שו"ת בית דוד מב

והיינו דווק' היכי דמצטר' לזה כח המפיל אבל בלא"ה אין חוששין כלל בפחות מי"ט אפי בנפלה פתאום משום דאין כאן חבטא ולדיאה קמסיים עלה בסה"ת עצמו וז"ל אבל נפלה מאילי' אפי' בלא ידעה מותרת בדלא נפלה מגובה י"ט כדאמרינן בפרק הפרה ההוא תורא כו' עכ"ל והרב המטריף השיא דעתו לדעת אחרת ורצה לפרש דנפל לארעא חוששין היינו שנפלה מאילי' כגון שהוחלקה והוכיח מזה דאפי' בלא צירוף כח המפילה נמי חוששין לריסוק אברים בנפילה פתאומיות אפי' בנפל בפחות מי"ט וזה א נו כדמוכח להדיא מסוף דבריו שהבאתי לעיל וגרם לו זה שלא עיין בספר התרומות עצמו רק במה שמביא הב"י בשמו אבל המעיין בספר התרומות עצמו יראה דליכא לפרושי כן כדכתיבנא מיהו גם לפי מה שהעתיק ממנו הב"י נמי אין פירושו עולה יפה דא"כ מאי האי דכתב בעל התרומות שמפילין אותם בחוזק ודו"ק

ובעיקר דברי סה"ת אילולי דמסתפינא מקדושתו של הרב"י ז"ל הוי אמינא דט"ס נפל בדבריו וחסר בו בבא שלימה דבאמת לפי פי' הרב"י א"כ דחוק טובא לפרש לישנא דהש"ס כן וגם פירושו בלשון סה"ת דחוק מאוד דא"כ אמאי לא פי' בסה"ת עצמו לשנא דנפיל לארעא דקאמר הש"ס דהיינו שנפל בפתע פתאום וכמו שפירש הרב"י לדבריו וגם לשנא דשמפילים אותם בחוזק דאיתא בסה"ת אינו נופל כלל על הך דאילים המנגחים זא"ז דלעיל מיני' וא"כ הל"ל ונופלים בחוזק והך לשנא מבואר דקאי על תורא דבי מטבחיא הנאמר בש"ס ועוד תיקשה מדוע השמיט בסה"ת הך דינא דשור של בית המטבחיים הנאמר בש"ס ואין מדרכם של הראשונים להשמיט דין הנאמר להדיא בש"ס ואף שזה נלמד מהך דאילים המנגחים זא"ז לפי פירושו של הרב"י מ"מ לא הי' לו להשמיט להך דינא לגמרי כיון שבש"ס הוא מימרא בפני עצמה ואין זה מדרכם של הראשונים ועוד ראיתי בסמ"ג עשין ס"ג בה' טריפות שכ' בדין נפולה ואילים המנגחים זה את זה אין בהם משום ר"א בית המטבחיים שמפילים אותם בחוזק לארץ אין בה משום ר"א לפי שנועץ ציפורני' בארץ אבל באילים המנגחים שנפלו מחמת נגיחה וודאי חוששין כו' אבל נפלו מאיליהן מותרין אם לא נפלו מגובה י"ט כדמוכח בפ' הפרה עכ"ל עיי"ש והמעיין שמה בסמ"ג באותו פרק יראה כי כל דברי הפרק ההוא מראשו עד סופו לקוחים מדברי סה"ת וכמעט ששפה אחת ודברים אחדים להם וגם נרשם שם בסמ"ג בשתי מקומות באותו הפרק מסה"ת סי' י"ח וסי' י"ט וא"כ נראה להדיא שגם בסה"ת יש להגיה כן וחסר בדבריו הך בבא דבית המטבחיים וע"ז קאי הך לשנא דמפילים אותם בחוזק ושיטתו בזה הוא כשיטת התוס' כאשר כן הוא מדרכו דאל"כ לא הוי שתקי הראשונים שבאו אחרי' כמו הסמ"ג וסמ"ק מלהביא שיטתו ולישא וליתן בדבריו וזה נרא' בעיני ברור ובחנ' נתקש' בו מרן הרב"י ודוק

אך גם לפי פירושו של הרב"י נמי אי אפשר לפרש דהך נפלה בפתע פתאום דפי' בו הרב"י דרצה לומר הוחלקה וכמו שעלה על דעת הרב המטריף דזה וודאי אינו וכדמוכח מסוף לשונו וכדכתיבנא לעיל וכן הוא להדיא בסמ"ק יום חמישי בדין נפולה שכ' וז"ל וטבח המפיל את בהמתו בשעה שרוצה לשוחטה אעפ"י שמטילה בחוזק כשירה לפי שנועצת צפרני' בארץ או אם החליקה ונפלה מאילי' כשירה אעפ"י שאינה נועצת ציפרני' בארץ כיון שלא הפילה בחוזק וכיון שאין גבוה עשרה טפחים מכריסא לארץ כשירה כדאיתא פרק הפרה עכ"ל וכן כתב גם באו"ה סי' נ"ו אות זיין וז"ל וכ' בסמ"ג הטבחים שמפילים הבהמה בחוזק לארץ כו' או אם הוחלקה ונפלה מאילי' כשירה אעפ"י שאינה נועצת ציפרני' כיון שלא הפילה בחוזק וגם אינה גבוה מכריסא לארץ י"ט עכ"ל הרי להדיא מבואר בסמ"ק ובאו"ה שהם עמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליהם להכשיר בהוחלקה כל שאינה גבוה י"ט והגע עצמך דהא נפל' לבו' או מן הגג וודאי דהי' נפיל' פתאומי' וכדאוקמינן במס' ב"ק דחיובא דשור שנפל לבור מיירי בשור שהוא חש"ו וסומא ומהלך בלילה שאין לך נפילה פתאומיות יותר מזה ואפ"ה כל שאין הבור עמוק י"ט לית בי' חבטא למיתה וכן בנפלה מארובה שבגג דלית לה מידי למסרך ואפ"ה בעינן דווקא גובה י"ט ובלא"ה אין חוששין לנפילה אלא ע"כ דכל פחות מי"ט לא חיישינן כלל אפי' בנפילה פתאומיות והיינו משום דלית בה חבטא וע"כ לא מחלקינן בין ידעה בין לא ידעה ובין אית לה מידי למסרך או לית לה מידי למסרך אלא היכי שהנפילה מצד עצמה יש בה שיעור חבטא למיתה דהיינו מגובה י"ט או שנצטרף לזה כח המפילה דאז אפי' בפחות מי"ט נמי יש בה חבטא למיתה בזה הוא דמחלקינן דאפ"ה אם ידעה ואית לה מידי למסרך לא חיישינן לר"א בנפלה פתאום או דלית לה מידי למסרך כגון מארובה שבגג חיישינן לר"א והיינו משום שהחבטא מצד עצמה יש לה שיעור כדי להמית שהוא מגובה י"ט או משום שניצטרף לזה כח המפילה אבל היכי דהחבטא מצד עצמה אין בה שיעור מיתה בוודאי אין שום נ"מ בין אם נפלה בפתאום או לא

ומה שהביא הרב המטריף עוד בשם ספר תפל"מ להקשות על דברי המרדכי בשם ראבי' הביאו הב"י בלי שום חולק וכן פסק הד"מ דאין לקשור הרגלים של בהמה ולהפיל אותה משום דאם הרגלים קשורות אינה יכולה לנעוץ ציפרני' בקרקע ויש בה משום ר"א והקשה ע"ז דהא לא דמי לבית המטבחיים המבואר בש"ס דצריכינן לטעם ציפורניו נועץ בקרקע הואיל והאדם מפילו בידים אבל כשמפילין אותו ע"י חבלים והאדם עומד מרחוק וע"י החבלים נופלת הבהמה מעצמה וא"כ אף דליכא מידי למסרך נמי ליכא למיחש למידי כיון דאין כאן גובה י"ט המה דברי שגגה כי הדבר פשוט דגם המרדכי מיירי שהאדם מפילו בידים ע"י דחיפה בכח כמבואר להדיא מלשונם עיי"ש במרדכי ובאו"ה

והאמת אגיד כי אילולי שאמרם מפי הרב בעל תפל"מ לא הי' כדאי להשיב על דברים אלו ולטפל בהן אך כיון שאמרם בשם בעל תפל"מ והמה כתובים על ספר ואפשר שבאמת הוא כן בספר הנ"ל לכך הוכרחתי להשיב על כל פרט ופרט מדבריו וצור ישראל יציליני משגיאות יראיני מתורתו נפלאות אלה דברי ידידו דורש שלומו

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

סימן יב

מה שהשבתי לאנשי עיר אתת

בנידון הנך שאילתות דשאילנא קדמיהון האומנם אגיד כי קשה עלי להשיב בדינים אילו שאין להם מקור כ"כ מהש"ס ומקרא מועט והלכות מרובות בדברי האחרונים ומצורף לזה כי משונים שאלות אילו מכל דרכי הנשאלים כי באו על מעשים שכבר חלפו ועברו אך מצאתי א"ע מחוייב להשיבם דבר למען השקיט שן סלע המחלוקת וגם לקיים מוצא שפתי שהבטחתי להם להשיבם לזאת את מוצא שפתי אשמור וזה החלי בעז"ה ע"ד השאלה הראשונה וכפי אשר הבנתי מלשון השאלה מעשה שהי' כך הי' שהי' על הריאה מרא' אדומ' ועל מקצ' מקו' מהמרא' היו נרא' שעו' העליון (איז צו ריבין) דהיינו נגלד פורתא ולאחר הנפיחה חלפה המראה ממקום הנגלד אלא שהי' מבצבץ במקום שנגלד רק שיש לתלות הבצבוץ בחוזק הנפיחה שנפחוה בחוזק שלא כדרך הנופחים סתם וגם לאחר הנפיחה נשאר קצת מהמראה אדומה אלא שהי' רחוק ממקום הריעותא והבצבוץ כרוחב קש או שני קשין ובדקו המראה הנשארת ונמצא תחתיו דם צרור וכשנטלו משם הדם נהפך העור ללבן זהו תוכן כוונת השאל'

הנה עיקרי דינים אילו מפורשים בספר בית אפרים בסי' ל"ו סעי' ט"ו וט"ז ושם נאמר בסעיף ט"ו ריאה שנמצא עלי' מראה טריפה ונפחוה יותר מדאי וחלפה המראה ונקרעו הקרומי' ופסק להכשיר משום דתלינן דהמראה הייתה עוברת גם בנפיחה כדרכה וקריעת הקרומים תלינן בנפיחה יותר מדאי ודווקא היכי דדקדקו לראות שלא חלפה המראה ע"י נפיחה כדרכה אז טריפה מכח ממ"נ אבל בסתמא