שו"ת בית דוד ל

יחזור ויפר (משום דלענין הפרה אין חילוק בין שתי נשיו לבתו משום דכולהון במעלה אחת לענין הפרה ורק דלענין אבילות הוא דמפלגינן בהכי וכמש"כ לעיל משא"כ לענין הפרה לא שייך כלל לפלוגי בהכי

וכיון דחזינן דהגמרא מדמה הך דרשא דעל על להך דרשה דאותה ש"מ דגם מדרשא דעל על נמי נפקן הנך תרתי מילי דאין קרע אחד עולה לשניהם וגם אם טעה מזה לזה לא יצא ידי קריעה ולכך מייתי הר"ן ראי' מזל"ז ומעתה כיון דמסקינן דעל על דווקא א"כ ע"כ צ"ל דהך דרשא דעל על לא קאי רק על אותן מתים שאין כבודן שווה כאב ובנו או נשיא ואב"ד דהא בשאר מתים חזינן דקרע אחד לכולן וע"כ דלא קאי עלייהו דרשא דעל על וא"כ ממילא נמי דאם טעה מזה לזה דיצא ידי קריעה וכמו שכתבנו בשיטת רש"י ונמצא דלענין הדין שוין בזה רש"י והר"ן ואין שום מחלוקת ביניהם רק בפירושא דשמעתא וזה ברור ודברי הרא"ש בזה וודאי דהוא כשיטת רש"י שכתב וו ל וז"ל דשמעינן מינה דעל כל מת צריך לקרוע כדכתיב על שאול ועל יהונתן ואפ"ה אם בשעת קריעה כיון לאביו ונמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא אע"ג דכתיב על לא בעינן שידע בשעת קריעה על איזה מת קרע ה"ה אותה לאו דווקא עכ"ל והנה מלישנא דעל כל מת שכתב הרא"ש וודאי משמע כפי' רש"י ומסוף לשונו במש"כ אלמא אע"ג דכתיב על לא בעינן שידע על איזה מת קרע נראה מזה שהוא כפירש הר"ן והיינו ממש כדכתיבנא דהנך תרתי דינא תליין זה בזה ודו"ק

העולה מזה דלרש"י והרא"ש והר"ן הדבר ברור דבכל המתים דקרע אחד לכולן ה"נ אם טעה מזל"ז אף במפרש ולא תכד"ד אפ"ה יצא ידי קריעה וראי' ברורה לדבריהם מהא דתניא באבל רבתי ובירושלמי הובאו בתוס' במס' מ"ק (כו ב) בד"ה קורע וז"ל אמרו לו מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא מתה אתו והוא אינו אלא אביו יצא מת אביו מתה אמו והוא אינו אלא אחד מהקרובים יצא אחד מהקרובים וקרע והוא אינו אלא אביו ואמו לא יצא ובירושלמי אמרו מת ראובן וקרע ואח"כ אמרו לו שמעון הי' יצא אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ אמרו קיים הי' ומת אחר אית תנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא בנו אם מת על אתר אין צריך לקרוע כמה הוא על אתר תוך כדי דיבור עכ"ל התו' והנה בדברי הירושלמי מבואר להדיא כמש"כ דאם טעה מראובן לשמעון דהיינו שני אחים יצא ידי קריעה והיינו משום דקרע אחד עולה לשניהן ולכך אין הטעות פוסל בהן ולכך אפי' לאחר כדי דיבור נמי יצא ואם טעה מאב לבנו לא יצא אלא א"כ הוא תוך כד"ד והיינו משום דאין קרע אחד עולה לשניהן והך ברייתא דמס' שמחות נמי מתפרשת עד"ז דמאביו לאמו ומאתו לאביו יצא משום דגם בהן קרע אחד לשניהן אבל באחד מהקרובים והוא אינו אלא אביו דאין קרע אחד עולה לשניהן לא יצא והא דאמרינן בהך ברייתא דכסבור שהוא אביו או אמו ונמצא שהוא אחד מהקרובים יצא לכאורה הי' נראה לומר דסברת הברייתא היא דאם קרע על אותו שהוא במעלה טפי במכ"ש דיצא להפחות במעלה ממנו דוה דלא יצא בטעה מזה לזה היכי דאין קרע אחד עולה לשניהן היינו דווקא בטעה מן המעולה במעלה לפחות ממנו כגון מאביו לבנו ומשום דאין החימום רב כ"כ בשעת הקריעה כדבעי אבל בהיפוך בסבור שהיו אביו ונמצא בנו דהי' החימום בשעת קריעה רב מכ"ש דיצא כן הי' נראה לכאורה מדברי הברייתא אלא דלפ"ז תהי הך ברייתא סותרת לסוגיא דידן וגם לסוגיית הירושלמי דתנינן בהו בהדיא דגם בכסבור שהי' אביו ונמצא שהוא בנו ג"כ לא יצא לכך נראה יותר להגיה בהך ברייתא בבבא זו לא יצא במקום יצא דמעתה יהי' דברי הברייתא עולין בקנה אחד עם סוגיא דידן וסוגיא דהירושלמי וע"כ צ"ל דגם להתוס' הי' הגירסא כן כמו שהגהנו מדהביאו תרווייהו ולא קמקשו דסתרי אהדדי התוספתא והירושלמי אלא וודאי דהי' בגירסתם כן כמו שהגהנו ועינתי במס' שמחות ושם נמצא כתוב תיבת לאו במקום דעל אמו ואינו אלא אביו לא יצא וכן העתיק הב"י להברייתא הנ"ל ושם וודאי דט"ס הוא מילת לא דהא אביו ואמו שוין במעלה וקרע אחד עולה לשניהם לכו"ע וא"כ וודאי דבטעה מאמו לאביו דיצא וכמו שהעתיק התוס' בהנך תרתי בבי בשתיהן יצא לכך יותר פשוט להגיה כמו שהגהנו דנתחלף תיבת לא מהנך בבי דאביו ואינו אלא אחד מהקרובים דשם צ"ל לא יצא והועמד שלא במקומו בבבא דאמו ואינו אלא אביו ובאמת שם צ"ל יצא כמו שהוא בתוס' וזה פשוט וברור הרי בררנו להדיא דהברייתא דמס' שמחות והירושלמי מסייען לשיטת רש"י והרא"ש והר"ן דהנך תרתי דינים הא בהא תליין

ומעתה אני תמה על מאור עינינו הרב בב"י סי' ש"מ שהביא להדא דמס' שמחות וכתב עלה וז"ל ולא הזכירוהו הפוסקים לדברים האלו ונראה שהטעם מפני שלא הוזכרו בתלמודא דידן אלמא לאו דסמכא נינהו ותמה תמה אקרא איך נעלם ממנו לפי שעה שלפי שיטת רש"י והר"ן והרא"ש הדין מוכרח גם מתלמודא דידן וכמו שכתבנו וגם התוס' שהביאו להדא דמס' שמחות והירושלמי ש"מ דגם התוס' קאי בהך שיטתא דרש"י והרא"ש והר"ן וזה ברור וצ"ל דגם הב"י הוי גריס בההיא ברייתא כמו שהגהנו לא יצא במקום יצא דאל"כ לא ה"ל למימר שלא הוזכרו דברים אלו בתלמודא דידן רק דעדיפא הל"ל דתלמודא דידן סותר להדיא לההיא ברייתא דמס' שמחות לפי גירסתינו אלא ע"כ דגם להב"י הי' הגירסא כמו שהגהנו ולכך אין כאן שום סתירה להדיא מתלמודא דידן אלא דהך חידושא דדינא שחדשו במס' שמחות לחלק בין אביו ואמו לשאר קרובים לא הוזכר בתלמודא דידן לפי הבנת הב"י ולכך כתב ע"ז דלאו דסמכא נינהו וע"כ לא הזכיר דין זה בשו"ע כלל אבל לפ"מ שבררנו דלרש"י והרא"ש והר"ן הדבר מוכרח גם מתלמודא דידן וגם התוס' קאי בהך שיטתא ובירושלמי תני בהדיא כן (ובב"י לא הביא כלל להירושלמי) א"כ לענ"ד נראה שהוא דין ברור ולית בו שום ספיקא

הן אמת שהרמב"ם לא ס"ל כן דהא איהו פסק בהך אי איבעיא דבעל מהו שיפר לשתי נשיו דנפשטא לקולא מדרבנן דר' יהודה ולכך פסק דבעל מיפר לשתי נשיו ואפ"ה בטעה מזו לזו פסק דלא מהני אלא א"כ הוא בתוך כד"ד וכסוגיא דידן וא"כ שמעינן מזה דלהרמב"ם הנך תרתי דינים לא תליין אהדדי ולפ"ז גם לענין קרעים מצינו למימר אף בשאר מתים דקרע אחד לכולן אפ"ה בטעה מז"לז לא יצא ידי קריעה אך עכ"ז הי' נראה עיקר לפסוק כשיטת רש"י וסייעתו כיון דהברייתא דמס' שמחות והירושלמי מסייען להדין שיטתא ולכך גם לענין קריעה הי' נראה לפסוק כשיטת רש"י דהיכי דקרע אחד לכולן גם בטעה מזה לזה נמי יצא

ועכ"פ בנידון דידן שהוא לענין אבילות דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל וודאי דיש לפסוק כן בלי שום ספק דבטעה מז"לז יצא ואין צריך לנהוג ז' ימים אחרים ואפי' אם טעה מאביו ואמו לשאר קרובים או משאר קרובים לאביו ואמו ג"כ יצא ידי אבילותו דהא לענין אבילות קיי"ל דאבילות אחד לכולן אפי' באביו ואמו ושארי קרובים ג"כ אבילות אחד לכולן וא"כ חזינן דלא החמירו באבילות כמו בקריעה שצריך לקרוע על אביו ואמו בפ"ע דווקא רק דאבילות א' לכולן וא"כ בטעה מז"לז ג"כ יצא וא"צ לנהוג ז' ימים אחרים

ולכאורה עלה בדעתי לומר דלענין אבילות אפשר דגם הרמב"ם מודה דיצא בטעה מז"לז דדוקא גבי קריעה דכתיב על על הוא דלא יצא אבל לענין אבילות דלא כתיב על על א"כ מנ"ל לומר דלא יצא דכיון דליכא קרא להכי מיהו הדרנא בי דלהרמב"ם טפי אית לן למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אך להפוסקים שסוברים דאבילות יום ראשון דאורייתא א"כ ז"א דהא תרווייהו דאורייתא נינהו ולא שייך בזה כל דתיקון וא"כ הדרא סברתינו לדוכתי' מנ"ל למילף אבילות מקריעה וכיון דאבילות ליכא קרא יתירא להכי א"כ גם בטעה יצא אפילו להרמב"ם ועוד דאף אם נאמר דאבילות דרבנן מ"מ כיון דחזינן דלענין קרע אחד לכולן לא השוו אבילות לקריעה ש"מ דלא תיקון כעין דאורייתא ושפיר אית לן למימר גם להרמב"ם דבאבילות יצא בטעה מזה לזה

ועכ"פ איך שיהי' בדעת הרמב"ם כיון דלרש"י והרא"ש והר"ן והתוס' הדבר ברור דיצא וקיי"ל הלכה כדברי