שו"ת בית דוד מד

דבאדומה גם במתלבן ע"י נפ נפיחה נמי ריעותא הוי

ומעתה אביא בעז"ה להשיב על דברו אמת לאחת דמש"כ שם לפרש בדעת רש"י דכך אדומה דקאמר רבא לא מיירי באדומ' מתולדת' דווקא אלא אפילו היכי שנראה שבא ע"י צרירת הדם מ"מ מכשרינן מדר"נ והוכיח זה מלשין רש"י שפי' שנקוטרא בלע"ז וכמו כן פי' גבי דרוס' וגבי אומצא דאסמיק והבין דפי' שנקוטרא הוא דם צרור ועוד הביא לזה ראי' מדברי סה"ת אלא שהוקשה לו דא"כ מאי קאמר בסה"ת ולא דמי לאגלד כאהינא סומקא כו' הא שאני התם דקרום התחתון הוא אדום מטבע היציר' והניח בצ"ע עיי"ש במש"כ במאמר המוסגר

ולענ"ד נרא' פשוט דפי' שנקוטרא הוא שם דבר לצבע חזק האדמומית הידוע להם וכמו שאנו קורין בראנדו או פאמס לנבע אדום ביותר כן הי' קוראים בלשונם לצבע ההוא שנקוטרא ומשום דקשיא לי' לרש"י דהא כל ריאה אדומה קצת בטבעה וכמו שכ' הוא עצמו דכל ריאה טבעה נוטה לאדמומית וכן סתם בשר מראיהו נוטה לאדמומית וא"כ מאי שינוי יש בזה לכך פי' דאמרינן הכא באדמומית יתירה כעין אותה צבע שקורין שנקוטרא והגע בעצמך דהא גבי דרוס' מאי צרירת הדם שייך בי' הא אינו אלא מראה בעלמא תדע דאל"כ אמאי אינו ניכר בעור החיצון של וושט ודוק ובזה מדוייק לשון בעל סה"ת שכ' וז"ל אמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה שיינטודרא בלעז כשירה וכו' והביא דעת רש"י ודעת ר"ת וקמסיים עלה וז"ל ולא דמי לאיגלד כאהינא סומקא דהכא מיירי באדומה שנקוטרא בלעז וכוונתו פשוטה כמו שפירשנו לשון רש"י ותו לא קשיא עליו מה שהניח בצ"ע במאמר המוסגר וכן יראה להדיא מלשון הרמב"ם בה' מילה שכ' וז"ל וכן אם הי' אדום ביותר כמו שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו עכ"ל וכוונתו מבואר דבא לתרץ נמי הך מלתא דהא כל קטן הוא אדום בטבעו כידוע לז"א דמיירי באדום ביותר כמו שצבעו אותו וה"נ דכוותי' גבי ריאה דהא בש"ס מדמי להו אהדדי וילפי' ריאה ממילה וזה ברור ומקום יש איתי לתרץ מש"כ הרמב"ם כן גבי מילה וסה"ת גבי ריאה אלא שא"כ מ"ל אבל באמת דא ודא אחת הוא

גם מה שכ' ומשום דקשיא לי' לר"ת אהדדי הא דאמרינן ל"ש וטריפה אהא דאמרינן אדומה כשיר' ס"ל לחלק דבמתלבנת אז אמרינן דסופה הי' לבלע לגמרי כיון דע"י נפיח' הדם נכנס לבשר אע"ג דוודאי שליט בה חולי שהרי כש כשאינ' נפוחה מתקבץ בין עור לבשר מ"מ סופה להתרפאות שלא נצרר הדם מחמת מכה ולשאר שרצים דמי והדרא בריא משא"כ אם לא נבלע בנפיח' אמרינן דל"ש וטריפ' משום דלשמונ' שרצים דחי שמחמת צרירת הדם אין סופה לחזור ולבלע ועתיד' לקלקל קרום הריא' עכ"ל לא ידענא מה קאמר דאטו גבי שרצים בדקינן להו בנפיחה לראות אם הדם הולך ושב או שנצרר הא עיקר החילוק שבין ח' שרצים לשארי שרצים הוא מפני שאילו יש להם עור ושארי שרצים אין להם עור דהנך דיש להם עור ואפ"ה נרא' החבור' מבחוץ ש"מ שנתקלקל העור ואין סופה להתרפאות והנך דאין להם עור אין ראי' ממה שנרא' מבחוץ דבמכ' קלה נראה בהן האדמומית וכופו להתרפאות והגמ' קשקיל וטרי אם עורות הריאה חשיבי כעור גמור של ח' שרצים או דדמי לשאר שרצים שעורותיהן אין בהם ממש וא"כ מאי שייטי' דנפיחה לכאן לומר דכשמתלבן דמיא לשאר שרצים ובאינו מתלבן דמיא לח' שרצים תדע דהא מדתני בח' שרצים נצרר הדם וכו' מכלל דבשאר שרצים אע"פ שנצרר הדם נמי לית לן בה וכדקתני בהו עד שיצא מהן דם ש"מ דלא תלי כלום בצרירת הדם או שהולך ושב רק דבפ"ר תליא מלתא וכמו שפי' רש"י דבח' שרצים וודאי דנקרע העור מדנראה החבור' מבחוץ ובשאר שרצים אין זה ראי' ואין ליישב דבריו ולומר דעיקר כוונתו דבאמת ריאה לח' שרצים מדמינן רק דבח' שרצים גופייהו הא בעינן שיהא נצרר הדם עכ"פ וכדקתני בהו נצרר הדם וא"כ גבי ריאה דחזינן דהולך ושב ע"י נפיח' תו לא דמי לח' שרצים דהא בח' שרצים גופייהו נמי לא הוי חבור' עד שיצרר הדם והא דנקיט לדמותו לשאר שרצים לשנא בעלמא הוא דנקיט לה ועיקר כוונתו משום דבח' שרצים נמי בלא צרירת הדם לאו כלום הוא דא"כ תיקשה למה לי' לרבא לדמותו ולמיליף מהא דר' נתן תיפוק לי' מהך ברייתא דח' שרצים גופי' מדקתני נצרר הדם מכלל דבלא צרירת הדם לאו כלום הוא וא"כ ממילא במתלבן עי"נ כיון דזהו סימן לדבריו שהדם הולך ושב נמי לית לן בה אלא וודאי דליתא לדבריו בזה

גם מש"כ דבשאר מראות טריפות וודאי כשר במתלבן עי"נ ואין כאן ריעותא מה שנשתנה כשאינ' נפוח' דאפשר שכן הוא מטבע הבעלי חיים ואין זה מחמת חולי משא"כ באדומ' אין החשש מטעם שינוי מראה דזה וודאי כשר דהא כל ריאה נוטה בטבע' לאדמיתו' רק דאדומ' מחמת צריר' הדם איצטרך לאשמועינן דכשיר' מדר"נ דסד"א כיון שאנו רואין שיש חולי בריאה שנעקר הדם ממקומו ואף שע"י נפיח' הוא נבלע בבשר מ"מ כיון שאחר שמסלק הנפיח' הוא חוזר ומתקבץ הרי שפירש ממקומו ונעקר לצאת ולכך יש להטריף לזה אמר דמ"מ כשיר' מדר"נ אבל היכי שעי"נ לא נבלע בכה"ג לח' שרצים מדמינן לה וסופ' לצאת עכ"ד גם בזה דבריו קשים להולמם כיון דהוא עצמו כתב דמצד המרא' שבעור אין כאן חשש כלל משום דכל ריא' היא אדומ' בטבע' א"כ מהיכי תיסק אדעתן להטריף מצד צרירת הדם דהא קיי"ל דכל המראות הפסולות אינם פוסלות עד שיהי' השינוי בעור דווקא אבל בבשר הריא' אין שום טריפות פוסל בה וכמו שכ' הרשב"א במשמרת הבית דהא ריאה שנשפכ' כקיתון ונתמסמס כל הבשר נמי כשיר' וכן נמי אם יש שינוי בעור ממראות הפסולות רק שבא מכמ' דם צרור וכשנוטל הדם ישוב העור למרא' ריא' ג"כ כשיר' וא"כ איך יהי' הסד"א להטריף מחמ' צריר' הדם לחוד שנמצ' בריא' מבלי שום שינוי בעור ולפי דבריו אם נמצא דם צרור באמצע בשר הריא' נמי נטריף והא וודאי ליתא הגע בעצמך דהא בכדיותא טריפ' דאמר רבא אם נמצא דם צרור ושחור תחת הקרום ולכשינטל הדם תשוב העור לקדמותו כשיר' א"כ צרירת הדם מועיל התם להכשיר אף דאיכא תרתי לגריעותא שנתעורר הדם לצאת וגם הדם בעצמו הוא שחור וקיי"ל הך שחור אדום הוא אלא שלק' ואפ"ה הך צרירת הדם השחור הוא מועיל להכשיר ובאדומ' הוי סד"א דהך צרירת הדם גריעותא היא ואינו מועיל מה שמתלבן ע"י נפיח' עד דאצטריך לרבא לאשמועינן אין זה אלא תימא אלא וודאי דאדומ' כשיר' דאיצטרך לרבא לא לאשמועינן מיירי דהשינוי הוא בעור דומיא דכדיותא טריפ' ודקא קשיא לי להב"א דהא כל ריא' בטבע נוטה לאדמימות אינו כלום דהכא מיירי באדמומית ביותר שלא כדרך שאר הריאות וכמו שפירשנו לעיל בדברי סה"ת והרמב"ם ודו"ק ועוד לא ידענא מי הגיד לו דהדם הוא נבלע ע"י נפיח' ולאחר הנפיח' שוב הוא נעקר לצאת ולענ"ד הסבר' פשוט' דהדם במקומו עומד תמיד במקום א' רק שהוא רחוק קצת מן העור וכשהריא' אינ' נפוח' והבשר מתקווץ ומתקרבים הקרומים אל מקום הדם לכך נראה האדמומית על הקרומים אבל כשנופחין אותה ונתפשט הבשר שבין הקרומים לצרירת הדם ונעש' מרחק בין הקרומים אל מקום הדם ולכך היא מתקבצת והחוש יעיד על זה שאין הדם הולך ממקום למקום אחר מיתה כי הוא מצטנן ונקרש בטבעו ואין בו כח לזוז ממקומו אפי' כ"ש וזה ברור לכל מבין עם תלמיד ובזה נפלו כל יסודותיו כי עיקר סברתו אין לה פנים כלל בהלכה

ועוד קשה לפירושו בשיטת ר"ת דהא יש להבין לפיר"ת דמפרש דאדומ' כשיר' דקאמר רבא מיירי במתלבן ע"י נפיח' דא"כ מאי מייתי עלה מהא דר' נתן וכי התם בדקינן להאי תינוק בנפיח' אתמהא אלא ע"כ צ"ל דהכי קמפרש דמדפשיטא לי' לר' נתן כשנבלע בו דמו דוודאי נתרפא וציוה למולו לכשיבלע בו דמו א"כ ה"נ גבי ריאה היכי דחזינן דמתלבן ע"י נפיחה וודאי דנתרפא אף שגם זה אינו נוח לי ולפ"ז ע"כ צ"ל לשיטת ר"ת דגם גבי ירוקה נמי בעינן שתתלבן ע"י נפיחה ויסתלק הירקות דהא בחדא גוונא אמרה רבא לתרווייהו ומחד דוכתא ילפינהו לתרווייהו מהא