שו"ת בית דוד כא

ור' שמעון אומרים נראין דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע ודברי ר"ע מדברי כולם אבל הלכה כר"א ופסקו כל הפוסקים דכן הלכה ואף דאין למדין הלכה לא ממשנה ולא מברייתא משום דבפ"ק (ז' ב') פסק הלכה כר"א בד' דברים וזו אחת מהן איבעי' להו הזב והזבה שבדקו עצמם יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור ושאר הימים שבנתים לא בדקו לר"א מהו תחילתן וסופן בעינן והכא תחילתן איכא סופן ליכא או דלמא תחילתן אעפ"י שאין סופן אמר רב היא היא תחלתן אעפ"י שאין סופן ור' חנינא אומר תחילתן וסופן בעינן והכא תחילתן איכא סופן ליכא תו אמרינן התם אמר רב ירמי' אמר רב זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין ז' נקים ופריך ורב ככותאי אמרה לשמעתי' כו' ומשני כי קאמר רב לבר משלישי בר משלישי פשיטא ומשני לא צריכא כגון דלא בדקה עד ז' ואשמועינן התם תחילתן אעפ"י שאין סופן והכא קמ"ל סופן אעפ"י שאין תחילתן דמ"ד תחילתן אעפ"י שאין סופן הוא דאמרינן משים דאיכא לאוקמינהו אחזקייהו אבל סופן אעפ"י שאין תחילתן לא קמ"ל ופריך איני והא כי אתא רבין אמר מתיב ריב"ח טועה כו' דקיי"ל שבוע קמא ביממא לא מטבילנן לה ואס"ד לא בעינן ספורין לפנינו ביממא נמי נטבלה דלמא יולדת זכר בזוב היא ועבדה לה ספורין ומשני ולאו מי אוקימנא כר"ע דאמר בעינן ספורים בפנינו ופריך ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורים לפנינו ומשני דתניא טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות ראיתי ואינו יודע כמה מטבילין אותה ט"ו טבילות ואס"ד בעינן ספורים בפנינו כל הני טבילות ל"ל ודחי לה רב אחי בר יוסף ולאו תירוצא קא מתרצת תריץ ואימא הכי ספרתי ואינו יודע כמה ספרתי כו' עיי"ש היטיב כל הסוגיא

ולענין הלכה איכא ד' שיטות הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ש כלהו פסקו כרב דתתילתן אעפ"י שאין סופן וסופן אעפ"י שאין תחילתן וכן מביא בסמ"ג בשם ספר חפץ וכן פסק בספר יראים רק שדבריו שם מגומגמים קצת והראב"ד והרמב"ן לא הביאו שום ראי' לפסקם אמנם הרשב"א והרא"ש הביאו ראי' לזה משום דברייתא שני' דטועה מסייע לרב כדאמרינן ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורין בפנינו כו' ואף דדחי לה ראב"י דיחוייא בעלמא הוא ובסמ"ג כתב כיון שאין כאן ראי' ברורה לפסוק כרב יש לנו להחמיר כר' חנינא ואחריו נמשכו בסה"ת וסמ"ק גם בהגמי"י הביא בשם הרמב"ן ור' שמחה דיש לפסוק לחומרא כר' חנינא ונראה דט"ס הוא בהגמי"י מש"כ בשם הרמב"ן דהא הרמב"ן בהלכות נדה שלו פסק להדיא כרב גם במשמרת הבית הביא כן בשם הרמב"ן לכך צריך להגיה בהגמי"י הריב"ן במקום הרמב"ן שכן הוא מדרך הגהמי"י להביא דברי הריב"ן כמבואר למשקוף בדבריו ובב"י הביא דעת כולם וסיים ע"ז כיון דאיסור כרת הוא יש לפסוק לחומרא כהמחמירין ועפ"ז פסק כן בשולחנו הטהור בסי' ק"צ שאין להקל בזה

והנה באמת הראי' שהביאו הרשב"א והרא"ש מברייתא שני' דטועה אינה ראי' מוכרחת דמאן לימא לן דדברי ראב"י לא נאמרו רק לדיחוייא בעלמא אימא דשנוייא מעלייא הוא ואף שכן הוא מדרך הראשונים בכמה דוכתי מ"מ ראי' קלישתא היא ומדרכם של בעלי התוס' והנמשכים אחריהם שלא לסמוך על ראיות כאלו בכל מקום כמבואר למעיין בדבריהם ועל כן יפה כתב הסמ"ג שאין כאן ראי' ברורה לפסוק כרב

אמנם אני ראיתי כן תמהתי דלמה לא הביאו ראי' ברורה לפסוק כרב משמעתין דלעיל (דף ל"ב) דמוקי לה סתמא דגמרא לברייתא קמייתא דטועה כר"ע דווקא כדאמרינן התם ש"מ תלת כו' וש"מ ר"ע היא דבעינן ספורים לפנינו ובשמעתן נמי רמיזא במאי דאמר ולאו מי אוקימנא כר"ע כו' וכוונתו ע"כ לסוגיא דלעיל א"כ חזינן להדיא דסתמא דתלמודא ס"ל כרב דאלו לר' חנינא כר"א נמי מצי אתיא כדמוכח מסוגיין דלא פריך רק לרב בתרייתא אבל לרב קמייתא ולר' חנינא הוי ניחא לי' והיינו משום כיון דליכא כאן תחילתן תו לא אפשר למטבלה וזו היא ראי' ברורה שעלי' סמכו הפוסקים בכל דוכתי לפסוק כסתמא דתלמודא וכמעט שאין להשיב ע"ז וא"כ איך כתב הסמ"ג ע"ז שאין כאן ראי' ברורה לפסוק כרב ומה צריך לראי' ברורה יותר מזה: שוב ראיתי שבסמ"ק ובסה"ת הרגיש בזו הראי' וז"ל הסמ"ק על מש"כ בספר המצות (היינו הסמ"ג) כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר יש לנו להחמיר וכתב עלה הסמ"ק אך לא נהירא דמדין סופן אעפ"י שאין תחילתן נשמע דהלכה כרב דאמר תחילתן אעפ"י שאין סופן מדהוצרך סתמא דתלמודא לאוקמי ברייתא דטועה כר"ע משמע דס"ל כרב כו' וא"כ כ"ש בתחילתן שיש לנו לפסוק כרב אעפ"י שאין סופן דהא הגמרא קאמר מהו דתימא תחילתן הוא דאיכא למימר אוקמי אחזקייהו אבל סופן לא מיהו שמא סברא אחרת יש עכ"ל ונראה לפרש כוונתו במאי דאמר שמא סברא אחרת יש היינו שמא יש סברא לומר בהיפוך דיש איזה מעלה בסופן יותר מתחילתן דאלת"ה א"כ ה"ל לרב למימר הך מימרא שני' לחוד דסופן אעפ"י שאין תחילתן וממילא נדע דכ"ש בתחילתן אעפ"י שאין סופן אלא ע"כ דגם בהיפוך יש סברא דיש איזה מעלה לסופן אעפ"י שאין תחילתן (ובפשיטות יש לומר דכיון דהנך בדיקות דתחילתן וסופן הוא מלבד בדיקות ההפס"ט שהוא בביהש"מ או ביום שקודם ז' נקיים כמש"כ כל הפוסקים א"כ יש מעלה לסופן על תחילתן משום דע"י בדיקת סופן אחזקו טפי הנך ימים שבנתים דטהורה כיון שהם בין בדיקת הפס"ט לבדיקת סופן מיהו למ"ש לקמן אי"ה גם זה אינו מוכרח) ולכך אף דמוכח מסוגייא דלעיל דבסופן וודאי הלכה כרב מ"מ בתחילתן אפשר דלית הלכתא כן נראה לפענ"ד בכוונת הסמ"ק ולא נעלם ממני שיש להתעקש על זה אכן כתבתי הנלפע"ד ולפ"ז בסופן וודאי דהלכה כרב להסמ"ק ובתחילתן נמי כיון דלא מצינו בהדיא להיפוך א"כ מנ"ל לפסוק כרב לחצאין ומסתמא הלכתא כרב בכולי מלתא וגם הסברא שכתב אינה ברורה כ"כ וגם הסמ"ק לא כתב שום סברא א"כ לא שבקינן פשיטותא דכולהו פוסקים שפסקו כרב בין בתחילתן בין בסופן וכמשמעות פשטא דסתמא דתלמודא מפני ספיקו של הסמ"ק

וראיתי בספר התרומה שכ' לדחות ראי' זו וז"ל אמנם יש לדחות רא' זו דאף לר"ח לא אתיא כר"א דכיון דשרי בדיעבד אף מדרבנן בלא בדיקת כל שבעת הימים רק יום ראשון ויום שביעי א"כ מותר מה"ת אף בדיקת יום ז' לבדו א"כ ליטבלה לאלתר ביממא משום טבילה בזמנה מצוה בשמעתא דטועה אלא ר"ע היא וה"ה דמצי למימר ולר"ח מי ניחא אלא פריך לרב דשרי אף מדרבנן וכן משמע לישנא דקאמר לאו מי אוקימנא לה כר"ע דמשמע בלא רב נמי העמדנוה כר"ע וכן פי' מורי רבינו יצחק בר"ש עכ"ל ודבריו דחוקים בזה טובא כי מנ"ל לומר הך סברא כיון דלא בעי בדיקה בכל יום א"כ גם תחילתן נמי לא בעי מה"ת ומצד הסברא יש לנו לומר בהיפוך דתחילתן דווקא בעינן דעל ידי זה מקרי כמו ספורים לפנינו כיון דאיכא למימר אוקמינהו אחזקייהו וכדבעינן למימר לקמן אי"ה ועוד מש"כ דהוי מצי למימר ולטעמך הוא ג"כ דוחק ועוד קשה טובא דאס"ד דהוי בריר לי' להש"ס סברא זו לר"א כיון דלא מצריך בדיקה בכל יום א"כ מסתמק ביום אחד סגי מן התורה א"כ מאי פריך בגמ' מנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורים והא חזינן בדר"א דלא בעי בדיקה בכל יום וא"כ ע"כ דלא בעינן ספורים לסברת ספר התרומה וצ"ע מיהו יש לישב ע"ד מ"ש הס"ת ונאמר דכוונת הגמרא בתחילה וודאי היתה דלר"ח הוא תחילתן דווקא מה"ת ולכך לא פריך עליו מברייתא דטועה וגם אתי שפיר מאי דקאמר ומנא תימרא וכו' רק דלמסקנא דמייתי מברייתא שני' דטועה דלא בעינן ספורים לפנינו וא"כ תיקשי דלר' חגיגא אתי ההוא ברייתא דלא כמאן. ודיחויא דראב"י לא סבירא להו להגמ' דדיחויא בעלמא הוא וכמש"כ הרא"ש והרשב"א ולכך ס"ל להגמרא לפי המסקנא דגם ר' חנינא מודה דמדאורייתא סגי בחד יומא וכסברת ספר התרומה וא"כ גם לדידי' אתי ברייתא שני' דטועה כר"א ולפ"ז ממילא ברייתא קמיית' דטועה לא מצי אתי רק כר"ע. וא"כ אין ראי' מסוגיין דלעיל ושפיר מתוקמא גם לר"ח. זהו מה שנראה ליישב דעת הסמ"ג ודקיימי בשטתי' על דרך מש"כ בספר התרומה אך לא כדבריו מיהו גם זה מידי דוחק לא נפיק: