג עצמו מוכח כן ואדרבה דמקרא דריוה"ג מוכח דגם בכור הוא בשפיכה והיינו דתני כן בתוספתא דגם בכור הוא בשפיכה והוא משום דאתיא כריוה"ג ומעתה בין לריוה"ג דיליף למעשר ופסח מקרא דדמם תזרוק ובין לר"י דיליף לה מקרא דדם זבחיך ישפך תרווייהו אית להו דפסח בשפיכה רק דאיכא בינייהו לענין אי בעינן כנגד היסוד דלריוה"ג דנפיק לי' מדמם תזרוק א"כ ילפינן זריקה מעולה דטעון שיתן כנגד היסוד דווקא והתוס' בזבחים [דף נ"א א' ב'] נתקשו הרבה דלמאן דיליף למעשר ופסח מקרא דדם זבחיך א"כ מנלן דבעינן יסוד ולא העלו כלום וא"כ באמת לר' ישמעאל לא בעינן שיהי' כנגד היסוד והא דתנן בפ' איזהו מקומן ובלבד שיתן כנגד היסוד וכן בפסחי' זורקו כנגד היסוד אתיא כריוה"ג דווקא והא דאמרינן בזבחי' עלה דהך מתניתין דהבכור והמעשר ופסח כו מאן תנא א"ר חסדא ריוה"ג היא אין הכוונה דכולהו בזריקה וכמו שפירש י דבאמת גם לר' יוה"ג הכל בשפיכה ואפי' בכור וכדתנינן בתוספתא ופסקה הרמב"ם וכדמוכח מקרא עצמו דריוה"ג וכדכתיבנא לעיל אלא דהכוונה הוא מאן תנא דבעינן יסוד דווקא וע"ז אמר רב חסדא הא מני ריוה"ג היא דאילו לר"י לא בעינן יסוד דווקא והך ומנ"ל דבעינן יסוד הוא סיומא דמלתא דלעיל ולא שהוא מלתא באנפי נפשי' רק דקאי אדלעי' והכי קאמר ולריוה"ג מנ"ל דבעינן יסוד וע"ז קאמר ר"א אתיא זריקה מעולה ולרב חסדא הוי פשיטא לי' הך מלתא ולא קבעי לפרושי והש"ס הוא דקא מיבעי לי' ומנ"ל דבעינן יסוד וע"ז אתא ר"א לפרושי מלתא דרב חסדא וכהנה רבות בש"ס ואף דבפסחים קאמרינן להדיא מאן תנא דפסח בזריקה אר"ח ריוה"ג היא צ"ל דהרמב"ם לא הי' כן בגרסתו אלא מאן תנא סתם וכמו שהוא הגירסא בזבחים ובמתניתין דתני זורקו לשנא דקרא נקיט וכמש"כ דבלישנא דקרא קרי גם לשפיכה זריקה והתוספתא דדרכה לפרושי טפי נקיט באמת לשון שפיכה וכדתני בתוספתא פ' ד' עיי"ש רק דהאמוראים ומסדרי הש"ס חלקו בניהם לקרות לזה זריקה ולזה שפיכה כדי להבדיל בין הנושאים ומעתה אין שום סתירה מש"ס דילן להך תוספתא ושפיר פסקה הרמב"ם להלכה ודו"ק

ובזה יתיישבו כל קושיות התוס': עד אחת: והיינו משום דשפיר מצי לחד תנא למסברינהו לתרווייהו דפסח בשפיכה וכל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ופסח בשפיכה נפקא לי' מדר' יוסי הגלילי ואייתר לי' ודם זבחיך ישפך לכל הניתנין בזריקה כו' וגם קושייתם הרביעית והחמישית נמי יתיישבו משום דר"ע נמי אית לי' כריוה"ג דנפקא לי' מעו"פ מקרא דדמם תזרוק דבכור ולכך פליג על ר' ישמעאל בפ' איזהו מקומן ודריש לאחד תם ואחד בעל מום מיהי' לך דרישא דבשרם יהי' לך וכריוה"ג ואפ"ה אית לי' דפסח בשפיכה ומשום דמוכח כן מקרא דריוה"ג עצמו וכדכתיבנא לעיל וכמו כן ר' יאשי' נמי דדריש לה בספרי מקרא דקודש הם נמי אית לי' דפסח בשפיכה מאותו קרא עצמו דהא בין ר' יאשי' לריוה"ג ליכא מידי דתרווייהו מחד קרא נפקי רק דמר יליף לה מקודש הם ומר יליף לה מדמם והכל חדא ופשוט

ובכדי ליישב יתר פסקי הרמב"ם הסותרים זא"ז צריכינן לברורי היטב פירושא דשמעתין דפסחים ודזבחים באופן שלא יהיו סותרים זא"ז דרש"י בפסחים פירש להך דכשתמצא לומר לדברי ר"י זריקה בכלל שפיכה כו' משום דכל הנזרקין אם נתנן בשפיכה יצא ואין זה במשמעות הלשון כלל ולדבריו טפי הל"ל דשפיכה בכלל זריקה והי' הלשון מתיישב יותר לכך נראה דהרמב"ם קמפרש לה ע"ד מה שאמרו יש בכלל מאתים מנה דהכוונה דבכלל מאתים נכלל בזה ממילא מנה וה"נ דכוותייהו קמפרש להא דזריקה בכלל שפיכה דר"ל דכשעושה שפיכה נכלל בזה גם זריקה והיינו משום דשפיכה עדיפא טפי וכמו דנכלל במאתים מנה (ומה שהקדים שם תי' בכלל קודם לתי' מאתיים וכאן הקדים תי' זריקה לתי' בכלל משום תי' יש דנקיט התם הוצרך להקדים תי' בכלל) וא"כ לר"י יוכל ליתן לכתחילה בשפיכה לאותן הניתנין בזריקה והיינו משום דעדיפא מיני' עבדי לי' אבל שפיכה אינו בכלל זריקה ולכך אותן דבשפיכה אם נתנן בזריקה לא יצא אף בדיעבד ומשום דגרוע קמגרעי לה ולא תליא הך מלתא כלל בהא דחנינן דהניזרקין שנתנן בשפיכה יצא רק דמסברא אית לי' לר' ישמעאל כן דשפיכה עדיפא טפי מזריקה וגם ר"ע לא נחלק עליו משום דלית לי' כהך ברייתא דהניתנין בזריקה רק דבסברא בעלמא פליג עליו וסבירא לי' דתרווייהו כהדדי נינהו ולא זה עדיף מזה ולא זה מזה וכיון דלר"י גם לכתחילה יוכל ליתן את הזבח בשפיכה לכך שפיר מיקרי מתנותיהם שוות ופוטר הפסח את הזבח ואף דלא שוו לגמרי שזה במתנה א' וזה בב' מתנות מ"מ כיון שיש ביניהם איזה צד השתוות בדבר א' לכתחילה ששניהם בשפיכה שפיר מקרי מתנותיהם שוות ופוטר את הזבח אבל משום מאי דבדיעבד אם נתנן בשפיכה יצא לא הוי קרי לי' מתנותיהן שוות דמדיעבד אין ראי' כלל ור"ע דס"ל דאין שום עדיפות לשפיכה על זריקה וא"כ לכתחילה וודאי דלא מני למעבד להזבח בשפיכה ולכך מקרי אין מתנותיהן שוות ולא קפטר הפסח לזבח אבל אה"נ דמצי ר"ע למסבר להך דכל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא בדיעבד רק משום דיצא בדיעבד לא מקרי מתנותיהן שוות לפטור הזבח בברכת הפסח כיון דלכתחילה אין מתנותיהן שוות בשום צד וכיון שכן שפיר פסק הרמב"ם כר"ע דלא פטר הפסח את הזבח ואפ"ה פסק כהברייתא דהניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ואין כאן שום סתירה כלל: וזה פשוט: אך לפ"ז תתחזק הקושיא יותר מסוגין דזבחים כיון דלפי דברינו גם ריע מצי סבר כהך ברייתא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא א"כ מאי משני הש"ס בזבחים עלה דפריך ואכתי מיבעי' לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשני סבר לה כר"ע כו' ולדברינו דגם ר"ע לא פליג על הך ברייתא א"כ לא משני מידי

ועוד קשה לפ"ז הא דפריך הש"ס ור"י מפיק קרא להכא ולהכא דרש"י לפי פירושו כתב דע"כ ההיא ברייתא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אתיא כר"י דכר"ע לא מצי אתיא דא"כ אמאי לא זו פא"ז ולא זפא"ז כו' עיי"ש אבל לדברינו דההיא ברייתא שפיר אתיא כר"ע וא"כ מנלן להש"ס דהברייתא אתיא נמי כר' ישמעאל ולמפרך ור"י מפיק קרא להכא ולהכא דאימא דאתיא כר"ע לחוד ולא קשיא ולא מידי

אבל באמת אחר העיון נראה דלק"מ ודברי הרמב"ם ברורים ונכונים דהא יש להבין מאי מקשה הש"ס שם ואכתי להכא הוא דאתא הא מיבעי' לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ור"ל דתרתי לא מצי מדרש מיני' וכמו שפי' רש"י וקשה טובא דמאי תרתי דרשות שייך בזה דהך ילפותא דבשפיכה יצא ילפינן מדכתיב ישפך והך ילפותא דבמתנה אחת כיפר ילפינן מדלא כתיב סביב ושפיר ילפינן לתרווייהו מהך קרא ואין כאן תרתי מילי ממד קרא כלל דאף דמוקמינן לקרא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והיינו מדכתיב ישפך מכל מקום ממילא משתמע מיני' דבמתנה אחת כיפר מדלא כתיב סביב ובשלמא מאי דמקשה הש"ס להלן ואכתי מבעי' לי' לכדר"י דיליף למעשר ופסח דטעון מתן דמים מהך קרא