שו"ת בית דוד קעה

י"ט או יותר ונתרסק אבר מאיבריו הרי זה טריפה עכ"ל הרי שלא חילק כלל בין אם נפלה דרך עמידתה ובין אם נפלה כשהייתה שוכבת רק דלעולם בעינן י"א אפי' נפלה דרך עמידתה ומש"כ שם הכ"מ וז"ל ואפשר שמאחר שכתב שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגבהו י"ט ממילא משמע וכו' דבריו דחוקים דהא חזינן דהרמב"ם דייק בלישני' לומר ממקום גבוה שגבהו י"ט משמע להדיא מדבריו דבעינן שיהי' המקום בעצמו גבהו י"ט מבלי צירוף מאי דאיכא מכריסא לארעא אע"כ דלא ס"ל להרמב"ם לפסק הלכה לחלק בזה כלל וקשה טובא מדוע השמיט הרמב"ם להך דינא דאתאמר במסקנת סוגיין להדיא לענין טריפות דס"ל לרב נחמן דמשחינן מכריסא לארעא וגם לענין נזקין בה' נ"מ בדיני הבור נמי לא הזכיר כלום מזה רק שכתב סתמא דאינו חייב על מיתת השור כ"א בבור שעמקו י"ט וצ"ע והטור בסי' נ"ח לענין טריפות כתב בפירוש דמשחינן מכריסא וכמו שמדייק הט"ז בדבריו עיי"ש אך גם על הטור הקשה הט"ז דדבריו סתרן אהדדי דבכאן סתם דמשחינן מכריסא ואילו בדיני בור כתב שפטור המזיק אי ליכא בעומק הבור עצמו י"ט לא מצרפינן מאי דאיכא מכריסא לארעא עיי"ש מה שתירץ ע"ז יבשה מהרש"ל ל וקלסי' והכרו"פ כ' ע"ז שהוא דחיק וכתב ליישב דברי הטור בתרי אנפי וגם המה דחוקים כמו שיתבאר אי"ה להלן

והנה לכאורה ראיתי כן תמהתי דלפי מה שפירש שם הב"י לדברי הטור בח"מ סי' ת"י אין כאן שום מקום לקושייתם כלל וז"ל הטור שם בסי' ח"י סעי' י"א החופר בור שיח ומערה כולן שווין לחיוב ובלבד שיהי' בו כדי להמית דהייני י"ט ואם אין בו י"ט אינו חייב על המיתה אפי' שנפל בו השור מעומד בענין שיש בו גובה י"ט אם נצטרף גובה רגלי השור עם עומק הבור אבל הרמ"ה כ' בזה שחייב וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה עכ"ל וכתב ע"ז הב"י דמחלוקתן של אילו הדיעות תליא בפלוגתא דרב ושמואל דפליגי התם בב"ק דרב ס"ל דבור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו משום דקרקע עולם הזיקתו ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו וכ' עלה הרי"ף דהלכה כרב משום דתני חנינא לסייע לרב ואיכא מ"ד דהלכה כשמואל והביאו הרא"ש ונמצא דהדיעה קמייתא שכ' הטור ס"ל כרב דלהבלו חייבה תורה ולא לחבטו ולכך בעינן שיהיה עומק הבור דווקא י"ט מלבד גובה רגלי השור דבלא"ה אין כאן הבל והרמ"ה ס"ל דהלכה כשמואל דגם לחבטו חייבה תורה ולכך שפיר משחינן מכריסא דגם עי"ז איכא חבטא ותמה על הטור שכ' וא"א כ' כסברא הראשונה דהא מדברי הרא"ש אין הכרע דפוסק כרב זהו תוכן פירושו של הב"י בדברי הטור עיי"ש ולפ"ז אין כאן קושיא כלל דהא דפסק בסי' ת"י דלא משחינן מכריסא היינו משום דפוסק כרב דלהבלו חייבה תורה ולא לחבטו וא"כ ניהי דכי משחינן מכריסא שפיר איכא חבטא מ"מ בשביל זה לא מחייבינן לי' משום דקרקע עולם הזיקתו והבלא אין כאן כיון דאין הבור עצמו עמוק י"ט ולכך בעינן שיהי' הבור עצמו עמוק י"ט אבל לענין טריפות מה בכך שקרקע עולם הזיקתו סוף סוף חבטא איכא וכדמסקינן בסוגיין אליבא דר"נ ולכך פסק הטור ביו"ד דמשחינן מכריס' אך באמת זה אינו ויפה קא קשיא לי' להט"ז משום דפירושו של הב"י בדברי הטור אי אפשר להולמו כלל וכלל דלפי' הב"י יהי' דברי הטור סותרים זא"ז שם באותו סימן עצמו דאילו הכי מסיק הטור וא"א ז"ל כ' כסברא הראשונה והיינו דפוסק כרב דלהבלו חייבה תורה ולא לחבטו לפי פי' הב"י ואף כי הב"י כ' ע"ז שאינו יודע מנין לו מ"מ הרי חזינן דהטור ס"ל כן בדעת הרא"ש ואלו להלן באותו סי' עצמו סעיף י"ח כתב הטור וז"ל ורב אלפס פסק כרב והרמב"ם כשמואל ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וא"כ עדותו של הטור בדעת הרא"ש הוי עדות מוכחשת אלא ע"כ צריך לפרש דברי הטור דלא כהב"י רק דהנך דיעות דפליגי לענין נזיקין אי משחינן מכריסא לא תליין כלל בפלוגתא דרב ושמואל רק דגם לפי מאי דפסקינן כשמואל דבור שחייבה תורה הוא גם לחבטו אפ"ה ס"ל לדיעה א והסכים לזה הרא"ש לפי עדותו של הטור דלא משחינן מכריסא והיינו ע"כ משום דבכה"ג אפי' חבטא נמי ליכא ולא הויא חבטא כי אם באיכא י"ט בלי צירוף גובה רגלי הבהמה וא"כ הדק"ל דדברי הטור סתרן אהדדי אלא דלפ"ז הנה מלבד מה שהקשה הט"ז בדברי הטור עוד יש להבין טעמו של הטור בסי' ת"י דלמה לא משחינן מכריסא כיון דבסוגיין מסקינן דגם בזה איכא חבטא וגם כי לפלא הוא בעיני על הט"ז שעכ"פ הי' לו להביא דברי הב"י ולהשיג עליהן וכדכתיבנא

ועכ"פ מאחר שנתברר לנו דקושיית הט"ז היא קושיא אלימתא הנה אין תירוצו בזה מספיק כלל דמש"כ הט"ז בשם רש"ל וז"ל דבצירוף י' עם רגליו אין המיתה מצוי' כ"כ ולכן אם מת חשיב לי' כאונס לענין תשלומין וזהו הטעם שפטור במיתת השור בפחות מי"ט וכ"כ הרמב"ם להדיא אבל לענין טריפות אין חילוק בזה ומ"מ פחות מי' עם הצירוף לא שייך בו צד מיתה וא"כ כל זמן שלא מתה לא מטרפינן אף אם לא עמדה עכ"ל והסכים לזה הט"ז ואני שמעתי ולח אבין דלפי דבריו דאף היכא דלענין תשלומין פטור משום דהוי כאונס מ"מ אפשר דלענין טריפות מטרפינן א"כ מאי מקשה רבא לר"נ ממתניתין דהי' פחותין מי"ט ונפל שמה שור או חמור ומת פטור לישני דשאני טריפות מתשלומין דאע"ג דלענין תשלומין פטור משום דהוי כאונס מ"מ לענין טריפות מטרפינן לה ומנ"ל לרבא להקשות לר"נ דאימא דס"ל הך סברא ותו לא ק"מ אלא ע"כ דאין שום סברא לחלק בין טריפות לתשלומין וכבר כתב ע"ז גם הכרו"פ שתירוצו הוא דחוק ובאמת דלא שייך ע"ז לומר שהוא דחוק רק כי הוא מופרך לגמרי ובכרו"פ תירץ ע"ז בתרי אנפי והנה בתירץ הא' כתב דהך דינא דמשחינן מכריסא הוי ספיקא ולכך לענין איסור אסורה ולענין תשלומין המוציא מחבירו עליו הראי' והא דלא משני הש"ס הכי לר"נ היינו משום דא"כ לא אתיא מתניתי' כסומכס דס"ל ממון המוטל בספק חולקין דלדידי' חולקין מבעי' לי' ומתניתי' דריש פירקין דהפרה מוקמינן כסומכס וא"כ תיקשה רישא סומכס וסיפא רבנן ובתירוץ הב' כתב דהך מלתא דמשחינן מכריסא אינו בכל הבהמות רק דרובן אית בהו משום ריסוק אברים בכה"ג ומיעוטן אינם מתרסקין בכך ולכך לענין איסורא אזלינן בתר רובא ואסורה ובממון אין הולכין אחר הרוב עיי"ש בדבריו שהאריך בזה והנה גם לתירוצו הב' נמי ע"כ דצריכין למימר דהא דלא משני כן לר' נחמן משום דא"כ אתיא מתניתין דלא כסומכס וכמו שכחב בתיריץ הא' דאל"כ הדק"ל אמאי לא משני כן לר"נ ודו"ק

אך באמת מלבד כי דבריו דחוקים בפשטא דשמעתין כמבואר לכל מעיין עוד יש להקשות על עיקר דבריו דלדבריו דמשווה להך מלתא לספיקא דדינא א"כ איך סתם הטור שפטור המזיק אא"כ יש בבור עצמו עומק י"ט ולא משחינן מכריסא ולא כתב דפטור משום דהוי ספיקא דדינא ונ"מ לענין תפיסה דאי תפס הניזק לא מפקינן מיני' לדעת הרי"ף ודעימי' וכמו שכן הוא מדרכו של הטור לכתוב כן בכל הספיקות דו"ק בדבריו בכל הלכות נ"מ ותשכח אע"כ דהא ליתא ולאו מטעם ספיקא פסק הטור כן רק דס"ל להטור דעיקר דינא הכי איתא דלא משחינן מכריסא ובזה אזדא לה כל מה שכתב בזה ותו דהך מלתא גופא דבספק השקול דאתילד בה ריעותא מחיים להוי טריפה ולא אמרינן אוקמא אחזקתה דמעיקרא וכשירה אשר מוכרחין אנו לומר כן לתירוצו הא' נמי לא ברירא מלתא כ"כ והרבה האריכו בזה רבותינו האחרונים הפר"ח בסי' כ"ט והתבו"ש שם והכרו"פ עצמו בסי' נ' וגם אנכי ת"ל הארכתי בפרט הזה טובא בתשובה אחת בנידון עגונות והעלתי שמה בראיות ברורות דלא מחזיקינן מאל"א ואפי' באותו איסור עצמו עיי"ש במש"כ ולפ"ז בספק השקול כהך שכ' הכרו"פ וודאי דמוקמינן אחזקתה דמעיקרא וכשירה ואכמ"ל בזה