שו"ת בית דוד לט

ואפ"ה בשהייתה מהלכת קצת לא חיישינן וכדגריס הרב בעל הלכות שהרי דחינו אותה גירסא למעלה מדקאמר עלה חוט השדרה לא שכיח וכן נראים הדברים לעיקר עכ"ל

והנה מדבריו אלה האחרונים מוכח להדיא דלא כהתבו"ש ולא מיירי הרשב"א כלל בנפילה שהוא פחות מי"ט דאי ס"ד כדברי התבו"ש דמפרש להא דקאמר הרשב"א ואי בשנפלה חוה"ש וודאי דשכיח דמיירי בנפילה בפחות מי"ט א"כ תיקשה לן דמאי האי דקמסיים עלה הרשב"א ואי אפשר לפרש דההיא בשנפלה כו' דמשמע מיני' דאם נפרש הכי יהי' נסתר מזה ראייתו של הרמב"ן ואילו לפירושו של התבו"ש אפי' אם נפרש הכי אפ"ה אין מזה שום סתירה לדברי הרמב"ן דהא כל עיקר ראייתו של הרמב"ן הוא מגופא דההוא עובדא ולא מהשקלא וטריא דשמעתין דאתמר עלה דההיא עובדא התם בסוגיין דזה אינו ענין כלל לראייתו רק דעיקר ראייתו הוא מגופא דההיא עובדא מדקחזינן התם בההיא עובדא שבדקיה ונמצאת פסוקת חוה"ש ואפ"ה הייתה יכולה להלך במקצת הרי חזינן דהילוך שאינו יפה אינו מוציאה מידי חששא דריסוק אברים זהו תוכן ראייתו של הרמב"ן וכיון שכן גם אם נפרש דההוא עובדא מיירי בשנפלה בפחות מי"ט אפ"ה שפיר קמייתי הרמב"ן ראי' דהילוך שאינו יפה אינו מוציאה מידי חשש שלא נתרסק אחד מאברי' כדחזינן התם בההוא עובדא ואף דמסקינן שם דלא צריכינן למיחש לזה משום דחוט השדרה לא שכיח היינו משום שהנפילה הייתה בפחות מי"ט ולכך לא חיישינן לה אבל מ"מ שפיר איכא ראי' מגופא דההוא עובדא דהילוך שאינו יפה אינו מוציאה מידי ספק וכמש"כ הרמב"ן וא"כ בנפלה ממקום שהוא גבוה י' טפחים דבעינן הילוך דווקא בכדי להוציאה מחשש ספק טריפות א"כ הילוך שאינו יפה אינו מועיל כלום וא"כ ראיית הרמב"ן אלימא שרירא וקיימא גם אם נפרש דההיא עובדא מיירי בנפלה בפחות מי"ט ומאי האי דקמסיים הרשב"א עלה ואי אפשר לפרש כו' דאינו ענין כלל לכאן אלא ע"כ צ"ל כפשוטו דהרשב"א מפרש לדברי בה"ג דמוקי לההיא עובדא דמיירי בנפלה ממקום גבוה י"ט וכאשר באמת לשנא דנפלה מאיגרא דגריס בה"ג משמע להדיא דהיא גבוה י"ט דסתם אגרא כן הוא ונמצא דלפי גירסת בה"ג אף בנפלה ממקום גבוה י"ט דבעינן הילוך מדינא בכדי להוציאה מחשש ספק ריסוק איברים ואפ"ה מסקינן התם דשגרונא שכיח חוה"ש לא שכיח א"כ מוכח מזה דאפי' הילוך שאינו יפה מוציאה מחשש ספק ריסוק איברים וזהו וודאי היפוך מדברי הרמב"ן ולכך שפיר קמסיים עלה הרשב"א ואי אפשר לפרש דההיא בשנפלה כו' ור"ל דנפלה ממקום גבוה י"ט וא"כ יהי' מוכח ממסקנא דסוגיין דלא כהרמב"ן דהא חזינן דהייתה משדרא כרעא בתרייתא ואפ"ה מסקינן דחוה"ש לא שכיח וע"ז קאמר הרשב"א דאותה גרסא אינו עיקר שהרי דחינו אותה גרסא למעלה וא"כ מוכח להדיא מדבריו דמאי שכתב למעלה בדחיית דברי בה"ג וז"ל ואי בנפלה חוה"ש וודאי שכיח דמיירי בנפלה ממקום גבוה י"ט דווקא ודלא כדיוקו של התב"ש ובר מן דין נמי מדברי הרשב"א הראשונים בלבד אין כאן דיוק כלל דהא עיקר דיוקו של התב"ש הוא מדקמסיים ואי בנפלה חוה"ש וודאי שכיח ולא קמסיים ואי בנפלה חיישינן לריסוק איברים ובאמת אין זה דיוק כלל משום דהרשב"א בא לדחות דברי בה"ג מלשנא דהש"ס דקאמר חוה"ש לא שכיח ואי בנפילה וודאי שכיח לכך נקיט לשנא דחוט השדרה דנקיט הש"ס וזה פשוט

ומעתה אחרי שהוכחנו מדברי הרשב"א בתוה"א שדיוקו של התבו"ש אינו כלום ואדרבה מוכח שם להדיא להיפוך מדבריו א"כ וודאי דלית לן לדיוקי כלום מדבריו שבתו"ה הקצר כי המה לקוחים מדברי הארוך ועיקר כוונתו הוא לדחות גירסת בה"ג דגריס בעובדא דבי בר חביבא דנפל מאיגרא ולזה נקיט (בלשני') שפסיקת חוה"ש הוא מצוי עם נפילתה כלשנא דהש"ס ומכ"ש דלית לן לדיוקי כלום מדברי הטור והשו"ע שאינם רק העתק מדברי הרשב"א והרשב"א כתב לעיקר הך דינא הכי משום דמכאן מוכח לדחות גי' בה"ג ועיקר הך דינא דכ' הטוש"ע בסי' נ"ח דהיליך שאינה יפה אינו מועיל להוציאה מחשש נפילה נלמד מכאן מדקאמר חוה"ש לא שכיח ולזה כתבו הטוש"ע נמי להך דינא כאן אצל הך דינא דנפיק מעובדא דבי' בר חביבא וכיון שכן אין כאן דיוק של כלום מדברי הטוש"ע ולכך אין לחוש לזה אפי' לכתחילה וזה ברור

ולרווחא דמלתא אמינא בה עוד טעמא שהרי בעיקר דברי הרמב"ן במה שדחה לדברי בה"ג מגופא דההוא עובדא דההיא אמרתא שהייתה פסוקת חוה"ש ואפ"ה הייתה מהלכת קצת שמע מיני' שהילוך שאינו יפה אינו מוציאה מידי ספק ומכ"ש עקרה רגלה להלוך ולא הלכה כלל כבר כתב ע"ז הרב ביש"ש פ"ג דחולין סי' ס"ה וז"ל ואני אומר אף שיצאו הדברים מפי עוקר הרים לא ישרו בעיני כו' ותוכן כוונתו הוא משום דיש לחלק שאני היכי דעקרה רגלה ושחטיה מיד ולא בדקנוה לראות אם מהלכת יפה אם לא דאמרינן כיון שעקרה רגלה להלוך מסתמא הייתה מהלכת הילוך יפה וכשירה אבל היכי שראינוה להדיא שאינה מהלכת הילוך יפה והיא צולעת גרע טפי זהו תוכן כוונתו אף שאין זה לשונו ונסתייע לזה מתשובת מהרי"ק עיי"ש ולענ"ד נראה דאי משום הא לא אריא ואינו כדאי בדברים אילו לדחות דברי הרמב"ן דסוף סוף כיון דמשכחת לפעמים שיכולה להלוך הילוך שאינו יפה א"כ במה יצאת מידי חשש נפולה במה שעקרה רגלה להלוך וניחוש לדלמא לא הייתה מהלכת הילוך יפה ומנ"ל לומר דמסתמא הייתה מהלכת הילוך יפה כיון דאיכא ריעותא דנפילה לפנינו אך אחרי שהורשינו מפי הרב מוהרש"ל להתבונן בדברי הרמב"ן ולדקדק בהן נלע"ד דעדיפא מיני' יש להקשות על דבריו דמאי ראי' מייתי כלל מגופא דההוא עובדא שהייתה פסוקת חוה"ש ואפ"ה הייתה מהלכת קצת אטו בלא"ה לא ראה מימיו טריפה מהלכת הלא כל הטריפות שבאברים הפנימים וודאי שאינם מזיקים לה כלל לענין הילוכה וכל טריפות דבי מטבחיא יוכיחו שהיו מהלכים בחיותם הילוך יפה כדרך כל הבהמות הבריאות וא"כ בלא דברי בה"ג נמי תיקשה לי' מאי מהני אפי' הילוך יפה דהא אכתי איכא למיחש לנקיבת הלב והריאה והדקין וכדומה אשר ההילוך יפה אינו מועיל להוציא מידי ספק זה כלל והלא נפולה שאמרו צריכה בדיקה מכפא דאטמא כו' בכלל זה הוא כל הטריפות דנקיבת האברים הפנימיים וא"כ במה יצאנו מידי חשש זה ע"י הילוך יפה אלא ע"כ צ"ל דאף ששארי טריפות שנטרפים ע"י נקיבת האברים הפנימים מהלכים הילוך יפה מ"מ נפולה זו אי איתא דאהני בה נפילתה למנקב אברים הפנימיים דילה וודאי דהייתה מהני בה נפילתה שלא תוכל להלוך הילוך יפה וכה"ג כתבו הרשב"א והר"ן לענין הבדיקה דהא נקב משהו במקום שאינו ידוע גם בימי חכמי הש"ס לא היו בקיאים וא"כ איך אמרו צריכה בדיקה דמשמע מיני' דמהני לה בדיקה ותירצו דאם איתא דע"י נפילה נעשה נקב בוודאי הי' קרע גדול עד שאפשר לבודקו וה"נ דכויתי' צ"ל לענין הא דמהני הילוך יפה וכדכתיבנא וכן כ' להדיא הר"ן וז"ל הלכה אינה צריכה בדיקה ואעפ"י שהטריפות חיות יב"ח ומהלכות שאני הכא דאם איתא שמחמת החבט נטרפה לא הייתה יכולה לילך עכ"ל וכיון שכן אין בדחיית הרמב"ן כלום אפי' לפי גרסתם דלא גרסי בההיא עובדא דנפל מאיגרא דאף דמצינו בההוא עובדא שהייתה מהלכת קצת אף שהייתה פסוקת חוה"ש מ"מ זהו דווקא בלי נפילה אבל ע"י נפילה אי איתא דאהני בה נפילתה למפסק חוה"ש דילה וודאי דהייתה מהני בה נפילתה שלא תוכל להלך כלל אפי' הילוך שאינו יפה גם מה שהקשה הרשב"א על גירסת בה"ג דגריס בההיא עובדא דנפל מאיגרא שהקשה עלי' הרשב"א דא"כ איך אמרו עלה חוה"ש לא שכיח והרי פסיקת חוה"ש היא מצוי עם נפילתה ולענ"ד גם זה אינו קושיא כ"כ לפי מה שביארנו משום דהבה"ג אזיל בזה לשיטתי' דפסק כמ"ד עקרה רגלה מהני כמו הלכה ולכך אפי' מהלכת הילוך שאינו יפה נמי מוציאה מידי חשש נפולה והיינו מטעמא דכתיבנא דאם איתא דאהני בה נפילתה למעבד בה שום מכה המטרפת וודאי דהייתה מהני בה נפילתה שלא תוכל להלך כלל אפילו הילוך שאינו יפה