שו"ת בית דוד כג

דהא ראב"י הוא דמתרץ לה ספרתי כו' אבל לרב דל"ל הך דיחויא משום שאינו רוצה להגיה כ"כ הברייתא א"כ לא היה כאן לא הפס"ט ולא ספירה כלל ואין ליישב דבריו ולומר דראב"י חידש ואמר דמיירי דספרה בבדיקה אבל לרב מיירי שספרה בלא בדיקה דזה אינו נכון כיון דסוף סוף צריך להגיה הברייתא גם לרב א"כ מנ"ל לרב עיקרא דהך דינא ולמילף מהך ברייתא דלפ"ז טפי אית לן למימר כראב"י דמיירי שספרה גם בבדיקה דמאיזה צד יש להעמיד הברייתא טפי בספרה בלא בדיקה מבספרה בבדיקה ובשלמא אי מוקמינן לרב הברייתא בלא ספרה כלל ניחא דמהשתא אתיא הברייתא כפשטה אלא וודאי דברייתא שני' דטועה מיירי בלא הפס"ט ובלא בדיקה כלל כפשטא דברייתא וכן הסכים בעל מעיל צדקה עצמו בתירוצו השני עיי"ש ודוק הוא הדבר אשר דברתי דתירוצו הראשון נסתר בתירוצו השני ועוד מש"כ דברייתא ראשונה מיירי בלא ראתה וודאי ולכך לא בעי הפס"ט גם לרב ג"כ תמוה כיון דיצאה מלאה ובאה ריקנית אין לך וודאי ראתה יותר מזה

ומש"כ בתירוצו השני אדרבה להיפך דהמקשה הוי סבר דרב יליף מברייתא שני' ובברייתא שני' לא נזכר לא הפס"ט ולא ספירה כלל אבל למאי דדחי לה דאב"י דליכא למילף מהך ברייתא מידי א"כ גם רב לא יליף מהך ברייתא רק מסברא אמר כן ואיהו קאמר דדווקא הפס"ט ובדיקה בעינן תוך ז' והבו דלא לוסיף עלה וסבירא לי' לר"א דמספר ז"נ בעינן אלא דלא בעינן בדיקה תוך שבעה עכ"ד עיי"ש והנה בזה דבריו תמוהים ביותר חדא דמנ"ל דלפי האמת אית לי' גם לרב הך דיחויא דראב"י הא כל הראשונים דפסקו כרב היינו משום דהברייתא מסייע לו ודברי ראב"י רק לדחויא בעלמא נאמרו וכמו שהסכים הוא עצמו בתירוצו הראשון וכמש"כ לעיל דתירוצו השני נסתר בתירוצו הראשון ועוד כיון דלדעת המקשן דרב יליף מהך ברייתא ע"כ דגם לרב לא בעי הפס"ט ולא בעי ספירה א"כ מנ"ל לומר לפי האמת בהיפוך דרב בעי הפס"ט דווקא ומה זה שכתב ואיהו הא בעי הפס"ט הא לדעת המקשה לא בעי גם לרב הפס"ט ועוד קשה טובא דאס"ד דהמקשה הוי ידע מהברייתא שני' א"כ מאי הקשה לרב מברייתא ראשונה ולדידי' מי ניחא דתיקשי לי' הנך ברייתות אהדדי אלא וודאי דהמקשה לא ידע כלל מהברייתא שני' וכפשטא דלישנא דתלמודא סוף דבר דבריו בזה המה נסתרים ומופרכים מכל צד גם הרב בעל סדרי טהרה כתב ע"ז שדבריו דחוקים אך באמת אינם נכנסים בגדר הדוחק רק שהמה נסתרים לגמרי ועוד הוסיף הרב בעל סדרי טהרה להקשות ע"ז מסוגיא דלעיל (ל' ע"א) דמוקמינן להברייתא ראשונה כר"ע דווקא ולדבריו אליבא דרב גם כר"א מצי אתי

והנה בספר סדרי טהרה הסכים דעכ"פ לרב לא בעינן כוונה לספירה כלל אלא שכתב דלרבי חנינא צדקו דברי הרב בעל מע"צ ואני תמה כיון שהוא עצמו הסכים דלרב לא בעינן כוונה לספירה כמו שהוא מוכח מסוגיין א"כ אזדא לה כל הראיות שהביא מלשונות הפוסקים וגם מהך דינא דשמיני כיון דכל הנך פוסקים שהביא ראי' מלשונם כולהו ס"ל כרב א"כ מנ"ל לעשות בזה פלוגתא חדשה בין רב לר"ח וכיון דלרב ע"כ דלא בעינן כיונה לספירה כלל א"כ מנ"ל לומר דר"ח פליג עלי' בהא מלתא ובכדי לעמוד על בירורן של דברים וגם בכדי ליישב קו' המרש"א אשר היא גרמה לו להבעמ"צ לידחק כ"כ הנה אציע לפניך סוגיין דלעיל בקצרה ושיטת הפוסקים בזה ומתוכן נעמוד על בירורן של דברים

גרסינן במס' נדה (סח א') נדה שבדקה עצמה ז' שחרית ומצאה טהורה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה בדקה בז' ונמצאת טמאה ולאחר ימים נמצאת טהורה הרי היא בחזקת טמאה ור"י אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה הרי היא בחוקת טמאה וחכ"א אפילו בשני לנידתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זה בחזקת טהורה ובגמ' תניא אמרו לו לרבי יהודה כו' מה לי הפרישה בטהרה בשביעי מן המנחה ולמעלה מה לי הפריש' בטהרה בראשון ופריך בראשון מי איכא למ"ד ומשני אין והא תניא א"ר שאלתי את ר' יוסי ור' שמעון כשהיו הולכין בדרך נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה כו' אמרו לי' הרי זו בחזקת טהורה ששי חמישי רביעי שלישי שני מאי אמרו לי' ל"ש בראשון לא שאלתי וטעיתי שלא שאלתי אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי וכיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק ומעיקרא מאי סבר הואיל והוחזק מעיין פתוח ורש"י פירש דחזקת טומאה וטהורה דאמרינן במתניתן הוא לענין שאם טבלה עצמה בליל שביעי כדין נדה ואח"ז עסקה בטהרות מחזקינן להו בטהורים עד שעה שנמצאת טמאה ומדברי הרמב"ם בחיבורו ובפירש המשניות נראה דמפרש לה למתניתן לענין להחזיקה בזבה וכפלוגתא דרב ולוי בגמרא עיי"ש ועכ"פ מדברי שניהם נלמד דלחכמים דהלכתא כוותייהו כמו שפסקו כל הפוסקים א"כ נדה שבדקה עצמה בשני ומצאה טהורה תו מחזקינן לה באינה רואה מההיא שעתא עד שעה שתראה וודאי ואף דנדה אינה סופרת ואינה בודקת כלל דמדין התלמוד נדה אין לה ספירה כלל אפ"ה מהני לה בדיקות שני לאחזוקי אותה תו בחזקת אינה רואה אפי' בימי נידתה דאלו לא היתה מוחזקת באינה רואה גם בימי נדתה לא היה מהני גם לימי זיבתה דהא בלא בדקה עצמה בימי נידתה כלל או בבדקה ומצאה טמאה ולא הפרישה בטהרה מחזקינן לה בספק רואה וחוששין שמא ראתה גם בימי זיבתה והרי היא ספק זבה גם בבדק' אח"כ ונמצא' טהורה וכדתני לוי במתני' דילי' עיי"ש ומכ"ש היכא דבדקה אח"כ ונמצאת טמאה דהוי זבה וודאי לרב דהלכת' כוותי' א"כ חזינן להדי' דמחזקינן אותה לרוא' מימי נדה לימי זיבה ולא אמרינן כיון דכלו ימי נדת' מסתמ' פסק' לראות דהא ימי זיבתה אינם מוחזקים כ"כ לראות לכמה מיני לענין קביעות ווסת ולענין בדיקה לטהרות ולש"ד כדאמרינן פרק בנות כותים (ל"ט א) עיי"ש אפ"ה מימי נדה לימי זיבה מחזקינן לה שפיר אפילו ברואה וודאית לרב אם נמצאת טמאה כ"ז שלא נתברר לן שפסק נידתה ואלו בבדקה בשני ונמצאה טהורה תו מחזקינן לה בטהורה אף בנמצאת אח"כ טמאה ש"מ דכיון שבדקה פ"א ונמצאת טהורה מהני לה הפסק טהרה זו שלא להחזיקה עוד ברואה משעת הבדיקה ואילך אפילו בימי נדתה אפילו לא ספרה ולא בדקה אח"כ ולא שמה לבה כלל לזה אפ"ה היא בחזקת שאינו רואה עד שתראה וודאי וכל אלה הם דברים ברורים ולית בהון שים ספיקא

ומעתה נחזי אנן בסוגיא דידן בפלוגתא דר"א ור"ע דמר מצריך להו בדיקה כל ו' ולמר בעי עכ"פ תחילתן וסופן לר"ח ולרב תחילתן או סופן וכל הנך בדיקות המה מלבד הפסק טהרה שהיא בביהש"מ ביום שקודם ז"נ כמו שכתבו כל הפוסקים ויש להבין מה טיבן של בדיקות אלו דאי משום להחזיקה בחזקת טהרה וודאי דסגי בהפס"ט שעשתה בביהש"מ להחזיקה שוב בחזקת שלא תראה וכמו שהוכחנו מסוגיא דלעיל גבי נדה דסגי בבדיקה אחת לאחזוקי אותה באינה רואה ואף דימי נידתה היא. עלולה יותר לראות מימי זיבתה וכמו שהוכחנו לעיל מסוגיא דפ' בנ"כ ואף אם נאמר כיון שראתה ג' פעמים בימי זיבתה שוב היא עלולה לראות עכ"פ לא עדיפי נינהו מימי נדתה שגם שם היא בחזק' מעיין פתוח אפילו לאחזוקי מימי נדה לימי זיבה וכמש"כ לעיל ואפ"ה סגי בפ"א להחזיקה בחזקת שלא תראה עוד א"כ ה"נ דכוותי' בזבה סגי בפעם אחד להחזיקה בחוקת שלא תראה עוד וא"כ למאי בעינן כלל הנך בדיקות דתוך ז' לר' עקיבא בכל יום ולר' אליעזר עכ"פ בתחילתן או בסופן לרב ול"רח בעי תרווייהו ולמה לא תסגי להו בבדיקת הפס"ט לחוד כמו בנדה וע"כ צריך לומר דגזירת הכתוב הוא למבעי ספירה דווקא כמש"כ וספרה לה שבעת ימים וספירה בלא בדיקה לאו כלום הוא כדמוכח מכולה סוגיין דכוונת התורה במה שאמרה וספרה היינו ע"י בדיקה דווקא דספירה בלא בדיקה לא מקרי ספירה כלל דאלת"ה מנ"ל לר"ע בדיקה בכל יום כלל דלמא סגי בהפס"ט לחוד לאחזוקי בחזקת שלא תראה עוד ומה שהצריכה התורה ז' ימים היינו לספור בפה או לכוון לבה שיהיו עולים לה ימים אלו לנקיים אלא ע"כ צ"ל דספירה בלא בדיקה לא מקרי ספירה כלל וכן כ' העט"ז שאין ספירה