שו"ת בית דוד כה

של אותה טבילה אינה רק על הספק דלמא עתה הוא זמן טבילתה כדמוכח מכולה סוגיא א"כ שפיר פריך עלה דרב כיון דאיכא לספוקי דלמא באמת לא ראתה ותהני לה בדיקת סופן לקיים מצות ספירה ונטבלוה ביממא לקיים מצות טבילה בזמנה דהא אם הי' ברור בוודאי שלא ראתה הוי מצרכינן לה טבילה בבדיקות סופן אף בלא הפס"ט דהא בדיקת הפס"ט אינה אלא לברר הספק שתהי' מוחזקת בחזקת אינו רואה ואם הי' מתברר לן זה בלא"ה נמי הוי סגי אלא דאי אפשר לן לברורי בלא בדיקת הפס"ט וכיון שכן לענין טבילה בזמנה מצוה דכל עצמה של אותה טבילה אינה אלא על ספק שפיר איכא לספוקי נמי בהא דלמא באמת לא ראתה וצריכה טבילה ולכך לא פריך לרב קמייתא דאם נאמר דמצות ספירה במקצת שהיא מגזה"כ אינה אלא בתחילתן דווקא א"כ אתי ברייתא דטועה שפיר דכיון שלא בדקה בתחילתה ולא קיימא מצות ספירה אי אפשר למטבל אותה כמו לר"ע אבל לרב בתרייתא דאמר דסגי לן נמי בסופן לחוד שפיר פריך עלה מברייתא דטועה דנעביד לה השתא בדיקת סופן ונטבלה ביממא ומעתה אין אנו צריכים למש"כ המהרש"א דהמקשה הוי סבר דבדיקת הפס"ט אינה אלא משום חומרא רק דמדין גמור הוא ואפ"ה מקשה שפיר לרב וכמו שכתבנו וזה ברור הארכתי קצת בדברים פשוטים בביאור סוגיא זו לפי שיש בהן מקום לטעות כאשר שגו בזה קצת מהמחברים

ומתוך מה שכתבנו יתבארו דברי הראב"ד בספר בעל הנפש שלו שכתב לענין כלה שאינה צריכה הפס"ט והוכיח. כן מברתי' דר' חנינא שלא הפסיקה בטהרה ולא ספרה כלל דהא ר"ח הי' סבר דקטנה אינה צריכה שבעה נקיים ואפ"ה לא דחה הנשואין והיינו לפי גירסתו שם בגמרא עיי"ש בדבריו ואפ"ה בשביעי שלה בעי בדיקה כמש"כ שם בסוף שער הספירה וז"ל וא"ת ואפילו בדיקה נמי לא עביד כלל והיכא אשכחן נקיים בלא בדיקה הא ל"ק כיון דס"ל סופן אעפ"י שאין תחילתן כי אתא בסוף שבעה אצרכה בדיקה ואטבלה אלא הפסק טהרה קשה אלא דוודאי הכי הוא דתביעת נשואין לא בעי הפס"ט והטעם מפני שאינה רואה וודאי אלא ספק א"נ קים להו לרבנן ראית חימוד אינו כ"א מועט וכמו שהפסיקה בטהרה דמיא אבל ראית ווסת ברובא הוא ואם לא בדקה בהפסק טהרה חיישינן שמא לא פסק הווסת וכן פסק הרמב"ן בה' נידה שלו פרק שלישי הלכה י"א והיינו מטעמא דכתיבנא דבדיקות הפס"ט אינה מגזה"כ אלא מסברא בכדי לאחזיקה בחוקת שאינה רואה ולכך כלה אינה צריכה לזה דמעצמה היא בחוקת טהרה משום דראית חימוד אינו אלא מעט ואין חוששין לה אלא לשעתה אבל מ"מ מצות ספירה במקצת בעי מגזה"כ דהא כל אשה נמי בחוקת טהרה היא מהפס"ט ואילך כמו שהוכחנו לעיל ואפ"ה צריכה בדיקה אחת תוך ז' בתחילתן או בסופן והיינו ע"כ מגזה"כ כדי לקיים מצות ספירה במקצת וא"כ ה"נ בכלה ג"כ בעינן בדיקה אחת בסופן עכ"פ דבזה לא עדיפא כלה מאשה דעלמא

ומעתה נסתלקו מעליהם תלונות הרשב"א בתוה"א בית שביעי שער ראשון דף קס"ו דדעתו שם להוכיח מהך עובדא דרבינא שאינה צריכה לא בדיקה שבעה ולא הפס"ט וסיים ע"ז וז"ל זהו שנראה לי אבל ראיתי לרב ר"ח ז"ל ולרמב"ן ז"ל שאמרו שאינה צריכה הפס"ט אבל בדיקה בתוך שבעה בעי ולא ירדתי לסוף דעתם דממעשה דרבינא לא משמע הכין וכדאמרן ואם עשינו אותה כרואה דעלמא לבדיקת שבעה אף היא צריכה הפס"ט דשמא לא פסק ביומו ואם אינה צריכה הפס"ט וכוודאי הפסיקה בטהרה משוית לה א"כ אין אתה מחמיר עלי' להחזיקה כרואה אלא בשעת חמודה בלבד אף אנו נאמר שהיא בחוקת טהורה כל שבעה ואי משום שלא תחלוק בספירות אף אתה מצריכה הפס"ט כדי שלא תחלוק סוף דבר לא מצאתי עיקר לדבריהם אלו אלא שצריך לחוש לדבריהם זצ"ל עכ"ל ובמה שכתבתי הנה דבריהם פשוטים ומבוארים ואין כאן קושיא כלל דשאני בדיקה שתוך שבעה מהפסקת טהרה דבדיקה שבתוך שבעה הוא מגזה"כ לקיים מצוות ספירה ולכך בכלה נמי בעינן אבל הפס"ט היא להחזיקה באינה רואה ולכך לא בעינן זה בכלה דבלא"ה היא מוחזקת באינה רואה כמו שפירש הראב"ד וזה ברור והא דכתב הראב"ד ז"ל בשער הנ"ל דמסתברא דגם בדיקת אמצע נמי מהני ויליף לה מהא דנדה שבדקה בשני או בשלישי וכו' כמש"כ שם וז"ל ואם בדקה באמצע השבוע ולא בדקה לא בתחילתן ולא בסופן לא שמעינן ומסתברא לקולא שהרי שנינו בהפסקת נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טהורה ואחר שבעת ימים בדקה ומצאה טמא הרי היא בחזקת טהורה וכו' וחכ"א אפילו בשנים לנדתה בדקה עצמה ומצאה טהור ובהש"מ לא הפרישה הרי זה בחזקת טהורה הכא בעיא בדיקה והכא בעיא בדיקה הכא סגי לה בבדיקת האמצע והכא סגי לה בבדיקת האמצע עכ"ל ולכאור' משמע מדבריו אלו דבדיקת תחילתן או סופן נמי הוא משום חזקת טהרה כמו בנדה ולא מטעם גזה"כ בכדי לקיים מצות ספירה במקצת דאל"כ מאי ראי' מייתי מנדה לזבה כיון דלא דמיין אהדדי דהא בנידה וודאי דהבדיקה הוא משום חזקת טהרה כיון דלאו בת ספירה היא כלל מדין התלמוד ומדקא מייתי מנדה לזבה ש"מ דגם בזבה נמי בדיקת תחילתן או סופן הוא משום חזקת טהרה וזה סותר למש"כ לעיל בכוונתו

אך באמת זה אינו כלום ואין מזה שום סתירה לדברינו משום דאף דבדיקת סופן או תחילתן הוא מגזה"כ לקיים מצות ספירה מ"מ ע"כ צ"ל דכוונת התורה הי' להצריכה ספירה ע"י בדיקה זו כאילו הוא תחילת בדיקתה עד שע"י בדיקה זו תהי' מוחזקת בחזקת טהרה וכמש"כ לעיל וא"כ שפיר קמייתי הראב"ד ראי' מנידה לזבה דכמו שבנידה מהני בדיקת האמצע לאחזוקי מכאן וא ואילך בחזקת טהרה כמו כן בזבה ג"כ מהני וממילא יש בזה קיום מצות ספירה במקצת ואי משום דהימים הראשונים אינם מוחזקים ע"י בדיקה זו מ"מ מה בכך דהא לא גרע זה מבדיקת סופן דג"כ הימים הראשונים אינם מוחזקים ע"י בדיקה זו ואפ"ה מקרי מצות ספירה במקצת והא דלא הביא ראי' מבדיקת סופן לחוד וכמש"כ הרא"ש דמסופן לחוד נמי שמעינן להך דינא משום דאיכא למדחי דשאני סופן כיון דהי' הפס"ט בתחילה ובדיקה בסוף א"כ ממילא מוחזקים הימים שבנתים בחוקת טהרה משא"כ בבדיקת האמצע לכך מייתי ראי' מנדה דבבדיקה א' לחוד מחזקינן לה בחזקת טהרה עד שתראה וודאי וא"כ ה"נ דכוותה בזבה מהני בדיקת האמצע כאלו הייתה בסופן כיון דע"י בדיקה זו מוחזקת גם בסופן וזה פשוט ובמעט עיון יתבארו לך גם דברי הרא"ש בזה והיינו דלרא"ש הך מלתא הי' פסיקא לי' דבדיקה א' מועלת להחזיקה בטהרה מכאן ואילך וכמו שיש ללמוד כן גם מבדיק' תחילתן לחוד דסגי ולא נסתפק הרא"ש בבדיקת האמצע אלא משום שאינה מועלת להימים הראשונים ולזה שפיר קאמר הרא"ש דדבר זה טפי איכא למילף מבדיקת סופן ועכ"פ גם דברי הראב"ד בזה מכוונים למש"כ לעיל בכוונתו ודברי הרא"ה בבד"ה יתבארו אי"ה בדברינו לקמן

ומדברי הרשב"א שהבאתי לעיל משמע דס"ל דבדיקת תחילתן או סופן דבעינן לרב לאו מטעם גזה"כ הוא לקיים מצות ספירה במקצת וכמש"כ רק מדין חוקת טהרה קאתינן עלה משום דבלא"ה אינה מוחזקת בטהרה ולכך ס"ל דבכלה לא בעי בדיקה כלל אפילו פעם אחד בתוך ז' נקיים נמי לא בעי והיינו משום דבלא"ה היא בחוקי מסולקת לראות משום דראית חימוד אינו אלא מעט ואין חוששין לו אלא לשעתו וכן נראה להדיא מדבריו במשמרת הבית דף קפ"ג בתשובותיו על הרא"ה בדין בדיקת האמצע וז"ל ובאמת כך נראה מן הדעת דאנן לאו ספורים לפנינו בעינן כר"ע וכר' יהושע אלא שתספור ז' מוחזקים בטהרה וכר' אליעזר וכדתנן הזב והזבה כו' ואם בדקה בראשון לבד אין כאן בדיקת ספורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ושאר הימים הראשונים לא בדקה אין הראשונים ספורים אלא בדין חזקה דכל שהפרישה בטהרה ולבסוף הו' בדקה ומצאה טהורה חזקה שכולם יצאו בטהרה וכיון שכן כ"ש כשבדקה באמצע עכ"ד עיי"ש הרי להדיא משמע מדבריו אילו דהנך בדיקות מתחלתן או סופן לאו מדין ספורים מגזה"כ קאתינן עלייהו רק מדין חזקת טהרה ובזולתם לא הייתה