שו"ת בית דוד כו

מוחזקת בטהרה כלל

ולא ירדתי לסוף דעתו בזה דלדבריו תקשה כל הנך קושיו' שהקשינו חדא דלחזק' טהרה אמאי לא סגי לה בהפס"ט לחוד כמו בנדה וכן הקשה עליו בס"ט עיי"ש ועוד מאי אולמ' דבדיקת תחילתן להחזיקה בטהרה טפי מהפס"ט דאתמול ובשלמא בבדיקת סופן שפיר איכא קצת סברא למימר דבעינן שיהיו לה חזקת טהרה בתחילתן ע"י הפס"ט וגם בסופן ואז אמרינן חזקה שכולם יצאו בטהרה כיון דתחילתן וסופן טהור אבל בתחילתן לחוד מאי אולמי' להחזיקה בטהרה טפי מהפס"ט דמאתמול ומה לי בדיקה פ"א או ב"פ כיון דסוף סוף לא בדקה בימים שלאחריהם ואנו צריכים להחזיקן בטהרה מהבדיקה שלמפרע א"כ ע"י הפס"ט לחוד ג"כ נחזיקם בטהרה וגם בסופן לחוד אע"ג שכתבנו שיש צד סברא לומר דמהני לחזקת טהרה מ"מ אכתי לא ניחא דלמאי צריכינן לה ולמה לא תהי' מוחזקת ע"י הפס"ט לחוד דהא נדה אף שהיא מוחזקת יותר לראות מזבה אפ"ה מחזקינן לה בטהרה מבדיקת שני לחוד ואף דלא בדקה בסופן ואף בבדקה אח"כ ומצאה טמאה ועוד דלדבריו הדרא קושיית המהרש"א לדוכתי' ותו ליכא לשנויי כדשנינן לעיל דמ"מנ אי לא חיישינן להפס"ט בטועה משום שאינה רק לברר הספק א"כ גם לבדיקת תחילתן וסופן נמי לא ניחוש כיון שגם הם לדבריו אינם באים רק לברר הספק ולהעמידה בחזק' טהרה וא"כ גם לרב קמייתא ולר"ח נמי תיקשה ואין לומר דס"ל להרשב"א באמת כן דלכלהו פריך וכמו שכתב בספר התרומה דהוי מצי למימר ולטעמיך ובהכי יתיישב נמי הא דלא הביא הרשב"א ראי' לפסוק כרב מסוגיא דלעיל (ל' א) וכמו שהקשינו בריש דברינו דזה אינו דא"כ גם מברייתא שני' דטועה נמי אין ראי' דהלכה כרב וא"כ מאי מייתי הרשב"א ראי' מברייתא שני' דטועה אלא ע"כ נ"ל דס"ל להרשב"א דלא פריך רק לרב בתרייתא וכפשטא דלישנא דסוגיין וא"כ הדק"ל ועוד דמאי קאמר ומנא תימרא כו הא חזינן להדיא דלר"א לא בעי ספורים לפנינו ואם נאמר שגם לאותם בדיקות שבאות על הספק בכדי להחזיקה בחזקת טהרה נמי חיישינן בטועה וא"כ לבדיק' הפס"ט נמי ניחוש ומאי מקשה לרב הא רב בעי הפס"ט דווקא וכקושיית המהרש"א סוף דבר לא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה הן אמת שדבריו שבתוה"א לחוד יש לכוונם קצת לדעת הראב"ד והא דלא בעי בכלה בדיקה כלל היינו משום דמסתבר לי' להרשב"א דעד כאן לא בעינן בדיקה אחת תוך שבעה מגזה"כ אלא היכי שבדיקה אחת היינו בדיקת הפס"ט היא בעיא מדינא דבלא"ה אינה מוחזקת בטהרה כלל דע"ז בא הכתוב להוסיף לה עוד בדיקה אחת תוך שבעה בכדי לקיים מצוות ספירה באופן שע"י בדיקה זו תהי' ג"כ מוחזקת בטהרה כאלו היא תחילת בדיקתה וכמו שכתבנו לעיל אבל בכלה דלא צריכה אף להפס"ט משום דמוחזקת ועומדת היא בחזקת מסולקת מלראות א"כ אין כאן מקום כלל לבדיקת תוך שבעה אף מגזה"כ אלא שדבריו שבמשמר' הבית קשה ליישבם עד"ז אם לא בדוחק גדול וצ"ע (הן אמת דמצינו כמה פעמים שדבריו במשמה"ב נוטים לצד אחר ממש"כ בתוה"א וכדאשכחן במש"כ לענין גבינות שנעשו מבהמה ונמצאת טריפה ועיין בט"ז סי' פ"א)

ודברי הרא"ש בזה המה מכוונים ממש לדעת הראב"ד דמש"כ גבי כלה להשיג על הרשב"א דלא מצריך כלל אפילו בדיקה אחת תוך ו' לכלה וע"ו מקשה הרא"ש דא"כ אין כאן ישיבת ז' ולדינא מסיק בסוף דבריו קרוב לדברי הראב"ד דהפס"ט לא בעינן אבל בדיקה תוך ז' בעינן אלא שהחמיר בכלה להצריכה בדיקה בכל יום מדינא ודבריו קשים להולמם בזה כאשר התעורר ע"ז בכרו"פ סי' קפ"ג ועיין בס"ט כי' קצ"ב מש"כ בביאורו ולא ראיתי להאריך בזה מפני שאינו נוגע כ"כ לנ"ד ועכ"פ מפשטות דבריו ממה שהקשה דא"כ אין כאן ישיבת ז' כלל ומה תועלת יש בהמתנת ז' ימים עכ"ל למדנו דס"ל כמש"כ בשיטת הראב"ד דבלא בדיקה כלל לא בתחילתן ולא בסופן אין כאן מצות ספירה כלל אפילו במקצת ואף דהפס"ט לא בעי משום דמסולקת היא מלראות מ"מ בדיקה תוך ז' בעי דבלא"ה לא מקרי ספירה כלל וכדכתיבנא ולענין בדיקת תחילתן וסופן פסק הרא"ש כהראב"ד ולענין בדיקת האמצע כבר נתבאר לעיל בדברינו

ומעתה נבוא לבאר דין בדיקת השמיני אשר ממנו למד בעל מעיל צדקה דהסח הדעת פוסל בז' נקיים והנה באמת הסכימו כל הפוסקים דאם לא בדקה א"ע מהפס"ט ואילך כל ז' וגם בשביעי לא בדקה רק שבדקה עצמה בשמיני לא עלתה לה בדיקת שמיני כלל ובס"ט הביא שבספר תפל"מ תמה על דין זה ולא כתב מה הוא תמיהתו (והספר תפל"מ אינו ת"י לעיין בו) וכוונתו נראה פשוט דתמיהתו מאין יצא להם דין זה דעד כאן לא קאמרינן בגמ' דבדיקת שמיני לא מהניא אלא אי בעינן תרווייהו דווקא תחילתן וגם סופן דאז הוא דלא מהני בדיקת שמיני משום דאפלג אבל למאי דקיי"ל כרב דסופן אע"פ שאין תחילתו א"כ אימא דבדיקת שמיני נמי מהני ונצרף לו ששה ימים למפרע וליהוי שמיני כבדיקת סופן וא"כ אמאי כתבו הפוסקים דגם לרב לא מהני בדיקת שמיני והנה בביאורי הגר"א כתב שיצא להם כן מפשטי' דלישנא דסוגיין דקאמר תחילתו אעפ"י שאין סופן סופן אע"פ שאין. תחילתן מכלל דיום אחר שאינו לא תחילתן ולא סופן לא מהני ואני מוסיף קצת על דבריו מדאוקמינן מינן בש"ס למלתי' דרב בבדקה בז' דווקא ולא מוקי לה בבדקה בשמיני דהוי רבותא טפי דגם זה מקרי סופן ש"מ דבדיקת שמיני לאו כלום הוא גם לרב ואף שאין זה ראי' גמורה דאיכא למימר דלהש"ס עתה לא נ"מ כלל בין ז' לח' וגם ראיית ביאורי הגר"א ג"כ אינה מוכרחת כלל מ"מ פשטי' דלישנא דתלמודא וודאי דמשמע כן ועל כן אי אפשר לנו לדחות הך דינא בשתי ידים וכיון שכן באמת הך מלתא טעמא בעי דמה נשתנה שמיני משביעי וכמו שהקשה בספר מעיל צדקה ומה שרצה בס' מע"צ להוכיח מחמת קושיא זו להך סברא שכתבתי לעיל בשמו דעכ"פ כוונה שיהי' ימים אלו מיוחדים לנקיים שלה בעינן גם לרב אליבא דר"א ולכך יצא לו מזה דהסח הדעת פוסל בז' נקיים דכיון שהסיחה דעתה מהן שוב אינ' עולים לה כלל לנקיים לענ"ד לא מסתברא בזה דבריו עד שאי אפשר לאומרם כלל חדא דכבר הוכחנו לעיל דספירה הנאמר בכתוב הכוונה היא ע"י בדיקה דווקא דאל"כ מנ"ל לר"ע בדיקה כלל בכל יום כיון דספירה האמורה בכתוב אין הכוונה רק שתייחד ימים אלו לנקיים ולא תסיח דעתה מהן ואי משום להחזיקה בטהרה הא כבר היא מוחזקת ועומדת בטהרה מהפס"ט ואילך וגם מנ"ל לר"א בדיקת תחילתן וסופן לר' חנינא ובדיקת תחילתן או סופן לרב כיון דליכא למילף מקרא מידי וגם מאי האי דנקטו הפוסקים בלשונם שאי אפשר לספירה בלא בדיקה אם הכוונה שבלא בדיקה מנא תדע שהיא בחזקת טהרה. א"כ אמאי הקפידו שתהי' הספירה והבדיקה דווקא ביום כמש"כ התוס' וגם למה צריך בדיקה כלל בתוך ז' לכו"ע ולמה לא סגי לה בהפס"ט שקודם הז' נקיים מאתמול אלא ע"כ צ"ל דס"ל לכלהו תנאי בפשיטות דספירה הנאמר בקרא הוא ע"כ בדיקה דווקא דספורים ובדוקים בעינן ובלא בדיקה אין כאן ספירה כלל וספירת הפה או כוונת הדעת אינו מעלה ומוריד כלל בזה ולא מקריא ספירה בהכי כלל וא"כ קשה ממ"נ אי ס"ל לר' אליעזר דקפיד קרא אכולהו ז' ימים דלבעי בהן ספירה א"כ אפילו בדיקה נמי תיבעי ואי לא קפיד קרא רק לחיים מצות ספירה במקצת א"כ גם הכוונה לא בעינן ואין לומר דר"א פליג בהך מלתא על ר"ע וס"ל דגם בלא בדיקה מקרי ספירה בספירת הפה או בכוונת הדעת דז"א דא"כ מנ"ל דבעינן כלל בדיקה בתחילתן או בסופן אלא ע"כ דגם ר"א ס"ל דבלא בדיקה לא מקריא ספירה כלל וא"כ הדק"ל ועוד הא כבר הוכחנו לעיל דלרב וודאי דאין היסח הדעת פוסל בו' נקיים וכן הסכים גם בס"ט וכן מוכח להדיא מדברי הראב"ד במה דפסק לענין כלה וכמו שהבאתי דבריו לעיל דהא ברתי' דר"ת לא יחדה כלל ימים אלו לנקיים כיון שלא ידעה שהיא צריכה לכך ואפ"ה ס"ל להראב"ד והרמב"ן דעולים לה לנקיים ש"מ דלית להו להראב"ד והרמב"ן להך סברא שחידש במעיל צדקה ודוק וגם בס"ט הביא ראי' זו ומה שרצה בס"ט לדחוק ולחלק דשאני ראית חימוד שאינה אלא מעט ולכך לא בעינן בזה כוונה לספירה כלל הוא דוחק גדול כאשר העיד בעצמו על דחקו דמה סברא יש לחלק לענין מצות ספירה במה