שו"ת בית דוד קפא

צריך ליתן לכהן ואינו שלו וכסברת התוס' בסוכה ל"ה ע"א ד"ה אתיא לחם לחם ועוד בי"ט אינו רשאי להפריש תרומה כדאיתא בביצה ל"ו ע"ב וצריך לומר דראיית הגר"א הוא אליבא שיטת הרמב"ם דס"ל דתרומה טמאה פסול כל שבעת ימים וא"כ שפיר יש להוכיח מאתרוג של תרומה טמאה דלא אמרינן הואיל ואין לומר משום דהדרא לטבלה דהא אפשר לפרושי מיני' ובי' וחששא דאתרוג חסר ליכא בשאר ימים אלא ע"כ דלא אמרינן כאן הואיל כלל וכיון שהוא פסול עכשיו לאכילה שוב לא מיכשיר אף לשאר הימים ובאמת מצאתי בחידושי הרשב"א להדיא דס"ל כדברי הרמב"ם דאתרוג של תרומה טמאה פסול כל ז' אמנם קשיא לי על הך שיטתא מאי שנא אתרוג של תרומה טמאה מלולב של אשירה של עכו"ם דקיי"ל דיצא בדיעבד ופירשו רוב הפוסקים דמיירי אף קודם שביטלו מ"מ יצא משום דיכול לבטלו הרי חזינן דהיכי דאית לי' תקנה אף על צד הזרות מ"מ יצא דקרינן בי' לכם וא"כ גבי אתרוג של תרומה טמאה נמי ליכשיר ואדרבה הך תקנתא דתרומה טמאה היא ביותר נקל דשלשה הדיוטות שכיחי כדאיירינן בשבת דף מ"ו ואלו לבטולי עכו"ם בעינן דווקא ע"י עכו"ם דישראל לא מצי מבטל עכו"ם ומי יימר דיציית לי' העכו"ם לבטל האשרה ואין לומר כיון דמצוה מן התורה לבטולי האשירה תו הוי כמבוטל משא"כ גבי תרומה דליכא מצוה למיתשיל עלה כדמחלקינן במס' נדרים דף נ"ט ע"א לענין דבר שיש לו מתירין דקונמות מקרי דבר שיש לו מתירין משים דמצו' לא לאתשולי עלה ותרומ' לא מקרי דבר שיש לו מתירין משום דלית בה מצוה לאתשולי דא"כ מאי פריך בעירובין אליבא דסומכוס א"ה תרומה נמי לשני דשאני גבי נזיר דמצוה למתשיל עלה דאמרינן הנידר כאלו בנה במה ועוד אמרינן בנדרים דנזיר חוטא הוא ובשלמא לפי שיטת התוס' בסוכה דמתניתין דתרומה טמאה איירי דווקא ביום ראשון וההיא דלולב של אשירה איירי בשאר הימים א"ש אבל לשיטת הרמב"ם והרשב"א קשה ונלפע"ד ליישב דאיכא נ"מ בין לולב ובין אתרוג והוא עפ"י דברי התוס' בסוכה ל"ה שכתבו דקרא דלכם גבי אתרוג קאי על היתר אכילה ג"כ וגבי לולב דלא שייך אכילה קאי על היתר ממון והלכך לענין אתרוג דבעינן היתר אכילה לא מהני מאי דמצי למיתשיל עלה כיון דעכשיו לית בי' היתר אכילה משא"כ לענין דין ממון אע"ג דעדיין לא ביטל את האשירה מ"מ כיון דמצי לבטולי שוב יש לו דין ממון שהוא שוה כסף אף עכשיו שלא ביטלה עדיין מ"מ מצי לזבוני בכסף ומקרי יש לו דין ממון שיש בה שיווי כסף אף עכשיו כן נראה לפע"ד ליישב הך קושיא להך שיטתא אך לפ"ז הדרא קושייתינו על דברי הרשב"א לדוכתי מדוע פסק בלולב שמודר הנאה ממנו אינו יוצא ידי חובתו משום דלא מקרי שלכם ולפי מה שביארנו הי' נראה גבי לולב להתיר כיון דמצי לאיתשולי עלה שוב מקרי יש לו דין ממון ונראה ליישב דברי הרשב"א עפ"י מה שהביא הר"ן במס' נדרים דף פ"ה ע"א בד"ה ומהא שמעינן בשם הרשב"א וכן הוא להדיא בחידושי הרשב"א דהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אותו בעל כרחו והוכיח כן מסוגיא דהתם עיי"ש שהאריך והנה לכאורה יש להקשות דברי הרשב"א אהדדי דאיהו בעצמו כתב בחידושיו למס' סוכה ריש פ' לולב הגזול לענין אתרוג של ערלה וז"ל ול"נ דוודאי דכל שהוא ברשות של אדם ואין לאחרים בו שום זכות אעפ"י שהוא מאיסורי הנאה לכם קרינא בו עכ"ל וא"כ לכאורה דבריו סתרן אהדדי דלפמש"כ שם בנדרים כיון שהוא מודר הנאה הוי הפקר א"כ גם באתרוג של ערלה נימא דלא יצא בו מטעם דהוי הפקר ועוד קשה על דבריו דנדרים דאם נימא דאיסורי הנאה הויין הפקר א"כ איך אמרינן גבי עכו"ם מכי אגבהה קניא ומה קניה שייך בו כיון דהוי איסורי הנאה אלא ע"כ דאיסורי הנאה לא הויין הפקר וההיא דכריתות גבי שור הנסקל שהוזמו עדי' דאמרינן שם דהוי הפקר ההיא מתורת יאוש בעלים נגעו בה דבוודאי נתייאש כיון דעומד לסקל וליהרג ולאבד מן העולם [ועיין בקצות החושן סי' ת"ו סעיף ג' וצריך לומר בישוב דברי הרשב"א דסבירי לי' דהיכי דהאדם אוסר על עצמו הנאת פירותיו גרע טפי והוי כמפקירם ודווקא היכי שאיסור הנאה באה ממילא כמו גבי ערלה הוא דלא הוי הפקר אבל היכי שאוסר האדם על עצמו בוודאי נתייאש מהם והפקירן כן צ"ל בישוב דבריו וכיון שכן שפיר פסק גבי לולב שמודר הנאה ממנו לא מקרי שלכם משום דהוי כהפקירו כן נראה לפע"ד ואיך שיתיישב דברי הרשב"א דנדרים ודסוכה ה"נ יתיישבו דבריו בתשובותיו אמנם לפי דברינו נתחדש לנו דין חדש דאתרוג של אשירה אינו יוצא בה ידי חובתו משום דלית בי' היתר אכילה והנה לכאורה הי' נראה להוכיח מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' לולב דמתיר אף באתרוג שכ' סתם הי' אחד מהם של עכו"ם לא יטול ואם נטל יצא ומשמע דאף אאתרוג קאי אמנה יש לומר בדברי הרמב"ם דאיירי לאחר ביטול וכדמשמע שם ראשית דבריו שכ' גבי אשרה של ישראל אעפ"י שבטלו לא יצא וא"כ אפשר לומר דהא דמכשיר אח"כ באשירה של עכו"ם איירי ג"כ בביטלו וכמו שהביאו התוס' בסוכה שיטה זו עיי"ש אמנם מדברי הב"י והרמ"א בסי' תרמ"ט משמע דאף באתרוג של אשירה של עכו"ם יצא בדיעבד אף שפסקו שם כדעת התוס' דאיירי קודם שבטלו וצ"ע

תושלבע

אברך את ד' על כל אשר גמלני וזוכני ועזרני להוציא לאור את השו"ת והדרושי' של חותני מו"ר נרו יאיר ויזרח ככה יאבה נא ה' לעזרני ולסייעני להוציא לאור יתר שו"ת והחידושי הלכות והדרושים אשר עדנה בכתובים ת"י חותני מו"ר ני'

הטיבה ה' לטובים הלא המה הנדיבים בעם אשר עזרו ותמכו בידי חותני מו"ר נ"י להוציא את פרי מחשבתו לאור יהי משכורתם שלמה מאת ה' ויתברכו בכט"ס אנס"ו

להוי ידוע לאחב"י אשר בל ירים איש את ידו להדפיס שנית את החבור הלז בלתי רשיון מהמחבר וב"כ עד משך חמשה עשר שנה מיום כלות ההדפסה: