שו"ת בית דוד ד

מיהו אכתי לא מתחוורא הך חלתא דלעיל מיני' בסנהדרין שם [ס"ט א'] אמרינן יתיב ר' יעקב מנהר פקוד קמי דרבינא ויתיב וקאמר משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע שמע מיניה מדר' כרוספדאי אמר ר' שבתי יו יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימי' דאי סלקא דעתך עוברה ניכר לשליש ימי' למה לי שלשה בתרי ותילתא סגי א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימי' וזיל בתר רובא ע"כ: ומשמע דמסקנת הסוגיא הוא דעוברה ניכר לשליש ימי' ואפי' אם נאמר דדרך דיחוי בעלמא אמרה ולעולם קא מספקא לי' להש"ס אי עוברה ניכר לשליש ימי' אם לא עכ"פ הא קמן דמידי ספיקא לא נפיק וא"כ אכתי תיקשה דאיך קאמר הש"ס בפשיטות תדע דהא הויא לה וולד מעיקרא דאימא דתרווייהו ילדה בשנת ך"ו וכדאמרן בקושיין והא דהתאבל דוד על הילד משום דקים לי' דהוי בר ז' וכלו לו חדשיו והא דאקשינן מאין נודע לו למתי הוי יצירתו דאימא דיצירתו הי' להיות נולד לט' דשפיר איכא למימר דנודע לו מהכרת העובר דהי' ניכר לשליש ימי' ואכתי לא הוי לו להש"ס למימר בפשיטות תדע וכו' דלישנא דתדע משמע וודאי שהיא הוכחה ברורה ולית בי' שום ספיקא ולדברי מוהר"י מינץ אין זה הוכתה ברורה ומשום דאיכא למדחי כדדחינן להא דר' יעקב מנהר פקוד או עכ"פ ה"ל להש"ס למדחי כן אלא ע"כ דלא כמוהר"י מינץ ודוק היטב בכל זה

את כל אלה שמעתי מפיו הק' והדברים ראויים לחי שאמרן ועוד שמעתי ממנו כי יש לו בזה דברים רבים ופלפול עצום ועמוק ולא זכיתי לשמוע מפיו מסקנת דעתו לפסק הלכה בדין זה כי גבה טורא בינינו ובאמצע העיון והפלפול נסע לווילנא ושם גמר תשובתו ולא ידעתי איך ומה ולא כתבתי הדברים האלה רק להודיע מקנת מן המקצת מכחו ועוצם פלפולו בגמרא וסברא

תבנא לקדמנא כי כאשר מצאה ידי ת"ל להחל במלאכה להביא הדברים תחת מכבש הדפוס העמסתי עול העמל והיגיעה ליסע לבית הדפוס על חתני הרב הגדול גמיר וסביר מוהרר משה יהודה ליב ני' במ' שמואל יען כי עמו המתקתי סוד ללון בעומקה של הלכה ברוב מהתשובות הנדפסים כי רב גדול ומובהק הוא ובקי בש"ס ולו יד ושם בעיון וסברא ישרה כאשר הורתיו ועליו סמכתי כי יצאו הדברים מבלי שום סיג וטעות והוא גם הוא קיבל עליו רוב הטורח והעמל ולהיות נודד ממקומו ולעסוק במלאכת הדפוס זה יותר משנה תמימה זכרה לו אלוה לטובה ויזכה גם הוא שיפוצו מעיינותיו חוצה וקרנו תרום בכבוד כחפצו וחפץ חותנו המברכו בכט"ס

ואפריון נמטי' לחתני הרב הח"וב מוה' שאול חיים הלוי בהרב הגדול מ' אברהם הלוי נ"י מו"צ דק"ק ווילנא אשר גם הוא הי' בעוזרי בקיבוץ הפרענומעראנטין בפ"ק מינסק ובהשגות הלוואות מהגבירי' שיחיו למען אוכל לגמור את אשר החלותי יואל ה' לברכו בכט"ס ויזכהו ה' ויראה זרע יאריך ימים וקרנו תרום בכבוד כחפצו וחפץ חותנו המברכו מקרב לב עמוק ונפש חפיצה

ומעתה אשא כפי השמימה ואקוד ואשתחוה לה' על כל הטוב אשר גמל עלי מעודי עד היום הטוב ואני תפילה יהא רעווא דאימא מלתא דתתקבל ויהיו מקובלים דברי בעיני חכמי הדור כי זה חלקי מכל עמלי וה' יזכני להוציא לאור יתר חודישיו בש"ס ופוסקים ודרושים לכל חפציהם כחפצי ומאוויי דברי המצפה לתשועת ה' דוד טעביל בא"א המופלג וי"א באמת מוהרר משה זללה"ה מ"צ ומרא דאתרא פ"ק מינסק

ויען כי נגמר הדפסת הספר בין יומי דפסחא לעצרתא ראיתי להציג כאן מה שנתחדש לי ביומי דפסחא בסוף מסכתין דפסחים ואיידי דחדתא היא חביבא היא לי: והוא

גרסינן במס' פסחים [קכ"א א':] מתניתין ברך ברכת הפסח פטר את של זבח של זבח לא פטר את הפסח דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר לא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו: ובגמ' כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר עקיבא לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה: ופירש"י לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כדתניא בזבחים בפרק בית שמאי [ל"ו א':] מנין להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך ולכך זבח דדינו בזריקה אם נתנו בשפיכה יצא בדיעבד וכיון דבדיעבד מתנותי' שוות למתנו' הפסח לכך ברכת הפסח פוטרתו אבל הפסח שדינו בשפיכה אם נתנו בזריקה אף בדיעבד לא יצא ולכך אין ברכת הזבח פוטרתו ולר"ע לא ס"ל הא דהנותנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ואינם שווים במתניתיהם כלל ולכך אינם פוטרות זא"ז: עכ"ד הגמ'

ובזבחים בפרק ב"ש [ל"ז א':] גרסינן ב"ש אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון אם נתנן במתנה אחת יצא חוץ מן החטאת שאם נתנן ב מתנות יצא וב"ה אומרים אף החטאת שנתנן במתנה אחת יצא: ובגמ': ת"ר מנין לניתנין על הזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר תלמוד לומד ודם זבחיך ישפך ופריך והאי להכי הוא דאת' האי מיבעי לי' לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח וכו' כדלעיל [ופירש"י דר' ישמעאל סבר כהך ברייתא דהניתנין בזריקה כו' ולכך כיון דבדיעבד מתנותיהן שוות פוטר הפסח את הזבח ור"ע לית לי' כהך ברייתא הלכך אינם פוטרות ואיו והך ברייתא קמייתא סבר לה כר ע בהאי מילתא לחוד דלית לי' כהברייתא דהניתנין בזריקה אבל לא לגמרי כוותי' דלר' עקיבא פסח בשפיכה ואילו להברייתא קמייתא לית לי להא דפסח בשפיכה דהא מפיק לי' לקרא דישפך לנתנן במתנה אחת ביפר:] ופריך ואכתי מיבעי לי לכדתניא ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר אך בכור שור או כשב או עז וגומר למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים על המזבח מעשר ופסח מנין ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר יוסי הגלילי דתניא ריוה"ג אומר דמו לא נאמר אלא דמם כו' לימד על מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים למזבח [ופירש"י ולריוה"ג פסח בזריקה דהא יליף מקרא דבכור ובבכור תזרוק כתיב] ופריך ור"י האי קרא מפיק להכא ולהכא [פי' רש"י דעל כרחך ההיא ברייתא דהניתנין בזריקה כו' אתא כרבי ישמעאל דכר"ע לא אתא דא"כ אמאי אין פסח פוטר את הזבח ואם נאמר דס"ל לר"ע פסח בזריקה וכריוה"ג א"כ כש"כ דשניהם פוטרין זא"ז אלא ע"כ כר' ישמעאל אתא וא"כ כ איך קדרש לה תו לפסח דבשפיכה:] ומשני תרי תנאי ואליבא דר"י [ופירש"י דמאן דיליף לי' פסח בשפיכה תו לא דריש לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולית לי' להך תנא דר' ישמעאל דפסח פוטר את הזבח ולא פליג אדר"ע כלל בהאי והך תנא דמס' פסחים דאית ליי פלוגתא דר"י ור"ע ע"כ דלית לי' פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים מיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את הזבח ובירושלמי דפסחים איתא להך טעמא

] ותו גרסינן התם בשלמא לר"י דמוקים לה בבכור היינו דכתיב ובשרם יהיו לך פי' רש"י בשלמא ר' ישמעאל דמפיק מתן דם פסח מדם ובחיך ישפך והאי לשון רבים דדמם וחלבם כולי בבכור מוקי לה ומשום שור או כשב ועז הוא דנקט לשון רבים וא"כ לשון רבים דובשרם יהיו לך נמי אבכ"ר שור כשב ועז קאי ושפיר מתוקמא לשנא דיהיו לך דהוא לכהן משום דבכור הוא מתנה לכהן:] אלא לריוה"ג דמוקים לי נמי במעשר ופסח מעשר ופסח בעלים אכלי לי' מאי ובשרם יהיו לך ומשני א' תם וא' בעל חום שמתנה לכהן שלא מצינו לי' בכל התורה כול' ור"יש נפקא לי' מלך יהיו דסיפא

ותו גרסינן התם וכל הנך תנאי דמפקי להאי דם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא האי כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנת