שו"ת בית דוד מה

דרבי נתן וכיון שכן על כרחך דליכא לפרושי כדבריו דעיקר הרבותא באדומה הוא דלא נימא כיון שנתעורר הדם לצאת סופו לנקב ולצאת דא"כ גבי ירוקה מאי צרירת הדם שייך בי' הא התם אין בו דם כלל וא"כ מאי רבותא איכא גבי ירוקה דתיסק אדעתין דלהוי גריעה משאר מראות הפסולות עד דאצטריך לי' לרבא להשמיענו דכשר במתלבן ע"י נפיחה ודוק ובר מן כל דין לו יהבינן לי' כל דבריו וכל סברותיו שכ' בזה אכתי לא הועיל כלום לתרץ שיטת ר"ת משום דאכתי תיקשה איך קאמר רבא כדיותא טריפה ואדומה וירוקה כשירה דממ"נ איך מיירי רבא אי במתלבנת ע"י נפיחה א"כ אמאי כדיותא טריפה ואי באינה מתלבנת אמאי אדומה כשירה לשיטת ר"ת ובוודאי דתרווייהו דיני דרבא בחדא גווני מיירי וזהו עיקר קושייתו של הרא"ש על שיטת ר"ת דהא בכל המראות אנן אזלינן בתר שעת הנפיחה פי' וכיון שאמר רבא כדיותא טריפ' ואדומ' כשירה מסתמא מיירי בחדא גווני וא"כ לא הועיל בתירוצו כלום ובאמת כפי הנראה במחילה מכ"ת לא ירד לסוף כוונת הרא"ש בקושייתו דאיהו סבר דעיקר קושיית הרא"ש הוא דמאי רבותא איכא במאי דאשמעינן רבא דאדומה כשירה במתלבן עי"נ כיון דכל מילי דריאה משערינן כשהיא נפוחה ולכך טרח למצוא רבותא באדומה והוי סבר דבזה מיושב קושיית הרא"ש אבל באמת ז"א דזה בלא"ה אינו קושיא כ"כ דבקל נוכל למצוא איזה רבותא רק דעיקר קושייתו דא"כ איך כללינהו רבא בחדא גווני עם הא דכדיותא טריפה וכדכתיבנא ולזה לא תירץ כלום ואפי' התחלת תירוץ אין כאן ודו"ק

ומעתה אחר שנתבאר דלא הועיל בדבריו כלים לתרץ שיטת ר"ת דבריו מופרכים מכל צד א"כ אין לנו עסק בשיטת ר"ת ולא ילפינן מינה כלום מאחר שכל הראשוני' דחו דבריו ואינו ענין כלל לשיטת הרבינו אפרים דחשש הרא"ש לדבריו דדברי הרבינו אפרים יש להם פנים בהלכה ולא כמו שהוא סבר להרכיבם ביחד וכיון שכן הדרינן לכללין דאדומה שנתלבנה וודאי דלא הוי ריעותא כלל דלא גרע ממראות הפסולות שפסק הוא עצמו דאינה ריעותא כלל במתלבן ומשום דכל מילי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה וכמש"כ הרא"ש ודו"ק

ומה שרצה בעל ב"א בדיני תר"לר סעיף ס' לדמות אם נמצא על הריאה עצמה על המראה האדומה שום ריעותא דיהי' דמי למכה בדופן שפסק הרבינו אפרים דטריפה גם בזה לא נראו לי דבריו ואפי' באדומה ולא נתלבנה נמי אין זה כלום לפי מה שהסכים הוא עצמו לדחות דברי הנו"ב שפסק דמראה אדומה הוי ריעותא אף דשאר מראות כשירות לא הוי ריעותא ודחה שם כל ראיותיו רק דעם כל זה נראה לו להטריף משום דדמי למכה בדופן ואדרבה כי גריעא עוד ממנה כנ"ל ולענ"ד אין דמיונו עולה יפה בזה והוא דאף שדחינו דברי בעל ב"א במה שהביא ראי' מדברי רש"י וסה"ת שפירשו אדומה שנקוטרא דכוונתם על צרירת הדם והוכחנו שאדרבה מדברי סה"ת מוכח בהיפוך וגם עשינו לזה סמוכים מדברי הרמב"ם מ"מ בעיקר דבריו מודינא לי' דלרש"י אפי' האדים ע"י צרירת הדם נמי כשירה משום דקשיא לי דאיך מדמינן לה להא דר"נ דהא ר"נ מיירי בתינוק בן שמונה ימים דבזה שפיר איכא למימר דעדיין לא נבלע בו הדם לרכותו ועודנו לא נגמר יצירתו בשלימות וכשיבא בימים קצת וודאי יבלע בו דמו וכמו שנראה מלשון שאמר לה המתיני עד שיבלע בו דמו דהי' ברור לו שבמשך הזמן יבלע בו דמו אבל הכא מיירי בסתם בהמה אפי' הזקינה כבר ואיך אפשר שלא נבלע בה עדיין דמה בתולדה אלא ע"כ דלא ס"ל להש"ס לחלק בהכי וכיון דחזינן גבי תינוק אף שעדיין דמו בין עור לבשר מ"מ סופו לבלע ולהיות ככל אדם ה"נ אמרינן בכל דם שמתקבץ בין עור לבשר שסופו לבלע בתוך הבשר אפי' ע"י חולי דאין זה ריעותא דסופו לבלע ובמש"כ הב"א בעצמו ועוד אפשר לומר דס"ל להש"ס דגבי תינוק גופי' ג"כ הוי האדמומית מחמת חולי דהא חזינן דיצא מכלל רוב תינוקות דעלמא וא"כ וודאי דזה הוי ע"י חולי ואף דבשבת קנ"ד אמר אביי אמרה לי אם האי תינוק דסומק דאכתי לא איבלע בי' דמה לתרחו כו' ומייתי עלה הא דר"נ ומלשנא דאכתי משמע שעדיין לא נגמר בי' יצירתו בשלימות לרכותו מ"מ גם זה אפשר לפרשו שהוא ע"י חולי מבטן אמו וכדאמרינן בחולין טרפה מבטן אמו מנין והא דמחלק הרבינו אפרים בין הא דאמר רבא אדומה כשירה ובין הא דאמרינן ל"ש וטריפה דזה מיירי דהאדימה מחמת מכה בדופן אין כוונתו לחלק שזה הוא בתולדה וזה ע"י חולי רק דעיקר חילוקו הוא דמכה בדופן שאני דפירש מכה הוא שנעשה ע"י הכאה בדופן ע"י חבלה וכמש"כ הב"א עצמו בס"ק ל"ח לפרש כן בשם הדמש"א והב"ח והש"ך דפי' מכה בדופן אינו מחמת חולי רק הכאה ממש וע"י חבלה גרע טפי דדם שנתעורר לצאת ע"י חבלה אין סופו לחזור ולבלע והכי משמע מלשון הרא"ש שכ' וז"ל דהכא מיירי שהאדימה מחמת מכה שנמצאת לה בדופן כנגד הריאה מדמייתי עלה מהחובל בשבת וכיון שנצרר הדם מחמת מכה סוף העור לנקב וטריפה כו' עכ"ל וכ"כ גם הבעל המאור וז"ל ודיקא נמי מדמייתינן עלה מהחובל אלמא באדמותית מחמת מכה עסקינן כו' מלשונם משמע דמיירי דווקא במכה ע"י הכאה דהא דומיא דהחובל בשרצים קמיירי והתם הוי ע"י חבלה מבחוץ וגם אם נפרש לשנא דמכה בדופן דלא מיירי בחבלה דווקא רק דגם אם נתהווה בדופן נגע ע"י חולי ג"כ קמטריף הרבינו אפרים מ"מ גם בזה יש לדמותו טפי לחבלה ומשום דאמרינן דכיון דע"י מכה שבחוץ נתעורר הדם לצאת וודאי סופו לנקב ולצאת אבל אם ע"י צרירת הדם מבפנים נתאדמה הריאה אמרינן כאשר בא כן ילך וכהא דר"נ והיינו דנקיט הרבינו אפרים דווקא מכה בדופן ולא פי' שהאדימה ע"י צרירת הדם המתהוה בריאה אלא משום דע"י צרירת הדם וודאי דלא הוי ריעותא וילפינן שפיר מדר"נ דסופו לבלע וכמ"ש דלא ס"ל להש"ס לחלק בהכי או דגבי תינוק מיירי ג"כ ע"י חולי וכדכתיבנא והוא נכלל בכלל אדומה ממילא שכ' הרבינו אפרים ומכה בדופן שאני וכדכתיבנא וזה ברור בשיטת הרבינו אפרים וכיון שכן אפי' אדומה שלא נתלבנה ע"י נפיחה ויש עליו עוד ריעותא נמי יש צד להכשיר רק שבזה דעתי נוטה טפי לדברי הרב בנו"ב שכ' דמ"מ ריעותא הוי וממילא מצטרף בהדי עוד ריעותא לתרל"ר אבל באדומה שנתלבנה לית דין ולית דיין דוודאי לא הוי ריעותא כלל וכדכתיבנא סוף דבר הך דינא דפסק הב"א במראה אדומה תלבנה הוי ריעותא ומצטרף בהדי עוד ריעותא ואפי' לא בצבצה נמי טריפה אי הוי אתי לידי הוי אכילנא משופרי שופרי דוודאי אינו כדאי בפירושו (נגד דעת הרא"ש ושארי פוסקים שכ' הוא עצמו דלא סבירא להו כדבריו) להחמיר ולהוציא הבהמה מחזקת כשרות

הארכתי בזה קצת להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד כבר כתבנו דגם הב"א מודה דלא הוי ריעותא כיון שנשאר לבן אחר הנפיחה וכמו שדקדק הרב המ"ץ במכתבו וכמבואר לעיל

אלא שעדיין אני חוכך בזה דנראה דע"כ לא הכשיר הב"א גבי מראה טריפה שנפחוה ונקרע הקרום מחמת שנפחוה יותר מדאי אלא דווקא כשראינו בעינינו שנקרע הקרום מחמת שנפחוה יותר מדאי ומשום דלא נימא דזה גופי' הוי ריעותא מה שנקרע הקרום לזה אשמועינן הב"א דלא חיישינן לזה והיינו דווקא שראינו בפירוש שנקרע הקרום מחמת שנפחוה יותר מדאי אמנם בנ"ד שלא ראינו בפירוש שנקרע הקרום מחמת שנפחוה יותר מבאי רק דאנן תלינן לומר דמה שבצבצה הוא מחמת חוזק הנפיחה אבל וודאי דנוכל לומר דהנקב הי' גם מעיקרא א"כ בזה אפשר דנוכל לומר דלא תלינן בחוזק הנפיחה וכה"ג קמחלק הפמ"ג בט"ז סי' ל"ו ס"ק ז' ובלבו"ש שם בריאה שהי' בה סרכא דבוקה ועברה ע"י מיעוך ואח"כ נקרע הקרום בידים טרם שנבדקה היא כשירה אמנם אם לא ידעינן בוודאי שנקרע הקרום בידים רק דאפשר לתלות בידא דטבחא הוא טריפה משום דהא דתלינן בידא דטבחא משום דהוי ספק השקול אבל כאן שהי' סרכא באותו מקום לא תלינן בידא דטבחא ותלינן טפי הנקב בהסרכא וה"נ איכא למימר בנ"ד דעד כאן לא הקילו