שו"ת בית דוד קעו

א"כ אין מקום לתירוצו הא' כלל ועוד לא ידענא מי הכריחו להטור לחלק בזה ולהוציא דברי הש"ס מפשטן וניהו דהכרו"פ הוא מוכרח לזה בכדי לתרץ דברי הטור אבל הטור עצמו מי הכריחו לזה ועוד יש להשיב על עיקר תירוצו הב' כיון דאפי' בנפלה ממקום שגבוה י"ט מבלי צירוף רגלי הבהמה נמי וודאי דאיכא מיעוטא דאינן מתרסקין תדע דהא מהני שהיית מעל"ע ובדיקה או הלכה וא"כ אס"ד דבצירוף רגלי הבהמה תו איכא מיעוטא דאינם מתרסקין והיינו ע"כ מאותו רובא דמתרסקין בגובה י' ממש איכא נמי מיעוטא דאינם מתרסקין בגובה י"ט בצירוף גובה הרגלים וכיון שכן תו ליכא רובא לאיסורא דצירוף תרי מעוטי לגבי רובא וודאי הוי כפלגא ופלגא ואזדא לה מש"כ הכרו"פ דלענין איסור אזלינן בתר רובא דהא בכאן ליכא תו רובא לאיסורא והך שכתבנו דצירוף תרי מיעוטא לגבי רובא הוי כפלגא ופלגא מלבד שהסברא נותנת כן הנה עוד קצת יש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בברכות בפ' אלו דברים (נ"ג) ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך והריח אם רוב ישראל מברך אם רוב א"י אינו מברך ר' יוסי אומר אפי' רוב ישראל אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים ופריך אטו כולהו לכשפים מקטרות ומשני איכא מעוטא דלכשפים ואיכא נמי מעוטא דלגמר את הכלים אשתכח דרובא לאו לריחא עביד ולא מברך ע"כ ורצה לומר משום דהוי תלתא מיעוטא מיעוטא דא"י ומיעוטא דלכשפים ומיעוטא דלגמר את הכלים ובתלתא מיעוטא תו הוי רובא דלאו לריחא וכיון דבג' מיעוטא הוי רובא א"כ ממילא משמע דב' מיעוטי הוי כפלגא ופלגא ותו ליכא רובא לאיסורא כמש"כ הכרו"פ והרבה יש לעיין ולפלפל בזה ואכמ"ל והאמת כי כל מה שכתבתי בסתירת דבריו הוא רק לרווחא דמלתא אבל באמת א"צ לכל זה כי הדברים מצד עצמם דחוקים מאוד בשמעתין וכמש"כ וא"כ הדרא קו' הט"ז לדוכת' מבלי שום תירוץ נכון המתקבל על הדעת אך האמת יורה דרכו כי דברי הטור בסי' ת"י המה מכוונים לדברי הרשב"א בחידושיו למ"ס ב"ק שכ' וז"ל מסתברא לי דלאו למימרא דמתני' דתני עשרה והי' פחותין מעשרה דווקא דאיגנדר אגנדורי הא נפל כדרכו אפי' בשתא סגי אליבא דשמואל דא"כ לפלוג לתני בדידה בד"א במתגלגל אבל נפל כדרכו אפי' בששה חייב ועוד דא"כ אפי' אגנדור ונפל לתוך ו' ומת ליחייב דה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס בגינדור וליחייב ועוד שהרי בור בור כתוב אחד למיתה ואחד לניזקין ואמרינן מה בור להמית אלמא בור של נזקין אינו של מיתה ואם איתא של נזקין ושל מיתה הכל אחד וכשנפל כדרכו ורוב שוורי' חרש שוטה וקטן נופלין הן כדרכם דרך הילוכן ולא דרך גינדור אלא נ"ל ה"פ דמתני' דלתשלומין ואיכא מגינדור דאין בו כדי להמית בפחות מי' לפיכך שנינו עשרה ולומ' שלא חייבה תורה אלא בבור שיש בו לעולם כדי להמית ואפי' בגינדור כנ"ל עכ"ל הרשב"א בחי' למס' ב"ק ולפ"ז גם הרא"ש והטור ס"ל כן כדבריו דהתורה לא חייבה רק בבור שיש בו לעולם כדי להמית אפי' בגינדור ולכך שפיר פסק הטור בשם הרא"ש דלענין תשלומין לא משחינן מכריסא וטעמא דהא מלתא אפשר לומר משום דהתורה לא חייבה רק היכי דאיהו עביד שיעור מיתה בלתי סיוע מאחרים משא"כ היכי דלא הוי שיעור מיתה רק בצירוף גובה רגלי הבהמה בזה לא חייבה התורה אמנם כל זה הוא לענין תשלומין משא"כ לענין איסורא וודאי דמוכח מהא דר"נ דהיכי דהוי גובה י"ט בצירוף גובה רגלי הבהמה הוי חבטא ואסורה לכך שפיר פסק הטור ביו"ד דמשחינן מכריסא ואסורה שוב מצאתי בשטה מקובצת לב"ק שהביא להדיא בשם הרא"ש כדברי הרשב"א שכ' וז"ל וכן פי הרא"ש דאיגנדור פי' לא חייב התורה כורה בור אלא א"כ ראוי השור שנופל בו למות באיזה ענין שיפול אף בגינדור עכ"ל הרי להדי' כמו שכתבתי וזהו שכ' הטור וא"א כ' כסברא הראשונה ובחנם כ' עליו מהרש"ל שאפשר שהי' לו בקבלה כן כי כן הוא מבואר להדי' בדבריו שהביא הש"מ ואף שפירושם בלשון הש"ס הוא דחוק קצת מ"מ אחרי שהרא"ש עצמו כ' כן להדי' שוב אין לחפש אחרי תי' אחרים בדבריו במה שלא כיון לזה וזה ברור ואמת מיהו כל זה הוא לשיטת הטור אמנם הרמב"ם ס"ל דל מצרפינן גובה רגלי הבהמה לי"ט אף לענין טריפות וכמו שכתבנו לעיל וא"כ דבריו אינם מתישבים במה שכתבנו בשיטת הטור ונראה דהי' קשה לי' להרמב"ם קושיית הרשב"א שכתבנו לעיל דא"כ אפי' איגנדור ונפל לתוך ששה ומת ליחייב דה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס ופירושם של הרשב"א והרא"ש בהא דמוקי למתניתין באיגנדור הי' נראה לי' להרמב"ם דחוק בלשנא דהש"ס ולכך הוכרח הרמב"ם לפרש דלפי מאי דמוקמינן מינן למתניתין באיגנדור אליבא דר"נ א"כ ע"כ דס"ל לר"נ דתחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור דפלוגתא דאמוראי היא בש"ס במס' ב"מ דף מ"ב ולכך שפיר מצינן לאוקמי למתניתין באיגנדור ובלא איגנדר אה"נ דמחייב אף בעמוק ששה משום דמצרפינן גובה רגלי הבהמה לי"ט ומ"מ באיגנדור אם נפל לתוך ששה ומת פטור משום דה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס ובהא ס"ל לר"נ דפטור משא"כ לפי מאי דקיי"ל דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכדפסק הש"ס להדי' במס' ב"מ כמ"ד חייב א"כ לא מצינן למסבר כר"נ דמשחינן מכריסא דתורא דא"כ תיקשה דאפי' איגנדור ונפל לתוך ששה ומת ליחייב משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס אלא ע"כ דלא קי"ל כר"נ בהא מלתא דס"ל דמשחינן מכריסא דתורא והש"ס הוכרח לשנויי כן אליבא דר"נ ולאוקמי לר"נ דלא כהלכתא משום דאל"כ תקשה עליו מברייתא דמעקה ומתניתין דמצריך י"ט דווקא ולא ניחא לי' להש"ס לאוקמי אליבא דמסקנא למתניתין כרב דלהבלו חייבה תורה ולא לחבטו ולכך בעינן י"ט משום דר"נ תלמידי' דשמואל הוי ומסתמא כוותי' ס"ל אבל אנן דקיי"ל דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב א"כ לא קיי"ל כר"נ בהך מלתא דמשחינן מכריסא דתורא ובאמת לשנא דהש"ס הכי דייקא דקאמר אלא היינו טעמא דר"נ קסבר כו' והאי קסבר לשנא יתירא הוא ומשמע דר"נ סבר כן אבל אנן לא קי"ל כוותי' בהא מלתא ולכך שפיר השמיט הרמב"ם להך דינא לגמרי ולא כתבו גם לענין טריפות כנלענ"ד בישוב דברי הרמב"ם ועיין מיהו אעפ"י שהראנו ת"ל פנים מסבירות להלכה בדברי הרמב"ם מ"מ לדינא לא קיי"ל כוותי' לענין טריפות כיון שרוב הפוסקים חולקים עליו בזה כמבואר בדברי הם יעויין בהם ואין לסמוך על דברי הרמב"ם להקל בזה ח"ו כלל רק שלענין נזקין הדבר ברור דלא משחינן מכריסא דתורא כיון שהרמב"ם והרשב"א והטור והרא"ש סברי הכי וה"ל הרמ"ה יחיד לגבייהו ובפרט שפשטי השמועות דכולה מס' דב"ק משמע כוותייהו וכמו שדקדק הרשב"א מהא דשור חש"ו וסומא ומהלך בלילה דמשמע וודאי שנפל דרך הילוכו דבמגנדור א"כ מה לי שור חש"ו או פיקח ואפ"ה בעינן י"ט דווקא ועכ"פ הא וודאי דהיכי דגם בצירוף גובה רגלי השור נמי הוי פחות מי"ט וודאי דליכא למיחש משום נפילה כלל לכ"ע וכיון דלית בזה משום נפולה א"כ ממילא משמע דלית לן למיחש לשום חשש טריפות מכל הח"י טריפות כמו בעמדה והלכה כן נראה פשוט

השמטה: שייך לדין חשש שאלה

ובס' כנסת יחזקאל ג"כ רצה להוכיח כדעת הב"ש דאי אמרת סי' דרבנן א"כ מלתא דפשיטא הוא דחיישינן לשאלה דאלת"ה קשיא דאביי אדאביי דהא רבא בב"ב (קע"ב) לא חייש כלל לנפילה אפי' לנפילה דרבים ואפ"ה חייש לשאלה להך לישנא דסד"א א"כ ש"מ דחשש שאלה הוא יותר ראוי לחוש אליו מחשש נפילה וא"כ אביי דס"ל התם דחיישינן לנפילה דרבים עכ"פ א"כ מכ"ש דאית