שו"ת בית דוד קפ

הוי כשוטה בעלמא ואין בדברי' כלום וכמו שאין מאמינים לקטן שאומר מת בעלה של פ' וכמבואר להדיא בסי' (י"ז סעיף י"ג) דלא האמינו חכמים לעד אחד רק דווקא כשהוא בר דעת ולא כשהוא שוטה או קטן עיי"ש ולזה כיון גם הרבינו ירוחם ועיינתי בדברי הרבינו ירוחם עצמו משמע שם טפי כמש"כ: וכיון שכן לית לן לחדש מסברא דנפשין הך חידושא דניבעי דווקא שתאמר להנשא אנא אף בסתם מתירין אותה להנשא ונותנים לה כתובתה וכמש"כ דתקנת חכמים הייתה כן שע"א יהי' מהימן לגבי עדות אשה ודייקא גבי ע"א ביבמה ובמלחמה ובקטטה הוא דמיבעי לי' להש"ס משום דחזינן דלא האמינו שם להאשה עצמה אפשר כמו כן לא נאמין לע"א

ומתוך מה שכתבנו יתיישב לן היטב לשונם של הריטב"א והנ"י שכ' ח"ל ומסתברא דה"ה בהביאה היא ע"א לב"ד שמת בעלה תובעת כתובתה דאמרינן אדעתא דכתובה אתאי ע"כ הנה דייקו בלשונם לכתוב דווקא הביאה היא והנה מש"כ הח"מ בכוונתם דחיישינן שמא שכרתו להעיד וודאי דקשה כמו שהשיג עליו כת"ר דהריטב"א ס"ל דלא חיישינן לשכרתו כמו דמבואר בדבריו בסוגיא דקטטה גם דברי הב"ש (בס"ק קלב) יש לעיין שכתב שם דכוונת הריטב"א היא דחיישינן דמשום חימוד ממון לא דייקא ודמיא לע"א בקטטה ודבריו צ"ע במה שכ' ודמיא לע"א בקטטה דהא ס"ל להריטב"א דבעיין דקטטה נפשטה לקולא גם מש"כ דמשום חימוד ממון לא דייקא צ"ע דא"כ אף באמרה התירוני להנשא ותנו לי כתובתי איכא הך חששא דחימוד ממון ואמאי פסקו רוב הפוסקים לקולא ובאמת לא ידענא מדוע הוצרך כלל לזה ולא כתב כפשוטו בטעמו דהריטב"א דכיון דתובעת כתובה אין בדעתה להנשא ולית כאן סברת דייקא ומנסבא אמנם לפי דברינו אלה יהי' דברי הריטב"א מדוייקים דהיכא דבא העד מעצמו לב"ד והעיד שמת בעלה תו מהני עדותו לכל דבר רק דווקא היכי שהביאה העד לב"ד עבור כתובתה נמצא דעיקר בואו לב"ד הוא על עדות ממון ובזה וודאי דלא תקנו חכמים שיהא מהימן ע"א ושפיר דייק הריטב"א לכתוב הביאה העד לב"ד

ובנידון גבי' מהלקוחות הנה בעל מראות הצובאות כ' דדין זה תלוי בפלוגתא של הר"ן והרא"ש גבי שליח שהביאו גט בא"י וביאר שם דבריהם דלדברי הר"ן שכתב שם בגיטין (דף נ"א) דלא שייך מדרש כתובה גבי שליח שהביא גט בא"י משים דהבעל יכול לערער ע"ז א"כ אף מב"ח דהבעל אינה יכולה לגבות דלא קרינן בי' לכשתנשא כו' כיון דיכיל לערער אבל היכי דגובאת מב"ח גביא נמי מלקוחות ולכך גבי ע"א מעיד שמת בעלה גובה גם מלקוחות אבל לדברי הרא"ש שכתב שם בפ"ק דגיטין (סי' י"ח) דגובה מב"ח א"כ ס"ל דשייך מדרש כתובה בזה ואפ"ה לא גביא מלקוחות ש"מ דס"ל דלא שייך מד"כ גבי לקוחות א"כ אף גבי ע"א מעיד שמת בעלה אינה גובה מלקוחות זהו תורף דבריו ולפע"ד צ"ע בזה דהא אמרינן ביבמות (ק"ו) אמרו להם ב"ש התרתם ערוה חמורה לא נתיר ממון הקל אמרו להם מצינו שאין יורדין לנחלה על פיו אמרו להם מספר כתובה נלמוד כו' הנה לפי מה דאמרו להם ב"ש ק"ו מערוה חמורה וודאי דגובה אף ממשעבדי דהא אף גביה ממשעבדי קל הוא מערוה חמורה דעריות חמור מגזל כדאיתא בב"ב ושייך בזה הק"ו דב"ש וא"כ וודאי דאף לפי הטעם השני שאמרו ב"ש מספר כתובה נלמוד ג"כ גובה ממשעבדי דלא מסתבר לומר שיהי' דין זה נ"מ בין אילו הטעמים ולא מיבעי' לפי דברי התוס' שם בד"ה וחזרו דלפי המסקנא ס"ל גם לב"ה להך ק"ו א"כ וודאי דגובה אף ממשעבדי אלא אף לפי אינך תירוצי שכ' התוס' דמצינן לומר דב"ה לא הודו להך ק"ו רק דחזרו להורות כב"ש מטעם מדרש כתובה מ"מ וודאי דב"ש לא חזרו בהם מהק"ו והא דלא איכפת להו בהך פירכא דפרכי להו ב"ה מאתין משום דאחין הוא מלתא בפ"ע ודווקא גבי דידה חשו ב"ש להק"ו כי היכי דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ואיטלולא שכאשר תבא לב"ד להתבע לינשא לאחר יתירו לה והיינו משום דנאמין לה שמת בעלה וכאשר תבוא לתבוע כתובתה לא נאמין לה שמת בעלה והוי חוכא דלדבר חמור מהימן ולדבר קל לא מהמניא אבל לגבי אתין דהוי מלתא בפ"ע וגוף בפ"ע לא הוי כחוכא וכיון דלב"ש וודאי גביא ממשעבדי א"כ גם לב"ה גובאת ממשעבדי מדאמרינן וחזרו להורות כב"ש וכן יש להוכיח דלב"ש גביא ממשעבדי מדלא אמרו ב"ה לקוחות יוכיחו דהוי הוכחה מדידה גופא שאינה גובאת מלקוחות אלא ע"כ דבאמת גובאת לב"ש גם ממשעבדי וזו ראי' ברורה לפע"ד

ועוד יש להביא ראי' ברורה מהא דמשני ר"פ בכתובות (קז י"א) כששמעה בו שמת בע"א איהי דאיבעית לאנסובי בע"א מצי לאנסובי מזוני נמי יהבינן לה והא התם וודאי דלאו מטעם מדרש כתובה קאתינן עלה דהא התם חיישינן שמא צררי אתפסה או משום מעשה ידיה השייכים לבעלה ואם נאמר דלא מת עדיין אזי אין לה מזונות מן הדין ואפילו הכי אמרינן דגביא מזונות מן הדין ועל כרחך צריך לומר דהטעם הוא כיון דחכמים האמינו לע"א או לה בעצמה שמת בעלה לענין לינשא ע"כ מהימן הוא או היא לענין ממון דלא מסתבר להאמין לדבר חמור ולא להאמין לדבר הקל וכיון דמחזקינן לי' במת וודאי גבי דבר חמור ע"כ נחזיקנו במת לדבר קל וכדברי ב"ש וא"כ וודאי דגם לענין גבי' כתובה מלקוחות נמי גובאת דהא לענין גבי' מזונות שלא בפניו לא עדיפא מלקוחות דכי היכי דטענינן מזויף גבי לקוחות או שארי טענות ה"נ טענינן גבי נפרע שלא בפניו היכי דליכא טעמא דמדרש כתובה וזו ג"כ ראי' ברורה לפענ"ד

וכיון שכן צריך לפרש הא דכ' הרא"ש גבי שליח המביא גט בא"י שגובה מב"ח ולא ממשעבדי צ"ל דהטעם הוא כמש"כ בקרבן נתנאל או"ק (לו) משום דחיישינן לקנוניא דהבעל והאשה ואף אם הבעל מודה ג"כ אינה גובאת בלא קיום או דנאמר בטעמו כמש"כ הר"ן שם בסוגיא דדווקא גבי שליח שהביא גט בא"י שאנן אין מתירין אותה להנשא רק דלא מנעינן לה מלהנשא בזה הוא דלא גביא מהלקוחות דלא שייך בזה לומר התרתם ערוה חמורה אבל היכי שב"ד מתירין אותה לינשא היא גובה מלקוחות וכדברי ב"ש התרתם כו' כן אפשר לומר דברי הרא"ש ואיך שיהי' הפירוש בדברי הרא"ש הא וודאי דגם הרא"ש מודה דגובאת מלקוחות וא"כ אף בנ"ד גובאת ממשעבדי אך איכא לספוקי בנ"ד כיון דהאם לא הגידה בפ"ק בפני ב"ד שהוא בעלה של האשה הזאת רק אמרה כן בפני אנשים דעלמא אפשר דלא מהני הגדתה משום דבעינן דווקא שתאמר בפני ב"ד. ונראה דדבר זה תלוי במחלוקותם של הח"מ והב"ש (בסי' י"ז סעיף ל"ט) יעוי"ש ולא באתי להורות הלכה למעשה רק לעורר את לב המעיין בזה כתלמיד הדן לפני רבותיו

עוד מחתן המחבר

הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תרמ"ט סעיף ב' הביא בשם תשובת הרשב"א וז"ל המודר הנאה מלולבו של חבירו או מלולבו של עצמו אינו יוצא בו ביום א' דלא הוי שלכם עכ"ל וכתב ע"ז המג"א בס"ק י' וז"ל ואע"ג דאיבעי איתשיל עלי' אסור עכ"ל ולכאורה קשה מפני מה לא אמרינן כאן באמת אי בעי מיתשיל כדאשכחינן גבי מעשר שני בפסחים דף ל"ח [ואין להקשות מהא דאמרינן גבי דמאי אי בעי מפקר נכסיו משום דדמאי דרבנן] והנה ראיתי בביאורי הגר"א שהביא ראי' דלא אמרינן כאן הואיל מהא דתנינן במתניתין דאתרוג של תרומה טמאה פסול ואע"ג דמצי למתשיל עלה ולכאורה יש לסתור ראי' זו דשאני גבי תרומה טמאה דאי מתשיל עלה הדרא לטבלה כדאמרינן בעירובין דף ל' ע"ב עיי"ש ואע"ג דאמרינן שם אפשר לפרושי עלה מיני' ובי' מ"מ כאן גבי תרומה אם יפריש מיני' ובי' תו הוי אתרוג חסר דחלק קטן ממנו