שו"ת בית דוד קעד

הוי כגוסס ולאו בר העמדה הוא והא וודאי ליתא דלהדיא אמרינן ביבמות דף ק"כ ובגיטין דף ע' ע"ב אמר רב יהודא אמר שמואל שחט בו שנים או רו"ש וברח מעידין עליו ופריך איני והאמר ר"י אמר שמואל שחט בו שנים תו רו"ש ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ומשני חי הוא וסופו למות ע"כ הרי חזינן להדי' דגם באדם שנשחט בו שנים או רו"ש יכול לברוח וא"כ בוודאי דבר העמדה הוא אלא ע"כ דצריכינן למימר דלא כהתוס' דמדמו שחט בה שנים או רו"ש לגוסס והסברא פשיטה לחלק ביניהם דשאני גוסס ששלט החולי בכל איבריו ולכך לאו בר העמדה הוא משא"כ אדם בריא שנשחט בו שנים או רו"ש דאף דסופו וודאי למות מ"מ קודם דשדיא תיכלא בכולא גופה יכול להלוך ולברוח וחי הוא לכל דבריו וכדאמרינן חי הוא וכו' וכיון שכן תו אין כאן ראי' כלל לדברי הראב"ד מדברי הש"ס ולא נשארו דברי הראב"ד רק מסברא בעלמא וא"כ נראין דברי הר"ן עיקר כיון דלשנא דהש"ס הכי דייקא ולכך אע"פ שאניני סומך על דעתי ח"ו להקל נגד דברי הרמ"א שסתם כדברי הראב"ד מ"מ יש לעשות מזה סניף להקל בנ"ד במהלכת הילוך יפה אחר עמידתה דההילוך וודאי דמוציאה מחשש מסוכנת ויש ללמוד זה מהא דהסכימו כל האחרונים הל"ח והש"ך והט"ז והפר"ת גבי נפללה דהליכה מהני להוציאה מידי חשש נפילה אף אם העמידוה בידים והשיגו על הב"ח שכתב דתרתי בעינן עמדה מעצמה וגם הלכה וכמבואר שם בש"ך בסי' נ"ח ס"ק ו' ובט"ז ס"ק ז' ובפר"ח שם עיי"ש והלא הדברים ק"ו ומה גבי נפולה דעמדה לחוד לא מהני שלא להצריכה בדיקה ועכ"ז הלכה לחוד מהני אף שהעמידוה בידים ש"מ שההליכה הוא סימן מובהק על בריאותה טפי מעמדה א"כ גבי מסוכנת דעמדה לחוד מהני להוציאה מחשש מסוכנת א"כ מכ"ש דהלכה לחוד מהני להוציאה מחשש מסוכנת ולא שייך בזה לומר אין מדמין בטריפות זל"ז דזה לא מקרי דמיון כלל רק דאנו למדין דההליכה מורה על בריאותה ושלימותה יותר מעמידתה ועוד דהא חזינן דלענין עמידה המה שווים בדינם לדעת הראב"ד הן אמת שעל ראיית הש"ך שהביא לדחות דברי הב"ח מסוגי' דזבחים דאמרינן שם כולהו כר"ל לא אמרו קסברי עמדה אינה צריכה מעל"ע הלכה אינה צריכה בדיקה ואם איתא לדברי הב"ח אכתי לוקמי בהעמידוה בידים והלכה דתו צריכה בדיקה לכ"ע זהו תוכן ראייתו של הש"ך יש להשיב ע"ז ולומר שאין זו ראי' כלל משום דאכתי תיקשה אמאי ירעו עד שיסתאבו נרביצינהו לכולהו ונראה איזה מהם לא תעמוד בעצמה ונדע שהיא הנפילה ואם באמת יעמדו כולן מעצמן וגם ילכו א"כ תו איכא עמדה והלכה וכשירה אפי' לדעת הב"ח ואין לומר דדעת הש"ך הוא דלדברי הב"ח כיון שהעמידוה פעם א' אחר הנפילה בידים תו לא מהני אף שתעמוד אח כמעצמה דז"א דמנ"ל להש"ך לומר כן בדברי הב"ח ולהקשות עליו אימא דבזה גם הב"ח מודה כיון שעמדה אח"כ מעצמה תו מהני עמידתה להצטרף בהדי הילוכה וא"צ בדיקה ותו לא קשיא עניו ולא מידי וגם בלא"ה אין זה סברא כלל דאטו משום שהעמידוה פעם א' בידים תו לא תהני עמידתה לעולם וא"כ נידחית ראייתו של הש"ך מסוגין דזבחים אך מ"מ אע"פ שנידחית ראייתו לא בשביל זה נדחה דינו שהרי הט"ז והל"ת ופר"ח כתבו כן להשיג על הב"ח גם בלא הך ראי' דהש"ך רק משים דהכי הוי משמע להו פשטא דלשנא דהר"ן והרשב"א דהלכה לחוד וודאי דמהני וכן הוא בכל ספרי הפוסקים והאחרונים וא"כ נוכל ללמוד הך דנ"ד מק"ו וכדכתיבנא וראיתי בפתחי תשובה שהביא בשם ספר חמודי דניאל כ"י שכתב דאם העמידוה אחרים אחר נפילתה ושכבה ואח"כ עמדה מעצמה לא מהני עמידתה גם לא מהני ע"י גערה או מקל עיי"ש בר"ן עכ"ל הנה שהרגיש במה שכתבנו והדין הא' יליף לה מקושיית הש"ך דאל"כ לא הוי מקשה מידי וכמש"כ וס"ל כהך ואין לומר שכתבנו והדין השני יליף לה משום דרוצה להשוות דברי הר"ן לדברי הכל בו בשם הראב"ד וא"כ לדידי' בנידן דידן הוי הק"ו בשתיים ומה נפולה דעמדה לחוד לא מהני וגם בענין עמידתה לענין שהיית מעל"ע בעינן דווקא שתעמוד מעצמה שלא ע"י גערה ומשו"ה גם לענין שהיית מעל"ע לא מהני ואפ"ה הלכה לחוד מהני אף שלא להצריכה בדיקה אפי' העמידוה בידים דהא לדידי' דינו של הש"ך הוא מוכרח מסוגיין דזבחים א"כ מסוכנת דעמידה לחוד מהני וגם ע"י גערה ומקל נמי מהני א"כ מכ"ש דהלכה לחוד מהני אף שהעמידוה בידים וא"כ הוי הק"ו בשתיים אך באמת לא נראו לי דבריו כמש"כ לעיל לדחות דברים אלו ודברים ברורים הם דבוודאי אין בידינו לחדש דין מכח קושיית הש"ך דמנ"ל להש"ך לומר כן ולהקשות וגם הר"ן והראב"ד וודאי דפליגי אהדדי דאין שום צד סברא לומר דבנפולה לא תהני עמידתה ע"י גערה ומקל וא"כ בנ"ד נהי דק"ו בשתיים ליכא ק"ו מיהו איכא ודברי הר"ן יש לצרפו לסניף דלשיטתו העמידוה בידים נמי מהני אפי' בלא הלכה כלל

ועוד דגם לדברי הב"ח נוכל לומר דע"כ לא קאמר הב"ח דהלכה לחוד לא מהני אלא גבי נפולה דהתם עמדה לחוד וודאי דלא מהני שלא להצריכה בדיקה ובזה ס"ל להב"ח דהלכה לחוד לא עדיף מעמדה לחוד ובעי מיהת בדיקה אבל במסוכנת דעמדה לחוד מהני א"כ היא הדין דהלכה לחוד נמי מהני דנהי דס"ל להב"ח דלא עדיף מעמדה אבל עכ"פ לא גרע (וספר הב"ח אינו ת"י) וא"כ בנ"ד גם לדברי הב"ח נמי מהני הליכתה להוציאה מחשש מסוכנת. וכל זה כתבתי לפי הסכמות רוב הפוסקים האחרונים אשר מימיהן אנחנו שותים אבל כשאני לעצמי אני אומר מאחר דנדחה ראייתו של הש"ך מסוגיין דזבחים וסוגיין דחולין מתפרשא ברווחא גם כפי שיטתו של הב"ח דהך הלכה דאמרו בש"ס קאי על עמדה דלעיל מיני' כיון דהוא חד מימרא והוא להחמיר בשל תורה א"כ מנ"ל להקל ולומר דהלכה לחוד מהני ולא קאי אדלעיל מיני' ועוד דהחוש והניסיון מעידים ע"ז דיותר צריך אומץ ובריאות הגוף לענין עמידתה שתעמוד מעצמה מלענין הליכתה בהעמידוה בידים כאשר עינינו הרואות בכל הבהמות החולות והדלות ורעות בשר מחמת כחישותן שאין יכולין לעמוד מעצמן בשום אופן וצריכים להגביהם ולהעמידם בידים ועכ"ז הולכות אח"כ הילוך יפה וכן יעשה להם כפעם בפעם עד אשר תשיבנה לבריאותן הרי חזינן להדיא שצריך יותר כח ובריאות לעמידה מעצמה מהליכה וא"כ בנפילה דעמידה לחוד לא מהני איך יהי' מהני הליכה לחוד אלא ע"כ כדברי הב"ח דהך הלכה דאמרו בש"ס הוא קאי על עמדה דלעיל מיני' ובתרווייהו הוא דמהני אבל הלכה לחוד אפשר גרע טפי אפי' מעמדה לחוד כאשר יורה ע"ז החוש והניסיון ולכך בדין נפולה נלענ"ד ברור לפסוק כדברי הב"ח כיון שהוא להחמיר ובשל תורה וסוגיא דעלמא כוותי' אזלא וגם סוגיין דשמעתין מתפרשא שפיר כוותי' בלי שום דוחק ושלא כדין השיג עליו הבאים אחריו ומ"מ בנ"ד נלע"ד להקל מהלין טעמי דכתיבנא חדא כיון דהראב"ד מסברא אמרה דאינו אלא כמעשה עץ בעלמא א"כ בהלכה תו לא מקרי מעשה עץ בעלמא ועוד שהרי להר"ן א פי' בגדולה מזו דהיינו בהעמידוה בידים ולא הלכה כלל נמי מהני ודבריו נראין עיקר בלשנא דתלמודא ועוד דכדאי הם רבותינו האחרונים שפסחו כן גבי נפולה החמורה דהלכה לחוד מהני לסמוך עליהם עכ"פ במסוכנת דקילא טפי מנפולה זהו מה שנלע"ד

השמטה: שייך לדין נפולה

ואי משחינן הבור מכריסא דתורא בזה יש לעיין קצת דהרמב"ם לא כתב הך דינא דמשחינן מכריסא לא לענין טריפות ולא לענין נזקין ולא חילק כלל בין שנפל השיר דרך עמידתו או באגנדר אגנדורי וז"ל בפ"י מה"ש נפילה כיצד הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגבהו