שו"ת בית דוד מג

תלינן שגם ע"י נפיחה כדרכה נמי הייתה עוברת וכשירה ובסעי' ט"ז כתב דריאה דאגלד רובה או כולה ונפחוה יותר מדאי ונקרע הקרום ע"י נפיחה יותר מדאי טריפה אבל באגלד פורתא ונקרע הקרום ע"י נפיחה יותר מדאי כשירה כיון דאין הבדיקה מעכבת עיי"ש היטב ולפ"ז גם בנ"ד יש להכשיר משום דתלינן הבצבוץ בחוזק הנפיחה כיון דאין כאן רק נגלד פורתא והמראה תלינן דהייתה עוברת גם על ידי נפיחה כדרכה וכדברי הב"א ועל מקור דינים אילו העיר גם הרב המ"ץ במכתב מיועד אלי שזהו טעמו ונימוקו כאשר המה בכתובים ת"י ואף דלכאורה לא דמי הך דנ"ד להתם משום דהב"א מיירי בשני מעשים מחולקים דבסעי' ט"ו מיירי שהי' מראה על הריאה אבל לא הי' שום ריעותא בקרומים ובסעי' ט"ז מיירי דהי' ריעותא בקרומים דאגלד פורתא אבל לא הי' שם שום מראה ולזה בכל חדא מינייהו לחוד הוא דהכשיר לתלות הקרע בחוזק הנפיחה אבל בהך דנ"ד דשתיהן כאחת נקבצו ובאו לה דהי' על הריאה מראה אדומה וגם ריעותא בקרומים דאגלד פורתא וא"כ יש לומר דבכה"ג גם להב"א לא תלינן בחוזק הנפיחה אבל באמת זה אינו כלום דהא עיקר החילוק שמחלק הב"א בין הך דינא בסעי' ט"ו במראה טריפה ובין הך דינא דסעיף ס"ז באגלד כולה או רובא הוא משום דבמראה טריפה עיקר הנפיחה הוא לראות אם תעבור המראה אבל לא צריכינן כלל למבדק אחר בצבוץ ולכך תלינן הקרע בחוזק הנפיחה אבל בסעי' ט"ז באיגלד כולה או רובא עיקר הבדיקה הוא לראות שלא תבצבץ ולכך תו לא מהני מה דנתלי בחוזק הנפיחה משום דמ"מ אין כאן בדיקה דהא גם בנאבדה טריפה וכיון שכן גם בנ"ד הא עיקר הבדיקה הוא לראות שתעבור המראה דאם לא תעבור המראה גם אם לא תבצבץ טריפה משום תרתי לריעותא ולכך דמיא הך דנ"ד להא דבסעי' ט"ו דכיון דחלפה המראה תו תלינן הקרע בחוזק הנפיחה ואם משום תרתי לריעותא קאתינן עלה גם זה אינו כלום דכיון דחלפה המראה שוב אין כאן ריעותא דכל מילי דריאה משערינן כשהוא נפוחה ולא נשאר רק הך ריעותא דנגלד פורתא וזה כבר מבואר דלית לן בה ותלינן בזה הקרע בחוזק הנפיחה ואם באנו לחוש בנ"ד משום שנשאר קצת מהמראה שלא חלפה גם לזה אין לחוש מכמה טעמים חדא כיון שכבר חלפה ממקום הנגלד ונשאר בין מקום הנגלד ובין המראה הנשארת אפי' כרוחב קש נמי אין בזה משום תל"ר והמראה מצד עצמה הוא מראה כשירה ותו דכיון דהיו תחתיו צרירת דם וכשנטלו הדם נהפך ללבן ובזה אפי' במראות פסולות קיי"ל דכשירה ולא נחשב כמראה כלל א"כ במכ"ש במ"אד שהיא מראה כשירה וודאי דכמאן דכליתא דמי וא"כ אפי' אם לא הי' שום הפרש נמי לית בה משום הרל"ר לכך יש להכשיר בנ"ד אמנם זה דווקא בתנאי כפול שראו הבודקים קודם הנפיחה שקרום התחתון הי' שלם ויפה בראי' היטב דראי' זו מעכבת אפי' בדיעבד וכמבואר באחרונים בסי' ל"ו עיין בתבו"ש ולבו"ש וב"א בריש סי' ל"ו וסברא זו יש לה שורש בדברי הראשונים גבי וושט שניקב שכ' דדווקא כשרואין בבירור שעור השני שלם ויפה ועיי"ש בדבריהם ופשוט איברא דאכתי מלתא דא צריכא עיונא דהא הבית אפרים בסי' ל"ט בדיני תל"ר סעיף ס' העלה דבמראה אדומה ואיכא עוד ריעותא על גבה לא מהני מה שמתלבן ע"י נפיחה וטריפה עיי"ש במש"כ ולדבריו בנ"ד יש להטריף בפשיטות אף אם לא הי' מבצבץ כלל דהא וודאי דנגלד פורתא ריעותא הוי וכמו שהעלו האחרונים בפשיטות וא"כ בנ"ד לא מהני בדיקה כלל וטריפה ואזדא לה כל מה שכתבנו בזה אך באמת גם זה אינו דאף דדברי הבית אפרים בדיני תרל"ר סעיף ס' המה סתומים ואינם מבוארים כל הצורך מ"מ עקרי דבריו שם בנויים על מש"כ בסי' ל"ח סעיף כ"א והמדקדק שם בס"ק מ' יראה דמיירי שאחר שחדלו מלנפוח חזרה האדמומית למקומה עיי"ש במש"כ סוף דף ע"ו ע"א שע"י הנפיחה הוא נבלע וחוזר ונפלט ושם ע"ב כ' ואע"פ שע"י הנפיחה הוא נבלע בבשר מ"מ כיון שאחר שמסלק הנפיחה הוא חוזר ומתקבץ הרי שפירש ממקומו ונעקר לצאת עכ"ל הרי להדיא דמיירי דלאחר שפסק מלנפוח חזרה האדמומית למקומה ובזה הוא דאמרינן דהוי ריעותא האדמומית אף שמתלבן ע"י נפיחה אבל בהך דנ"ד שגם לאחר הנפיחה נשאר לבן וכמו שדקדק הרב המ"ץ במ"כ המיוחד אלי ובזה גם הב"א מודה דלא הוי ריעותא כלל ואם כן תבנא לקדמנא דשפיר יש להכשיר בנידון דידן

ובעיקר דברי הבית אפרים במה שחידש דבאדומה אף שמתלבנת ע"י נפיחה מ"מ ריעותא מקרי ובהצטרף לה עוד ריעותא אחרת תו הוי תרל"ר ולא מהני לה בדיקה נלע"ד ברור בהיפוך ותמה תמה אקרא דלמה יגרע ממראות הטריפות דכשמתלבן ע"י נפיחה לא חשבינן להו לריעותא כלל וכמו שפסק הוא עצמו בדיני תרל"ר סעיף ל"ו עיי"ש במש"כ דאפי' בהדי סרכא שלא כסדרן לא מצטרף אם עברה ע"י מיעוך ומכ"ש בהדי סרכא תלוי' וגבי מראה אדומה דקיי"ל אדומה כשירה מדר"נ יהי' חשיבא ריעותא אף כשמתלבן להצטרף אף בהדי סרכא תלוי' יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ותו דבמכה בדופן שהוא מפורש בדברי הרבינו אפרים להטריף ואפ"ה בעברה המראה ע"י נפיחה פסק הוא עצמו להכשיר וכדברי הט"ז והש"ך ובאיכא עוד ריעותא בריאה שלא נתפרש זה בדברי הראשונים דיהי' כמו מכה בדופן רק שהוא מסברת עצמו מדמה לה למכה בדופן אשר באמת אין דמיונו עולה יפה בזה כמו שיתבאר לקמן אי"ה נחמיר בה טפי לומר דאפי' בעוברת ע"י נפיחה לא מהני

והנה כבר כתבנו דדבריו בסעיף ס' אינם מבוארים כל הצורך ועיקר יסוד הוכחה שלו בנוי' על מה שכ' בפי' ל"ח ס"ק מ' לתרץ שיטת ר"ת כפי מה שכתבו התוס' דאדומה דכשירה מיירי במתלבן ע"י נפיחה והקשו עליו דהא כל חילי דריאה משערינן כשהיא נפוחה וע"ז בא לתרץ ותוכן כוונתו בקצרה הוא דגם ר"ת אית לי' הך סברא דכל מילי דריאה משערינן כשהיא נפוחה ובשאר מראות טריפות לא איצטרך זה לאשמועינן דמלתא דפשיטא הוא רק דבאדומה סד"א כיון דחזינן דנתעורר הדם לצאת מחמת חולי דהא שלא בשעת נפיחה היא אדומה או היכי דחזינן להדיא צרירת הדם בריאה א"כ סופו לנקב ולצאת ולכך גם מתלבן ע"י נפיחה לא מהני לכך קמ"ל רבא דכשירה במתלבן ע"י נפיחה מדר"נ דכיון דחזינן דהדם הילך ושב וע"י נפיחה הוא נבלע בבשר סופו להתרפאות וכהא דר"נ זהו תוכן כוונת תירוצו שם ומזה למד דבאדומה אפי' במתלבן ע"י נפיחה אפ"ה ריעותא מקרי מדהוצרך רבא להשמיעינו הך חידושא דמתלבן ע"י נפיחה באדומה ש"מ דלקותא מיהא הוי אלא דסופה להיות הדרא בריא וכהא דר"נ הלכך ריעותא מיהת הוי ומצטרף בהדי ריעותא אחריתא למיהוי תרל"ר וזהו מה שפסק בסעיף ס' עיי"ש במה שכ' בסי' ל"ח ס"ק מ' והנה למען היות דברי השגותיי עליו מובנים היטב הי' מהצורך להעתיק כל דבריו ככתבו וכלשונו אך נלאתי להעתיקם ליראת האריכות והמעיין יראה מש"כ שם מתחילת דבור המתחיל באמצע ס"ק מ' ואשר אני אחזה לי בשיטת הר"ת עד סוף אותו ס"ק עיי"ש היטב ולבסוף העלה דמשום תל"ר לחוד הי' אפשר לומר דלא כהנו"ב רק דאדומה נמי הוי כשאר מראות כשירות אלא דמצד אחר יש להטריף כיון דלשיטת ר' אפרים באיכא מכה בדופן טריפה דאמרינן דהמכה שבדופן מעיד עליו דלקותא גמורה הוא ותו לא הדרא בריא ה"נ באיכא ריעותא בריאה עצמה נמי אמרינן דתו לא הדרא בריא ואדרבה ריעותא בריאה עצמה גרע טפי דאפי' במתלבן ע"י נפיחה נמי לא מהני כיון דגם מתלבן עי"נ נמי ריעותא הוי וכדמוכח מהא דרבא לפי פירושו וכדלעיל עיי"ש

והנה באמת לא הי' צריך לכל זה האריכות דאפי' למאי דמפרשינן דברי ר"ת כפשוטו דאית לי' לר"נ דבמראו' טריפות לא מהני מה שמתלבן ע"י נפיחה וכמו שהבין במהרש"א עיי"ש מש"כ בתוס' ד"ה אוכמי א"כ מוכח דלשיטת ר"ת אף במתלבן ריעותא מקרי דהא במראות טריפות לא מהני ליבון כלל וא"כ באדומה ניהו דכשירה ע"י ליבון מ"מ ריעותא מקרי אלא משום דשיטת ר"ת בזה דחוי' היא דכל הפוסקים חולקים עליו וכמו שהקשה הרא"ש דהא כל מילי דריאה כשהוא נפוחה משערינן לכך טרח מתחילה ליישב דעת ר"ת ולהשוותו לשיטת רבינו אפרים ואח"כ הביא ראי' מדבריו