שו"ת בית דוד נה

צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאין צריך חקירת חכם לכש"כ ר"י בשם ר' הילא משום נדר טעות דאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר ע"כ לשון הירושלמי והמפרש בעל פני משה כתב דהכי פירושו דר' בא השיב לרשב"ל כעין ולטעמיך ור"ל לפי דבריך דטעמא דב"ה משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו א"כ הוא כש"כ מדר"ע אלא ע"כ דטעמא דב"ה הוא משום נדר בטעות וכר' יוסי בשם ר' הילא והך דר"י בשם ר' הילא הוא הכל מדברי ר' בא דקמסיים לתרוצי קושיית ר"ש בן לקיש דמדב"ה לא הוי שמעינן להא דר"ע משום דטעמייהו משום נדר טעות גם לגבי האחרים שאלו הי' יודע לא הי' נודר כלל אף על האחרים ולכך הוצרך ר"ע לאשמועינן הך דינא דהותרה מקצתו הותרה כולו דלא הוי ידעינן לי' עד עתה זהו תוכן פירושו של בעל פ"מ ודבריו צריכין תיקון קצת דמה שפירש דר' בא השיב לו כעין ולטעמיך דא"כ תיקשי הא הך דב"ה נשמע מכ"ש מדר"ע ול"ל לב"ה לאשמועינן אינו מובן דהא ב"ה קדמי טובא לדר"ע ואם נאמר דהכי כוונתו דעכ"פ ב"ה וודאי דהוי ידעי מהא דר"ע א"כ תיקשי דמאי קמשני ר' יוסי בשם רי הילא משום נדר בטעות ותיפוק לי' בלא"ה גם בלא טעות משום נדר שהו"מ הו"כ

וצריך לומר דה"ק דאם איתא דטעמא דב"ה הוא משום נדר שהו"מ הו"כ א"כ ה"ל לאשמועינן רבותא טפי דגם בנדר שצריך חקירת חכם נמי אמרינן הו"מ הו"כ אלא ע"כ דב"ה אכתי לא הוי סברי הנך דהו"מ הו"כ עד שבא ר"ע וחידש זה וטעמייהו דב"ה בנדרי שגגות היא משום נדר טעות כצ"ל בכוונתו הרי דחזינן להדיא דהשתא דאתינן לדברי ר"ע דס"ל דאפי' בנדר שצריך חקירת חכם אמרינן נדר שהותר מקצתו הו"כ א"כ מכ"ש היכי דהנדר בטל במקצתו מאליו בלי התרת חכם כנדרי שגגות ודומיהן דבטל כולו וכדאמר בירושלמי מה אם תמן כו'

וראיתי בפתחי תשובה שהביא בשם שעה"מ בפי"ב מהל' נדרים ה"ו שנסתפק במי שהיו לפניו שתי בהמות ונדר ואמר הרי אלו עולה ונמצאת אחת מהן בעלת מום או טמאה מי אמרינן נדר שהו"מ הו"כ או דלמא ע"כ לא אמרינן נדר שהו"מ הותרה כולו אלא כשחל הנדר מעיקרא ושוב הותר מקצתו ע"י פתח והתרת חכם אבל היכי דבמקצתו הוא בטל ממילא בלא התרת חכם אפשר דאמרינן ב בי' ככל היוצא מפיו יעשה ושקיל וטרי בזה מדברי הריטב"א והר"ן עיי"ש והמחבר פתחי תש בה בעצמו בנ"צ הקשה עליו מהך דנדרי שגגות אלא שלא ביאר כל הדברים כל הצורך גם לא הביא להא דהירושלמי ולפ"ז הוא פשוט הדבר להיתר אלא שראיתי בתשובות מהר"י ויי"ל בסי' ט"ו הב או בקצרה הד"מ בסי' רכ"ט שכ' וז"ל אשה שנדרה להתענות בכל יום ולא הוציאה אלא יו"ט בלבד בספר יו"ד (וכוונתו היא על הטור כידוע) פליגו בה רבוותא אם היא צריכה התרה או לא וראיתי מעשה ממהר"י מולין שהי' מצריך להתיר לה ונראה כיון דאיכא מרבותינו שאין מצריכה התרה א"כ כשמתירים לה בג' הדיוטות לא הוי כמו נדר שהו"מ הו"כ דהא לדידהו לא צריך התרה עכ"ל וכוונתו פשוטה דהך עובדא דמהר"יו מיירי בקבלה עליו להתענות ב' וה' כל השנה ולא הוציאה אלא יו"ט אבל חנוכה ופורים לא הוציאה מכללם והך פלוגתא דרבוותא דכ' המהרי"ו כוונתו להך פלוגתא שכ' הטור ביו"ד סי' רט"ו בנודר להתענות זמן ידוע ואירע בו שבתות ויו"ט וחנוכה ופורים דדיעה קמייתא שם בטור ס"ל דגם חנוכה ופורים צריך התרה והרמב"ם חילק בין חנוכה ופורים ובין שבתות ויו"ט דשבתות וי"ט הוא דבעי התרה אבל חנוכה ופורים א"צ התרה כלל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והלכך שם בעובדא דילי' שהיא לא היציאה אלא יו"ט בלבד וחנוכה ופורים לא הוציאה וא"כ תליא הך מלתא בהך פלוגתא דלהרמב"ם אין צריך התרה כלל ולדיעה קמייתא בעי התרה וזה ברור בכוונתו כאשר הוא מבואר לכל מבין עם תלמיד הרי להדיא מוכח מדבריו דבניסתר מאליו שלא ע"י התרת חכם לא אמרינן הומהו"כ וזה לכאורה שלא כדברינו וגדולה מזו שגם מלשון הרמב"ם שהביא הטור שם בסי' רט"ו שכ' על חנוכה ופורים ולא יצום בהם מפני שהם מדבריהם וחכמים עשו חיזוק כו' מוכח להדיא הא בשאר ימים חייב להתענות וא"כ להרמב"ם תיקשה ג"כ מנדרי שגגות וכמו שהקשינו אך באמת דברי המהר"יו נכונים ואינם סותרים כלל לדברינו והיינו משום דהתם בנדרים כ"ה ב' קמיפלגי רבה ורבא דרבה אומר כ"ע כל היכי דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דכולם אסורים ואביו מותר כי פליגי באומר אילו הייתי יודע כו' הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דב"ש אוסרין וב"ה מתירין ורבא אמר בכולכם פליגי אבל בפלוני ופלוני לכו"ע כולם מותרים ע"ש בגמרא ופסקו הפוסקים ומכללם גם הרמב"ם לחומרא כרבה דדווקא כשהחליף את דבריו מכולכם לפלוני ופלוני דהיינו בשעת הנדר אמר בלשון כולכם ובשעת חזרה אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני דהיינו מכלל לפרט או שאמר בשעת הנדר בלשון פלוני ופלוני ובשעת חזרה אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דהיינו מפרט לכלל בהא הוא דאמרינן נדר שהו"מ הו"כ אבל במעמיד דבריו שאמר בשעת הנדר בלשון כולם גם בשעת חזרה הוא אומר שהי' אומר בלשון כולכם רק שהי' מוציא מכלל זה את אביו ואחיו בלשון חוץ או שאמר בשעת הנדר פלוני ופלוני ובשעת חזרה אומר שהי' אומר ג"כ פלוני ופלוני שלא החליף לשון חזרה מלשון הנדר לא הותרו האחרים ולא אמרינן בזה נדר שהו"מ הו"כ ובהכי אתיין שפיר דברי הרמב"ם ומהר"יו ולא תיקשה עלייהו מה שהקשינו והיינו משום דאינהו מיירי במעמיד דבריו שלא שינה לשון החזרה מלשון הנדר ולכך שפיר פסקו דלא הותרו הימים האחרים והא דלא פירשו בדבריהם דמיירי במעמיד דווקא היינו משום דלא שייך כ"כ הך מלתא דמחליף דבריו בנדר להתענות ימים ידועים כגון ב' וה' של כל השנה דמאי שינוי לשון שייך בזה מכלל לפרט דאטו יפרוט כל יום ב' וה של כל השנה על סידרי הפרשות כל יום ויום לבדו וכיון דלא שייך בזה הך מלתא דמחליף דבריו לכך סתמו דבריהם וכתבו סתמא דלא הותרו הימים אחרים ודו"ק

אלא שליישב דברי מהרי"ו צריך להוסיף עוד דס"ל למהרי"ו דהך דינא דבמעמיד לא הותרו האחרים אינו אלא בנדרי שגגות דלא צריכין התרה כלל אבל היכי דניתר ע"י פתח והתרת חכם אף במעמיד דבריו נמי אמרינן נדר שהותרה מקצתו הו"כ והוא דעת האיכא מ"ד שהביא הר"ן בנדרים כ"ו ב' ברה"מ לרבא עיי"ש וכן הוא בטור ועיין בש"ך סי' רכ"ט ד' שכתב דכן הוא עיקר ובהכי אתיין שפיר דברי מהרי"ו ותו לא קשה עליו מה שהקשינו לעיל ממתניתן דנדרי שגגות ודו"ק וכיון שכן בהך דנ"ד הדבר מבואר שאלו הי' רוצה לאסור על עצמו בלבד הי' צריך להחליף דבריו והלשון שאמר אי אפשר לו להעמיד על עצמו בלבד שהרי אמר ואסורה לכל בר ישראל וכיון שצריך להחליף דבריו בזה לכ"ע אמרינן נדר שהו"מ הותרה כולו אפי' היכא דהוא בטל ממילא בלי פתח והתרת חכם וכדכתיבנא הדין הוא ברירא דמלתא ולית בה שום ספיקא ודו"ק

ומעת' איפשטא לן ספיקא דהרב בעל שער המלך והיינו דיש חילוק בין שני בהמות או שלשה בהמות ויותר דבשני בהמות ואמר הרי אלו עולה ונמצא אחת מהן טמאה או בעלת מום כיון דבע"כ צריך להחליף דבריו ולומר הרי זו עולה שפיר אמרינן דנדר שהו"מ הותרה כולה אבל בשלשה בהמות ויותר שאין צריך להחליף דבורו דהי' יכול לומר בלשון הרי אלו ולהוציא הבעלת מום בלשון חוץ תלי הך דינא במשנה או מעמיד והיכא דליתא דלשיילי' או שלא שאלוהו בשעת מעשה אמרינן לחומרא שמא הי' מעמיד דבריו ולא הותרו האחרי' וכמש"כ הרשב"א בחידושיו למס' נדרים בסוגיא זו עיי"ש

ודעת האיכא מ"ד שהביא הר"ן הואיל ואתא לידן נימא בה מלתא ומשום דאיכא למידק לדעתם דס"ל דנדר שהותר ע"י התרת חכם עדיף טפי דאף במעמיד דבריו נמי אמרינן נדר שהו"מ הו"כ וכתבנו לעיל שזהו הדעת מהרי"ו והטור והש"ך כתב שכן עיקר דתיקשה להו מהך דהירושלמי שהבאתי לעיל דס"ל בפשיטות דנדר שהוא בטל מאיליו כמקצתו