שו"ת בית דוד נו

שלא ע"י התרת חכם עדיף טפי ואתיא במכ"ש מנדר שהותר ע"י התרת חכם וא"כ כיון דבנדרי שגגות לא הותרו האחרים במעמיד א"כ כ"ש דבנדר שהותר ע"י התרת חכם לא אמרינן במעמיד נדר שהו"מ הו"כ ובכדי ליישב דבריהם נלענ"ד לפרש דברי הירושלמי שלא כדברי המפרש בעל פני משה שהבאתי לעיל דקמפרש דר' בא לאוספי אתא עלי' על קושיית רשב"ל והוא כעין ולטעמך תקשה טפי והך דר' יוסי בשם ר' הילא הוא הכל מדברי ר' בא דמסיים למלתי' דע"כ ליכא לפרושי לדב"ה אלא כדמפרש ר' יוסי בשם ר' הילא דפירושו זה באמת הוא דחוק טובא בלישנא דהירושלמי כמבואר לכל מעיין לכך נראה לפענ"ד לפרש בפשיטות דר"י בא לשנויי קושוית ר"ש בן לקיש דקאתי בלא הך דר' יוסי בשם ר' הילא והכי קאמר מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שהו"מ הו"כ כאן שא"צ חקירת חכם לא כ"ש ור"ל דהך דב"ה אתיא במכ"ש מדר"ע וא"כ ממילא מובן דהך דר' עקיבא לא אתיא מדב"ה וא"כ שפיר בא ר"ע להוסיף דאפי' בנדר שהוא צריך חקירת חכם נמי אמרינן נדר שהו"מ הו"כ דמדב"ה לא שמעינן אלא בנדר שהוא בטל מאליו ור' יוסי בשם ר' הילא קאתי לשנויי קושיית ר"ש בן לקיש באנפי אחריתא דב"ה מיירו באומר אילו הייתי יודע כו' לא הייתי נודר כלל ונמצא שהוא נדר בטעות גם לגבי האחרים וא"כ וודאי דלא שמעינן מזה הך דנדר שהו"מ הו"כ דאמר ר"ע ומשום דשאני הכא דהוא בטעות לגמרי גם לגבי האחרים ולכך שפיר בא ר"ע לחדש הך מלתא דנדר שהו"מ הו"כ כנלפע"ד לפרש דברי הירושלמי בפשיטות ועיין

והנה מפשטא דלישנא דר' יוסי נראה דגם לפי האמת לדידן דאית לן הך דר"ע דנדר שהו"מ הו"כ אפ"ה לא מתוקמא הך דב"ה אלא באומר לא הייתי נודר כלל ומשום נדרי טעות וא"כ ע"כ ר"י בשר"ה לית לי' האי ק"ו דאמר ר' בא דנדרי שגגות אתין במכ"ש מנדר שהוא צריך חקירת חכם ואדרבה ס"ל בהיפך דדווקא בנדר שצריך חקירת חכם אמרינן הו"מ הו"כ אבל בגדרי שגגות דבטל מאיליו לא אמרינן בזה הו"מ הו"כ ולכך הוצרך לאוקמי לדב"ה גם לפי האמת דמיירי דווקא באומר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר כלל ומשום דהוא נדר בטעות גם לגבי האחרים

ומעתה ברווחא נוכל לומר כיון דחזינן לרבה בשמעתין דמוקי לפלוגתייהו דב"ש וב"ה במשנה ומחליף דבריו בשעת החזרה משעת הנדר אבל במעמיד ס"ל דלא הותרו האחרים דגם הוא סבר כר' יוסי בשם ר' הילא דנדר שצריך עקירת חכם עדיף טפי לומר בו נדר שהו"מ הו"כ מנדר שבטל מאיליו מבלי עקירת חכם ולכך בנדר שהותר ע"י חכם אפי' במעמיד נמי אמרינן בי' נדר שהו"מ הו"כ ובנדר הבטל מאיליו בעינן דווקא שיהא משנה ומחליף דבריו בשעת חזרה משעת הנדר דאז הוא דאמרינן בי' הו"מ הו"כ כיון שהוא כעין טעות גם לגבי האחרים בלשון הנדר ולא שהוא טעות גמור לגבי האחרים שיהיו ניתרים גם מבלי הך סברא דהו"מ הו"כ דזה אינו דהא באמת הוי בעי לנדור מהם רק שהוא כעין טעות כיון שע"י שטעה במקצתו טעה נמי בלשונו גם לגבי האחרים ולכך בצירוף טעותו בלשון אמרינן תו בי' הך סברא דהו"מ הו"כ אבל במעמיד שאין כאן טעות בלשון כלל לגבי האחרים לא אמרינן בנדר הבטל מאיליו הך סברא דהו"מ הו"כ ור"ע בא לחדש הך מלתא דבניתר ע"י חכם שפיר אמרינן נדר שהו"מ הו"כ גם במעמיד ורבא דמוקי לפלוגתייהו במעמיד הוא בכדי ליישב קושיית הירושלמי דמאי בא ר"ע לחדש הך מלתא הא כבר שמעינן מדב"ה ע"כ דס"ל כר' בא בירושלמי דהך דנדרי שגגות אתיין במכ"ש מנדר שצריך חקירת חכם וא"כ הך דר"ע לא הוי שמעינן מדב"ה ונמצא דהנך אמוראי כהנך אמוראי רבא כר' בא ורבה כר"י בשי"ה וכיון שכן תו לא קשיא מידי לדעת האיכא מ"ד שהביא הר"ן מהירושלמי לדידן דפסקינן כרבה ודוק: וסבור הייתי לומר דרבה לגמרי ס"ל כר' יוסי בשר"ה דבנדרי שגגות לא אמרינן כלל הך סברא דהו"מ הו"כ כיון דהוא בטל מאיליו בלי חקירת חכם והא דמתירין ב"ה הוא רק משום דהוא נדר בטעות גם לגביה אחרים רק דבזה הוא מחולק עם ר"י בשר"ה דר"י בשר"ט סבר דלא מיקרי נדר בטעות גם לגבי האחרים אלא באומר אילו כו' לא הייתי נודר כלל שזהו טעות בעיקר הנדר אבל טעות בלשון לאו כלום היא ורבה ס"נ דגם במשנה נמי מקרי נדר בטעות גם לגבי האחרים כיון שהלשון שאמר הוא בטעות ולגבי נדרים בעינן דווקא שיוציא בשפתי' דלבטא בשפתיים כתוב וכדכתיבנא לעיל בריש קונטרס דנא וזה הי' נכון מאוד בסברא דאילו לפירושם של הר"ן והרא"ש והרשב"א אינו מתיישב כ"כ ומשום דמה ענין משנה ומחליף הלשון משעת חזרה לשעת הנדר להיות מסייע לסברת הו"מ הו"כ עד שנאמר שבצירוף שינוי הלשון אמרינן הו"מ הו"כ ובלא"ה לא אמרינן הו"מ הו"כ אבל אם נאמר דרבה משום דנדר טעות לחוד קאתי עלה וס"ל דגם זה מיקרי נדר טעות לגבי האחרים אתי שפיר טובא וגם דעת האיכא מ"ד הי' מתיישב טפי דלא זו דהיה קשה עלי' מהירושלמי אלא דאפי' ראי' נמי איכא לדידן דפסקינן כרבה דס"ל כר"י בשר"ה אלא דהדרנא בי משום דכולא סוגיין דתלמוד בבלי לא מתיישבא לפ"ז כלל ומשום דכולי' סוגיין משמע דגם לרבה ההיתר הוא מטעם נדר שהותרה מקצתו הותרה כולו ולא ראיתי להאריך בזה וגם בישוב הסוגייא לדבריהם ומה שהקשה עליהן הר"ן וגם יותר מה שיש לישא וליתן בדבריהם מחמת שאינו נוגע לנ"ד דבנ"ד דהוי נדר הבטל מאליו כנדרי שגגות הכל מודים דתליא במשנה ומעמיד וכדכתיבנא לעיל ולא באתי רק ליישב ולפרושי דברי הירושלמי לדבריהם הואיל ואתא לידן בהא סליקנא ובהא נחיתנא דבנ"ד א"צמ שאלה אפי' מדרבנן וראיתי בפתחי תשוב' שהבי' בשם שער המלך שהעיר ג"כ במקצת דינים אלו וספר שער המלך אינו ת"י לעיין בו והנלע"ד כתבתי וחתמתי

דוד טעביל במה' משה זלל"הה

סימן יד

ונידון שאלתו הראשונה אשר שאל באיש אחד שמתה אשת. לא לנו בלא זרע קיימא ומחמת שהחולי שלה נמשך זמן רב והייתה מיושבת בדעתה השתדלה אצל בעלה שיעשה רצונה אחרי שהיא בעוצם השתדלותה אספה לו רכושו שבאם שתעדר ר"ל יתן בעלה סך שלשים רו"כ לאמה הזקינה ונתרצ' לדברי' עד שנתן שט"ח בח"י ע"ס הנ"ל עודנה בחיים חיותה והנה יש אחות קטנה לאשה הנפטרת הנ"ל נשואה זה ערך ד' שנים אך לא מתדר לה אצל בעלה וכמה פעמים רצתה להתגרש ממנו ולא יכלה להספיק רצונה וכהיום שנפטרה אחותה הגדולה הנ"ל דאבה לבה של הזקינה שתשלוט אשה אחרת על חיל בתה המוכחת לזאת השתדלה אצל חתנה האלמון שכאשר תתגרש בתה הקטנה תנשא לו וכאמה כן בתה אף היא נתנה עיניה על רכושו וחתנה לאשר נתיירא ממנה מחמת טעם כמום הוכרח להבטיח לה זאת אח"ז הלכו אשה ובתה הנ"ל והשתדלו ג"פ מחתנה השני ע"י שנתנו לו ארבעים רו"כ ולקחו ע"ז השלשים רו"כ מה שמגיע מחתנה הראשון ומאז ועד עתה מעלה לה מזונות ותהם כל העיר לאמר דבר מכוער הוא זה שיתן אחד מעות לאשת חבירו שתתגרש מבעלה ותנשא לו כי לאו כולי עלמא ידעי שהמעות הוא משט"ח שהגיע להזקינה והנה לולי ההבטחה הנ"ל אפשר הי' להעשות קירוב בין הזוג כי האשה קודם גירושין בקשה מהאלמון שיתן לה ת"כ על ההבטחה בכדי שלא תשאר קרח מכאן ומכאן ויעצתי להם שיעשו לכל הפחות עצהיו"ט היינו שהאלמן יתן לה שט"ח בח"י ע"ס ארבעי' רו"כ ובאם שלא ירצה אח"כ לישאנה תגבה ממנו השט"ח ולא תפסיד מעותי' שנתנה לבעלה אבל לאי יעשה כזאת בישראל שיעשו התקשרות שידוכין בעודה א"א

ונסתפק כ"ת בזה אם יש לדמותו להא דאיתא בהגהות מרדכי בקדושין והובא ברמ"א סי' קמ"ג בראובן שנתן ממון לשמעון לגרש את אשתו וגם מעלה לה מזונות והכל כדי שיקחנ' ופסק דלא תינש' לו כלל דהוי כמוסרין נשותיהן זל"ז ולפענ"ד הדבר פשוט להיתר ואין צריך לפנים יען כי