שו"ת בית דוד לז

התיר בתשובת עבוה"ג סי' צ"ה אלא לעשות מכ' של אלוקיכם מ"ם סתומה ומשום דעילוי' עלי' עיי"ש ודוק

והנה כ"ז אם הי' באמת פסקי השו"ע סתרי אהדדי אך באמת כבר הרגיש בזה הפר"ח בהלכות גיטין סי' קכ"ה ותירץ דכוונת הב"י שצריך לגרור מקצת הירך ומקצת מן הגג עיי"ש היטב וכיון שכן אף אם הי' עושה בהיפוך נמי לא הי' מועיל כלום ותו דלענין עיקר הדין העלה הט"ז באהע"ז ס"ק יוד והפר"ח ס"ק חיי"ת שצריך לגרור כולו דווקא ודלא כהב"י וכן הוא בתשובת מהר"מ אלשקר הובא במג"א וגם בס' גט מקושר הסכים כן להלכה וא"כ וודאי דלא מהני כלל אף אם הי' עושה בהיפוך ומכ"ש עתה דמתחילה תיקן ואח"כ גרר דאין שום צד להכשירו דוודאי מקרי חק תוכות לכל הדיעות

אמנם קלקלתו הוא תקנתו שימחוק עתה הדלי"ת כולו ולכתוב במקומה דלי"ת אחר והנקודה א"צ למוחקה וכדעת הט"ז דלעיל וזה שרי אפי' לדעת האוסרים המחיקה בנטפלים מאחריהם כיון דאות זה אין עליו תורת קדושה משום דהוי חק תוכות לכל הדיעות שפיר דמי למוחקו וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב וז"ל וכן שם של קודש שניכת' שלא לשם קדושה שרי למוחקו לצורך תיקונו הרי שהתיר בשם גופי' ומכ"ש בנטפלים וכן מוכח מדברי הנו"ב קמא בסי' ע"ח בנידון היי"א שנדבק רגלה לגגה דעד כאן לא הקפיד שם למחוק ממטה ולמעלה ולא בהיפוך אלא משום דלא ברירא לי' מלתא אי הוי חק תוכות וכמבואר שם להדיא מדבריו אבל אי הוי ברירא לי' דהוי חק תוכות הוי שרי למחוק אפי' מלמעלה ולגרור כל הרגל אף דבמחיקה מעט נעשה היי"א גמורה אפ"ה שרי לגוררה כולה משום דמה שנעשה ע"י חק תוכות אין קדושת השם עליו כלל והיינו מטעמא דכתיבנא גם אין לחוש בזה משום מוחק אח"מ דכבר העליתי בתשובה הנ"ל דאין איסור בזה כלל ודלא כהשלטי גיבורים זהו מה שנלע"ד בזה ולאפס הפנאי קצרתי

דוד טעביל במה' משה זללה"ה

סימן יא

נשאלתי

מכבוד ידידי הרב המובהק מוהרר ארי' ליב שמרי' נ"י הרב דק"ק פוחאוויטש בדין בהמה שהוחלקה על הקרח ונפלה ואח"כ אינה מהלכת הילוך יפה מה דינה אם יש לחוש בזה לריסוק אברים או לבדיקות ח"י טריפות ואנן לא בקיאין בזה ודעתו בזה שלא לחוש לזה כלל רק שרב אחד רצה להורות בזה לאיסור ונשאלתי מאתו לחוות דעתי בזה וגם שלח לידי קונטרסו של הרב המטריף וביאר שם כל טעמו ונימוקו בזה

תשובה

בנידון שאילתא דשאילנא קדמוהי בדבר השוורים המחליקים עצמם על הקרח ונופלים ואינם מהלכים הילוך יפה או שאינם מהלכים כלל האם יש לחוש בזה לר"א או לבדיקות כל הח"י טריפות ואנן לא בקיאינן בזה או לכה"פ לבדיקת חוט השדרה אשר גם בזה יש ספק אם אנו בקיאים בזה הנה הגם כי לענין עיקר הדין האריכות בזה אך למותר כי הדין פשוט וברור לכל מבין עם תלמיד דלית בי' משום חשש ריסוק אברים להצריכה שהיית מעל"ע ובדיקת ח"י טריפות כיון שהנפילה היתה בפחות מי"ט ומעולם לא שמענו מרבנן קשישאי לחוש בזה לר"א או לבדיקת ח"י טריפות רק דחיישינן לבדיקת בוקא דאטמא דש"מ מפני שזה הוא דבר המצוי באותו השוורים שתחליקים על הגליד וגם זה לא משום חששא דחבטא כי באמת בחבטא שהוא פחות מי"ט לית בי' שום חששא המביאה לידי טריפות רק כי בעת שמחלקת עצמה ומפרדת רגלי' זו מזו בטרם נפילתה לארץ שכיח עי"ז שתינשוף הבוקא מדוכתי' ולכך מצריכינן לבדוק אח"ז מפני שהוא דבר המצוי כאשר יעידו ע"ו החוש והניסיון הגם שלא נתבאר כן בפוסקים ועיין בפתחי תשובה סי' נ"ה ס"ק ד' שהביא קרוב לזה בשם תשובת שבו"י וא"כ אין מהצורך להאריך בזה ואף במקום שהלכה רופפת בידך אחז"ל פוק חזי מאי עמא דבר ומכ"ש בדבר הזה שאין בו שום ספק אך עכ"ז הואיל שנזקקתי להשיב בדין אמינא להשיב לו באריכות קצת למען אהבתינו הישנה וגם למען לא יהא בית מדרשי בלא חידוש וזה החלי בעז"ה

הנה בעיקר דין נפולה כבר הסכימו כל הפוסקים הראשונים והאחרונים (זולתי הרי"ף) דלא שייך דין נפולה רק בנפלה מגובה י"ט כדמסקינן להדיא בב"ק (נ"א א') דאין חבט בפחות מעשרה ומתניתן באגנדר אגנדורי ור"נ דטריף באריתא דדלאי היינו משום דקסבר דמשחינן מכריסא דתורא וכמבואר כן להדיא בהרמב"ם והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת והרשב"א בתוה"א ובקצר ובטוש"ע ולית מאן דחש להא דמשמע מדברי הרי"ף דאפילו בפחות מי"ט נמי חיישינן לנפילה והר"מ בהגהות שסביב האלפסי דעתו להגיה כן גם בהרי"ף וכמו שהוא כן בנוסחאות ספרי הרי"ף שלפנינו ולדעתו גם הרי"ף סובר כן דפחות מי"ט לא חיישינן לנפולה ועכ"פ איך שיהי' דעת הרי"ף הדין דינא לית בי' שום ספיקא דבפחות מי"ט ל"ח לנפילה דאנן בתר רוב הפוסקים אית לן למיזל דהמה רוב מנין ורוב בנין ובפרט שטעמו של הרי"ף נעלם ממנו דלמה דחה סתמא דמסקנא דסוגיין דפרק הפרה מבלי שום טעם

אלא שהרב בתב"וש בסי' ל"ב יצא לידון בדבר החדש ולומר דגם בנפלה בפחות מעשרה ואח"כ אינה מהלכת הילוך יפה דהיונו שהיא צולעת בעינן למבדק בחוט השדרה ודקדק כן מדברי הש"ע דסי' ל"ב שכ' וז"ל בד"א שלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששין והש"ך פירש דר"ל בנפילה גמורה שנפלה מגובה י"ט וכן כ' הפר"ח והוקשה לו להתבו"ש דא"כ לאיזה צורך כתב וה הש"ע כאן כיון שכבר כתבו בסי' נ"ח בדיני נפולה שהילוך שאינו יפה אינו מוציא מידי חשש נפילה ועוד דקדק כן מדברי הרשב"א עצמו שבתוה"ק (אשר הך דינא דכ' הש"ע הוא לקוח ממנו) שכ' וז"ל במה דברים אמורים שלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששים שמא עם נפילתה נפסק חוט השדרה ולכך גוררת רגלי' שפסיקת חוט השדרה מצוי עם נפילתה ע"כ והביאו הטור סס"י ל"ב והוקשה לו להתב"וש למה כתב הרשב"א דחיישינן שמא נפסק חוה"ש בלבד הכי ה"לל דחיישינן לריסוק כל האברים ולבעי בדיקה בכולהו כדין נפולה ולכך קמפרש התבו"ש דהרשב"א מיירי בנפלה בפחות מעשרה טפחים וכינה אותה בשם נפילה קלה ולכך אתי שפיר דבאמת לא בעינן בזה בדיקת כל האברים רק דמ"מ בעינן בדיקת חוה"ש ואפי' בנפילה קלה זהו תוכן כוונת התבו"ש והשיג על הש"ך דמפרש כפשוטו דמיירי בנפילה גמורה גם הרב בעל נודע ביהודה בהגהותיו לש"ע הנקרא בשם דגול מרבבה דקדק כן מדברי הש"ע כמו שדקדק הת"בוש וכן הוא בספרו נוב"ק סי', כ"ב ובנוב"ת עיי"ש

ובספר דרך חיים השיג על התבו"ש ואין דבריו מובנים דמה שהקשה מההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי דאמרינן שם דבעינן גובה י' טפחים והא התם לא עמדה ולא הלכה והרי ריעותא לפניך ומ"מ בעינן י' טפחים אינו כלום דשפיר בעינן התם י' טפחים דווקא דאל"כ למה טרפי' ר"נ הי' לו לבדוק את החוט ואם נאמר דבאמת בדק את החוט ונמצא שנפסק א"כ מאי קאמר ר"נ אי שקול מרי' דהאי תורא כו' לא אפסדי' לתורא דשוה כמה קבי כו' הא אי הוי משהא אותו ג"כ הוי טרפה כיון שנפסק החוט אלא ע"כ שלא בדק כלל ומ"מ טרפי' ר"נ לכך בעינן שפיר י"ט ומה שהקשה שם עוד וז"ל ועוד להתב"ש היכי משכחת לה לחלק בין י' טפחים או לא ממ"נ אי הלכה כדרכה אפי'