שו"ת בית דוד מא

בדיקה כיון דאין כאן ריעותא לפנינו נוקמא אחזקתה דמעיקרא א ודוחק גדול לומר דפליגי בהך. סברא גופא אי מוקמינן לה אחזקתה דמעיקרא או לא ואם נאמר דכוונת הר"ן הוא דבאמת ההליכה הוי הוכחה והכי קאמר כיון שכדרכה מהלכת ואין בה שום ריעותא באברים החיצונים א"כ זה הוי הוכחה דבחזקת בריאה הוא דאם איתא דאהני בה נפילתה למנקבי' אברים הפנימים בוודאי הייתה שולטת המכה והחבט גם באברים החיצונים עד שלא תוכל להלך וכמו שפירשנו לעיל א"כ הד"קל דאין זה ראי' כלל דשפיר נוכל לקיים פסק של הבה"ג דהכי הוי קים להו לחז"ל דאפי' עקירת רגל נמי הוי הוכחה דאם איתא דאהני בה נפילתה למנקבי' אברים הפנימים אפי' עקירת רגל נמי לא הוי מצית למיעבד וכדכתיבנא לעיל וצ"ע סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחיתנא דדברי הבה"ג המה מיושבים היטב בלי שום פקפוק וכדכתיבנא ודוק

ומעתה מאחר שנתברר בעז"ה שדברי בה"ג דברי טעם הן א"כ הוא סניף גדול להקל בנ"ד שהרי לדעת בה"ג בגדולה מזו דהיינו בנפולה גמורה נמי מהני הילוך שאינו יפה ואפי' עקירת רגל נמי מהני וכבר ידוע שכל דבריו דברי קבלה כמש"כ הפוסקים בכמה דוכתי' וא"כ נהי דלא קיי"ל כוותי' בהא אבל מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ולומר דאפי' בנפילה שהוא פחות מי"ט נמי חיישינן לפסיקת חוה"ש בצולעת וכדברי התבו"ש

שוב ראיתי שדברי המהרש"ל ביש"ש שהבאתי לעיל המה מוכרחים לומר כן לפי גירסת הר"ן דגריס בבה"ג בהיפוך מגירסא דילן והכי גריס ההוא אמרתא כו' דנפיל מאיגרא אמר רב יימר שגרונא נקטי' מתקיף לה רבינא ודלמא חוה"ש איפסק בדקוה ואשכח כרב יימר שהי' חוה"ש שלם ואפ"ה הלכתא כרבינא חוה"ש שכיח ור"ל ע"י נפילה שגרונא לא שכיח ולפ"ז הא דעקרה רג רגלה נמי מהני לדברי בה"ג היינו ע"כ כסברת מהרש"ל דאמרינן מסתמא הייתה מהלכת הילוך יפה ובאמת שסברא זו דחיקא טובא דמנ"ל לומר כן כיון דאיכא ריעותא דנפולה לפנינו וכמש"כ לעיל ומתוך כך הי' נראה לי דגירסת הרמב"ן והרשב"א בדברי בה"ג דגרסי כגירסתינו הוא עיקר דמעתה לא צריכינן לדברי מהרש"ל ואף שגם בביאור הגר"א בסי' ל"ב ס"ק מ"ב וסי' נ"ח ס"ק ט"ז נראה דתפס לעיקר בדברי בה"ג כגירסת הר"ן עיי"ש בדבריו כמדומה לי שהכריע כן בכדי להצילו מקושיית הרמב"ן והרשב"א ובכדי שלא יהי' דבריו מוקשים כ"כ לכך בחר בגירסת הר"ן אבל לפי מה שהעלינו בעזה"ש ליישב דבריו בטוב טעם ודעת גם לפי גירסת הרמב"ן והרשב"א א"כ יותר נראה כגירסתם דדברי המהרש"ל אשר אנו מוכרחין לומר לפי גירסת הר"ן המה דחוקים טובא וכדכתיבנא

מיהו אף לגירסת הר"ן נמי יש לדון ולומר כן דהלא חזינן לרב יימר דהוי ס"ל דאפי' הילוך שאינו יפה והיא צולעת כההיא עובדא ואפ"ה מהני הך הילוך לדידי' להוציאה מידי חשש נפולה גמורה ואפי' לפסיקת חוה"ש נמי לא חייש דהא ההיא עובדא לפי גירסת בה"ג מיירי בנפולה גמורה וא"כ נהי דלא קיי"ל כוותי' בנפילה גמורה רק כרבינא דפליג עלי' וכדפסיק הש"ס הלכתא כרבינא לפי גירסתו מ"מ זהו דווקא בנפולה גמורה אבל מנ"ל לעשות ביניהם פלוגתא רחוקה כ"כ ולומר דלרבינא אפי' בנפילה קלה שהוא פחות מי"ט נמי חיישינן לפסיקת חוה"ש אלא וודאי דלא חיישינן לזה כלל ודלא כהתבו"ש ודו"ק

וכ"ז הוא רק לרווחא דמלתא אבל באמת כיון שהוכחנו לעיל דעיקר דיוקו ליתא א"כ אין לנו לחוש לדבריו אילו כלל כנלע"ד ברור: ומתוך מה שכתבנו נדחו במכ"ש דברי הרב בעל תפארת למשה שהביא הרב המטריף והספר ההוא אינו ת"י רק כי ראיתי מה שהעתיק ממנו הרב המטריף שכתב דבפחות מי"ט אף דלא חיישינן לריסוק אברים מ"מ בדיקה בעי לכל ח"י טרפות ואנן לא בקיאינן בזה ודברים הללו מרפסן איגרי דלדבריו תיקשה כל הנך קושיות שהקשינו לעיל בדברי התבו"ש דא"כ איך אמרו בב"ק וקים להו לרבנן ט' נזיקין עבדי מיתה לא עבדי ואמאי הי' פטור על מיתת השור בבור שהוא פחות מי"ט הא כיון דאיכא למיחש בזה לכל הח"י טריפות א"כ אין לך מיתה גדולה מזו דהא קיי"ל דטריפה אינה חי' דאטו הטריפה מוכרחת לחיות פחות מיב"ח ואי אפשר לה שתמות מיד מן הטריפות שאירע לה הא וודאי בורכא דמלתא דפשיטא הוא כיון שהוכתה מכת מות וודאי דאפשר שתמות מיד רק דאמרינן דיכול להיות נמי שתחי' פחות מיב"ח אבל לומר דהיא מוכרחת לחיות דווקא וודאי דאינו סברא כלל ותו דאמאי פטרינן בברייתא בית שאין גבהו י"ט ממעקה וכמו שכתבנו מזה לעיל וניהו דדברי התבו"ש יש ליישב במקצת ולומר שלא כיון לזה וכמש"ל אך על הרב בעל תפל"מ וודאי דקשיין כל הנך קושיות שהקשינו וכמדומה לי שאפשר שגם בעל תפל"מ לא אמרן לדברים אלו להלכה למעשה רק ליישב דברי הרמב"ם על דרך פלפולא בעלמא אבל למעשה וודאי דאית לן למנקט ככל הפוסקים הראשונים והאחרונים דלא חשו להך מלתא כלל ובאמת לא ידעתי במה יתיישבו דברי הרמב"ם בדבריו אלה דהא הרמב"ם הזכיר שם כמה דינים כגון עוף שנחבט על פני המים ונחבט ע"ג דבר קשה ועוד כמה דינים ובכולם כ' לישנא דחוששין ואכולהו קאי הך כללא שכתב כל מקום שאמרנו חוששין אם שחטה צריך לבדוק והתם מיירי בחבטא י' וא"כ לא יתיישבו בתירוצו כלל וע"כ דצריכינן לומר או כמש"כ הרשב"א והר"ן דהרמב"ם להקל אתא ולומר דחוששין שין דקאמר בש"ס הוא חלוק מדין נפולה דמתני' דוה בעי שהיית מעל"ע וזה לא בעי ובאמת אין דבריו מחוורין בזה וכמו שתמהו עליו הרשב"א והר"ן או דנפרש דבריו כמו שפירשו הרב בעל פר"ח וכבר קדמו בזה הרב בעל מהר"מ מלובלין בתשובותיו סי' צ"ד דהרמב"ם נמי מצריך שהיית מעל"ע רק שקיצר בלשונו עיי"ש בדבריהם וא"כ אין מקום כלל לדברי הרב בעל תפארת למשה ויען כי הספר ההוא איננו ת"י לא ראיתי להאריך בזה ואף כי ראיתי שמקצת דברי בעל תפל"מ מצאתי אותם כתוב בש"מ לב"ק בשם הראב"ד שטרח בזה ליישב דברי הרי"ף מ"מ אין מביאין ראי' מזה כיון שאינם רק התחלת דברים וחסר שם סופו ואפשר שהוא עצמו דחה זאת מכח הנך קושיות שהקשינו ועוד שבלי ספק דלאלו הדברים נתכוין הרא"ש במס' ב"ק שכ' והראב"ד ז"ל דחק ומיישב דברי רב אלפס ולא נראה לי דבריו הרי כי היו לזרה בעיניו הדברים האילו עד כי לא רצה אף להשיב עליהם ועכ"פ דברי הרמב"ם ברורין בעיני שמעולם לא כיון להנך מילי שרצה להעמיס בו הרב בעל תפל"מ כיון שלא נתבארו בו כל הדברים בפירוש וסתירת דברים אלו מבואר להדיא בש"ס ופוסקים וא"כ מי הוא המכריחינו לפרש זה בדברי הרמב"ם ותמה תמה אקרא על הרב המטריף וכי בשביל שמצא בספר דברים שלא הובא בפיסקי אחרונים רצה לסמוך ע"ז בכל כוחו להורות הלכה למעשה כיון דלא הוזכר מזה כלום בדברי הפוסקים המפורסמים אשר מימיהן אנחנו שותין לא בראשונים ולא באחרונים ואדרבה הרשב"א והר"ן פירשו דברי הרמב"ם דלהקל אתא ולא להחמיר כאשר עלה על דעת בעל תל"מ וכל זה פשוט ואינו צריך לפנים

ומה שרצה הרב המטריף לעשות סמוכים לדבריו אלו מסה"ת הביאו הב"י שכ' וז"ל אילים המנגחים זא"ז ונופלין אין בהם משום ר"א שנועצים ציפרניהם בארץ הא לאו הכי אסורין שמפילין אותם בחוזק וכתב עלה הרב"י וז"ל ואפשר שדעת בעה"ת לפרש זכרים המנגחים אעפ"י שנופלין לארץ אין בהם משום ר"א שאין נופלין אלא מדעת נפיל לארעא פי' בפתע פתאום חוששין וכוונת הב"י פשוטה ומבוארת דדעת בעה"ת לדמות הך דזכרים המנגחים לתורא דבי טבחי דאין בו משום ר"א משום שנופל מדעת ונועץ צפרניו אבל אי, לאו הך סברא דנועץ ציפרניו הוי אסור אף שאינו נופל מגבוה י"ט משום דשאני הכי דמצטרף לוה כח המפילו שמפילו בכח ולכך אית בי' חבטא אפי' בפחות מי"ט והיינו דקמסיים בסה"ת הא לא"ה אסורין שמפילין אותם בחוזק והיינו כמש"כ כן התוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן דע"י כח המפיל אפי' בפחות מי"ט נמי אית בי' משום ר"א נפל לארעא פי' בפתע פתאום חוששין ורצה לומר נמי ע"י כח המפיל דאז אית בי' חבטא גם בפחות מי"ט רק שהי' בפתע פתאום באופן דלא שייך בי' לומר צפורניו נועץ ולכך חוששין אפי' בפחות מי"ט