שו"ת בית דוד יח

תרו"מ והא דאמרינן בגיטין דף (ז ב) תני חדא המביא גט בספינה כמביא בא"י ותני חדא כמביא בח"ל ומשני הא ר"י הא רבנן היינו משום דנראה לו להגמ' לדמויי דין הגט לענין בפ"ג ובפ"נ לתר"ומ דגם כאן לאו במחובר תליא מלתא רק דיהא נחשב כארץ ישראל וכ"ז שאינה גוששת לא חשיבא כא"י אף דהוי כמחובר לשאר מילי וזה נכון בסברא וכן הא דאמר התם ר"ז עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר"י ורבנן מיירי נמי לענין ת"ומ דווקא ולפ"ז לא נצטרך למש"כ התוס' בד"ה דלמא שכן הוא האמת דעציץ כמת בר דבפ' השולח אמרי' אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי דמנח אסיכי עכ"ד דנראה מדבריהם דמפרשי דההיא סוגיא דהשולח אזלא אליבא דיחויא דרבא דלא כר"ז ולפמש"כ שפיר מצי אתי כר"ז דאפשר דפרוזבול לא מדמינן לת"ומ רק דבמחובר תליא מלתא ומחובר הוי לכ"ע במונח אסיכי גם לר"ז מיהו הא דכתבו התוס' דגבי פרפיסא צ"ל דאינו חייב רק מדרבנן גם לדברינו בהכרח צ"ל כן ופי' זה הי' נראה בעיני מאוד אלא שדברי הרמב"ם אי אפשר ליישבם על דרך זה בשום אופן דנהי דבמאי דהשמיט להך ברייתא דתני הלל הי' אפשר לומר דסברת הרמב"ם הוא לדמות פרוזבול לתר"ומ וא"כ קם לן שפיר האי שינוייא דשנינן לעיל אליבי' מ"מ הך דפרפיסא אי אפשר ליישב עד"ז בשום אופן וע"כ צ"ל להרמב"ם כמש"כ לעיל דהך מתניתן דערלה סמכה אאידך מתניתן דחלה ובשניהם בעינן גוששת דווקא לר"י דקיי"ל כוותי' וכבר כתבנו לעיל דלהרמב"ם דאימתי דר' יהודה בא לפרש אין זה דוחק כ"כ וכיון שכן הוא בבירור דעת הרמב"ם וגם עשינו סמוכים לדבריו מהתוספתא דמס' ערלה כדכתיבנא לעיל שפיר יש לסמוך ע"ז באיסור ערלה בח"ל דקיי"ל הלכה כדברי המיקל ואפילו יחיד נגד רבים וכמש"כ הר"ן סוף פ"ק דקדושין בפסקא גרסינן בגמרא אר"א אר"י עיי"ש

ומעתה לא נשאר לנו חששא זולתי במה שעומד על המעט גם על הרצפה שקורין פאמאסט דבזה לכאורה אין שום היתר לשיטת ר"ת כיון דהרצפה היא של עץ והוי כנקובה לשיטתו אמנם נ"ל דגם לזה אין לחוש חדא כיון שהוא רק על המעט מן המעט מאן יימר לן שיש הוספת מאתיים וכיון שיש ספק אם יש בצמיחתם בזמן שהיו עומדין על הרצפה תוס' מאתים אפילו באיסור ערלה בא"י כה"ג הוי לן למשרי דשיעור ביטולן של כל האיסורין של ערלה וכלאי הכרם ותרומה וודאי דאינו אלא מדבריהם דמדאורייתא חד בתרי בטיל וכיון שכן הוי לי' כנתערב מין במינו ונשפך בענין שאינו יכול לעמוד על שיעורו אם לא דקיי"ל ביו"ד סי' צ"ח ס"ב דמותר וה"נ דכוותיה ומכ"ש בערלה בחו"ל ואין לומר דכיון דהי' פעם אחד על הרצפה דנעשה באותה שעה כאלו הוא נקוב חזר להיות כולו כמחובר דזה אינו דהא מלתא איבעי' לן במס' מנחות (ע' א) עיי"ש במאי דאמר דלמא חזר ונקבו קאמרת ועיי"ש בפירש"י וסלקא באיבעי' דלא אפשטא וכיון שכן בערלה בח"ל וודאי אית לן למיזל לקולא ויש לעיין בזה בדברי הרמב"ם ובמש"כ הכ"מ שם ואכמ"ל גם אין להשיב ע"ז מהא דמסקינן בנדרים (נ"ח ב) דבערלה וכלאי הכרם אין גידולי היתר מעלין את האיסור משום שאין איסורן ע"י קרקע דזה דווקא בהבריך ענף מלא פירות של ילדה בזקינה בהא הוא דאמרינן דאין גידולי היתר מעלין את האיסור משום דגדולין אינם מעלים את העיקר אבל העיקר מעלה את הגידולין וא"כ בכה"ג דנידון דידן וודאי תלי בתוספת מאתים ועיין ביו"ד סי' רצ"ד סעיף כ"ב עיי"ש ודו"ק

ועוד נ"ל למצוא צד קולא בנ"ד מהך תוספתא דערלה שהבאתי לעיל דתנינן בה נזרע בעציץ שאי"נ ונשבר וחזר וזרען בע"נ אם יכול לחיות פט פטור כו' ועיי' במה שכתבנו באריכות בפירושא דהך תוספתא והוא האמת הברור שאין לזוז הימנו וכמו כן ה"נ אם הי' ידוע לנו בבירור שכבר נשרשו היטיב קודם שהעמידוהו על הרצפה עד שהי' יכול לחיות בלא"ה הי' פטור מן הערלה אף בארץ ישראל וא"כ בחו"ל אף דמספקא לן אם הי' יכול לחיות אם לאו (דמידי ספיקא וודאי לא נפיק הך מלתא דא"א לומר בכה"ג דנידן דידן שידוע לנו בבירור שלא הי' יכול לחיות ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק) הא קיי"ל ספק ערלה בחו"ל מותר וזה נראה לענ"ד היתר ברור ועיין

הארכתי קצת בזה למצוא צד היתר בזה גם לשיטת ר"ת אבל לשיטת רש"י וסייעתו דבעציץ של עץ בעי נקיבה גם לאילן א"כ במה שעומד על החלון ועל השולחן ליכא שום חששא דדבר ברור הוא דלא גרע מעציץ של עץ ולא צריכינן עתה לשיטתו של הרמב"ם בהא דמונח ע"ג יתידות אשר שיטתו בזה לא נתבררה כל הצורך ואף דעשינו סמוכים לדבריו מהתוספתא דערלה מ"מ יש לדחות ולומר דאף דחשוב כמחובר מ"מ בקל טפי יש לעמוד על האומדנא של עובדי אדמה (וכמו שפי' הרא"ש במתניתן) כיון שהיא נטולה מעל הארץ (ועכ"ז הוא דלא כפירושו של המפרש דלדידי' הוא קאי אמתניתן וזה וודאי אין לשון התוספתא סובלו כלל אבל לפירושינו יהי' שפיר קאי אדלעיל מניה והבן) וגם נוכל לקיים פירוקא דילן בקושיית המ"למ מהא דלא באו דברי ר"י במתניתן דערלה אשר הוא באמת נכון מאוד בכוונת המשנה רק שהוצרכנו לבטל דעתינו מפני דברי הרמב"ם אבל לשיטת רש"י אין אנו צריכין לכל זה דשפיר נוכל לומר כש כשיטת התוס' והרא"ש וכן נקבע בשו"ע לפסק הלכה כוותייהו דבמונח ע"ג יתידות חשוב כמונח בארץ וכן הוא הדין נמי לפירוקא דילן דאויר חשוב, לכל מילי כמונח בארץ אפילו לר"י ואפ"ה לשיטת רש"י במה שעומד על השולחן ועל החלון אין כאן שום חששא כלל כיון שהעץ מפסיק בין העץ לקרקע א"כ לא גרע מעציץ של עץ דבעי נקיבה לשיטתו גם באילן ולא נשאר זולתי החששא במה שעומד לפעמים על הרצפה וכבר כתבנו לעיל בשיטת ר"ת שאין לחוש לזה ועוד יכולין אנו למצוא צד היתר לשיטת רש"י בזה מה שאינו לשיטת ר"ת והוא דאם שולי העציץ אינם רחבים יותר מכדי רוחב נסר אחד מן הרצפה דנוכל לתלות דבשעה שהעמידוהו על הרצפה לא הי' עומד על הסדק שבין נסר לנסר רק על הנסר עצמו ואף שהוא קרוב לוודאי שהעמידוהו גם על הסדק שבין נסר לנסר דהא לא דקדקו ע"ז בשעת מעשה מ"מ כיון דנוכל לתלות בהכי שפיר תלינן דהא כתב הר"ן בספ"ק דקדושין בפסקא הנ"ל דאפילו ספק קרוב לוודאי מותר בערלה בחו"ל: ואף דאיהו לא כתב כן רק לשיטת הסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן מ"מ נראה שם מדבריו דאף לדעת הסוברים שהוא מדאורייתא נמי לא פליגא בהך מלתא רק דלהסוברים שהוא מדרבנן הדבר מוכרח לומר כן לתרוצי סוגיא דקדושין ולשיטת הסוברים שהוא מדאורייתא ניחא סוגיא דקדושין בלא"ה אבל מ"מ הדבר מוכרח מצד עצמו דהא אי אפשר להכחיש הא דהביא ראי' דקיי"ל הלכה כדברי המיקל ואפילו יחיד נגד רבים וכמו כן שנינו ספק ערלה בארץ אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט הרי להדיא אע"ג דקיי"ל בכל דוכתא דהולכין אחר הקרוב מדאורייתא אפ"ה לא תלינן הכי בקרוב והיינו טעמא כיון דאתמר הלכתא בהדיא דספיקא מותר אפי' ספק כל דהוא נמי שרי וכה"ג מצינו לענין טומאה כל ספיקות וספיקי ספיקות שאתה יכול להרבות בר"הי טמא וברה"ר טהור (טהרות פ"ד) ומשמע דברה"ר אפילו איכא הרבה ספיקות לחומרא אפ"ה טהור וכיון שכן וודאי דנוכל לתלות שלא העמידוהו על הסדק שבין נסר לנסר

ומעתה כיון שהוכחנו לעיל דדעת הטור והרא"ש כרש"י והירושלמי משמע נמי כפירש"י והתוספתא מוכחת בבירור דלא כר"ת וגם לשיטת הראב"ד ג"כ בעי נקיבה לעץ וכן יש לכוין גם דעת הרמב"ם א"כ מהראוי לסמוך על כל הנך רבוותא גם באיסור דאורייתא ובפרט דהירושלמי והתוספת' מסייען להדא שיטתא ומכ"ש באיסור ערלה בחו"ל דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל לית דין צריך בושש דראוי לסמוך עליהם ושלא לחוש משום ערלה

ואכתי פש גבן לברורי חקירה אחת שעמד עליו הרב במ"למ והוא שאם הענפים יוצאים חוץ לעציץ תו חשיב כולו כמחובר ואפילו בעציץ שאי"נ ואפילו מה שבתוך העציץ