שו"ת בית דוד ג

הקדמה

אמר הכותב לפנים זאת בישראל איש איש אשר חננו ה' בחידושי תורה בהלכות או באגדות או בפסקים ודינים כי ישתדל בכל ע"ז להביאם לבית הדפוס ולהפיצם בישראל כי כן הוא מטבע אשר חק הבורא בברואיו להשפיע משלימותם על זולתם: ולזאת גם אנכי מאו חשקה נפשי להדפיס את אשר חנני ה' בחידושי הלכות ואגדות ואת אשר השבתי לשואלי דבר בעז"ה אכן לא הי' ביכולתי אף לעשות איזה התחלה כי שבתי הי' בק"ק סטופצי אשר לא הי' ביכולתם להיות עזרתה לי בדבר הזה כי מצער היא ולקבץ פער נומערנטין בחלה נפשי כי רובם ישא רוח להוצאות המקבצן ומאספן עד כי לא ישאר כל מאומה במה להעזר ויהי כי ארכו לי שם השנים בסטופצי ערך ל"ב שנה (עד כי צר לי המקום לשבת שמה) הרים ה' מצבי וינשאני וינטליני לשבת על כסא ההוראות (לא בזכותי רק בזכות אבותי וזכית אדומו"ר הגאון החסיד רבינו חיים זללה"ה מוואלזין עמדה לי בזה) ונתקבלתי לשרת את פני הקהל הקודש להיות לח למרן ומרא דאתרא בקהילת מינסק העליזה והמפוארה בעדי תורה וגדולה אשר גבוריה גדולים ועצומים בתורה ויראה וחכמיה ורבניה האירו כל חדרי התורה או אמרתי אני בלבי כי מאת ה' הייתה נסיבה כי עתה אוכל אי"ה להוציא פרי מחשבתי לאור וכאשר דימיתי כן הייתה בעז"ה כי ה' נתן חיני בעיני יושבי העיר הזאת ויט עלי חסד לפני הרבנים הג' הגבירים הרמים והנישאים ולפני בע"ב יח"ס דפ"ק וכולם התנדבו בלב שלם אלה בנדבות הגונות ואלה גם בהלוואות (זכרה להם אלוה לטובה) עד אשר עלתה בידי ת"ל לקרבה אל המלאכה לעשות אותה

ועתה חסדי ה' אזכיר תהילת ה' כעל כל אשר גמלני הן בימי עלומי (בהיות כבר חמיסר) אנכי בדרך נחני ה' בית אדמו"ר הגאון הנ"ל שמה קבעתי תלמודי בישיבתו הק' אשר משם יצאה תורה והוראה לכל סביבותינו שמה ינקתי משדי תבונתו ומזיו חכמתו אורו עיני ומאיתו קבלתי דרכי הפלפול והעיון הישר להגין ולהעמיק בש"ס ופוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא עד אשר סמך ידו עלי וירשיני להורות וגם דרכי הדרוש במאמרי חז"ל ובמקראות תנ"ך מאיתו הייתה לי זאת ויען כי בעוה"ר לא זכינו להנות מאורו ולהוציא לאור חשיבותיו הרבים והעצומים אשר מרוב קהלות ישראל הריצו אליו שאלותיהם ולזאת מצאתי עצמי מחוייב להזכיר דבר א' משמו בפתח מחברתי למען יהא לו למזכרת עולם: והוא

הרמ"א באהע"ז סי' ד' סעי' י"ד בהגה"ה כ' וז"ל: אשה שנתעברה סוף סיון וילדה תחילת כסלו אעפ"י שאין ביניהם רק חמשה חרשים לא חיישינן לומר שהייתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים וה"ל בן ז' עכ"ל והוא מתשובת מוהר"י מינץ סי' ו' עיי"ש בתשובותיו שהאריך בזה ועיין בח"מ [ס"ק י"ב ובב"ש ס"ק י ט] מה שהקשו ע"ז מש"ס פ"ק דר"ה [דף י"א א] דקאמר שם גבי בשירת שרה אלא דקאי בחג וקאמר למועד דהיינו פסח אכתי בשיתא ירחא מי קא ילדה ולדברי מוהרי"ת שפיר הוי ז' חדשים מחג עד הפסח וכן הקשו עליו מהא דאמרינן בכתובות [ל"ט א'] דאי אפשר שתלד בין נערות לבגרות משום דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ולדברי מוהרי"מ הא אפשר לילד בין נערות לבגרות עיי"ש מה שפלפלו בזה

והרב הגאון אדמו"ר זללה"ה הביא ראי' דלא כמוהר"י מינץ מהא דאמרינן בסנהדרין [ס"ט ע"ב] ודורות הראשונים מנלן דאוליד אלימא מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וכתיב ואליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור כי ה' אהבו וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתב ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים וכתיב וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב ויהי מקץ מ' שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הויא להו תלתין ותלת דל שבע דהוי שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד ממאי דלמא תרוויהו בתשע אוליד ובת שבע אוליד בשית משום דאתתא בריא תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא עכ"ל הש"ס: והשתא לפי דברי מוהר"י מינץ קשה טובא דמאי קאמר הש"ס תדע דהא הוי לה וולד מעיקרא הא שפיר משכחת לה דילדה גם את הוולד דמעיקרא ג"כ בהיותה בת תמניא והיינו דאחיתופל שלמו לו שמנה שנים בתחילת ניסן ואז נתעברה אשתו וילדה את אליעם בתחילת תשרי ואחרי כלות משך שמונה שנים לאליעם בתחילת תשרי נתעברה אשתו בתשרי וילדה את בת שבע בתחילת ניסן וכאשר שלמו שמונה שנים לב"ש בתחילת ניסן נמצא כי הי' אחיתופל בעת ההיא בן כ"ה שנים ואכתי פש לן שנה אחת לתשלום כ"ו שנים דאמרן בש"ס ובשנה הזאת ילדה את שתיהן גם את הילד ואת שלמה והיינו דנתעברה מהילד בסוף ניסן וילדתו בתחילת תשרי ואחרי שעברו ימי טומאתה נתעברה שנית סוף תשרי וילדה את שלמה בתחילת ניסן ואז נשלמו לו ך"ו שנים לאחיתופל וא"כ מאי תדע דקאמר אלא ע"כ דלא כמהרי"מ רק דבעינן ששה חדשים שלימים ומקצת מן החודש השביעי ולכך שפיר אתיא הא דאמר תדע

מיהו יש לדחות זה דבמ"ק [ט"ו ב'] ילפינן גבי אבל מהא דכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבוא אליה מכלל דמעיקרא אסור והיינו מאבילות דאותו הילד דהוי מקמי שלמה כמבואר בכתוב ומדהתאבל עליו דוד ש"מ שהי' חי שלשים יום דכל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו וא"כ תו ליכא למימר דילדה את הילד בתחילת תשרי דא"כ תו לא הוי מצי מעברה עם שלמה אלא בחשוון וללדת באייר שהוא בשנת כ"ז ומדילדתו בשנת כ"ו לאחיתופל ש"מ דנתעברה עם הילד קודם ניסן שהוא מקמי דהויא בת חמניא שנין ושפיר קאמר הש"ס תדע

ואין לומר דלעולם לא שהה הילד ל' יום והא דהתאבל דוד עליו היינו משום דקים לי' שכלו לו חדשיו וכדאמרינן במס' שבת [קל ו א'] ברי' דרב דימי בר יוסף אתילד לי' ינוקא שכיב בגו תלתין יומי הוה קמשתאבל עליו א"ל אבוה צודניתא קבעית למיכל א"ל קים לי בגווי' שכלו לו חדשיו וה"נ הוי קים לי' לדוד שכלו לו חדשיו והיינו שהי' בן ז' ולכך התאבל עליו דז"א דעד כאן לא שייך לומר קים לי' שכלו לו חדשיו אלא בנולד לט' אבל בנולד לז' לא שייך הך מלתא דכלו לו חדשיו

ומנא אמינא לה מהא דגרסי' בירושלמי בפ' החולץ ה' ב' מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם ר' הונא [בראשית ב'] וייצר [ר"ל בשתי יודין] יצירה לשבעה יצירה לתשעה [ר"ל בתחילת ההריון יש מי שנוצר להיות בן ט' ויש אשר יצירתו הוא להיות נולד לז'] וקמסיים עלה הנוצר לז' ונולד לח' חיי [והיינו משום דאשתיוהי אשתהי] כל שכן לט נוצר לט' ונולד לח' אינו חיי נוצר לט' ונולד לו' איתא חמי אם לח' אינו חיי כל שכן לז' עכ"ל: הרי להדיא שנינו דמי שתחילת יצירתו הוא להיות נולד לט' ונולד לז' אינו חי וכיון שכן תו ליכא למימר בנוצר לו' קים לי' שכלו חדשיו דמאין נדע למתי הוי יצירתו בעת ההריון דאימא דהוי לט' וא"כ אף דנולד לז' אפ"ה אינו חי והוי נפל ולכך בנוצר לו' לעולם אין מתאבלין עליו עד שיחי' ל' יום וא"כ מדהתאבל דוד ש"מ משהה ל' יום ושפיר קאמר הש"ס תדע אף לדברי מוהר"י מינץ: