שו"ת בית דוד לא

המיקל באבל ובפרט דהברייתא והירושלמי מסייע להדא שיטתא א"כ בנ"ד הדבר ברור שא"צ לנהוג ז' ימים אחרים וגם לענין קריעה נראה לענ"ד לפסוק כרש"י וסייעתו כדכתיבנא והנראה לענ"ד כתבתי וחתמתי

דוד טעביל במה' משה זלל"הה

סימן ד

ביאור דברי המרדכי במס' מ"ק

המרדכי במס' מ"ק פ"ג כתב וז"ל גרסינן במס' ברכות אמר רבי זריקא אחר רבי אמי אמר ריב"ל אין אומרין בפני המת אלא דברים של מת א"ר אבא ב"כ לא נצרכה אלא לד"ת וכ"ש מילי דעלמא א"ד לא נצרכה אלא לד"ת אבל מילי דעלמא לית לן בה והא דאסרינן דברי תורה היינו דווקא תוך ד"א כדאמרינן פרק מי שמתו לא יהלך אדם בביה"ק כו' ומוקי לה תוך ד"א כדאמרי' מת תופס ד"א לק"ש אבל חוץ לד"א מותר אבל מילי דעלמא אפי' תוך ד"א וללישנא קמא אסור בכל החדר שהמת מונח בתוכו עכ"ל המרדכי והב"י בסי' שד"מ נתקשה בהבנתו דמאי תלי זה בלישנא קתא ואי בעי למימר דכל החדר חשוב כד"א א"כ גם ללישנא בתרא הדין כן עיי"ש שהניח בצ"ע והלח"מ בפרק י"ג מהלכות אבל ה"ט כתב וז"ל עוד ראיתי במרדכי שהביא השני לשונות הפוכים מגירסא דידן דמאי דגרסינן בלישנא בתרא גריס לה המרדכי בלישנא קמא ולפי גירסתו כתב וזה לשונו אבל במילי דעלמא אפי' תוך ד"א ולל"ק אסור בכל החדר שהמת מונח בתוכו ולא כתב לל"ק רק בערך מילי דעלמא דלל"ב מותר לפי גירסתו לכך כתב דללשנא קמא אסור ואח"כ כתב מסברתו דכל החדר חשוב כד"א ולא שיהי' זה תלוי בל"ק עד שיפול ע"ז תמיהת הב"י דכוונתו הוא כמ"ש ברירא היא בעיני ומ"מ קשה מה שפסק דכל החדר חשוב כד"א דהא כל הפוסקים זולתי רי"צ גאות פסקו דלא כרשב"א דאמר כל הבית כד"א ומבואר בב"י או"ת סי' פ"ז עכ"ל הלח"מ

הנה מ"ש דגירסת המרדכי הפוכה מדידן האמת כן הוא כנראה בעליל אבל פירושו בדברי המרדכי דוה כתב מסברתו ולא תליא בל"ק כלל אף דמסיים ע"ז דכוונתו ברורה כמ"ש לע"ד לא נהיר ולא בהיר הך פיר פירושא דקפסיק לדברי המרדכי בסכינא חריפא ולפרש בכוונתו מה שלא עלה על דעתו ואינו במשמעות לשונו כלל והפירוש הברור בדברי המרדכי הוא כפשוטו וכמו שהבין הב"י וכמבואר לכל מעיין בדברי המרדכי ובר מן דין הלא גם לפירושו הניח הדבר בצ"ע דלמה פסק כרשב"א דס"ל דכל החדר חשיב כד"א כיון דכל הפוסקים חולקין ע"ז ופסקו דלא כרשב"א והרב בד"מ כ' על דברי הב"י וז"ל וצ"ע אדבריו מאי קשה לי' דברי המרדכי הם דברי רב האי שאסר ד"ת אף חוץ לד"א וטעמו משום דפסק כלישנ' קמא כמ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כמ"ש ב"י בעצמו ומפרש בלישנא קמא ד"ת אף חוץ לד"א אסור דאי תוך ד"א אפי' מילי דעלמא אסורים וא"כ יפה כתב המרדכי דללישנא קמא כל החדר אסור לאפוקי ללישנא בתרא אינו אסור בכל החדר רק ד"א עכ"ל הד"מ והנה מלבד שאין דבריו מוכרחים כלל עוד זאת לא התבונן לראות שגירסת המרדכי הוא בהיפוך מגירסא דידן דל"ק דידן הוא לישנא בתרא דהמרדכי וכמש"כ הלח"מ ובזה נסתר לגמרי כל מש"כ בזה ודו"ק

ולענ"ד נראה לישב דברי המרדכי בדרך ברור ואמת והוא גרסינן במס' ברכות ר"פ מי שמתו (דף י"ז ב) מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובגמרא מוטל לפניו אין שאין מוטל לפניו לא ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם אין לו בית חבירו עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בכל מצות האמורות בתורה ר' שמעון בן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן קתני מיהת פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה אחר ר"פ תרגמא אמחזיר פניו ואוכל ר"א אמר כיון שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי שנאמר (בראשית כ"ג) ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני כ"ז שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי מתו אין אבל משמרו לא והתניא המשמר את המת אעפ"י שאינו מתו פטור מק"ש ותן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה משתרו אעפ"י שאינו מתו מתו אעפ"י שאינו משמרו מתו ומשמרו אין אבל מהלך בביה"ק לא והתניא לא יהלך אדם בביה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו התם תוך ד"א הוא דאסור חוץ לד"א חייב דאמר מר מת תופס ד"א לק"ש הכא חוץ לד"א נמי פטור

ובמאי דפריך הש"ס מוטל לפניו אין שאין מוטל לפניו לא ורמינהי כו' תרגמא רב פפא אמחזיר פניו הא וודאי דליכא לפרושי בכוונת המקשה דהוי ס"ד דמתניתן במוטל לפניו דווקא דטעמא דמתניתן הוא משום לועג לרש ולכך דווקא במוטל לפניו הוא דאסור משום לועג לרש אבל משום עוסק במצוה לית לי' לתנא דמתניתן דליפטר דזה וודאי אי אפשר להעלות על הדעת כלל דא"כ מ"ט תני מתו דווקא הא משום לועג לרש אף במת בעלמא שאינו מתאבל עליו נמי אסור ועוד דא"כ אמאי תני פטור אסור ה"ל למיתני דבלועג לרש איסורא איכא ובשלמא אי משום עוסק במצוה שפיר שייך למתני פטור ואף למאי דמסקן התוס' בשם הירושלמי דאינו רשאי להחמיר על עצמו מ"מ שייך שפיר למתני לשון פטור לאשמועינן הך דינא דעוסק במפמ"ה ואינו צריך לילך לבית אחר לקרוא ק"ש ולהתפלל משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ועוד דעיקר הדין הוא דפטור והאיסור נמשך מהפטור דמשום דהוא פטור שוב אינו רשאי להחמיר על עצתו מפ"כ של מת ולכך שפיר שייך למתני פטור כיון דזהו עיקר הדין אבל אי טעמא דמתניתן משום לועג לרש לחוד א"כ וודאי דצריך לילך לבית אחר ולקרות ק"ש כו' וא"כ אין כאן פטור כלל רק דאסור לקרות בבית שהמת בו וא"כ לא שייך כלל למיתני פטור רק אסור ועוד מאי דתני בתר הכי נושאי המטה כו' ומחלק בין לפני המטה בין לאחר המטה לפי פירש"י דווקא ביש למטה צורך בהן ולפי פי' התוס' מחלק בין צורך בהן לאינו צורך בהן וא"כ כ ע"כ דטעמא הוא משום עוסק במצווה דאי משום לועג לרש לא שייך לאפלוגי כלל בין לפני המטה ובין לאה"מ ובין צורך בהן לאינו צורך בהן רק בין תוך ד"א לחוץ לד"א דבתוך ד"א הכל אסורין וחוץ לד"א הכל שרי ועוד דרב פפא דמשני גם הברייתא מיירי במוטל לפניו דווקא ובמחזיר פניו ע"כ נצטרך לומר דגם הברייתא לא ס"ל עוסק במצוה רק משום לועג לרש והא וודאי ליתא דא"כ בשבת אמאי מברך וחייב בכל המצוות הא טעמא דלועג לרש לא שייך כלל לחלק בין שבת לחול לכך נראה דגם המקשה ידע טעמא דהוי משום עוסק במצוה רק דהוי ס"ד דסברת תנא דמתניתן הוא דלא מקרי עוסק במצווה רק במוטל לפניו והנה לפי פירש"י וודאי דאיכא סברא למימר הכי דהא לרש"י משום הכי הוי עוסק במצוה משום דטריד וטרדתו משוי לי' לעוסק במצוה א"כ וודאי מסתבר לומר דעיקר טרדתו אינו רק במוטל לפניו אבל באי"מ לפניו אינו טרוד כ"כ וא"כ לא מקרי עוסק במצוה ואפילו לפ"מ שהעליתי בחידושיי דאונן לאו משום דטריד לחוד הוא דפטור דא"כ לא הוי פטור רק ממצוות דבעי כוונה דהיינו ק"ש וכו' ומדחזינן דהברייתא פטרה מכל המצות ש"מ דהוי עוסק במצווה במעשה וגם כתבנו שם בחידושינו דגם