שו"ת בית דוד כד

אלא ע"י בדיקה ואפשר שכן היתה קבלה בידם ועל דרך מה מש"כ הרא"ה בספר החינוך מצוה ש"ל וז"ל ואם תשאל למה מייבנו חז"ל למנות השבע שנים מדכתיב וספרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספרו ולא הזבה ימי ספירתה וכו' תשובת דבר זה מה שהקדמתי לך בראש ספרינו כי כל ענין התורה תלוי בפי' המקובל וכו' וכן באתנו הקבלה שציווי וספרת לך צריך מנין בפה וציווי הספירה הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים ומנהגן של ישראל בכ"מ שהם כן הוא עכ"ל וה"נ דכוותה אפשר שכן היתה הקבלה דספירה הנאמר בכתוב הוא ע"י בדיקה דווקא והיינו דהתורה הצריכה ספירה ע"י בדיקה כאלו כל בדיקה ובדיקה שבודקת עצמה היא תחילת בדיקתה ולא הוחזקה עדיין במעיין סתום כלל אלא שנחלקו בזה ר"ע ור"א דלר"ע בעינן דווקא ספירה בכל יום וכפשטי דקרא וספרה לה שבעת ימים וממילא דצריכה בדיקה בכל יום כאלו כל יום ויום הוא תחלת בדיקתה ור"א נמי מודה בזה דבעינן ספירה תוך שבעה דווקא מגזה"כ דוספרה לה אלא דס"ל דספירה במקצת שמה ספירה או אפשר דס"ל דוספרה לה ז' ימים דקרא היינו שתספור פ"א תוך ו' ולר"ח נמי הוי כמו בדיקת שחרית וערבית דכולהו ז' יומי כחדא חשיבא לי' לר"א ועיין בזה ולכך סגי לה בתחילתן או סופן לרב ולר"ח בעי תרווייהו דבלא ה אפילו מקצת לא אקרי ועכ"פ הך ספירה דמצריך הוא נמי ע"י בדיקה והיינו ע"כ מטעמא דכתיבנא דספירה בלא בדיקה לא מקרי ספירה כלל וזה ברור

ומעתה נבאר יתר המשך הסוגיא הא דאיבעי להו בבדקה ראשון ושמיני כבר מבואר בדברינו לעיל למאי נקיט כלל שמיני באבעייתו עיי"ש ועוד נוסף בזה נופך לקמן אי"ה והא דפשיט רב דסגי בתחילתן לחוד ולכאורה קשה דא"כ למאי נקיט כלל בדיקת יום השביעי במתניתין לר"א וכמו כן קשה גם לפי המסקנא דסגי בסופן לחוד א"כ למאי נקיט במתניתן תרווייהו וליכא למימר לפי המסקנא דאו זה או זה קאמר דלישנא דמתניתן דתני ושאר הימים שבנתיים כו' לא משמע כן וגם מדקאמר עלה ר"י דאין לה אלא ראשון ושביעי בלבד משמע וודאי דמתניתן איירי בבדקה בשניהם וצ"ל בזה כמש"כ התוס' לקמן דראשון ושביעי דנקיט היינו משום פלוגתא דר"י ור"ע אבל לר"א אה"נ דסגי בחד מנייהו והא דנטרו התוס' בזה עד לבסוף ולא כתבו כן מיד בתחילת דברי רב היינו משום דהתוס' רצו להוציא מלב מי שרוצה לדקדק מהא דלקמן דזבה לא בעיא הפרישה בטהרה וזה פשוט

והנה ממאי דאמר רב שהפרישה בטהרה משמע וודאי דהפסק טהרה בעינן בביהש"מ שקודם לז' נקיים או ביום שלפני זה כמו בנדה ולא סגי בלא"ה כיון שהוחזקה במעיין פתוח חיישינן דלמא חזאי בלילה ושוב כל היום אינו עולה לה לנקיים וא"כ אפילו בבדקה בראשון נמי צריכה הפס"ט מאתמול וכן כתב רש"י ותוס' ובדיקת היום אינו אלא מגזה"כ לקיים מצות ספירה במקצת ולכך בעינן שתהי' ביום דווקא וכמש"כ האגור בשם התוס' פ"ק דביצה וכן הוא בתוס' בשמעתין (עו ב) ד"ה הרואה דספירת ערב לאו ספירה היא כדאמר בגמרא ושוין בטבילת לילה שאינה טבילה והא דאמרינן מהו דתימא תחילתן הוא דאמרינן משום דאיכא למימר אוקמינהו אחזקייהו לאו משום דצריכה להך חזקה דהא באמת כבר מוחזקת בחזקת טהרה מהפס"ט דמאתמול אלא דהכי קאמרינן כיון דהתורה הצריכה ספירה מגזה"כ והיינו ע"י בדיקה דווקא דמשוינן לה כאלו היא תחלת בדיקה וכמ"של לכך יש מעלה טפי לבדיקת תח לתן יותר מבדיקת סופן משום דע"י בדיקה זו הוחזקו כל הז' ימים אפילו מבלי צירוף הפס"ט דמאתמול והוי כמו ספורים לפנינו כמו בבדקה כל ז' כיון שע"י אותה בדיקה שהיא מגזה"כ נמי מוחזקים כל הז' ימים בחזקת טהרה משא"כ בבדיקת סופן לחוד דלא הוחזקה ע"י בדיקה זו רק אותו יום לבד וא"כ לא קיימא מצות ספירה רק במקצת היום באותו יום לבדו ולא מקרי ספורים לפנינו כלל אבל לא שתהא צריכה לחזקה זו דכבר היא מוחזקת ועומדת מהפס"ט דמאתמול ובהכי ניחא הא דפריך ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורים לפנינו אף דלכאורה חזינן להדיא דרבנן לא בעיא ספורים לפנינו כיון דר"א לא מצריך בדיקה בכל יום ואף אם נאמר כר' חנינא דבעינן תרווייהו תחילתן וסופן מ"מ אין כאן ספורים לפנינו כיון שלא בדקה עצמה בימים שבנתים ואי גם זה מקרי ספורים לפנינו א"כ נימא דגם סופן לחוד נמי מקרי ספורים לפנינו כיון שעכ"פ קיימא במקצת מצות ספירה ואי כוונת הש"ס להקשות מנ"ל דסני בסופן לחוד דלמא בעי תחילתן דווקא ואתיא ברייתא דטועה ככו"ע א"כ למה נקיט כהאי לישנא דמנ"ל דלא בעינן ספורים לפנינו הכי הל"ל ומנ"ל דנא בעינן תחילתן דווקא ובמה שכתבנו מיושב היטב דע"י בדיקת תחילתן שפיר מקריא כמו ספורים לפנינו ודו"ק

ולפי האמת מסקינן דגם בדיקת סופן לחוד נמי מהני והייני ג"כ מהך טעמא כיון דכבר היא מוחזקת בטהרה מאתמול מהפס"ט ואילך מחזיקינן לה תו באינה רואה ובדיקת היום אינה אלא מגזה"כ לקיים חצות ספירה במקצת א"כ מ"ל תחילתן או סופן כיון דעכ"פ איכא מצות ספירה במקצת גם בסופן

והנה כדברי רב לא הוזכר בדיקת סופן כלל רק ההפס"ט ותו לא והש"ס הוא דמוקי למלתי' בהכי דמיירי בבדקה בשביעי וע"כ צ"ל הא דהשמיט רב להך מלתא אף דעיקר דינא חליא בהכי היינו משום דבדיקת שביעי לא הוצרך להשמיענו משום שכן הוא מדרך כל הטובלים לבדוק עצמם עכ"פ קודם טבילתן ועוד נראה דדינא הוא דעכ"פ קודם טבילה צריכה לבדוק א"ע לכתחילה וכדמשמע מדברי החינוך שהבאתי לעיל שכ' בודקת בשעת טבילה ודיו ואפשר שמזה יצא לו להחינוך כן וכן יש לדקדק מהך איבעיא דלעיל דנקיט ובדקה בשמיני ולכאורה הי' נראה דגם בדיעבד נמי מעכבת הך בדיקה דקודם טבילה דבהכי הוי אתי שפיר סוגיא דשמעתין טפי אלא דמהא דנדה שבדקה בשני כו' מוכח דאף שנא בדקה עצמה קודם טבילה כלל אפ"ה עלתה לה הטבילה מיהו לכתחילה וודאי דצריכה וכמש"כ החינוך ומזה סיוע למש"כ בריש דברינו בישוב הראשון למאי נקיט באבעייתו הך דבדיקת שמיני כלל ודו"ק

והא דמקשה עלה דרב מברייתא דטועה אף דרב מצריך הפס"ס דווקא ובעובדא דטועה לא הייתה שם אפילו הפס"ט וא"כ לכאורה לק"מ על רב וכבר הרגיש בזה במהרש"א עיי"ש ומש"כ המהרש"א בישוב זה דס"ל להמקשה דהא דמצריך רב הפס"ט אינה אלא חומרא לטהרה יפה הקשה ע"ז בספר תשובת מעיל צדקה דלפ"ז גם לר"ח ולרב קמייתא דס"ל דלר"א בעיא בדיקת תחילתן נמי הוי מצי להקשות ולמימר דמשום טבילה בזמנה לטבלוה גם ביממא דע"כ לא אמרו אלא לטהרה אבל לחומרא לטבלוה אלא וודאי הא דלא פריך לר"ח ולרב קמייתא משום דהוי מצי למדחי דלמא ספירה דווקא בעינן ובלא ספירה אף לחומרא לא חיישינן וא"כ ה"נ תיקשה דמאי פריך לרב דלמא הפס"ט דווקא בעינן ובספר ס"ט ירד להציל את המהרש"א מקושיא הנ"ל ולא הציל כלום כאשר הוא מבואר לכל מעיין שופט בצדק

ולענ"ד נראה פשוט דלק"מ והוא עפ"י מש"כ לעיל דבדיקה שבתוך ז' בתחילתן או בסופן היא מגזה"כ בכדי לקיים מצוות ספירה במקצת ואף אם יבוא אליה' ויאמר שלא ראתה כלל בתוך שבעה או שהפסיקה מכבר בטהרה ולא בדקה א"ע כל ז' הימים ואח"כ בשמיני בדקה ומצאה טהורה אף דהיא בחזקת טהורה כדאשכחן בנדה אפ"ה לא מהני כיון דגזה"כ הוא דבעינן דווקא ספירה עכ"פ במקצת בתוך ז' וכן נמי לא מהני בדיקת לילה כמש"כ התוס' דספירת ערב לאו שמה ספירה והיינו הכל מגזה"כ אבל בדיקת הפס"ט לאו מגזה"כ הוא אלא דדינא הוא והסברא נותנת כן דכל שלא הפסיקה בטהרה לא הוחזקה במעיין סתום וכמש"כ רשיי וחיישינן לשמא תראה בלילה וא"כ כל היום אינו עולה לה וא"כ בדיקה זו דהפס"ט אינה אלא לברר הספק דיהי' ברור לן דלא ראתה ואם הי' אפשר להתברר לן בלא זה כגון שיבוא אליה' ויאמר (אם נאמר דהוא מהימן בכך) שלא ראתה וכדומה איזו בירור אחר אילו הי' נמצא וודאי דהוי מהני רק שתקיים אח"כ מצות ספירה בתחילתן או בסופן וא"כ בהך ברייתא דטועה דמשום טבילה בזמנה מצוה קאתינן עלה וכל עצמה