שו"ת בית דוד קעח

על המעות רק על גוף השטר וכבר כתבנו דהחזרת שטר הוי דאורייתא אי סי' דאורייתא דלא נפקא מכלל כל אבידת אחיך וא"כ ה"ג גט דכוותי' כיון דמיירי בשליח שאיבד וכמו שפירש"י שם א"כ אין אנו דנין על גוף הגירושין רק על גוף הגט ואף דממילא יהי' נמשך מזה הגירושין ל"ל בה כמו דלא איכפת לן בהחזרת השטר אף דממילא יהי' נמשך מזה הוצאות ממון מיד הלוה וא"כ קושייתו מעיקרא לא קשה כלל ואף שיש לחלק דשאני שטר שאינו רק לראי' משא"כ גט שהוא גוף הגירושין מ"מ מי הוא המכריחנו לחלק כן ולהקשות אלא דאי קשי' הא קשיא הא דמייתי עלה למיפשט מההיא דכל שיש סי' בגופו ובכליו והתם וודאי דהוי לאפוקי מחזקת א"א מיהו בעיקר קושייתם נלענ"ד בפשיטות דסביר' לי' להש"ס דאי סי' דאורייתא הא דמחזירין ע"י סי' ול"ח לדלמא אחרמי סי' כסי' היינו משום דזהו מיעוטא שיתרמי סי' כסי' ואנן אית לן למיזל בתר רובא ולכך מחזירין ע"י סי' דאל"כ מה בכך דהמוצא לא מקרי מוחזק מ"מ כיון דשמלה זו יש לה תובעים בוודאי וא"כ איך מהדרינן לה ע"י סי' שמא יבא מי שהוא שלו ויביא עדים אע"כ משום רובא הוא דמהדרינן ול"ח למיעוטא דיתרמי סי' כסי' וכיון שכן הוי פשיטא לי' להש"ס דאפי' נגד חזקת א"א נמי מהני דהא רובא וחזקה רובא עדיף רק לענין להוציא ממון מיד המוחזק הוא דלא מהני סי' משום דאין הולכין בממון אחה"ר וכן נמי לענין פלניא דהאי סי' והאי סי' קטל גברא משום חזקת גופו שלא שלא יהא ממונו חמור עליו מגופו כנלע"ד פשוט

ובזה מיושב נמי מה שדחקו עצמם התוס' ביבמות (קט"ו ב') בד"ה אימא אתרמויי אחרמי וז"ל הכא משמע דמדה ומנין לא הוי סי' והא דאמר באלו מציאות מדמשקל הוי סי' מדה ומנין נמי הוי סי' התם מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע במדה זו עכ"ל ודבריהם דחוקים בזה כמבואר ולפמש"כ מיושב היטב דדיוקא לענין אבידה דליכא הוצאות ממון מחזקתו סמכינן אסי' של מדה ומנין משא"כ כאן שהוא להוציא ממון מחזקתו והא דקאמר הגמ' אימא אתרמויי אתרמי לאו למימרא דלא הוי סי' כלל אפי' סי' אמצעי שמחזירין עליו אבידה אלא לומר דמהך חששא דאימא אחרמויי אתרמי לא הוי סי' מובהק ביותר דסמכינן עלה אפי' אי סי' דרבנן דאי הוי סי' מובהק ביותר תו הוי כעדים וכמו שהבאתי לעיל בשם רש"י דאין לך עדות ברורה מזו ולכך אפי' לענין הוצאות ממון מחזקתו נמי הוי מהני וכ"כ להדיא הריטב"א בחי' למס' יבמות וגם יתר הסוגיא שם ביבמות הא דאמר רבא מנא אמינא לה מהני שטרא דנפקי במחוזא וכתוב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבו שנדחקו שמה רש"י ותוס' בפירושא לומר דמדמה רבא ממון היכא דהוחזקו לאיסורא היכא דלא הוחזקו עיי"ש ברש"י ותוס' ולפמש"כ א"צ לכ"ז ויען כי הדברים מבוארים באריכות בה בהרמב"ן במלחמותיו ובחי' למס' יבמות ובחי' הרשב"א והריטב"א אין מהצורך לכפול הדברי' שנית והרוצה לעיין יעיין בדבריהם

ומכאן תשוב' למש"כ במשאת בנימין סי' מ"ד וסי' מ"ג דסי' מנין הוי סימן מובהק להתיר אשה עלי' ומוכח מדבריו דחשיב לי' סימן מובהק ביותר וסמכינן עלי' אפי' אי אמרינן סד"ר ויליף לה מהא דששים בני אדם שהיו מהלכין לכרך ביתר שהתירו נשותיהם. וע"כ דמשום סי' מנין התירו ונמשך אחריו הרב בספר עבודת הגרשוני בתשובותיו סי' ע"ב עיי"ש וכמו כן ראיתי בס' פני יהושע בחלק אהע"ז סי' ז' שפי' למש"כ הרמב"ם בפ' י"ג מהל' גזילה הסימנים המובהקים סומכין עליהם ודנין עליהם דין תורה בכ"מ והמדה או המשקל ומנין סי מובהקים הם דכוונתו לסי' מובהקים ביותר דסמכינן עלייהו אפי' אי סי' דרבנן דהא הרמב"ם ס"ל דסד"ר לפי שיטת הכ"מ בפירושו וא"כ ע"כ מש"כ שדנין עליהם דין תורה בכ"מ היינו על סי' מובהקת ולפ"ז פי' גם סוף דבריו שכ' דמדה ומשקל ומנין הוי סי' דכוונתו ג"כ שהם סי' מובהקים ביותר והיינו נמי כדברי המ"ב דמנין הוי סי' מובהק ביותר ובגמ' משוי להו למדה ומשקל להדי מנין כדאמרינן ומדמדה ומשקל הוי סי' מנין נמי הוי סי' ותמהני על תלתא גאוני עולם אלו איך נעלם מהם דברי הריטב"א אלו דמוכח מדבריו דמנין לא הוי סי' מובהק ביותר דא"כ הוי מהני גם להוציא ממון מחזקתו ודברי הריטב"א הם ברורים בפי' סוגיא דשמעתין דמס' יבמות וכמש"כ

ועוד נלענ"ד להוכיח כן מש"ס ערוך במס' ב"מ (כח א) אהא דאמר רבא התם אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"נ דניחא לי' ללוה כו' אלא ע"כ דסד"א והא התם גבי תכריך ואגודה הוי מנין סי' כדאמרינן להדיא שם (כ' ב') מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפי' תרין נמי אלא כדאמר רבינא טבעא מכריז ה"נ שטרי מכריז וא"כ לדברי המ"ב דמנין הוי סי' מובהק ביותר וסמכינן עלה אפי' אי סד"ר א"כ מאי מייתי רבא ראי' מהך דתכריך של שטרות לאוכחי מינה דסד"א הא אפי' אי סד"ר נמי סמכינן עלה כיון דהוי סי' מובהק ביותר אלא ש"מ דסי' מנין לא הוי רק מסי' אמצעיים גם בלא"ה פשטא דסוגיא דב"מ לא משמע הכי דהא מעיקרא קמיבעיא להו אי מנין הוי סי' כלל אפילו מסי' אמצעיים דמחזירין אבידה עליהם וא"כ נהי דפשיט לבסוף דהוי סי' הא פשיטותא לא הוי אלא מדמשקל הוי סי' להחזיר אבידה וא"כ מנ"ל למימר דהוי סי' מובהק ביותר והך ברייתא דששים בני אדם שהלכו לכרך ביתר ע"כ צ"ל דלאו מטעם מנין התירו דא"כ אמאי לא מייתי האי ברייתא למפשט מיני' האי איבעיא אי מנין הוי סי' א"ל וכבר נאמרו בה פירושי' רבים בדברי הראשוני' והעיקר דמיירי שהעכו"ם שהעיד ידענו שיצא עמהם ומעשה שהי' בששים הי' ולכך אין להוכיח משם דמנין הוי סי' כלל

ואפשר דהרב בעל מ"ב לאו על סי' מנין בלחוד קאמר דהוי סי' מובהק אלא בצירוף סי' מקום שהזכיר שם בדבריו ואזיל לשיטתו שם בתשובה הנ"ל דס"ל דצירוף סי' אמצעיים חשיב למהוי סי' מובהק אלא שמלשונו שם לא משמע כן דמפשט לשונו שם משמע שלא הצריך מקום רק שעי"ז יתברר סי' המנין שאם לא נמצאו במקום אחד נמצא שאין כאן סי' מנין כלל ועוד דעיקר סי' מקום לא הוי אלא במצמצם המקום בפרטות אבל אם אומר שנאבד לו אבידה בלכתו בדרך מעיר פלוני לעיר פלוני ומכש"כ אם הוא מרחק רב כמה פרסאות מלתא דפשיטא הוא דלא הוי בכה"ג המקום סי' כלל ועיקר סי' מקום המוזכר בכולי פרקין דאלו מציאות לא הוי אלא בדרך הינוח עיי"ש במה שאמר רב זביד משמי' דרבא הלכתא כריכות בר"ה הא"ש ברה"י אי דרך נפילה הא"ש אי דרך הינוח נוטל ומכריז וכ"כ שם להדיא הנ"י ואסיקנא דמקום הוי סי' ומיהו בנפילה לא הוי מקום סי' עכ"ל עיי"ש ועוד דדברי הרב בעל פני יהושע אי אפשר לפרשם ע"ד זה כלל

לכ"נ ברור דמנין לא הוי סי' מובהק ביותר וכן הוא דעת הכ"מ בפי"ג מה' גזילה דאף שגם הוא מפרש לתחילת דברי הרמב"ם דמיירי בסי' מובהקים ביותר מ"מ דחק עצמו לפרש סוף דבריו שכ' והמדה והמשקל והמנין סי' מובהקים הם דכוונתו על סי' אמצעיים שמחזירים עליהם אבידה וע"כ משום דפשיטא לי' להכ"מ דהנך לא הוי סימנים מובהקים ביותר וכן הוא דעת הש"ך סי' רס"ז ס"ק י"ב י"ג דמדה ומשקל לא הוי סי' מובהקים ביותר וא"כ ה"נ מנין דכוותי' דהא בגמ' למדו דין מנין ממדה ומשקל גם הט"ז באהע"ז סי' י"ז ס"ק י"ח השיג בזה על המ"ב אלא שלא כ' שום אחד מהראיות שכ' רק דמסברא בעלמא אמרה להך מלתא כיון דהגמ' בתחילה הי' מסתפק אי הוי סי' כלל איך ניקל אנן ונאמר דהוי סי' מובהק ביותר וזה אינו מוכרח דהא חזינן לענין שומא דלחד לשנא איפלגו אי הוי סי' כלל ולאידך לשנא איפלגו אי הוי סי' מובהק ביותר וא"כ אמאי לא נימא כי גם