שו"ת בית דוד לב

במתניתן נמי גרסי' כן וא"כ לכאורה ליכא תו לפלוגי בין מוטל לפניו לאינו מוטל לפניו כיון דלאו משום טרדא פטרינן לי' מ"מ ניחא משום שכתבנו שם דהעיקר כשיטת התוס' בשם הירושלמי דאפילו באינו עוסק בצרכי המת נמי פטור מפני כבודו של מת וא"כ שפיר הוי ס"ד דהמקשה ודרב פפא דטעמא דמפני כבודו של מת לא שייך רק במוטל לפניו אבל באי"מ לפניו אין כאן מפני כבודו של מת כנ"ל פשוט בכוונת המקשה ובר"פ דתרגמא אמחזיר פניו ועיין

ובמאי דפריך שם מתו ומשמרו אין אבל מהלך בביה"ק לא ורמינהו לא יהלך אדם בביה"ק כו' לכאורה אינו מובן דמה ענין מתו ומשמרו למהלך בביה"ק דמהלך בביה"ק טעמא תא משום לועג לרש ואינו אסור רק בביה"ק אבל אינו פטור מק"ש ובוודאי מחוייב ללכת למקום אחר ולקרות ק"ש אבל מתו ומשמרו פטור לגמרי ולא מיבעי לרב אשי פטור אפילו בבית אחר דכ"ז שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי ואפילו לר"פ נמי ע"כ צ"ל דאינו צריך לילך בבית אחר ולקרות ק"ש דנהי דאם הוא בבית אחר חייב בק"ש מ"מ אם הוא בבית שהמת שמה א"צ לילך למקום אחר ולקרות מפ"כ של מת דבזה נמי איכא כבודו שלא יעזבנו וילך למק"א דאל"ה לא הוי שייך כלל למתני לישנא דפטור כיון דהוא מחוייב לילך לבית אחר ולקרות אלא ע"כ דא"צ וכדכתיבנא וא"כ לכאורה אין כאן קושיא כלל מביה"ק דמהלך בביה"ק וודאי דמחויב ללכת משם ולקרות ונראה דעיקר קושיית הגמרא הוא על סיפא דברייתא דבשבת מחייב לברך וחייב בכל המצות ולא מבעי לר"פ דקאי אמחזיר פניו ומיירי הכל בבית אחד וודאי דשפיר קא קשיא לי' להגמ' והכי קפריך מתו ומשמרו אין ר"ל דדווקא במתו ומשמרו משום עוסק במצוה קפטרית לי' אבל משום לועג לרש לא איכפת לן כלל דהא בשבת מברך וכו' אף דאכתי איכא משום לועג לרש אפ"ה קשרית לי' והתניא לא יהלך אדם בביה"ק כו' ש"מ דמשום לועג לרש נמי איסורא איכא ואפי' לרב אשי נמי יהי' שפיר קושיית הגמרא דהא רב אשי לא פליג על ר"פ בפירושא דברייתא רק בהאי דר"פ מוקי לה להך דאינו מברך כי' ובשבת מברך כו' אמחזיר פניו דווקא ורב אשי אמ' דקאי אכולה מתניתין ואפי' על בית אחר אבל עכ"פ אמחזיר פניו נמי קאי וכדמשמע פשטא דברייתא דקאי אכולה ועיין רש"י ד"ה רב אשי כו' עיי"ש וא"כ כיון דקאי עכ"פ אמחזיר פניו נמי א"כ שפיר קא קשיא לי' גם לר"א דתיפוק לי' דעכ"פ גם בשבת לתסר משום לועג לרש כנלענ"ד פשוט בכוונת המקשה ועיין

ומשני ל"ק כאן תוך ד"א מתניתן חוץ לד"א כו' מכאן מוכח דאפילו בבית שהמת בתוכו כל שהוא חוץ לד"א מותר ולרב אשי נמי קאי עכ"פ אמחזיר פניו נמי וכדכתיבנא לעיל וא"כ ג"כ מוכח כן והנה לא מיבעי לפי מה שפירשנו לעיל בכוונת המקשה דעיקר קושייתו הוא מהא דבשבת מברך וכו' וודאי דמוכח כן ואפילו אם נפרש איזה פי' אחר בכוונת המקשה דלא משבת קא פריך (הגם כי כעת לא ידעתי לפרש באופן אחר) מ"מ מוכח כן דהא עכ"פ צריך לומר דהא דבשבת מברך וכו' דמיירי חוץ לד"א כי היכי דלא לתסר משום לועג לרש דהא וודאי לא מסתבר למימר דמשום דהוא מחזיר פניו לית ביה משום לועג לרש דהא בתלמוד' לא פליג רק בין תוך ד' אמות לחוץ לד"א ולא קמפליג בין מחזיר פניו ללא מחזיר פניו ש"מ דבמחזיר נמי איכא משום לועג לרש כל שהוא תוך ד"א ולא שרינן לו לאכול בהחזרת פנים אם אין לו בית אחר רק משום חיי נפש התירו והא דהצריכו להחזיר פניו היינו דלא יהיה גנאי כ"כ אבל עכ"פ איסורא דלועג לרש לא ניתקן בזה כל שהוא תוך ד"א א"כ מוכח שפיר בחוץ לד"א אפי' בתוך אותו הבית שהמת בתוכו לית בי' משום לועג לרש ולא חשבינן לכל הבית כד"א לענין זה ובאמת בלא"ה פסקו כן כל הפוסקים בסוף פרקא דלא קיי"ל כרשב"א דכל הבית חשוב כד"א חוץ מהרי"ץ גיאות דפסק כרשב"א וכבר השיגו עליו כל הפוסקים עיין ברא"ש בסוף פרקין ועוד מוכח מזה דלר"פ דמוקי הברייתא במחזיר פניו דווקא וכבר כתבנו לעיל בכוונתו דס"ל דטעמא דמפני כבודו של מת לא שייך רק במוטל לפניו דווקא א"כ מוכח מזה דלענין מפ"כ של מת לר"פ בכל הבית כולו ואפי' חוץ לד"א נמי איכא משום מפ"כ של מת מדלא שרינן רק בשבת חוץ לד"א דאז לא שייך מפ"כ כיון שאינו יכול להתעסק וכדכתבנו בשם הרא"ש דמס' מ"ק אבל בחול דשייך מפ"כ אסור אפי' חוץ לד"א נמי ש"מ דמפ"כ לר"פ שייך בכל הבית כולו וכל אלה הם דברים ברורים לענ"ד

ובזה הנה דברי המרדכי ברורים ומוכרחים דהא כבר הוכחנו דמשום איסור לועג לרש לא חשיב כל הבית כד"א וזה מוכח משינויא דגמ' דמשני חוץ לד"א וכו' וכמו שכתבנו לעיל וגם הוכחנו דלר"פ מפני כבודו ש"ח אינו שייך רק במוטל לפניו לענין זה כל הבית כולו מקרי מוטל לפניו אף חוץ לד"א וא"כ שפיר כתב המרדכי דלל"ב דרק בד"ת הוא דאסור ש"מ דטעמא הוא משום לועג לרש א"כ אינו אסור רק תוך ד"א אבל לל"ק דאפי' במילי דעלמא נמי אסור ובמילי דעלמא וודאי דלא שייך לועג לרש וא"כ ע"כ הטעם הוא מפ"כ לא התירו אפי' לאחרים לדבר בדברים בעלמא שלא מדבריו של מת בפני המת עכ"פ וא"כ דין האחרים הוא בפני המת דווקא לדידן כמו קרובים לר"פ דמוטל לפניו דווקא שייך מפני כבודו ש"מ ולענין מפ"כ ש"מ לר"פ כל הבית כולו כד"א חשיב כמו שהוכחנו לכך שפיר כ' המרדכי דלל"ק בכל החדר אסור כיון דע"כ טעמא הוא מפ"כ ועיין בזה כי לענ"ד הוא נראה ברור ואמ' בכוונ' המרדכי דכי דוד טעביל במה' משה זללה"ה

סימן ה

נשאלתי

באשה אחת שתיקנה י"ב אווזות להכשירם למליחה והסירה מהם הראשים והרגליים וראשי האגפיים העליונים וגם פתחה את בטנם והוציאה מהם את קרביהם וערבה הכל ביחד ואחיו מצאה בקורקבן של אחת מהנה כמו כפתור מבחוץ והניחה את גוף האווז לבדה ולא ערבה אותה עם שארי האווזות והקורקבן לקמה בידה והלכה לשאול שאלת חכם ומצאה הדלת סגור כי הי' באשון לילה ותשב לביתה ומלתה את הראשים והרגלים וראשי הכנפיים והדרא דנכתא המעורבים יחד רק האווזות עצמם והקורקבן שעלי' השאלה עירבה עמהם ולאור הבוקר באתה לשאול ונמצא הקורקבן נקוב נקב מפולש ומסמר החוב בתוכו מבפנים ויוצא החוצה באופן שנטרף טריפה דאורייתא ונשאלתי מה יהי' משפט התערובות

תשובה

הנה אם הי' נודע לה שהיא טריפה גמורה בטרם שמלחה התערובות הי' הדבר פשוט להתיר עפ"י דעת הרא"ש דס"ל דיבש ביבש כשנתערב ביחד אפי' אם בשלו אח"כ התערובות ביחד כשר דכיון שנודע מקודם ונתבטל שוב אין כאן איסור כלל וחזר הדבר להיות כולו היתר וכן פסק הרמ"א בסי' ק"ט להתיר בהפ"מ כהרא"ש ואם לא הי' נודע לה כלל שיש טריפות בטרם שמלחה אין כאן ספק כלל דהכל אסור ואף דאין כאן בתערובות הזה שום חתיכה הראוי' להתכבד מ"מ כיון דמלחם יחד יהיב האיסור טעם בהיתר וקודם שנודע לא שייך ביטול שיחזור כולו להיות היתר וכמבואר בהרא"ש והרשב"א הנ"ל ובפרט שבכאן ישנו באותם תערובות שומן הכנתא דמדינא נמי ס' אף במליחה כיון שהוא שמן אך נסתפקתי בעובדא דנידון דידן שידעה שצריכה לשאול עליו שאלת חכם אבל לא ידעה בבירור שהיא טריפה אם זה מקרי נודע ומצד הסברא יש פנים לכאן ולכאן כמובן: