שו"ת בית דוד מ

וא"כ כי היכי דכתבו הפוסקים וכן הוא בשו"ע דלאמר שהלכה ד' אמות ואף דאמ"כ אינה יכולה להלוך או אפי' לעמוד אפ"ה אין חוששין לה תו משום נפילה ותלינן הריעותא בדבר אחר וא"כ ה"נ דכוותי' לדעת בה"ג כיון שעקרה רגלה להלוך ומכ"ש במהלכת הילוך שאינו יפה נמי יצאתה מידי חשש נפולה דאם איתא דאהני בה נפילתה לא הוית מצית למעקר רגלה כלל וכיון שעקרה רגלה תו תלינן הריעותא שאינה יכולה להלוך הילוך יפה בדבר אמר ושפיר מיושבים דברי בה"ג ולק"מ לא מה שהקשה עליו הרמב"ן ולא מה שהקשה עליו הרשב"א ובאמת תמה אני על עצמי דאטו קושיית הרמב"ן היא על הבה"ג לבדו הא גם על רב הונא בר' יהודה עצמו דאמר עקרה רגלה כו' נמי קשה כן אלא ע"כ דאין זה קושיא וכדכתיבנא מיהו הרשב"א והרמב"ן אזלו בזה לשיטתם דס"ל דנפולה זו שאמרנו צריכ' בדיק' אינה צריכ' בדיק' אלא מחשש ריסוק ומחשש קרעים גדולים אבל בנקבים לא בעינן למבדק כלל שכן כתב בתו"הא וז"ל ומסתבר' לי דלריסוק או לקריעה חוששין אבל לנקב אין חוששין דאם איתא לא הי' לה בדיקה דאי אפשר לבדוק כל האברים הפנימיים שנקיבתן במשהו וכן נראה דעת הרמב"ן עכ"ל וט"ס הוא בחידושי הרשב"א על מס' מולין שכ' שם וכן הוא דעת הרמב"ם וצ"ל וכן הוא דעת הרמב"ן משום דהרמב"ם ס"ל בהיפוך דאפי' מנקבים צריכינן למבדק וכמו שהוא בתשובות הרשב"א שנכתוב חוה"ש להלן ובתשובותיו ח"ג סי' רט"ו האריך בזה עוד להשיב לשואלו אשר שאל אותו שזהו בהיפוך מדברי הרמב"ם דמדברי הרמב"ם משמע שצריך לבדוק גם מנקבים והשיב שכן הוא דעתו לעיקר ושלא כדעת הרמב"ם עיי"ש במש"כ ועיין עוד שם בתשובותיו סי' רמ"ט ולפ"ז תי לא קשיא מה שהקשינו דאטו לא ראה מימיו טרפה מהלכת משום דשאני שאר טרפות הבאות מחמת חולי שאינם רק ע"י נקבים ולכך הם מהלכות אבל טרפות הבאות מחמת נפילה שהוא חשש ריסוק או קרע זה מכאיב לה ביותר עד שלא תוכל להלוך והכי הוי קים להו לחז"ל דע"י טרפות ומכה גדולה כזו אי אפשר לה שתהלך ואה"נ דאם אירע מכה וטרפת כזה ע"י חולי אף שלא ע"י נפילה כמו כן לא הייתה יכולה להלך כי גודל המכה הוא מונע ההילוך ולא משום דאמרינן דשאני טרפות שע"י נפילה דאם איתא דאהני בה נפילתה למנקב האברים הפנימיים מסתמא שלטה מכת החבטה אף באברים החצונים עד שלא תוכל להלוך דזה לא מיישיגן כלל לומר דשלטה המכה גם באברים דלא חזינן בהו שום ריעותא רק דאותה מכה המטרפת בעצמה הבאה ע"י נפילה היא גדולה כ"כ בכמות עד שמכה כזו גם ע"י חולי נמי אי אפשר לה שתהלך ולכך שפיר הביא ראי' מגופא דההיא עובדא דההיא אמרתא לדמות דברי בה"ג ודו"ק

אך אכתי גם לשיטתם נמי לא ברירא ראייתם כ"כ דהא יש להקשות לפי שיטה זו מהא דא דאמרינן בחולין י"א א' ר"נ בר יצחק אתיא מאלי' דרחמנא אמר חלבו האלי' תמימה וליחוש שמא נפסק' השדרה וכתי' כו' אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ע"כ וא"כ קשה לפי דבריהם מאי קמייתי ר"נ בר יצחק ראי' דנימא מדקחזינן דהלכה הילוך יפה ש"מ דלא נפסק חוט השדרה דבפסיקת חוט השדרה אינה יכולה להלך הילוך יפה דאם איתא דגם בפסיקת חוה"ש יכולה להלך הילוך יפה א"כ היכי אמרינן גבי נפולה דהיכי דהלכה הילוך יפה אינה צריכה בדיקה הא אכתי איכא למיחש לפסיקת חוה"ש וכמו שהקשו הם מהילוך שאינו יפה כמו כן תקשי לדידהו גם בהילוך יפה דבמה יצאת מחשש ריעותא דפסיקת חוה"ש אלא בע"כ צריך לומר לשיטת' דבפסיקת חוה"ש אינה יכולה להלך הילוך יפה בשום אופן וכיון שכן הד"קל דהא מההוא דרנב"י מוכח דגם בפסיקת חוה"ש יכולה להלך הילוך יפה דאל"כ לא הוי מוכיח מידי ודוחק גדול לומר דרנב"י ס"ל כהך מ"ד דהלכה צריכה בדיקה שלא אליבא דהלכתא כיון דהש"ס מייתי לי' בסתמא וצריך לומר בישוב זה דהא מלתא הוי פסיקא להו להרמב"ן והרשב"א מסברא דפסוקת מוה"ש ברובו יכולה להלך הילוך יפה דכיון דנשאר ממנו אף מקצתו עודנו לא ניתקו הקשרים ויש בכחו לקשר כרעא בתרייתא לגופה כי היכי דלא לישדרו וההוא אמרתא דהוי משדרא כרעא בתרייתא התם נפסק בכולו הוואי ולכך הוי משדרא ולכך שפיר יש לומר לשיטתם דאם איתא דע"י נפילה הי' נפסק חוה"ש בוודאי הי' נפסק מוה"ש בכולו ולא הייתה יכולה להלך הילוך יפה וכעין שתירצנו לגבי' נקבים דאברי' הפנימיים ודו"ק וכיון שכן הדבר מבואר שאין זה ראי' כ"כ

וכל זה הוא לשיטתם אבל להרמב"ם דס"ל דצריך לבדוק כל האברים הפנימיים גם מחששא דנקבים וכ"כ רש"י וע"כ דצריכינן למימר כהך סברא שכתבנו דאף ששאר טרפות שע"י חולי שנטרפות ע"י נקיבת האברים מהלכות הילוך יפה מ"מ נפולה זו אי איתא דאהני בה נפילתה למנקב איזה נקב באברים הפנימיים וודאי דהייתה מהני בה נפילתה גם באברים החצונים עד שלא תוכל להלך דהכי הוי קים להו לחז"ל ולכך ההילוך מוציא גם מידי חשש ספק נקב גם באברים הפנימים דמדחזינן שלא פעל בה נפילתה כלום באברים החיצונים ומהלכת כדרכה א"כ וודאי שלא עשה בה שום רושם באברים הפנימיים ולזה מטין דברי הר"ן שהבאתי לעיל ומש"כ הר"ן שם עוד בסוף שמעתתא דנפולה וז"ל וא"ת ולימש לנקב משהו דלא מנכר בבדיקה כיון שאין מקומו ידוע כו' וי"ל דאם איתא שמחמת נפילתה ניקבו אברי' קרע גדול הי' וניכר הי' עכ"ל אין כוונתו שהי' קרע גדול באופן שע"י קרע כזה גם ע"י חולי לא הייתה יכולה להלך והא דטרפת מהלכות היינו משום שאין בהם קרע גדול כזה דא"כ לא הוי מקשה מידי לעיל רק דכוונתו הוא שהי' הקרע גדול קצת מנקב משהו באופן שעכ"פ בימי חכמי הש"ס היו בקיאים לבדוק בנקב כזה אף באין מקומו ידוע אבל אה"נ דגם ע"י חולי נוכל להיות נקב כזה ואפ"ה הן יכולות להלך דנקב כזה אינו פועל כלום למנוע ממנה הילוכה רק דאם איתא דנעשה כן ע"י החבט וודאי דהי' החבט פועל כן גם בשאר אברי' עד שלא תוכל להלוך כנלע"ד בדברי הר"ן ודלא כהב"י שהשווה דעתו לדעת הרשב"א ועכ"פ איך שיהי' בזה דעת הר"ן כיון דלדברי הרמב"ם ע"כ דצריכינן להך סברא שכתבנו ובפרט שהדברים מצד עצמם המה דברים של טעם ואינם צריכים סעד לתומכן וא"כ ברוומא נוכל לומר שזהו דעת בה"ג ותו לא קשיא עליו מידי ממה שהקשו עליו הרמב"ן והרשב"א וכדכתיבנא

וראיתי עוד בר"ן שכתב טעם לפסק הרי"ף דלא פסק להא דאמר ר"ה בר יהודה דעקרה רגלה להלך אעפ"י שלא הלכה וז"ל אבל אפשר לסמוך זה מעובדא דאימרתא כו' דאע"ג דאישתכח דהוי פסיק מוה"ש הייתה מהלכת ועוקרת יד ורגל ודווקא התם משום דלא נפלה הוא דלא חיישינן אבל הכא כיון דצריכה בדיקה אין הילוך ראי' שהיא כשרה עד שתלך כדרכה בשלמא מהלכת כדרכה אעפ"י שאפשר שנקרעו דקין וכרס וכיוצא בהן כיון שכדרכה מהלכת בחזקת בריאה הוא אבל מהלכת שלא כדרכה או עקרה רגלה להלך מה ראי' הוא שלא תאסר אם תבדק עכ"ל עיי"ש ודבריו נפלאו ממני ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה דמאי כוונתו בזה דאם כוונתו לומר דבהלכה כדרכה לא צריכינן כלל שתהי' ההליכה הוכחה שלא אירע לה שום טרפות ע"י נפולה זו משום דבאמת אין זה הוכחה כלל רק דממילא אפי' בלא שום הוכחה כל כמה דלא חזינן בה שום רעותא מעמידין אותה על חזקת בריאותה דמעיקרא וכמו שנראה כן לכאורה מפשט לשונו א"כ תיקשה לן דדבריו סתרן אהדדי עם מה שכתב לעיל מיני' ואעפ"י שהטרפות חיות י"ב חודש ומהלכות שאני הכא דאם איתא שמחמת החבט נטרפה לא הייתה יכולה לילך עכ"ל הרי להדיא דס"ל דההליכה הוכחה גמורה היא שלא נטרפה כלל ובין אם נפרש בכוונתו דס"ל כהרשב"א וכמש"כ הב"י או דנפרש כוונתו כמו שפרשנוהו לעיל סוף סוף הוכחה מיהא איכא וא"כ דבריו סותרין זא"ז ועוד דמאי סברא הוא כלל לומר דכל כמה דלא חזינן בה ריעותא מעמידין אותה על חזקתה דמעיקרא כיון דאיכא רעותא דנפולה לפנינו ועוד דא"כ מ"ט דר"ה ב"י דאמר עקרה רגלה להלך כו' דהא חזינן בה ריעותא ואפ"ה ס"ל דכשרה א"כ ש"מ דס"ל דזה הוי הוכחה שלא נטרפה וה"נ דכוותי' צריך לומר למאן דס"ל דבעינן הלכה כדרכה דההליכה כדרכה הוי הוכחה שלא נטרפה וגם בהיפוך נמי יש להקשות דמ"ט דמ"ד אחת זו ואחת זו צריכה