שו"ת בית דוד יז

לצדד להקל גם לר"ת דאם לא הי' עומד רק על החלון לבדו הי' אפשר לצדד ולמצוא קולא גם לר"ת והוא עפ"י מה שדקדק המל"מ במתניתן דפ"ב דעוקצין דתנן כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולים לצאת אינם מכשירים וכתב עלה המ"למ וז"ל יש לדקדק בלישנ' דמתניתן דתני שהשרשים יכולים לצאת מאי אשמועינן בזה והנראה מפשט הדברים דקמ"ל דאם הכלים הללו עוביים יותר מכשיעור אין כח בשורש לנקבם עכ"ל עיי"ש וא"כ גם כאן נהי דהכותל מהחלון ולמטה הוא של עץ מ"מ בעובי כזה וודאי דאין כח בשרשים לנקוב גם אם לא הי' עומד רק על השולחן קטן העשוי לכך שיש אויר בינו לבין הרצפה ג"כ יש לצדד ולמצוא צד קולא עפ"י שיטת הרמב"ם דגרסינן במס' גיטין (דף ז' ב) אמר ר' זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר"י ורבנן אמר רבא ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר' יהודה אלא בספינה העשוי' לברוח אבל בעציץ גם ר"י מודה וע"כ לא קאמרי רבנן אלא במים דכארעא סמיכתא דמיא אבל בעציץ לא והתוס' בד"ה דלמא כתבו כן הוא האמת דעציץ המונח ע"ג יתידות הוי כמחובר דבפ' השולח (ל"ז א) אמרינן אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה דמונח אסיכי והא דאמר בשבת (פא ב) האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחא אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי' התם בקונטרס עכ"ל התוס' עי"ש: אמנם מדברי הרמב"ם נראה דלא ס"ל כהתוס' בזה ויש להוכיח כן מדבריו מדהשמיט בפ"ט מהלכות שמיטה ויובל להך ברייתא דתני הלל דאין כותבין פרוזבל אלא על עציץ נקוב ולא מאי דאוקמה בגמרא דמיירי דמנחא אסיכי ולא כתב רק הך דרב יהודה דהשאילו מקום לתנור וכירים וכותבין עליו פרוזבול וע"כ צ"ל בדעתו דס"ל דדברי רבא לדחויא בעלמא נאמרו וכמו שכתבו התוס' על עד כאן דרבנן כמו כן ס"ל להרמב"ם דעד כאן דר' יהודה נמי לדחויא בעלמא אמרה רבא ולא שבקינן פשיטותא דר"ז משום ספיקא דרבא והא דמשני הש"ס בהשולח לא צריכי דתנא אסיכי אין כוונת הש"ס לפסוק כן להלכה כהך ברייתא רק לתרץ דלא תיקשה מהברייתא לרב יהודה ובאמת הברייתא יהי' מתוקמא כרבנן ולפ"ז לדידן דפסקינן כר"י וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מתרומות א"כ לא קיי"ל כהך ברייתא דתני הלל ושפיר עביד הרמב"ם דהשחיטה ודו"ק

ועוד יש להוכיח כן מדבריו בפ"ח מהל' שבת דכתב להך דינא דפרפיסא ומשמע שם מדבריו דחייב חטאת וכפשטא דלשנא דהש"ס דהא הנך דינים דכתב הרמב"ם לעיל מני' ולמטה מניה באותה הלכה עצמה וודאי דחייבין עליהן חטאת לכו"ע ומדתני לפרפיסא באמצע ש"מ דגם בפרפיסא חייב חטאת וכן הבינו דבריו המ"מ והלח"מ עיי"ש ומאי דקשיא לי' לרש"י עיין בלח"מ ועוד יש לעיין בסוגיא זו דפרפיסא ולא הספיק הזמן בידי ויש לי לעשות סמוכים לדבריו מהתוספתא דמסכת ערלה שהבאתי לעיל דתני בה כיצד הוא עושה חופר גומא בארץ כו' ועיין במש"כ לעיל בפירושא דהך תוספתא דהכוונה שיעמיד העציץ ע"ג הגומא כחו ששופתין קדירה ע"ג כירה ולפ"ז מוכח מינה דמונח ע"ג יתידות לא הוי כמחובר וע"כ דאתי' כר"י ואליבא דר"ז ולרבא תהוי ההיא תוספתא דלא כמאן ואין להקשות ע"ז דא"כ אמאי לא הביאו בגמרא הך תוספתא לדחות מינה דברי רבא דבשלמא לפי' התוס' לא תיקשה אמאי לא הביאו בגמ' הך ברייתא דתני הלל לדחות דברי ר"ז דזה אינו דכיון דמברייתא דהלל לחוד אין ראי' כ"א בצירוף דברי רב יהודה דהשאילו מקום לתנור וכירים לכך לא מייתי מינה אבל לפמש"כ תיקשה שפיר אמאי לא דחו בגמ' דברי בא מהתוספתא דיש לומר דכיון דדברי רבא לא נאמרו רק לדחויא בעלמא דמדברי ר' יהודה דמתניתן אין להוכיח כן לכך לא חששה הגמ' להשיב ע"ז מהתוספתא כיון דבתוספתא לא נזכר שהם דברי ר' יהודה ואפשר דרבא עצמו מודה לר"ז רק דאמר דממתניתן אין להוכיח כן: גם אין להקשות ע"ז מתוספתא דעוקצין הביאה הר"ש בספ"ב ממס' עוקצין עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות אפילו גבוה מן הארץ אמה אינו מכשיר את הזרעים הרי להדיא מוכח מינה כרבא דזה אינו ושתי תשובות בדבר חדא דאפשר דההוא תוספתא אתיא כרבנן ועוד דשאני הכשר זרעים דהתורה רבתה בהן טהרה וכמו שהבאתי לעיל מהירושלמי עיי"ש במה שכתבתי לעיל באריכות ועכ"פ דעת הרמב"ם הוא בבירור דבמונח ע"ג יתידות לר' יהודא דקיי"ל כוותי' לא הוי כמחובר וכיון דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל א"כ בנ"ד הי' אפשר לסמוך ע"ד הרמב"ם כיון שיש אויר בין השולחן לרצפה

הן אמת דלדברי המ"למ ליתא להיתר זה דהנה המל"מ הקשה על הרמב"ם שפסק כר"י לגבי תרומה דספינה אין דינה כארץ רק בגוששת וס"ל ג"כ שדין זה הוא מוסכם לא יחלוק בו אדם וכמש"כ בפירש המשנה בפ"ב דחלה דאימתי דר"י לפרש דברי ת"ק אתי ואילו בפ"ק דערלה סתם לן תנא לגבי ספינה ולא הצריך שתהי' גוששת וא"כ הנך תרי סתמי סתרי אהדדי והאריך בזה עד כי לבסוף מסיק דס"ל לתנא דמתניתן דעד כאן לא בעינן גוששת רק לגבי זרעים אבל לאילנות אף שאינה גוששת מ"מ דינה כגוששת ומש"ה סתם התנא לגבי ערלה דהנוטע בספינה חייב וכן כתב הרמב"ם ולא הצריך שתהי' גוששת ומכאן יצא להירושלמי דין העציץ לחלק בין אילן לזרעים דכי היכי דספינה אע"ג דבעלמא בעינן גוששת לגבי ערלה דהוא באילן לא בעינן וה"נ בעציץ אע"ג דבעלמא בעינן נקוב לגבי אילן לא בעינן והיינו דקבעו בירושלמי דין זה דעציץ עלה דמתניתן דספינה משום דמשם יצא להם דין זה עכ"ל המל"מ ולפ"ז אין כאן שום היתר בנ"ד כיון דבאילן גם ר"י מודה דלא בעינן גוששת

אך לענ"ד לא מסתברים דברי המל"מ חדא דעיקר תירוצו אינו רק לפי' קמא דהר"ש דיש חילוק בין אילן לזרעים אבל לפי פי' השני שכתבנו לעיל והוא העיקר דלפי האמת אין שום חילוק בין אילן לזרעים א"כ אין מקום לתירוצו ועוד דעיקר סברתו שכתב דלגבי אילן לא בעינן גוששת לר"י לא מסתבר כלל דבשלמא לענין נקוב ושאינו נקוב שפיר מסתברא מלתא לחלק בין אילן לזרעים דמתוך ששרשי האילן חזקים יותר משרשי הזרעים לכך יש בכחן לנקוב את העציץ שאי"נ משא"כ בזרעים אבל לענין גוששת מה ענין הוא כלל לחלק בין אילן לזרעים ולענין מה שהקשה דהנך תרי סתמי סתרי אהדדי יש לומר דהך סתמא דערלה סמכה אמתניתן דחלה כיון דשם מבואר דבעינן בספינה גוששת ממילא ידעינן גם כאן וכן יש לומר גם ברמב"ם ולפ"ז חזר ההיתר לאיתנו אך מ"מ לא נתקררה דעתי בזה דכמה פעמים מצינו דתנא אחד חולק בכמה משניות בדבר אחד ממש ולא סמכינן על מה שמפורש במקום אחד ודוגמתו בר' יהודה גופיה בפ"ג דמעשרות אר"י לכל האלפסין הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר וכן פליג גם בשבת פ"ג במשנה האלפס והקדירה עיי"ש וא"כ גם כאן דחיק לומר דסמכא הך מתניתן אאידך מתניתן הן אחת דיש לחלק בין היכי דפליג לבין היכי דבא לפרש וא"כ להרמב"ם שפירש דהך אימתי דר"י לפרש בא שפיר איכא לשנויי כדשנינן אבל לפי דברי הר"ש שכתב אימתי דר"י לחלוק בא כדמוכח במס' גיטין הדק"ל

ואלולי דברי הרמב"ם כשאני לעצמי הייתי אומר דעד כאן לא בעינן בספינה שתהי' גוששת דווקא אלא לענין תרומות ומעשרות דבעינן שדה דווקא וכמש"כ לעיל בשם הירושלמי ולכך כל כמה דלא נגעה הספינה בארץ אף דחשיבא כמחובר לכל מילי מ"מ וודאי דלא עדיף מגג הבית דג"כ חשוב כמחובר לכל מילי ואפ"ה לענין תרומה ל"ח שדה ופטורין מתו"מ לדעת הגר"א ואף אם נאמר שם דלא כדעת הגר"א דגג הבית נמי חשיב שדה וכמש"כ לעיל שאין דבריו מוכרחין בזה מ"מ בספינה וודאי דהסברא נותנת דלא חשיבא שדה כ"א בגוששת דבשלמא גג כיון שהבית מחובר לקרקע שפיר איכא למימר דמיקרי שדה אבל ספינה כיון שאינה נוגעת בארץ כלל וודאי דמסתברא מלתא דלא מקרי שדה ולכך לענין ת"ומ הוא דבעינן שתהי' גוששת דווקא אבל לענין ערלה דלא בעינן שדה ועיקר הקפידא הוא במחובר לא בעינן שתהי' גוששת דמחובר הוי אף בלא גוששת והשתא אתי שפיר שלא נזכר ר"י במתניתן דערלה רק במתניתן דחלה לענין