שו"ת בית דוד לו

למעשה כי עיקר השאלה שלו הי' בחסר יו"ד מן אלוקינו וע"ז בנה עיקר ההיתר שלו והדברים האלה שהעתיק כת"ר ממנו אינם נוגעים כ"כ לעיקר הוראתו וכבר אנו מוזהרים מפי גדולי הפוסקים שלא לבנות יסוד על דברים כאלו הנאמרים בתשובת הגאונים כי אולי לא נאמרו אלא לסניף בעלמא כיון שאינו נוגע לעיקר הוראתם כאשר כל הספרים מלחים מזה והאריכות בזה אך למותר ויעיין כ"ת בתשובת עה"ג סי' צ"ה שצידד לומר במש"כ שם אבל לענ"ד דגם מוהר"מ מודה בנ"ד דאין למחוק כ"ם כו' והא דס"ל דשרי היינו בדילג היו"ד ע"ש ודוק הרי להדיא כמש"כ דגם מוהרמ"ל אפשר דלא ס"ל כן למעשה

ומה שהביא כ"ת ראי' מדברי בעל זכרון יוסף העלים כ"ת עיניו מסוף דברי בעל ז"י כי אחרי כל הדברים שהעתיק כת"ר ממנו סיים ע"ז וז"ל ואע"ג דלא קיי"ל הכי למעשה מ"מ יש לסמוך ע"ז בנ"ד עיי"ש הרי שהוא בעצמו אף שמעצמו חידש לדחות ראיות הט"ז אפ"ה לא רצה לסמוך ע"ז למעשה וא"כ איך סמך כת"ר ע"ז במה שהעתיק מילין מספרו במה שהוא עצמו לא רצה לסמוך על דבריו בזה ולא כתבם רק לסניף בעלמא וכת"ר העתיק ממנו ראשית הדברים והעלים סופן וכן לא יעשה ובאמת יפה עשה בעל זכרון יוסף שלא רצה לסמוך ע"ז כי אף שדחה ראיית הט"ז עכ"ז הדין דין אחת שאין היתר כלל למחוק מאחר דגוף דברי הש"ג אין להם יסוד קיים א"כ מאין לנו למצוא צד היתר כאשר גם אנכי כתבתי במכתב הקדום ודחיתי ראיית הט"ז וכוונתי לדברי בעל ז"י (כי לא הי' אז הספר ת"י) ואפ"ה הסכמתי לאסור כאשר כתבתי לעיל טעמי ונימוקי

ומה שהביא ראי' מדברי שמן רוקח הנה הספר הנ"ל אינו מצוי ת"י אך ראיתי בדברי כת"ר שתמך יתידותיו על דברי מהרי"ל ועיינתי בדברי מהרי"ל עצמם בתשובותיו בסי' קנ"ב ואין משם ראי' כלל דבתחילת ההשקפה תמהתי מה הביא ראי' מהא דאין המזבח וכלי שרת מקדשין אלא בראוי להם דהא מבואר בסוגיין דהמזבח מקדש שזה אינו אלא בפסולו בגופו אבל בפסולו בקודש כגון חוץ לזמנו או חוץ למקומו שפיר מקדש המזבח וא"כ מנ"ל לדמות נ"ד לפסולו בגופו הא טפי איכא לדמויי לפסולו חוץ למקומו וחוץ לזמנו ועוד מנ"ל לדמויי למזבח וכלי שרת דלמא דחי למזבח הפנימי דמקדש אף דבר שאינו ראוי לו כדקיי"ל בזבחים (כ"ז ב) ועיין שם בתוס' ד"ה הא רצפה וכן הוא ברמב"ם בה' פסולי המוקדשין פ"ג ה' י"ח ומן הסברא נראה דיותר יש לדמות קדושת השם למזבח הפנימי אמנם המעיין בתשובת מהרי"ל עצמו יראה דלא קשה כלל דאיהו לא מיירי רק מאות שאינו נקרא עם השם כלל כדמוכח מעיקר ראייתו שהביא מיהודה שעושה ד' ה' וה' אחרונה נמחק דה' אחרונה אינה נקראת עם השם כלל וכה"ג מתיר גם הט"ז ובעה"ג ואין בזה כל חדש ולזה שפיר יש זכר לדבר מהא דמזבח וכ"ש דהוי כמקדש בעלי מומין ובכה"ג אינו מקדש כלל וגם ע"ז לא כ' לראי' ברורה רק לזכר בעלמא ועיקר ההיתר בזה הוא מן הסברא כמו שהתיר בזה הט"ז ובעה"ג עיי"ש וא"כ אין ראי' כלל מתשובת מהרי"ל לנ"ד וס' שמן רוקח אין מצוי ת"י ואפשר דגם הוא מיירי בכה"ג או שלא כ' רק לסניף בעלמא וילמד סתום מן המפורש ואפי' אם מתיר השמן רוקח להדיא בזה אין לסמוך עליו כיון שאין ראי' מתשובת מהרי"ל ס"ד כדעתי אז כן דעתי עתה לאיסורא ומובטמני בצדקתו וענוותנתו שלא יקפיד עלי בזה ושיודה לדבריי אלה דברי ידידו דו"ש ומתפלל על אריכות ימיו ושנותיו

דוד טעביל במה' משה זללה"ה

סימן י

נשאלתי

מעמיתי המ"ץ מפ"ק בשם הרב מפומאוויטש בנידון ס"ת שנכתב בה שם אלוקיכם במקום שהי' צריך לכתוב אלוקיהם והורה הרב הנ"ל להוסיף דיו בראשו של הכ"ף לעשותו כדלי"ת ואח"כ לגרור מושב הכ"ף היינו הקו התחתונה עד שיהי' כאות דלי"ת ממש ולכתוב אמ"כ נקודה יו"ד בתוכה עד שיהי' היי"א ובקש הרב הנ"ל את המ"ץ דפ"ק לשאול את פי אם יפה הורה או לא

תשובה

וזה אשר השבתי לו דהרב הנ"ל טעה בתרתי דמלבד איסור מחיקת הנטפלים לשם מלאמריהם אשר מכבר העליתי בתשובה לעיל לאיסור (אמנם בזה אין אני מחשיבו לטועה כ"כ כיון שעכ"פ מצא לו איזה דיעה לסמוך עליו ואף שהעליתי שאין לסמוך בזה על המתירין מ"ח אפשר דלא מקרי טועה כ"כ בהכי) עוד נוסף ע"ז כי בעיקר תיקונו שצוה לתקן יש בה משום חק תוכות והרב הנ"ל לא הרגיש בזה כלל והר גדולה נעשה לפניו למישור דהלא מבואר בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ח דרי"ש שעשאה כמין דלי"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבד או הגג לבד כו' משום דבין הגג בין הירך נעשו בפיסול הלכך צריך לגרור שניהם והט"ז ס"ק י"ז כתב דיש נ"מ בין אות שהיא כולה גולם אחד ובין אות המורכבת מן שכי אותיות כגון מ"ם פתוחה וצדיק וגימל ודומיהן דאות המורכבת א"צ לגרור רק מה שנעשה בפיסול ולא כילה אמנם אות שהיא גולם אחד צריך לגרור כולה דווקא עיי"ש וא"כ גם בנ"ד כיון דאות כ' אינה מאותיות המורכבות צריך לגרור כולה דווקא דבלא"ה הוי חק תוכות: הן אמת דפסקי השו"ע באו"מ ובאה"ע סי' קכ"ה סתרי אהדדי וגם דברי הב"י בטור ג"כ סותרים זא"ז דהא מקור האי דינא דלא סגי בגרירת הגג או הרגל לבד יליף לה הב"י באו"ח מדיוק לשון תשובת הרשב"א עיי"ש וסתם כן בשו"ע ומוכח להדיא דס"ל דלא סגי בגרירת מקצתה עד שלא יהי' עליו שם אות ולהוסיף אח"כ בכתיבה משום דמ"מ אותו המקצת מקרי חק תוכות ואלו באה"ע סי' קכ"ה הביא הב"י בשם בעל תה"ד בהיפוך מזה דכשמוסיף אח"כ בכתיבה סגי בהכי ודווקא היכי שע"י גרירה לחוד נעשה כל תמונת האות בהא הוא דפסול משום חק תוכות משא"כ כשאחר הגרירה צריך להוסיף עוד בכתיבה נהשלים תמונת האות סגי בהכי להכשירו ולא מקרי חק תוכות וסיים בב"י והכי נקטינן ועיין בב"י בטור וא"כ דבריו סתרי אהדדי ועיין במג"א ס"ק כ"ג הביא להא דאה"ע סי' קכ"ה בקצרה אך לא הקשה דברי השו"ע אהדדי ולא ידעתי כוונתו וגם הרמ"א לא הגיה כאן כלום על הב"י ובאה"ע סעיף ד' הביא להא דתה"ד וצ"ע

והנה אם נאמר דזה הוי דיעות חלוקות א"כ אם הי' עושה בהיפוך שמתחילה הי' גורר למושב התחתון של הכ"ף ואח"כ הי' מתקנו מלמעלה כעין דל"ת הוי סגי בהכי להכשירו לדעת הב"י באה"ע אמנם לעת שעשה בהיפוך א"כ מתחילה כשתיקון עדיין נשאר בפיסולו ואדרבה נתקלקל טפי שאין עליו שם אות כלל ובמה שגרר אח"כ א"כ ממילא נעשית אות דל"ת ע"י גרירה לחוד וזה וודאי פסול לכו"ע משום דהוי חק תוכות לכו"ע ואין לומר דמה שהוסיף אח"כ לכתוב הנקודה בתוך הדלי"ת לעשותה ה' זה יהי' כמוסיף בכתיבה לדעת הב"י באה"ע דזה וודאי אינו דנקודת ההיי"א וודאי דאינו מועיל בזה כיון דהוא מלתא בפ"ע וכמש"כ הט"ז לענין אותיות המורכבות דאין צריך לגרור כולן והיינו משום דחשבינן לכ"א למלתא בפ"ע עד דלא מיפסול האחד בפיסול חבירו כמו כן בהיפוך אינו מועיל האחד להכשיר לחבירו וזה פשוט מאוד בסברא ואדרבה זה הוי כ"ש דהא הט"ז מיירי באותיות המורכבות שדבוקים ז"בו ובנ"ד נקודת היו"ד אינה דבוקה כלל לאות דלי"ת ובאמת לא ידעתי כוונתו מה הייתה בזה במה שציוה לתקן מקודם ואח"כ לגרור אם נאמר דבא לצאת ידי המחמירים לאסור המחיקה בנטפלים ולכך קלקל מתחילה צורת האות דשוב אין איסור כ"כ גם זה אינו כלום דמה לי מחיקה ע"י גרירה או ע"י סיוט דיו לקלקל צורת האות דגם זה מחיקה מקרי כמבואר בפוסקים ועד כאן לא