שו"ת בית דוד כח

דהרי היא בחזקת טהרה עד שעה שתראה וודאי ועד כאן לא אמרינן בש"ס פרק הרואה כתם (נ"ז א') להך חששא אלא במצא דם או כתם ולא הרגישה דבהא הוא דחיישינן לדלמא ארגשה ולאו אדעתה אבל כ"ז שאין כאן ריעותא לפנינו אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ולא דמי להא דכ' הצ"צ סי' ס"ה באשה שבדקה עצמה תוך ה' לראייתה ולא הפסיקה בטהרה רק לכנוס לביהכנ"ס שהמנהג הוא בנשים שאינם נכנסות לביהכנ"ס כ"ז ששופעת דם ופסק שם בצ"צ דבדיקה זו לא מהני לה להחזיקה בטהרה עיי"ש במש"כ דשאני התם כיון דלא בדקה בכוונה בשביל חזקת טהרה רק לנקיות בעלמא חיישינן שמא לא בדקה יפה יפה וכמו שביאר שם בטעמו אבל כאן דהבדיקה היתה כדין ממילא הוחזקה בחזקת טהרה ולא חיישינן לדלמא ארגשה אף אם הסיחה דעתה (מיהו מש"כ שם בצ"צ באותה תשובה לדייק מדברי הרשב"א דלא פסק כחכמים בתראי דמהני בדיקה לנדה בשני שלה דבריו תמוהים מאוד עד שאין מהצורך להשיב עליהם ודברי הרשב"א ברור מללו לפסוק כחכמים בתראי וכן פסק הרמב"ם ואדרבה הרשב"א מקיל טפי לפסוק כדתניא בברייתא בגמרא דגם בראשון מהני כדאמר רבי וטעיתי שלא שאלתי והרמב"ם פסק דבראשון לא מהני אבל זה ברור לכו"ע דהלכה כרבנן בתראי)

סיומא דהאי פסקא לענ"ד דבנידון שנשאל עליו בעל מע"צ דהי' בדיקת תחילתן וגם סופן דמהני אפילו לדעת הסמ"ג וסייעתו ואין כאן רק חששא זו שחידש בעל מע"צ משום שהסיחה דעתה בימים שבנתיים אין כאן בית מיחוש כלל ואפילו שלא בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז ובנידון שנשאלתי עליו אם הוא שעת הדחק באופן דסמכינן אהא דרב דסגי בתחילתן או בסופן וודאי דלא חיישינן להך סברא שכ' בעמע"צ דבזה גם הס"ט מודה וכדכתיבנא לעיל ודלא כמש"כ בס' חכמ"א דאף הינא דסמכינן אדרב אפ"ה חיישינן להא דמע"צ וכן כתב בשם הס"ט והא וודאי ליתא והנראה לענ"ד כתבתו וחתמתי שמי

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

סימן ג

נשאלתי

בראובן שהגידו לו שמתה אחותו לאה והתאבל עלי' שבעת ימים כדין ואח"כ נודע לו שלאה קיימת ואחותו רחל הוא שמתה ולהמגיד נתחלף לו לאה ברחל אם חייב להתאבל שבעת ימים אחרים אם לאו מפני שכבר יצא באילו שבעת הימים שכבר התאבל ואף שכוונתו הי' על לאה ולא על רחל מ"מ אפשר דלא בעינן כוונה לכך וכבר הורה אחד דלא יצא וחייב להתאבל שנית ונשאלתי מה דעתי בזה

תשובה

גרסינן במס' נדרים (פ"ו ב') נדרה אשתו וסבור שהיא בתו בתו וסבור שהיא אשתו כו' הרי זה יחזור ויפר ובגמרא למימרא דיניא אותה דווקא היא והא גבי קרעים דכתיב על שאול ועל יהונתן בנו ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ומשני אמרי לא קשיא הא בסתם והא במפרש והתניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה אמרו לו מת לו מת וקסבר אביו הוא וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה רב אשי אומר כאן בתוך כדי דיבור כאן אחר כדי דיבור הא דקאמרת יצא ידי קריעה שנמצא בנו תוך כדי דיבור הא דאמרת לא יצא ידי קריעה לאחר כדי דיבור והתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה אמר רבי שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא שמה לאחר כדי דיבור אבל בתוך כדי דיבור כדיבור דמי עכ"ל והעולה מתוך סוגיא זו דבין לענין נדרים ובין לענין קריעה לא מהני אלא בסתם או במפרש ובתוך כדי דיבור אבל במפרש ולאחר כדי דיבור לא מהני בין לענין נדרים צריך לחזור ולהפר וכמו כן לענין קריעה נמי לא יצא וכן הוא דעת הרא"ש והר"ן דרב אשי לאו לאיפלוגי אתא וכן פסק בשו"ע סי' רל"ד סעיף ל"א סעי' ל"ג לענין נדרים ובסי' ש"מ סעיף כ"ד לענין קריעה ודלא כהרמב"ם שנראה מדבריו דרב אשי לאיפלוגי אתא דלדבריו תיקשי לר"א בבא שני' דברייתא שני' דתני בה בהדיא דבסתם יצא ונראה דהרמב"ם לא הי' בגירסתו כלל הך בבא שני' דבריי' שני' וקמפרש להך סייעתא דוהתניא משום דקשיין ברייתא: אהדדי וע"כ צריך לאוקמי כאן בסתם כאן במפרש וכן נראה גם מדברי רש"י שפירש אהא דוהתניא וקשיין בריית' אהדדי ואי כגירסתינו הוי לי' לפרש בפשיטות הך סייעתא דחזינן להדיא בברייתא דמחלק בין סתם למפרש וכמו שפירש הר"ן והרא"ש והתניא בניחותא ותו לא ולא כתבו בדבריהם זה שכתב רש"י וקשיין ברייתא אהדדי והיינו משום דאינהו הוי גרסי כגירסתינו וא"כ אתיא סייעתא מהברייתא כפשוטו אבל רש"י דלא הוי גריס להך בבא שני' לכך הוצרך לפרש דעיקר הסייעתא הוא משום דקשיין בריית' אהדדי ולא נעלם ממני שיש ליישב דברי רש"י גם לפי גירסא דידן מ"מ מאסר דנראה להדיא מדברי הרמב"ם דלא הוי גריס לה יותר מראין פני הדברים שגם רש"י לא הוי גרים לה ועוד נראה להוכיח: כן מדברי רש"י שפירש להא דכאן בסתם וכו' לגבי קריעה שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו אבל במתניתן כגון שהפר בפירוש לשם בתו עכ"ל נראה מדבריו דדווקא היכי שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו הוא דמיקריא סתם: ולא פירש דמיירי בכסבור שהוא אביו וכמ"ש הר"ן והרא"ש והיינו כמ"ש שלא הי' בגרסתו הך בבא שני' ולזה מצד הסברא אי לא תנינן כן בברייתא וודאי דלא היינו מחלקים בזה דמה לי אם אמרו לו כן או שהוא הי' סבור מעצמו כן כיון דסוף סוף הי' בדעתו על אביו דווקא דאטו באמירתו של אותו שהגיד תליא מילתא הלא בכוונתו תליא מילתא ולהר"ן והרא"ש צ"ל דהכוונה גופה מתחלפת כשהוא ע"י אמירתו של המגיד שאז סומכת דעתו בברור שכן הוא משא"כ כשהוא סבור כן אין דעתו כן ע"ז בברי ונמצא דאין כאן כוונה גמורה וכ"ז הכריחם לומר כן מפני שאינהו הוי גרסי כן בברייתא וכגירסא דידן לכך הוצרכו לחלק בכך אבל אם לא הי' גירסא זו בברייתא: מצד הסברא לא היינו מחלקי' בכך ולכך פירש"י דאמירתו ישל אותו פלוני אינו מעלה ואינו מוריד כלל והעיקר תלי' אם פירש בשעת ההפרה או בשעת הקריעה לשם מי הוא עושה כן זהו מיקרי מפורש אבל לא פירש בשעת ההפר' או בשעת הקריעה לשם מי הוא עושה זהו מיקרי סתם דלא אזלינן בתר כוונתם משום דדברים שבלב אינן דברים ומהשתא א"ש טפי לישנא דברייתא קמייתא דנקיט אמרו לו ואין אנו צריכין להך דוחקא שהוצרכו לדחוק הר"ן והרא"ש לפי גרסתם דלהך שינוי' קמא לישנא דאמרו לו דבברייתא קמיית' לאו דוקא אשר זהו דוחק גדול כמבואר ולפירוש רש"י והרמב"ם טמא טפי ור"א פליג בהך מילתא אשינוי' קמא וס"ל דאף דקרע בסתם מ"מ הוי כמו מפרש בין באמרו לו בין בקסב' ולכך קמשני כאן בת כ"ד וכאן לאחר כ"ד ובזה א"ש פסקו של הרמב"ם ומיושבים היטב דברי רש"י

מיהו אף שזה הי' נכון בדברי רש"י מ"מ בדברי הרמב"ם א"א לומר כן מפני שכתב להך בבא דאמרו לו מת לך מת וכסבור כו' אם לאחר כ"ד לא יצא ואין זה מדרכו של הרמב"ם להביא דין שלא נזכר בהדיא בגמרא ולכך וודאי דהוי גריס לה וגם לרש"י קשה לשבש כ"כ הספרים ולכך נראה יותר נכון כמ"ש הכ"מ בסוף דבריו וז"ל ואפשר שהיו גורסין גם בסיפא לא יצא עכ"ל וזה נראה נכון מאוד בכוונת הרמב"ם ורש"י דגם לגירסא זו מיושבים דברי רש"י והגמרא על דרך מה שכתבנו לעיל והנך הדי בבי דנקיט בברייתא המה על דרך לא זו אף זו דלא מיבעי באמרו לו אלא אפילו בקסבר נמי לא יצא ואדרבה דברי רש"י יהיו מוכרחים יותר לפי גירסא זו דכיון דתנינן להדיא דאין חילוק בין אמרו לו לכסבור