שו"ת בית דוד לח

בנפילה מי' טפחים כשירה ואי לא אפי' בפחות מי"ט אסורה כיון דאיכא ריעותא ודוחק לומר דהנ"מ לענין שאר איברים דבפחות מי"ט ל"ח אלא לחוהש"ד כמ"ש התב"ש דגם בהא אין לדבריו טעם מדוע לא חיישינן לשאר איברים דצריך ג"כ בנפילה הילוך יפה דווקא כו' עיי"ש בדבריו גם בזה אין דבריו מובנים דהא זה הוא עיקר חידושו של התב"ש דבפחות מעשרה לא חיישינן לשאר אברים רק לחוה"ש ודקדק כן מדברי הרשב"א ואף כי הסברא דחוקה קצת מ"מ כיון שמדברי הרשב"א מוכח כן וגם יתר דבריו שכ' שם בדרך חיים המה דברים מגומגמים כמבואר לכל מעיין עיי"ש.

אך לענ"ד נראה דלא כהתבו"ש דנחזי אנן האיך כוונתו לפרש בדברי הרשב"א דאם כוונתו לפרש דהרשב"א ס"ל לדבר פשוט מסברא שפסיקת חוה"ש הוא דבר המצוי בנפילה שהוא פחות מי' טפחים א"כ תיקשה חדא דמנין לו להרשב"א לומר כן מסברא בעלמא ומי הוא אשר עמד בסוד סתרי הטבע לדעת זאת מסברת הלב ואין זה אלא דברי נביאות ועוד קשיא טובא אס"ד דגם בפחות מי' טפחים נמי מצוי הוא פסיקת חוה"ש א"כ היכי אמרינן בב"ק דף ג' ע"א וקים להו לרבנן יו"ד עבדן מיתה ט' נזקין עבדי מיתה לא עבדי הא לפי דבריו אפי' בפחות מי"ט נמי עבדי מיתה כיון דאפי' בפחות מי"ט נמי מצוי פסיקת חוה"ש ונעשית טריפה וטריפה אינה חי' ותו דא"כ אפי' בפחות מעשרה נמי ליחייב על מיתת השור ואמאי תנינן היו פחותין מי"ט ונפל שמה שור או חמור ומת פטור דהא כיון שמצוי הוא פסיקת חוה"ש וטריפה אינה חי' א"כ וודאי דאפשר שתמות מיד מהטריפות שנולד בה דאטו טריפה מוכרחת לחיות פחות מי"ב חודש דעד כאן לא קאמרינן רק דטריפה אינה יכולה לחיות י"ב חודש ובפחות מי"ב חודש יוכל להיות שתחי' אף שהיא טריפה אבל שיהי' מוכרח להיות שהטריפה תחי' עד פחות מי"ב חודש זה לא שמענו מעולם והסברא נותנת בבירור כיון דהטריפות הוא מכת מות א"כ וודאי דאפשר שתמות גם מיד וכיון שכן תיקשה דהי' לחייב גם על המיתה אף בפחות מי"ט כיון שהוא דבר המצוי להיות ע"י פסיקת החוט וא"כ אפשר שעי"ז מתה ולחייב ודוחק גדול לומר דהוו בדקינן בחוה"ש אם הי' שלם אז הי' פטור על מיתת השור דדבר זה לא נזכר בשום מקום ועוד דאפי' אם החוט שלם נמי לתחייב משום דהוי תחילתו בפשיעה לגבי פסיקת חוה"ש וסופו באונס וכמש"כ הרשב"א בחידושיו לב"ק וליכא לפלוגי בין טריפות לתשלומין דא"כ מאי מקשה רבא לר"נ ממתניתן ודו"ק ועוד קשה טובא דא"כ בבית פחות מעשרה טפחים אמאי פטור מהמעקה כיון דגם בפחו' מי"ט נמי מצוי פסיקת חוה"ש שהוא מכת מות דטריפה אינה חי' וכמו שהקשה הרב בנוב"ק עיי"ש אלא ע"כ צריך לומר דגם התבו"ש לא כיון מעולם לפרש כן בדברי הרשב"א שיהי' מצוי פסיקת חוה"ש בנפלה בפחות מי"ט רק דהכי כוונתו דכיון דאתילד בה ריעותא שהיא משדרא כרעא בתרייתא אשר הריעותא הזאת נוכל לתלות בפסיקת חוה"ש דע"י פסיקת החוט רגיל להיות כך וכדחזינן דרבינא חש להא מלתא אפי' בלא נפילה והיינו ע"כ משום דהריעותא מורה ע"ז וא"כ נהי דלא קיי"ל כרבינא ואמרינן שגרונא שכיח חוה"ש לא שכיח מ"מ זהו דווקא בלא נפילה כלל אבל בנפלה אפי' בפחות מי"ט תו אית לן למיחש לפסיקת חוה"ש כיון שהריעותא מורה ע"ז וה"ק הרשב"א שפסיקת חוה"ש מצוי עם נפיל' ור"ל כיון דבנפיל' מי"ט מצוי להיו' פסיק' חו"ה דהא בעי בדיק' בכל הח"י טריפות אשר גם פסיקת החוט הוא מכללם וכיון שכן גם זו שנפלה בפחות מי"ט ומשדרא כרעא בתרייתא המורה על פסיקת חוה"ש אית לן למיחש ולומר דבהמה זו חלושה בטבעה ואהני בה נפילתה אף שהוא פחות מי"ט למפסק חוה"ש דילה ובאמת בלא ריעותא המורה ביחוד על פסיקת חוה"ש דהיינו שלא עמדה כלל לא חיישינן אפי' לפסיקת תוה"ש וכן כ' הר"ב בנוב"ק לדעתו עיי"ש ולפ"ז לא קשיא תו מה שהקשינו אך באמת גם זה אינו כלום דאס"ד דכל היכי דאיכא ריעותא תו חיישינן לדלמא הייתה חלושה בטבעה ואהני בה הנפילה אף שהיא פחותה מי"ט א"כ כל שלא עמדה נמי ניחוש לה לדלמא הייתה חלושה בטבעה ונתרסקה גם בפחות מי"ט כאשר יורה ע"ז הריעותא דלא עמדה דבוודאי אין לך ריעותא גדולה מזה והא וודאי ליתא דא"כ אין נ"מ כלל בין י' לפחות מי' אלא ע"כ צ"ל כיון דקיי"ל דבפחות מי' לא הוי חבטא א"כ אפי' היכי דאיכא ריעותא דלא עמדה נמי לא חיישינן ותלינן הריעותא בדבר אחר וכדאמרינן בש"ס גבי זכרים המנגחים אע"ג דמידוו וקיימי צימרא בעלמא הוא דנקיט להו וכן בקפצה מעצמה מראש הגג או אפי' מארובה שבגג דלית לה מידי למסרך דלא חיישינן לה משום דאמדה נפשה כדאמרינן בש"ס הדבר פשוט אף דאיכא ריעותא דלא עמדה אפ"ה לא חיישינן לה ואמרינן דצימרא בעלמא הוא דנקיט לה ולא חיישינן לומר כיון דאיכא ריעותא דלא עמדה אימא לא אמדה נפשה יפה וגם בהניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה נמי לא חיישינן לומר דלמא אחרים הפילוה כיון דאיכא ריעותא דלא עמדה לפנינו אלא ע"כ כל שהנפילה מצד עצמה אין בה משום ר"א לא אכפת לן בריעותא ותלינן הריעותא בדבר אחר וא"כ ה"נ דכוותה בצולעת או דמשדרא כרעא בתרייתא לית לן למיחש למידי אפי' לפסיקת חוה"ש כיון שהנפילה מצד עצמה אין בה משום פסיקת חוה"ש ותלינן בשגרונא דמ"ש ריעותא דצולעת המורה ביחוד על פסיקת חוה"ש מריעותא דלא עמדה המורה על ריסוק איברים ועל יתר מיני טריפות דוודאי מצד הסברא אין לחלק ביניהם כלל ועוד דאס"ד דאיתא להך סברא דאף דפסיקת חוה"ש אינו מצוי בנפילה בפחות מי"ט מ"מ כיון דאיכא ריעותא לפנינו חיישינן לה לענין טריפות וא"כ סוף סוף הדרא קושיא לדוכתי' מאי פריך רבא על ר"נ ממתניתן דבעינן בור עמוק עשרה אימא דשאני לענין טריפות דכיון דאיכא ריעותא לפנינו חיישינן אפי' לדבר שאינו מצוי סוף דבר שדברי התב"ש המה מופרכים מכל צד ואינו כדאי במה שדקדק מדברי הרשב"א לחדש דין חדש שלא נזכר בדברי הפוסקים שקדמוהו ולא עוד אלא שמתוך זה הוצרכו לכנס בפרצות דחוקות ולחלק ולומר דבהלכה והיא צולעת גרע טפי מלא הלכה כלל אשר בלי ספק היא סברא הפוכה לגמרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד חילק בנוב"ת בין צולעת על רגל א' ובין משגרא ב' רגלי' וכל אלה הסברות אין להם על מה שיסמכו והמה בנויים על סברת הכרס בלבד וגם מי הגיד לו שבצולעת על רגל א' ליכא למיחש לפסיקת חוה"ש דהא לסברתם גם זה נוכל לתלות דנפסק פי פרשה מצד א' ולכך היא צולעת על רגל א' בלבד ולכך נלע"ד דאין לחוש לדברים אילו כלל ועיין: שוב ראיתי שעיקר דיוקו של התבו"ש במה שמדייק בדברי הרשב"א אינו כלום והרשב"א וודאי דלא כיון לוה מעולם דאף שמדבריו שבתוה"ק אפשר לדייק כן מ"מ הלא ידוע שכל דבריו שבקצר המה לקוחים מדבריו שבתורת הבית הארוך ובתו"ה הארוך ודאי דליכא לפרושי כן ואדרבה מוכח להדיא להיפוך מדברי התבו"ש וז"ל הרשב"א בתוה"א ההיא אמרתא דהוית בי בר חביבא דהויא משדרא כרעא בתרייתא ה"ג בספרי דווקאני אבל בהלכות גדולות גריס בה דנפלה מאיגרא ולפי גירסא זו אפי' נפלה ומשדרא כרעא לא חיישינן לה ואינו מחוור דהא טעמא דקמפרש בגמ' משום דשיגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח ואי בנפלה חוה"ש וודאי שכיח עכ"ל עוד כתב שם הרשב"א בדף שאח"ז וז"ל מקצת רבוותא ז"ל יש שפסקו כרב הונא בר יהודה אמר רב דכל שפשטה ידה לעמוד אעפ"י שלא עמדה עקרה להלך אעפ"י שלא הלכה וכן פסק הרב בעל הלכות והרב בעל העיטור ונראה טעם דבריהם וכו' אבל רבינו אלפס"י ז"ל ובספר התרומות ובתוס' רבותינו הצרפתים פסקו דווקא כשעמדה וכשהלכה וכן עיקר והרמב"ן ז"ל נתן טעם בדבר דעקרה רגלה להלך לא מפיק לן מידי חשש דפסיקת חוט השדרה עד שתהלך כדרכה דלא מבעי דאי לא הלכה כלל אלא אפי' הלכה והיא צולעת על יריכה איכא למיחש לה ותדע לך דהאי אמרתא דהוי בי' בר חביבא דהוי משדרא כרעא בתרייתא ואשתכח דהוי פסיק חוט השדרה ואפ"ה הייתה מהלכת קצת אלא וודאי עד דהלכה כדרכה חיישינן לה ואי אפשר לפרש דההיא בשנפלה