שו"ת בית דוד כז

שראיתה מועט וכי בשביל זה אינה צריכה לקיים מצות ספירה הא צריכה ז' נקיים ועוד דא"כ אמאי הצריך הראב"ד והרמב"ן בדיקה בסופה גם גבי כלה וכמו שכתבנו בשמ' לעיל אלא ע"כ דליתא לדברי הס"ט ובאמת בעל ס"ט עצמו צריך לומר דנאדי מזה בסוף דבריו דכיון דמסיק אח"ז דלרב וודאי דלא בעינן כוונה כלל והראב"ד והרמב"ן הלא פסקו כרב וא"כ למה לן לדחוקי נפשין במלתייהו אלא ע"כ דלמסקנת דבריו גם הס"ט מודה דלהראב"ד והרמב"ן א"צ כוונה כלל ודלא כהמע"צ ועכ"ז כתבו הראב"ד והרמב"ן להך דינא דשמיני אינו עולה לה גם הרא"ש פסק כרב וכתב להך דינא דשמיני וא"כ מוכח מזה דע"כ טעמא אחרינא איכא להדא מלתא ודלא כמו שהבין המע"צ ונראה פשוט בטעמו כיון דבקרא כתיב ספירת שבעה ופשטי' דקרא וודאי דמורה דספירת כל ו' בעינן וכדאמרינן בבריית' נראין דברי ר"ע מדברי כולם ולכך אפילו לר"א דס"ל דסגי בספירת מקצת מהשבעה מ"מ בעינן שיהי' עכ"פ על אותה המקצת שם ספירת שבעה והיינו שתהי' עכ"פ בתוך ז' ימים הראשונים שונים הראויים לנקיים שלה והיינו משעה שהפסיקה בטהרה דאז מתחיל זמן הראוי לספירת ז' נקיים דאז שפיר יש על אותו המקצת ספירה שם ספירת ז' כיון שהוא תוך ז' ימים הראשונים ובאמת שזהו טעמו של הרא"ה ז"ל בבד"ה דס"ל דבעינן דווקא תחילתן או סופן אבל בדיקת האמצע לא מהני והיינו משום דתחילתן או סופן נראה טפי שהוא כספירת ז' וכמה שכתב שם הרא"ה וז"ל ודבריו תמוהים דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן בשלמא כי איכא תחילתן או סופן איכא למימר דסליק לז' ספורים דכי איכא תחילתן ז' ספורים גרירי בתרי' וכי איכא סופן איכא למימר דהשבעה ספורים דלקמי' גרירי בתרי' אבל בדיקה דבאמצע זיל הכא ליכא שבעה ספורים וזיל הכא ליכא ז' ספורים עכ"ל והיינו ממש כדכתיבנא דבתחילתן או בסופן איכא עלה טפי שם ספירת ז' משא"כ באמצען ומיהו הראב"ד לא חייש להך סברא וס"ל דכל שהוא בתוך ז' ימים הראשונים הראויים לנקיים איכא עלה שם ספירת ז' משא"כ בהרחיקה בדיקתה בשמיני או משמיני ואילך לית כאן שם ספירת ז' כלל דמה גבול תתן לזה לצרף לזה ששה ימים דלמא שמונה או עשרה ויהי' ספירת שמונה או עשרה ולכך בעינן דווקא שתבדק עצמה בתוך ז' ימים הראשונים מהפס"ט שאז מתחילים הימים הראוים לנקיים ובטועה חיישינן דלמא עכשיו הם הימים הראשונים ושפיר מקרי עלה שם ספירת ז' בבדיקת סופן כנלע"ד פשוט ונכון בטעמו של דין זה ועכ"פ יהי' איך שיהי' בטעם דין דשמיני או הך טעמא שכתבנו או אפשר איזה טעם אחר יש בזה עכ"פ הא וודאי דטעמו של בעמ"צ וודאי דליתא כמו שהוכחנו לעיל בראיות ברורות וא"כ אזדא לה עיקר ראייתו של בעל מע"צ ועיין

ומתוך מה שכתבנו נסתלקו גם כל ראיותיו של בעל ס"ט שהביא מלשונות הפוסקים ונבאר אחת מהן וממנו תקיש אל השאר דמה שהביא ראי' מדברי הרא"ש בפרק התינוקות שכ' אבל אם לא בדקוהו עד יום ח' לא מקרי ספורים דבדיקה תוך ז' בעינן עכ"ל הרא"ש כבר נתבאר דע"כ הרא"ש לא כיון לזה דהא איהו מהפוסקים שפסקו כרב ובזה גם הס"ט עצמו הסכים דלרב ליתא להך סברא וכאשר הוכחנו לעיל בראיות ברורות שאין להשיב עליהן אלא ע"כ דכוונת הרא"ש הוא כפשוטו דעכ"פ בעינן ספירה אחת תוך ז' ימים הראשונים הראויים לנקיים בכדי דליהוי עלה שם ספירות ז' במקצת וכמש"כ לעיל ואדרבה מדברי הרא"ה ז"ל בספר החינוך מאותו לשון שהבאתי לעיל בשמו שכ' ובדיעבד אפילו לא בדקה רק יום אחד היינו ממחרת שהפסיקה ושוב לא בדקה אפילו עברו עלי' כמה ימים אחר השבעה בודקות בשעת טבילה ודיו א"כ משמע להדיא דלא איכפת לן כלל בהיסח הדעת ועוד ממש"כ דבבדיקה א סגי א"כ הרי להדיא דפסק כרב וא"כ ע"כ דלא פסיל לי' היסח הדעת אלא ע"כ דגם לשונו יתפרש כמו שפירשנו לשון הרא"ש ודלא כס"ט שרצה לדייק מספר החינוך בהיפוך ובזה נסתלקו כל ראיותיו אחת לאחת כי כולם הולכים עד"ז ובמעט העיון יתבאר לך כל אלה והאריכות בזה אך למותר ומה שהביא מדברי השל"ה כבר כתב עלה בנו"ב תנינא בחיו"ד קורא אני עליו אוהב מצות לא ישבע מצות ומרוב קדושתו וחסידותו רצה להרבות תורה ומצוות אבל מעיקר הדין ליתא עיי"ש במש"כ כי דבריו ברורים ונכונים

ומעתה לא נשאר לנו זולתי מה שהעלה הס"ט במסקנתו דעכ"פ לר' תנינא דס"ל דבעינן ספורים לפנינו והיינו דבדיקת תחילתן מקרי ספורים לפנינו כדמוכח מהא דפריך לרב בתרייתא דווקא מברייתא דטועה אבל לרב קמייתא ולר"ח לא פריך וגם מהא דפריך ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורים בפנינו ש"מ דלר"ח ולרב קמייתא דבעינן בדיקת תחילתן שפיר מקרייא ספורים לפנינו משום דאיכא למימר אוקמינהו אחזקייהו וכמו שהארכנו בזה לעיל וכיון דלר"ח בעינן ספורים בפנינו הבין מזה בעל ס"ט דבעינן שתכוון ותייחד ימים אלו לנקיים שלה וכמו שכ' בעמ"צ דבלא"ה אין כאן ספורים בפנינו זהו תוכן כוונתו של בעל ס"ט ואני אומר דגם זה ליתא דספורים בפנינו דקאמר הגמ' אין הכוונה על הכוונה רק דספורים ובדוקים בעינן ולבדיקה קרי לה התורה ספירה ובלא בדיקה לא מקריא ספירה כלל כמו שהוכחנו לעיל בראיות ברורות וא"כ גם לר"ח אף לו יהא כדבריו דלר"ח בעינן ספורים בפנינו ולבדיקת תחילתן קרי לי' ספורים לפנינו היינו משום כיון דע"י בדיקה אתחזקו כל הימים בחזקת טהרה עי"ז מקרי ספורים לפנינו אבל שאר הימים כיון דלא בעינן בהם בדיקה ה"נ לא בעינן בהם כוונה כלל תדע דהא לר"ע דבעינן בדיקה בכל יום משום דס"ל דוספרה ז' ימים דווקא הכי תיסק אדעתין אם הסיחה דעתן במקצת היום ולא כוונה בו לספירה שלא יעלה לה שוב אותו היום אלא וודאי כיון דכבר קיימא מצות ספירה באותו יום שוב לא איכפת לן במה שהסיחה דעתה אח"כ וה"נ דכוותה לר"ח כיון דבדקה בתחילתן לא אכפת לן כלל אם הסיחה דעתה בימים שבנתים דכולהו ז' ימים לר"ח אליבא דר"א כחד יומא לר"ע נינהו וכיון דלרב ע"כ גם הס"ט מודה דלא איכפת לן בהסח הדעת כלל ואפ"ה בעי רב ספירה ובדיקה אחת תוך ז' והיינו ע"כ לקיים מצות ספירה א"כ מנ"ל לעשות פלוגתא בזה בין רב לר"ח כיון דדברי ר"ח נמי מתפרשים עד"ז ותו גם לר"ח תיקשה כמו שהקשינו לעיל כיון דכוונת התורה במה שכתבה וספרה לה הוא ע"י בדיקה דווקא ובלא בדיקה לא מקריא ספירה כמו שכתב הס"ט בעצמו כן מלשונות הפוסקים מהעט"ז ומספר החינוך שאי אפשר לספירה בלא בדיקה א"כ איך אפשר לעשות שום חילוק בין תחילתן וסופן לימים שבנתיים ולומר דזו צריכה ספירה בלא בדיקה ותחילתן וסופן דווקא ע"י בדיקה דהא בקרא כללינהו יחד כדכתיב וספרה לה שבעת ימים וא"כ אי קפדינן שיהיו כל ז' ימים בשלימות ספורים א"כ בדיקה נמי תיבעי ואי לא קפדינן על כולו רק על מקצתן א"כ מנ"ל לימים שבנתים דין ספירה כלל ואנה הוא הרמז בכתוב לשני מיני ספירות אלו האחת בבדיקה והאחת שלא בבדיקה וזאת יהי' קאי על תחילתן וסופן וזאת יהי' קאי על ימים שבנתיים אין זה אלא דברי נביאות ועוד דכ"ז הוא לפי הבנת הס"ט דר"ח פליג וס"ל דבעינן ספורים לפנינו אבל לפמש"כ לעיל בשם בה"ת דלר"ח נמי אינו רק חששא דרבנן בעלמא ומדאורייתא מודה לרב א"כ אזדא לה כל הוכחות הס"ט כיון דכל עיקר חששו של הס"ט אינו אלא לפ"ד הסמ"ג וסייעתו דפסקו כר"ח ושיטה זו אין לה קיום רק על פי מה שיישב דבריהם בסה"ת ולסה"ת הא ליתנהו לכל הנך מילי שמדייק בס"ט מדלא פריך לר"ח ולרב קמייתא ש"מ דר"ח בעי ספורים בפנינו דהא הסה"ת כתב דהוי מצי למימר ולטעמיך וקושית הגמרא איתא נמי לר"ח דגם לר"ח מדאורייתא סגי ע"כ בסופן לחוד וא"כ מדאורייתא גם לר"ח נמי לא בעינן כוונה וכמו שהוא עצמו מודה לרב ומדרבנן מנ"ל דהחמירו כ"כ אימא דלא החמירו רק לבדוק בתחילתן ותו לא ודוק היטב בזה ומה שכתב הרב בעל מעיל צדקה וטעמא רבה איכא במלתא דאלו כל שלא נתנה דעתה לספרן לנקיים לא הקפידה אף אם הרגישה במקצת לבדוק נפשה ואף אם תאמר עתה שלא הרגישה מתחילה לא מהני והוא בכלל כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' ואין נאמנים עליו עכ"ל לענד"נ דגם זה אינו חששא כלל כדמוכח מהא דנדה שבדקה בשני שלה