שו"ת בית דוד מז

הרבו לנפוח אותה כמה פעמים במשך זמן ארוך אבל נפיחה פתאום בחוזק שלא כדרך הנופחים סתם זה לא שמענו וכי נפל עלי' פחד פתאום אתמהה ועוד לא ידעתי אם הנפיחה יותר מדאי דרכה לנקוב נקב דק הצריך בדיקה ע"י נפיחה ומלשון הפוסקים דנקטו ונקרע הקרום משמע שמדרך הנפיחה לעשות קרע גדול מפני שאינה יכולה להכיל בקרבה את הרוח כעין הנופחים בשלחופית הרבה יותר מדאי עד שאינה יכולה לכלא את הרוח היא נקרעת ומשמעת קול חזק כעין הקול היוצא מכלי נשק (שקורין ביקס) וכן ראיתי כמה פעמים בריאה שנקרעת בקול ע"י מרבית הנפיחה אבל לעשות נקב קטן כחודו של מחט וודאי דאינו ע"י נפיחה הרבה כאשר יעיד ע"ז החוש אף ששאלתי לשו"ב מומחה ואמר שגם זה הוא יוכל להיות ע"י ריבוי הנפיחה מ"מ אין דעתי סומכת עליו בזה כי הוא נגד החוש והשכל ועוד חל מלשון איז צו ריבין דיא ריאה משמע שאין הנגלד כאחד בשטח קצת רק מלא נקבים דקים וכיון שכן אי אפשר לראות בראי' היטיב אם הקרום התחתון יפה ושלם וכבר כתבתי דראי' זו מעכבת אפילו בדיעבד לזאת אם הי' בא עובדא כזה לידי לכתחילה הייתי מטריפה בלי ספק

דוד טעביל במה' משה זלל"הה

סימן יג

לכבוד הרב וכו' מוה' יעקב משה נ"י רב דק"ק שטאלוויטש

בנידון שאילתא דשאילנא קדמוהי בדבר השו"ב שקבל על עצמו שאם לא יפרע לזמן פרעון אזי יהי' שחיטתו נבילה ואסורה לכל ב"י ולבסוף העבי דהמועד ולא פרע לזמן המוגבל ונסתפק כת"ר אם יש בזה חשש נדר דאורייתא וכפי דברי הר"ל ב"ח המובא במל"מ ובכה"ג הנידפס בגליון יו"ד הנה ביסוד דברי הרלב"ח הרב בעל כנה"ג ביאר דבריו דמסברא קאמר הרלב"ח להך מלתא והיינו משום דעד כאן לא אשכחן בש"ס דמתפיס בדבר האסור לאו כלום הוא אלא היכי דלא קמדכר שמא דאיסור כלל רק שאמר ככר זה כנבילה או הרי את כאמא דעיקר אסורו אינו אלא משום התפסה דבל"ה לא הוציא איסור מפיו ובזה הוא דלא מהני דבר איסור לאתפוסי ביה מגזה"כ דכי ידור נדר עד שיתפוס בדבר הנדור אבל היכי דאמר הרי את אסורה עלי כאמא או ככר זה אסיר עלי כנבילה כיון שהוציא. לשון אישור מפיו ובלא סיומא דכאמא וודאי דיש בלשון זה לאסרה עליו לכך בשביל שסיים דבריו לומר כאמא לא פקע איסורו ואמרינן דזה שהוסיף לומר כאמא אין כוונתו לאתפוסי בה כיון דבלא"ה יש בלשונו לשון איסור רק דלדוגמא בעלמא נקטי' שתהא אסורה כאמא ולא דמי להא דכנדרי כשרים ככר זה אסור עלי או ככר זה אסור עלי כנדרי כשרים או לאומר הרי עלי מנחה מן השעורים דהתם תרי הלשונות סתרן אהדדי דכשרים אינם נודרים כלום וכן מן השעורים אינו מנחה כלל אבל כאמא אינו סותר לתחילת לשונו דהא באמת היא אסורה רק דלא אלימא לאתפוסי באיסורא מלתא אחריתי מגזה"כ דדבר הנדור דווקא בעינן וכיון דאית כאן לשון המועיל לאסור עלי' בלא זה לכך במה שהוסיף לומר כאמא לא פקע איסורא ואמרינן דלדוגמא נקטי' זהו תוכן דברי הכה"ג בפירוש דברי הרלב"ח הרי דלפי' הכנה"ג לא מחלקינן כלל בין עיקר נדר ליד רק בכל ענין שאמר לשון המועיל לאסור בלא הך דהתפסת דבר איסור א"כ במה שהוסיף לומר שיהי' כדבר אסור לא פקע איסורו כיון שאינו דבר הסותר ללשון איסור שקיבל עליו והנה אף שדבריו נכונים בכוונת הרלב"ח כי כן הוא כוונתו בלי ספק עכ"ז קשה מאוד לומר כהך מלתי' בלי שום ראי' מהש"ס כי מלתא דא היא חדתא טובא

אולם הרב במל"מ הביא ראי' להך דינא מהא דפסק הרמב"ם דהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים הרי זה מביא מן החיטים אבל האומר הרי עלי מנחת שעורים פטור מכלום והיינו משום דבאומר מנחה כיון דאפשר להפריד דיבורו הראשון מן השני פלגינן דיבורו אבל באומר מנחת שעורים דליכא למפלג לדיבורו לכך הוא פטור וה"נ דכוותי' בנידון דהרלב"ח כיון דאיכא למימר פלגינן דיבורו הראשון שאמר הרי את אסורה עלי מסיום דבריו שאמר כאמא לכך הוא אסור מדאורייתא ולפ"ז אין חילוק בין לשון הסותר או שנוכל לומר דלדוגמא בעלמא נקטי' דגם בלשון הסותר כמו מן השעורים נמי פלגינן דיבורו ע"ש בדבריו

והנה לכאורה הייתי נבוך מאוד בראיה זו חדא דדברי הרמב"ם גופא אינם ברורים. בזה כ"כ דהוא יליף לה להך מלתא ממימרא דזעירי במנחות ק"ז ע"ב כפי גרסתו שם דגרס מנחת וקמפרש לה הרמב"ם דקאי אמימרא דר"י ואליבא דב"ה דמיירי באומר אילו היתי יודע לא הייתי נודר כך אלא כך וע"ז קאתי זעירי לחלק בין אמר מנחה למנחת וכמש"כ הכס"מ שם עיי"ש ובאמת דבריו דחוקים בזה טובא דהא לדברי ר"י משמע דהעיקר הוא משום דאזלינן בתר כוונתו וא"כ אין לחלק בין מנחה למנחת דהא ב"ה לית להו פלגינן דיבורו ורש"י והראב"ד באמת פירשוהו דקאי הך מימר' דזעירי אליבא דחזקיה וכב"ש ודבריהם נראים עיקר בש"ס וא"כ ליכא למילף מהתם מידי ועוד דאפי' לדברי הרמב"ם נמי אין ראיה משם והיינו משום דאית לן למימר דעד כאן לא קאמר ר"י התם דמהני מה שאמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר כך אלא כך אלא בנדרי הבאת קרבן כיון דמסקינן במס' שבועות ד"ו ע"ב דגמר בלבו נמי מחייב וילפינן לה מקרא דנדיב לב עולות הלכך שפיר מהני בהו מה שאומר אילו הייתי יודע כו' כיון דגמר בלבו לנדור בכך והיינו משים דבקרבן מחשבה כדיבור דמי ולא בעינן בנדרי קרבן שיוציא בשפתיו אבל בשאר נדרים דקיי"ל כשמואל דאמר גמר בלבו שצריך שיוציא בשפתיו דלבטא בשפתים כתיב א"כ מאי מהני כלל בהו שאומר אלו הייתי יודע כי' כיון דגמר בלבו לאו כלום הוא ובשפתיו הא לא הוציא נדרו כדבעי והיינו דלא אשכחן להך מלתא דר"י אלא בקרבנות לבד וכיון שכן אפי' לדברי הרמב"ם נמי ליכא למילף מידי מקרבנות לנדרים בעלמא וכאמרינן התם במס' שבועות דחולין מקדשים לא גמרינן או משום דהוי קדשים ותרומה ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ע"ש היטיב בסוגיין ובאמת דגם המל"מ לא כתב וה לראי' גמורה רק דכתב דיש להביא קצת ראיה לזה עיי"ש בלשונו ואפשר דהוא מהנך טעמא דכתיבנא אלא דלפענ"ד נראה דאפי' קצת ראיה נמי ליכא כיון דלא דמי אהדדי כלל

שוב ראיתי שדברי הרמב"ם נכונים מאוד וגם ראייתו של המל"מ הוא שרירא וחזקה וראי' גדולה היא והיינו משום דמשנה שלימה שנינו בפ"ג דתרומות מ"ח המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה כו' כו' לא אמר כלום עד שיהי' פיו ולבו שוין ע"כ הרי להדיא דגם בנדרי קרבנות נמי בעינן פיו ולבו שוין ואם טעה מעולה לשלמים לא אזלינן בתר כוונת לבו שתהי' עולה רק דלא קדיש כלל ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דמסקינן בש"פ שבועות דבקרבנות גמר בלבו א"צ להוציא בשפתיו היינו דווקא היכי דלא הוציא בשפתיו כלום דבזה הוא דאזלינן בתר מחשבות לבו אבל היכא דהוציא בשפתיו דבר הסותר לכוונת לבו גרע טפי עד שגם בקרבנות לא אמר כלום ומשום דבעינן פיו ולבו שוים וכן הוא להדיא בהרמב"ם בפי"ד מה' מעה"ק הל' י"ב דטעה מעולה לשלמים לאו כלום הוא בין בנדר בין בנדבה וגמר בלבו ולא הוציא בשפתיו חייב בין בנדר ובין בנדבה עיי"ש בדבריו וכן כתב בקצרה בשנות אליהו להגר"א עלה דהך מתניתין עיי"ש

וכיון שנתברר דהיכי דפיו סותר לכוונת לבו דין החולין והקדשים שוין בזה דאינו כלום דכמו דבחולין גמר בלבו להוציא פת חיטים ואמר שעורים לא אמר כלום ה"נ בקדשים בטעה מעולה לשלמים לא"כ א"כ בע"כ צ"ל הא דמוקי לה ר"י למתניתן כב"ה ובאומר אילו הייתי יודע כנ"ל היינו ע"כ כדמפרש לה זעירא דהיינו דווקא באומר מנתה