שו"ת בית דוד כ

שום דבר מטומאת זרעים והיינו דלא כתבו שום אחד מהפוסקים ראשונים והאחרונים להך דינא דחידש המל"מ בשום דוכתא שהוזכר דין העציץ שאינו נקוב שהוא דין מבואר בכל ד' חלקי הטוש"ע ובשום דוכתא לא הוזכר חילו' זה והיינו מטעמ' דכתיבנ' וכיון שכן גם בנ"ד אין לחו' לז'

מיהו גם לדברי המל"מ יש למצוא צד קולא בנ"ד. דהא איהו לא כתב להך דינא רק אליבא דרבנן דמתניתן דעוקצין אבל ר"ש פליג עלייהו התם באותה משנה עצמה ואמר מה טיבה לטהר. אלא הטמא בטומאתו והטהור יאכל. ועיי"ש בר"ש דס"ל לר"ש שאין הענף עושה כולו כמחובר רק הענף לחוד הוי כמחובר. ומה שבתוך העציץ הוי תלוש ולפ"ז לר"ש גם כאן לא הוי כמחובר. רק אותו מקצת שכנגד הסדק שבין נסר לנסר. וזה בוודאי בטל במאתיים. (ועיי' במש"כ לעיל דבכה"ג גם ערלה בטילה במאתים ואינו ענין לההוא דנדרים (נ"ז נ"ח) דאמרינן דבערלה אין גידולי היתר מעלין את האיסור) וא"כ אף דבוודאי הלכה כרבנן לכל מילי. מ"מ לענין ערלה בחו"ל דקיי"ל כדברי המיקל ואפי' יחיד נגד רבים וכמש"כ הר"ן ספ"ק דקדושין שהבאתי לעיל שפיר נוכל לפסוק בזה כר"ש ותו לית כאן חששא ואפילו לדעת המל"מ ודוק: ועוד אפשר לומר דגם לרבנן נמי בנ"ד לא חשיבא יניקת הנוף למשוי כולו כמחובר כיון שאינו רק יונק מן הנקב כשורש קטן ולא מהקרקע ממש דהא ע"כ צריך לפלוגי בזה גם לרבנן לענין יניקת השורש בין שהוא יונק מעצם הקרקע בין שאינו יונק רק מן נקב כשורש קטן וכמש"כ המל"מ דהא באילן הנטוע בארץ ונופו נוטה לחו"ל שנינו להדיא בפ"ג דמעשרות דהכל הולך אחר העיקר וכן פסק הרמב"ם להך מתניתן בפ"א מתרומות ואילו בנקבו בארץ ונופו נוטה לחו"ל נחלקו אביי ורבא בגיטין דלרבא אזלינן בתר נופו וכן פסק הרמב"ם וע"כ צ"ל דל"ח יניקתו דרך נקב כ"כ כמו אילן הנטוע בגוף הארץ וכמו כן כאן יש לחלק גם לגבי נוף דעד כאן לא מצינו לרבנן דהנוף משוי לי' למחובר גם לעיקר אלא היכי שהנוף יונק מגוף הקרקע משא"כ היכי שאינו יונק רק מנקב כשורש קטן כמו שהוא בנ"ד אפשר דגם רבנן מודו דלא חשיבא יניקתו כ"כ למשוי' כולה כמחובר ואף שאין זה מוכרח לומר כן בדעת רבנן כי יש לחלק בכמה גווני מ"מ גם בהיפוך נמי לא ברירא מלתא לומר דלרבנן וודאי דמשוי לי' הנוף כמחובר שוב ראיתי שיש לדחות זה דהתם לאו בקטנות הנקב תליא מלתא רק משום שאינו נשרש בארץ עצמו תדע דהא בדאשרוש כו"ע לא פליגי דאזלינן בתר עיקרו וא"כ בנוף כיון דלא בעי השרשה רק שיהא יונק מריח הקרקע א"כ אין שום חילוק בין שהוא יונק דרך הנקב או מהארץ עצמה מיהו בר מכל דין יש לחלק ולומר דעד כאן לא חשיב נקב כשורש קטן אלא לענין השורש ומשום דהשרשים יכולים לצאת משם אבל לענין הנוף דליהוי חשיב כיונק מריח הארץ זה לא אמרינן רק היכי שהיא נוטה כנגד גוף הקרקע אבל בנקב כשורש קטן הסברא נותנת דלא לחשב כיונק מריח הארץ כיון שאין עצם הקרקע מגולה לנוף וכמו כן בנ"ד שמסתמא נסרי הרצפה מהודקין היטיב רק שאנו חוששין שאי אפשר להם בלא נקב כשורש קטן בין נסר לנסר ועכ"פ אין עצם הקרקע מגולה לנוף ובכה"ג גם לרבנן אפשר דלא חשיבא יניקתו למיהוי כמחובר ומכ"ש לעשות כל העיקר כולו כמחובר עי"ז וכיון דלר"ש וודאי דלא הוי כמחובר מה שבעציץ ולרבנן נמי לא ברירא מלתא דפליגי עלי' בנ"ד ואפשר נמי דבנ"ד גם הנוף לא הוי כמחובר וכדכתיבנא א"כ וודאי דאין לחוש לוה באיסור ערלה בחו"ל ואפילו לדעת המל"מ

ועוד יש לומר דגם המל"מ עצמו לא יליף להך דינא רק לשיטת הר"ש ורש"י אבל הוא עצמו כתב דהרמב"ם יש לו פירש אחר במתניתן דעוקצין דמיירי הכל בעציץ נקוב ועיי"ש במש"כ המל"מ ליישב דעתו דס"ל דמוכח מהש"ס דהך תוספתא דמסייע לפירש"י והר"ש לאו דסמכא הוא ולפירש הרמב"ם ליתא להך דינא דהמציא המל"מ וא"כ בערלה בחו"ל דקיי"ל כדברי המיקל שפיר נוכל לסמוך בזה על שיטתו של הרמב"ם ותו ליכא שום חששא: ועוד נראה ברור דלענין איסור ערלה וודאי דליתא להו דינא שחידש המל"מ כדמוכח מהתוספתא שהבאתי לעיל דנזרע באי"נ ונשבר וחור ונטען בעציץ נקוב רואים אם יכול לחיות בלא"ה הוא פטור מהערלה וכן הוא במתניתן לענין אילן שנעקר והסלע עמו עיי"ש והיינו משום דערלה בתר עיקר תחילת השרשתה אזלינן ולא אכפת לן במה דנעשה אחר השרשתה רק שיהי' יכול לחיות בלא"ה וכיון שכן גם בנ"ד בלי ספק כי בטרם יצאו הענפים חוץ לעציץ כבר נשרש היטיב עד שהי' יכול לחיות ותו אין הענפים מגרעים לו אח"כ במה שיוצאים החוצה דהא וודאי דלא גרע מאלו חזר ונטען בעת ההיא בע"נ ואפ"ה הי' פטור וא"כ במה יהיה כח הענפים גדול לעשותו כמחובר טפי מאלו ניקב אז העציץ גופי' וכיון שניקב העציץ אין מחייבו בערלה כיון שהיה יכול לחיות מכ"ש שאין הענף מחייבו בערלה ולפ"ז אפי' יהבינן לי' להמל"מ כל דבריו בזה מ"מ לענין [ערלה וודאי דליתא לדינו והיינו משום דערלה בתר עיקר תחילת השרשתה אזלינן וזה ברור וכל זה האריכות הוא למצוא צד קולא גם לדברי המל"מ אמנם לענד"נ דליתא לעיקר דינו של המל"מ וכמש"כ לעיל באריכות וא"כ וודאי דליכא כאן שום חששא בנ"ד ועיין והנה כ"ו אף אם היה וודאי אילן אבל בנ"ד דגם זה ספק יש לגבב עוד כמה קולות דהא קיי"ל ספק ערלה בחו"ל מותר ואף דהוי ספק התלוי בחסרון ידיעה דלא מחשב להו להפוסקים לספק בשום דוכתא מ"מ הרי דעת המ"ב בתשובותיו סי' נ' גבי נשבר הגף דגם חסרון ידיעה מחשב עכ"פ לספק לענין ס"ס ובאם שהספק חסרון ידיעה א"א להתברר כמעט כל הפוסקים מסכימים דהוי ספק ובנ"ד י"ל דלכו"ע הוי ספק כיון דגם ספק קרוב לוודאי הוי ספק כמש"כ הר"ן שהבאתי לעיל א"כ גם ספק חסרון ידיעה נמי יש להחשיבו לספק דלא גרע מספק הקרוב לוודאי ועוד יש לצרף לזה דברי האומנים שאומרים שהוא מין ירק ומצינו דסמכינן אקפילא ועכ"פ מהני דבריהם לעשותו לספק ולא ראיתי להאריך בזה כי לענד"נ אפילו הוי וודאי אילן נמי יש להתיר בנ"ד: מכל הלין טעמי יראה דאין לחוש לפירות אילן משום ערלה זהו מה שהעלתה מצודתי בסוגיא זו בעזרת החונן לאדם דעת וה' יראיני נפלאות מתורתו ויצילני משגיאה והנראה לפענ"ד כתבתי וחתמתי

דוד טעביל במהזר"מ זללה"ה סימן

סימן ב

נשאלתי

באשה ששהתה זמן רב אחר לידתה ולא טבלה מחמת חולי אך זאת ידוע לה שאין לה ווסת והיא בחזקת מסולקת לראות ופעם אחת עלתה בדעתה לטהר עצמה והפרישה בטהרה וספרה לה ערך חמשה ימים ובתוך כך נתגבר עלי' חולי' ונסעה מהעיר לעיר אחרת אל המקום אשר ישנו שם רופא מומחה להתרפאות מתחלואי' והסיחה דעתה מספירת הנקיים לגמרי ואח"כ בשובה לעירה בדקה א"ע יום אחד ונמצאת טהורה וטבלה לערב מבלי ספירת ז' נקיים מחדש והאשה הנ"ל קשה לה הטבילה ומזיק לה הרבה מאוד באופן שאם לא תעלה לה טבילה זאת יומשך הדבר ומן הרבה ומי יודע עד מתי אם יש שום צד להכשיר טבילה זו בשעת הדחק כזה או לא

תשובה

גרסינן במס' נדה במתניתן (ס"ח ב') הזב והזבה שבדקו עצמם יום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר הימים שבנתיים לא בדקו ר"א אומר הרי הן בחזקת טהרה ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד ר"ע אומר אין להם אלא יום ז' בלבד ובגמ' תני ר' יוסי