שו"ת בית דוד קעג

ולכאורה עלה ברוחי לקיים דינו של הדבר משה ולא מטעמי' והיינו דאף דהירושלמי תני דאוננין מספק וכן תני במתניתין מ"מ אפשר דמתניתין והירושלמי מיירי לענין אנינות דאורייתא שהוא לאכול בקדשים כדכתי' לא אכלתי באוני כו' ומשום דס"דא לחומרא אבל אנינות דידן דהוא אסור לאכול בשר ולשתות יין ופטור מק"ש ותפלה וכו' דאינו רק מדרבנן ומפ"כ של מת אימא דאמרינן בהו ספיקא דרבנן לקולא אך זה אינו דהא עובדא דר' יאשיין דירושלמי דהו' מהאמוראי' שהיו לאחר חורבן ומדאתי למשאל מיני' דר' יוסי על עובדא דידי' א"כ על אנינות דידן אתי למשאל וע"ז הורה שאינו צריך ומדפריך עלה מהא דר' חייא ולא קמשני שאני אנינות דידן שהוא מדרבנן וספיקא לקולא ש"מ דלא ס"ל להש"ס לחלק בזה או משום דרוב נשים וולד מעליא ילדן ושאני אבילות דאקילו בה טובא או משום דמפ"כ של מת החמירו בו כדאורייתא תדע דהא פטרוהו מכל המצות אפי' ממצות דאורייתא לכך נלענ"ד ברור דחיי באנינות

סימן ג

בדבר הבהמות מות שאין יכולין לעמוד מעצמם על רגליהם מחמת חולי וכמשמעמידין אותם בידים הולכין הילוך יפה כדרך הבהמות הבריאות אם יש לחוש בזה לחשש מסוכנת להצריכה פרכוס ושלא לאכול מבשרה ממדת חסידות ושארי חומרות שנוהגין במסיכנת

הנה בעיקר הדין שכתב הכלבו בשם הראב"ד דבעינן דווקא שתעמוד ע"י גערה או מקל אבל מה שמעמידין אותה בידים אינה מוציאה מחשש מסוכנת משום דמעשה עץ בעלמא הוא דקעבדה מלשון זה יראה להדיא דווקא שאינה מהלכת אבל במהלכת לא הוי כמעשה עץ בעלמא ושפיר מוציאה הילוך זה מחשש מסוכנת ותדע לך שכן הוא דהא באמת דין זה אין לו שום מקור מהש"ס ואדרבה לשנא דהש"ס דקאמר כל שמעמידין אותה משמע טפי דאף שהעמידוהו ע"י אחרים נמי מהני אלא שהראב"ד חידש דין זה מסברא משום שאינו אלא מעשה עץ בעלמא ודחק לפרש לשנא דמעמידין שאמרו בש"ס שהיא ע"י גערה או מקל דגם זה מקרי מעמיד ע"י דבר אחר וא"כ מלתא דפשיטא היא דלא נתכוין הראב"ד רק אם עומדת על עמדה ואינה עוקרת רגלי' להלך שהיא כעין חמרא דאכפא שאמרו בשבת דף ס"ו ע"ב דבזה שפיר מסתברין דבריו דעמידתה לאו כלום הוא אבל עקרה רגלה להלך וכש"כ בהולכת הילוך יפה וודאי דיצתה מחשש מסוכנת דמה בכך שהעמידוהו אחרים בידים כיון דהולכת לא הוי מעשה עץ בעלמא וכדבעינן למימר לקמן

ועוד דבעיקר הך דינא דחידש הראב"ד הגם כי הרמ"א הביאו בלי שום חילק מ"מ נלענ"ד דהר"ן בסוגיא דנפולה פליג ע"ז דכתב וז"ל וקאמר רב דאם עמדה אינה צריכה מעל"ע אבל צריכה בדיקה ופירש עמדה שעמדה מעצמה אבל העמידוה אחרים לא מהני ולא מידי דבמסוכנת בלחוד הוא דאתמר עכ"ל ור"ל דבמסוכנת הוא דאתמר לשנא כל שמעמידין אותה דמשמע דע"י אחרים נמי מהני אבל בכאן שאמר עמדה ולא קאמר העמידוה ועמדה לכך בעינן דווקא שתעמוד מעצמה כן הוא כוונת הר"ן בלי ספק וא"כ אס"ד כדברי הראב"ד דבמסוכנת נמי לא מהני רק ע"י גערה או מקל א"כ נצטרך לומר דבנפולה אפי' עמדה ע"י גערה או מקל נמי לא מהני וזה וודאי לא מסתבר כלל דאטו בשביל שגערו עלי' תו לא תקרי עמדה מעצמה כיון דעיקר עמידתה הייתה מעצמה בלתי שום סיוע מאחרים וודאי דגם זה בכלל עמדה הוא ונהי דנוכל לומר כדברי הראב"ד דעמידתה ע"י גערה או מקל נכלל בכלל כל שמעמידין אותה שאמרו גבי מסוכנת היינו משום דהגערה או המחל עשו הפעולה שתעמוד מעצמה ולכך גם זה מקרי מעמידין אותה אבל לומר דזה מוציא מכלל עמדה לא מסתבר כלל כיון דסוף סוף עמידתה הייתה ע"י כח עצמה בלתי שום סיוע מאחרים וזהו וודאי דבר שאין הדעת סובלתו לכך נראה ברור דהר"ן פליג על הראב"ד ולהר"ן גבי מסוכנת חף שהעמידוה בידים נמי מהני וגבי נפולה הוא דלא מהני העמידוה בידים משום דזה לא מקרי עמדה אבל ע"י גערה או מקל מהני גם בנפולה והראב"ד שכתב להך דינא גבי מסוכנת לא נחית כלל להך דיוקא שדייק הר"ן בדברי הש"ס ולכך להראב"ד מהני בעמדה ע"י גערה או מקל גם בנפולה ודברי הרמ"א בפסקיו בסי' י"ז ובסי' נ"ח הוא הכל אליבא דהראב"ד דלא נחית להך דיוקא רק משום דס"ל כן מסברא דמעשה עץ בעלמא ולכך גערה או מקל מהני בשניהם בין במסוכנת ובין בנפולה וכן כ' הפר"ח והכרו"פ בסי' נ"ח עיי"ש בדבריהם ומה שנרשם בשו"ע בסי' נ"ח על דברי הרמ"א שם שהיא מהר"ן הוא טעות מהמרשים שלא עיין רק בדברי הר"ן שהביא הב"י בסי' נ"ח שקיצר שם בלשונו וחסר שם למסקנות דברי הר"ן שכ' דבמסוכנת בלחוד הוא דאתמר ולכך הוי סבר דדברי הרמ"א לקוחים מדברי הר"ן והר"ן והראב"ד שניהם לד"א נתכוונו אבל באמת הוא הכל דעת הראב"ד אבל הר"ן פליג על הך דינא שכ' הראב"ד במסוכנת דלא מהני העמידוה בידים

וכיון שכן הוא אילולי מסתפינא ממאור עינינו הרמ"א ז"ל הי' נראה לענ"ד להכריע דהעיקר כדברי הר"ן משים דלשנא דהש"ס הכי דייקא טפי ולכאורה הי' נראה לעשות סמוכים לדברי הראב"ד דהעמידוה בידים אינה מוציאה מכלל מסוכנת מהא דאמרינן במס' חולין דף ל' ע"א מתיב רב אידי בר אבין ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב כו' אא"ב ישנה לשחיטה מתחילה איפסל לי' מתחילת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחיט בה פורתא אידחו לי' מפסח אידך כי קשחיט שלמים קשחיט אמר אביי נהי דאידחי לי' מפסח מדמי פסח מי אידחי וכ"ת בעי העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי הוא כחי' לכל דברי' ע"כ והנה מוכח מדברי הש"ס אלו דאף דשחט בה רוב שנים בת העמדה הוא ובערכין דף ד' ע"א אמרו ד"א בערכך ערך כולו הוא נותן ולא ערך איברים יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה תלוי' בו ת"ל נפשות נפשות ולא המת אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה והתוס' שם בד"ה ולא אוציא הקשו וז"ל וא"ת והא בפ"ב דחולין אמרינן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת דהוי בכלל העמדה והערכה ותירצו וז"ל וי"ל דבהמה אית בה חיותא טפי ויכולה לעמוד עכ"ל נמצינו למדין מדברי התוס' אלו דמדמי שחט בה שנים או רוב שנים לגוסס מדמקשו מזע"ז וא"כ וודאי דאין לך מסוכנת גדולה מזו ואפ"ה בבהמה הוי בת העמדה וכיון שכן קשיא לי' להראב"ד על הא דאמרינן ה"ד מסוכנת כל שמעמידין אותה ואינה עומדת דמשמע דאם עומדת תו לא הוי בכלל מסוכנת ואמאי הא קחזינן דגם במסוכנת גדולה דדמיא לגוסס אפ"ה בת העמדה היא זו וא"כ במה יצתה זו בעמידתה מחשש מסוכנת כיון דחזינן דגם מסוכנת יכולה לעמוד ולכך הוצרך הראב"ד לחלק ולומר דלא יצתה מחשש מסוכנת אלא בעומדת ע"י גערה או מקל אבל היכי דהעמידוה בידים לא יצתה מחשש מסוכנת והא דשחט בה שנים ורוב שנים הוי בת העמדה היינו ע"י שמעמידין אותה בידים ולענין ערכין גם זה מהני דהא בקרא והעמיד כתיב דמשמע דגם ע"י אחרים נמי מקרי העמדה ולפ"ז דינו של הראב"ד הוא מוכרח מהש"ס לפי דברי התוס' דמדמי הך דשחט בה שנים או רו"ש לגוסס

אך באמת ז"א משום דדברי התוס' שם בתירוצם תמוה מאוד דמה שתירצו דבהמה אית לה חיותא טפי דמשמע מיני' הא אדם שנשחט בו שנים או רוב שנים תו