שו"ת בית דוד מו

לתלות הקרע בחוזק הנפיחה אלא היכי דחזינן להדיא שנקרע הקרום בפנינו ודמי לנקרע ע"י סכין דמצד הקרע עצמו לית בי' שום חששא רק דהוי כנאבדה הריאה בלא בדיקה ובזה הוא דאמרינן דהיכי דהבדיקה אינה מעכב בדיעבד גם הקרע אינו מזיק וזהו מה שהקיל בב"א אבל הכא בנ"ד דלא נקרעה הריאה בפנינו רק שבצבצה ונוכל לומר שגם מעיקרא הי' בה הנקב המבצבץ לא תלינן כלל בחוזק הנפיחה אמנם כד מעיינינן שפיר גם זה אינו דעד כאן לא קאמר הפמ"ג התם דלא תלינן בידא דטבחא אלא משום דלא הוי ספק השקול ומשום דהמיעוך קולא גדולה הוא וטפי יש לתלות הנקב בסרכא אבל בנ"ד דכל עיקר החששא דצריך בדיקה מדין תר"לר קאתינן עלה דמדינא דהש"ס אדומה לחודא כשירה ונגלד פורתא לחוד נמי כשירה וכבר הראנו פנים מסבירות דברווחא נוכל לומר דאפי' באדומה שלא נתלבנה ג"כ לא הוי ריעותא וכ"ש בנתלבנה וא"כ למה לא נתלי בחוזק הנפיחה כיון דקיי"ל רוב בהמות כשירות הן ובפרט דהך דינא דתרל"ר כבר צווחו קמאי דקמאי שאין לו שום שורש בש"ס וא"כ מהיכי תיתי נחמיר בי' כולי האי לומר דלא תלינן הבצבוץ בחוזק הנפיח' זהו מה שנלע"ד בדין זה

ומתוך מה שכ' לעיל בביאור שיטת הרבינו אפרים שמכה שע"י חבל' או מכה מבחוץ שאני נדחו נמי דברי התבו"ש והכרו"פ שכ' דגם הרי"ף ף והרמב"ם ורש"י מודים לדינא לשיטת הרבינו אפרים דמכה בדופן כנגד ריאה אדומה טריפה ולפי מש"כ ליתא לדבריהם וכן דחה בעל ב"א עצמו את דבריהם בקונטרס הראיות לפירושו דפי' שנקוטראה היא מחמת צרירת הדם וגם אנחנו הודינו לדבריו בזה בפירושא דשמעתא אף דלא נראה לי דבריו בפי' שנקוטרא כמבואר לעיל וכיון שכן שפיר יש לפסוק כדברי הט"ז להקל במקום הפסד מרובה במכה בדופן ומראה אדומה כנגדה ולסמוך על דעת רוב הפוסקים החולקים על רבינו אפרים וכמו שפסקו הב"י והמהרש"ל ומכ"ש באיכא ריעותא בריאה עצמה דוה אף לדעת רבינו אפרים נמי כשירה וכמש"כ לעיל

ודע דכל מה שכתבתי בזה הוא רק ליישב דברי המ"ץ שהכשיר בכל אלה ונמנו עליו להורידו ממצבו וכאשר קדמו אמרי בפתח התשובה כי נשתנו שאלות אלו מדרכי הנשאלים כי באו במעשים שכבר חלפו ועברו לזאת באתי להראות פנים שאין עליו אשם כ"כ להורידו ממצבו בשביל כך ולא יכולתי להעלות על הכתב את כל אשר עם לבבי פן יהי' לו למוקש כמובן

אבל כשאני לעצמי אני אומר כי בנידון השאלה הנ"ל הדבר צריך תלמוד כי עיקר יסוד ההיתר בנוי על פיסקי הבית אפרים שפסק להכשיר במראה טריפה ונפחוהו יותר מדאי וחלפה המראה ונקרע הקרום וכמבואר לעיל ולענד"נ ברור להחמיר בזה וכמו שפסק התבו"ש דמנ"ל להקל כ"כ בטריפה דאורייתא לתלות דהמראה הייתה עוברת גם ע"י נפיחה כדרכה והקרע במה שנפחו יותר מדאי דהא כיון דבעינן בדיקה מדינא לראות שחלפה המראה ובלא בדיקה דהיינו שנאבדה הריאה קודם שבדקוה בנפיחה לראות אם תעבור המראה וודאי דהיא טריפה וכמו שפסק הב"א עצמו בסי' ל"ח סעי' נ"ה עיי"ש וטריפות זה אינו משום חומרא בעלמא כ"א מעיקר דין התלמוד דכיון דנראה בה מראה טריפה אפי' בשעה שהיא אינה נפוחה א"כ אתרע לה רובא דרוב בהמות כשירות הן דהא יצאתה מכלל רוב בהמות כי רוב בהמות לא נראה בהן מראה אפילו כשאין נפוחות כדאמרינן בכתובות רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לי' רובא וכיון דאתרע לה רובא שוב אין כאן חזקת כשרות לומר נשחטה בחזקת היתר עומדת דהא חוקה זו אינה חוקה גמורה וכמש"כ התוס' במס' חולין משום דהיא חזקה שלא נתבררה בשעתה והחזקה אינה רק מטעם רובא דרוב בהמות כשירות הן וכמו שמבואר דהויא חזקה דאתיא מכת רובא וכיון דאתרע לה רובא שוב אין כאן חזקה וכיון שכן וודאי דלא מתכשרא רק בבדיקה דווקא ואם לא נבדקה ונאבדה היא טריפה גמורה מדין התלמוד והן הן דברי התבו"ש בסי' כ"ט עיי"ש ועיין בספ' בינת אדם בשער רוב וחזקה סי' כ"ה שכ' דגם לשיטת התוס' דס"ל להקל בספק השקול מ"מ היכי דנולד בה ריעותה מחיים וכנידון דהרמ"א סי' נ' גם התוס' מודים דתו לא מוקמינן לה על חזקת היתר וכדברי התבו"ש אלא שלא הזכירם בשמו גם בס' ד"ח בפתיחתו לה' שחיטה וטריפות הסכים לזה ולא דמי להא דאמרינן בסי' מ"ח גבי נאבד ביהכו"ס ולא בדקו אם הי' קורט דם מבחוץ או לא דבהפ"מ היא כשירה דדווקא התם דחזינן דלא ניקב מע"לע רק דלכתחילה צריך לבדוק אם יש קורט דם מבחוץ בזה שפיר אמרינן דאם נאבדה ולא ראינו היא כשירה אמנם התם גופי' אי נאבדה קודם שבדקנו אם ניקב מע"לע וודאי דטריפה ועיי"ש בש"ך ס"ק כ"ה וס"ק ל"ב וא"כ גם בנ"ד כיון שיצאתה מהרוב ואתרע לה רובא בעי בדיקה מדינא ואף שבעל חוות דעת בסוף ספרו בסי' נ' השיג על התבו"ש הנה הב"א בשו"ת הנדפס בסוף ספרו סי' כ' יישב דבריו עיי"ש היטיב גם בס' ד"ח יישב דבריו עיי"ש בפתיחתו להל' טריפות וכיון דלא ראינו שעברה המראה ע"י נפיחה כדרכה רק ע"י נפיחה שלא כדרכה עד שנקרע הקרום מלתא דפשיטא דלא עדיף מנאבדה בלא בדיקה וטריפה דהא מה שעברה ע"י נפיחה שלא כדרכ' וודאי דלא מהני וכמו שפסק הוא עצמו דאם דקדקנו לראות שלא עברה בנפיחה כדרכה דטריפה ואין לומר דשינוי מראה בריאה לא הוי ריעותא מחיים משום דאפשר דלאחר מיתה נשתנה וכמו שנזכר הך סברא בבית אפרים בסי' ל"ח ס"ק מ' הבאתיו לעיל עיי"ש מש"כ אפשר שכן הוא מדרך הבעלי חיים ויש להביא עוד ראי' לוה ממאי דאמרינן בש"ס ביבמות ובב"מ סימנים העשוים להשתנות לאחר מיתה ועיי"ש בפירש"י שפי' דקאי על המראה דאם הוא לבן נשתנה לשחור או איפכא וא"כ לא ברירא הך מלתא אם נולד בה ריעותא מחיים דזה וודאי אינו דא"כ בכל מראות הטריפות נימא הכי דהי' מקודם מראה כשירה ונשתנו לאחר מיתה למראה טריפה ולדברי הפוסקים דבספק דנוכל לומר דנעשה לאחר שחיטה תלינן להקל מטעם דרוב בהמות כשירות הן א"כ גם כאן נתלה דנשתנה לאחר מיתה ונפל הך דינא דמראות טריפות בבירא אלא ע"כ דקים להו לחז"ל דהנך מראות דראיה אינם עשוין להשתנות לאחר מיתה וא"כ תו הוי כריעותא מחיים ודו"ק

לכך נראה בעיני ברור להחמיר בהך מלתא ודלא כהב"א רק היכא שיש לתלות הנקב בידא דטבחא שפיר יש לפסוק דכשירה ומה שנפחוה יותר מדאי אמרינן דגם בחי' היתה נפוחה כ"כ דסתם בהמות נפוחות בחייהן יותר דהא לא חלקו הפוסקים בעברה המראה ע"י נפיחה בין נפיחה לנפיחה ובכל גווני כשירה רק היכי דצריכינן למימר דנקרע הקרום במחמת חוזק הנפיחה בהא נראה להחמיר דכיון דצריכינן למימר דנפיחה זו היא יותר מדאי וע"י נפיחה יותר מדאי לא סמכינן בהעברת המראה תו הוי כנאבדה בלא בדיקה וטריפה דהא כל הפוסקים דנו דין קרע כנאבדה בלא בדיקה ועכ"פ הא וודאי דאף דהב"א דהיקיל לא היקל רק בנקרע לפנינו דהוי כנאבדה אבל מתלי וודאי דלא תלינן אם בצבצה הריאה לומר דהנקב בא ע"י חוזק הנפיחה כיון דאיכא למימר דגם מעיקרא הי' בו נקב דהא כל פסולי המראות שמנו חז"ל הוא משום שסופו לנקוב וא"כ וודאי יש לתלות טפי הנקב במראה ולומר שכבר פעלה המראה את פעולתה לקלקל קרומי הריאה ובשביל זה נקבה גם מעיקרא ומה שחלפה המראה הוא מחמת חוזק הנפיחה וא"כ אזדא לה ההיתר מש"כ בזה מפסקי הב"א כיון דעיקר דינו לא נהיר וגם לתלות גם הב"א מודה דלא תלינן וא"כ על מה נסמוך להתיר מיהו בנ"ד אכתי יש לומר דלא מיבעי בנקרע בפנינו דתלינן אלא אפילו מתלי נמי תלינן כיון דכל עיקר החשש אינו רק משום חל"ר וכמש"כ לעיל ומכש"כ לפי זה שהראתי פנים לומר דאפילו באדומה ולא נתלבנה נמי לא מקרי ריעותא לכך שפיר יש לומר דאפילו מתלי נמי תלינן דבסברא כל דהוא דיו להכשיר הך דינא דתר"לר אלא שעדיין אני חוכך בזה מכמה טעמי חדא דהפוסקים לא הזכירו רק דנפחוה יותר מדאי והיינו כי