שו"ת בית דוד קעט

לענין סי' דמנין דאף דמתחלה נסתפק הש"ס אי הוי סי' כלל מ"מ כיון דחזינן בהך עובדא דששים בני אדם שהתירו נשותיהם משום סי' מנין לדעת הרב במ"ב א"ל למימר דלפי האמת הוי סי' מובהק ביותר אבל מה שהקשינו קשיא לכך נראה עיקר להלכה ולמעשה דמנין לא הוי סי' מובהק ביותר

תשובה

א' מחתן המחבר מש"כ לרב אחד וגוף המעשה יתבאר מתוך התשובה

בדבר מה שרצה כת"ר לחדש כאן בעובדא דידן כיון דבשעה שהגידה האם של האשה בפה שהוא בעצה של האשה הזאת לא אמרה האשה אז התירוני לינשא ואח"כ כשבאה למחניכם לא אמרה ג"כ התירוני להנשא רק תבעה כתובתה תו אינה נאמנת כשאר ע"א דמהימן בעדות אשה לומר מת בעלה של פלונית דבעינן דווקא שתאמר התירוני להנשא אף בע"א וכ"ז שלא אמרה התירוני להנשא לא מהני עדותו של ע"א וטעמו בזה כיון דכל עיקר מה שאמרו חכמים שתועיל ע"א בעדות אשה הוא מטעם דדייק' ומנסבא לכך בעינן דווקא שנדע שרוצה האשה לינשא וכל זמן שאין אנו יודעין שרוצה להנשא לא שייכא סברת דייקא ומנסבא ויסוד ראייתו הוא מדברי רבינו ירוחם שהביאו הרמ"א דבשוטה שאינה יודעת בטיב נשואין ואלמנות אינה נאמנת לומר מת בעלי וכ' ע"ז הגר"א דטעמא הוא משום דלית כאן סברת דייקא ומנסבא זהו תורף דבריו ולדעתי קשה מאוד לפ"ז דא"כ היכי דידעינן בוודאי שלא דייקא כלל ולא שאלה אצל שום אדם אודות בעלה כגון שלא היה לה פנאי כלל או דידעינן שהלך בעלה למדה"י ולא היה כאן שום איש ממדה"י לא נתירוה להנשא והא מעשים בכל יום שמתירין אותה תיכף שבא העד ואמר שמת בעלה אם כבר עברו עליו ג' חדשים מתירין אותה להנשא ובאמת כבר עמד על חקירה זו הרב בנוב"ק בתשובה (כ"ז) ובתשובה (מ"ב) דמאי מועיל סברת דייקא ומנסבא הא אין מתירין אותה תיכף שבא העד אף בו ביום ופירש שם הרב בנוב"ק דה"פ אשה דייקא ומנסבא ולכך מתיירא העד להעיד שקר מפני שיודע שהאשה תידוק אחריו ויהי' מוחזק בשקרן ועיי"ש בדבריו והנה בגוף דבריו יש לדקדק טובא דלדידי' נצטרך לפרושי דהא דאמרינן ביבמות (צ"ג ע"ב) גבי ע"א ביבמה מהו טעמא דע"א משום דאיהי דייקא ומנסבא והכא כיון דזימנין דרחמה לי' לא דייקא ומנסבא ה"פ כיון דחזינן דרחמה לי' לא יתיירא העד מלהעיד שקר וכן נצטרך לפרושי הנך תרתי האיבעיות דגבי ע"א במלחמה וגבי ע"א בקטטה וזה דחוק טובא בין בלישנא דהש"ס דלא משמע הכי ובין בגוף הסברא דחיקא מלתא טובא לומר דהעד יודע מזה דרחמה לי' ולא יתיירא מלהגיד שקר או שיסמוך עצמו העד על זה שהאשה תאמר בדדמי ולא תידוק וכן גבי קטטה דחוק טובא לומר כן ועוד לדבריו היכי דידעינן שבא העד ממדינה אחרת ואינו יודע כלל אם הי' ביניהם קטטה או לא אז יהא נאמן גם בקטטה ולא מצינו שום פוסק שמחלק בכך

ועוד יש להקשות לכאורה על דבריו מהא דאמרינן ביבמות (ךה ע"ב) אמרו לי' לר' יהודא מעשה בלסטים א' שיצא ליהרג במגיזת קפיטקיא ואמר להם לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי את בעלה בכניסתו ללוד והשיאו את אשתו ע"כ והא התם כיון שיצא ליהרג אינו מתיירא מלהגיד שקר אף שיוודע שקרו בוודאי לא איכפת לי' במה שיוודע שקרו לאחר מיתה כמו דאמרינן בב"מ (דף ט"ז) איכא בינייהו דמית גזלן למ"ד ניחא לי' דלא לקריי' גזלנא הא מית לי' ועיי"ש ברש"י א"כ ה"נ כיון שיצא ליהרג בוודאי לא איכפת לי' במה שיוודע שקדו אח"כ ולדברי הנו"ב לית כאן סברת דייקא ומנסבא והאיך התירו לה לאשת שמעון בן כהן להנשא ואין לומר דהתם כיון שאמר כן בשעה שיצא ליהרג מהימן טפי דאין אדם משטה בשעת מיתה כדאמרינן במס' ב"ב דא"כ מאי הביאו שם חכמים ראיה לענין מי שאומר אני הרגתי את פלוני דמיירי אף בשעה שאינו יוצא ליהרג דלא שייך סברת אין אדם משטה גם דוחק לומר וליישב דס"ל להברייתא כרב יוסף בגיטין [ךח] דבי דינא דעכו"ם עבידא דהדרי בהו ולא קטלי ולא ברירא לי' כולי' האי שיהרגו אותו דזה דחוק טובא ועוד דא"כ תקשה לרב יוסף בלשנא קמא דלא ס"ל הכי תקשה עליו מברייתא זו. אלא ע"כ דסברת דייקא ומנסבה הוא כפשוטו ולא כסברת הנו"ב אך באמת קושיא זו קשה גם על איבעיית הש"ס דמיבעי' לי' אי טעמא דע"א מהימן משום מלת' דעבידא לאגלוי' לא משקרי אינשי תפשוט דלאו מטעם זה סמכו על ע"א דא"כ אמאי האמינו לדבריו של הליסטים וע"כ נצטרך לתרץ ולחלק באיזה סברא בכדי שלא תקשה קושיא זו וכמו כן נוכל ליישב גם לדברי הנו"ב אך אף אם ניישב קושיא זו מ"מ דבריו דחוקים בפשטא דהש"ס כמש"כ לעיל אמנם לפע"ד נראה דאפשר לומר כמש"כ התוס' ביבמות (פ"ח) ד"ה מתוך חומר שהחמרת כו' דהא דע"א מהימן לענין עדות אשה לא הוי מדאורייתא רק דתקנת חכמים הוא להאמין לע"א עיי"ש בדבריהם וכן הוא דעת רוב הפוסקים וכמה פוסקים ס"ל דאף אם נאמר דע"א מהני מדאורייתא מ"מ הא דמהני עד מפי עד מפי עבד מפי שפחה וודאי דהוי מדרבנן וכבר האריך בזה בעל מראות הצובאות והסכים ג"כ דהוי תקנתא דרבנן א"כ וודאי דרבנן לא חילקו בתקנתם והאמינו לע"א אף היכי שלא שמענו מהאשה שרוצה להנשא מ"מ תיכף שהעד הגיד בפנינו שמת בעלה מחזקינן לי' במת וודאי וממילא היא מותרת להנשא וכן יש להוכיח קצח ממאי דאמרינן ביבמות (קי"ז ע"ב) עד א' אומר מת בעלה ונשאת וע"א אומר לא מת הרי זו לא תצא ואמרינן שם בגמ' דמאי נשאת היתירוה להנשא ומאי לא תצא מהיתירה הראשון ומדסתמה מתניתין התם משמע דאף אם תיכף יבוא העד השני קודם שהי' לה פנאי לדייק ואמר שלא מת עכ"ז היא מותרת להנשא ש"מ דלא איכפת לן במה שלא דייקא עדיין ומותרת לעלמא ועוד יש להביא ראי' מפורשת לזה מההיא דאמרינן בכתובות (ק"ז ע"א) גבי פלוגתא דרב ושמואל אי פוסקין מזונות לאשת איש היכי שהלך בעלה למדה"י דס"ל לשמואל דהיכי דלא שמעו בו שמת אין פוסקין מזונות ומותבינן שם על שמואל מהא דתנינן מי שהלך למד"ה פוסקין מזונות לאשתו אבל לא לבניו ובנותיו ומשני ר"פ כגון ששמעה בו שמת בע"א איהי דאי בעית לאנסובי בע"א מציא לאנסובי מזונות נמי יהבינן לה בניו ובנותיו דאיבעי למיחת לנכסיו בע"א לא מצי נחתי מזוני נמי לא יהבינן להו ע"כ והנה התם בוודאי לא מיירי דבאתה לב"ד ואמרה התירוני להנשא דהא שמואל ס"ל בכתובות (נ"ד) דבתבעה לינשא אין לה מזונות ועיין רש"י בהשולח (דף ל"ה) דפי' וז"ל דגליא דעתה דבעי לאנסובי ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר ארמולתיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו עכ"ל ועיין בפוסקים שהביאו ג"כ לדברי רש"י וכיון דהיכי דתובעת להנשא אין לה מזונות בוודאי מיירי התם שלא אמרה התירוני להנשא וגם אי אפשר לומר שבאתה תיכף לתבוע מזונות דא"כ אמאי מהמנינן לה כאן טפי מלענין כתובה אלא ע"כ דמיירי בסתם שאמר בתחילה מת פלוני ואח"כ באתה לתבוע מזונות ואפ"ה מחזקינן לי' במת וודאי ופוסקין לאשתו מזונות ש"מ דכל היכי שאמרה סתם מת בעלי ממילא היא מותרת להנשא אף שלא אמרה התירוני להנשא ודווקא כשבאתה ואמרה מת בעלי תנו לי כתובתי הוא דלא מהימנינן לה וכן יש להוכיח ממאי דפרכינן שם ע"ב מברייתא דאשה שהלכה היא ובעלה למדה"י ובאתה ואמרה מת בעלי רצתה נזונות רצתה נוטלת כתובתה ועיי"ש ודו"ק

ומה שהביא כת"ר ראי' מדברי רבינו ירוחם הביאו הרמ"א (סי' י"ז סעיף מ"ג) דבעינן שתהי' יודעת בטיב נשואין ואלמנות לפע"ד טעמו של הרבינו ירוחם נראה פשוט דכיון שאינה יודעת בטיב נשואין ואלמנות