שו"ת בית דוד קעב

בשם ר' יוחנן סימנים בן ח' אין עושין מעשה [פי אעפ"י שגמרו שו"צ אין סומכין ע"ז להחשיבו כבן קיימא עד שיהיה בן עשרים כדאמרינן בבבלי פ' הערל [פ' א] ומשני סי' הי' לו שבעל ופירש [פי' דבהכי מיירי ר"ח שבעל ופירש דוודאי סי' גמור הוא שכלו לו חדשיו והא דקרי לי' ספיקות משום דלא שהה ל' יום דבעלמא ספיקא קרי לי' וכרשב"ג לקמן להכי קרי לי' נמי ר"ח ספיקות אע"ג דקים לי' שכלח"ד] עכ"ל הירושלמי עם פי' בעל פני משה

ובתוספותיו הנקראים בשם מראה פנים על הך ומיטמאין מספק כ' וז"ל ובתו"כ פ' אמור תנינן לה יטמא מטמא הוא על הוודאי ואינו מטמא על הספק וכן פסק הרמב"ם ולמאי דמסיק בק"ל שכלח"ד אתי שפיר עכ"ל וא"כ פירושו זה מוכרח כי היכי דלא לסתרי' ברייתא דר"ח להך ברייתא דתו"כ והרי להדיא דהיכי דלא ק"ל שכלח"ד אין אוננין ואין מטמאין עליהם וכדברי בעל ד"מ אבל באמת פירושו תמוה טובא חדא דבק"ל שכלח"ד איך קרי לי' ספיקות ועוד מאי רבותא אית בי' עד דהוצרך ר"ח להשמיענו זאת הא מילתא דפשיטא היא דוולד מעליא הוא לכ"ד אפי' לפטור אמו מן החליצה ומן היבום ועוד דה"ל להשמיענו רבותא טפי דאפי' אבילות נמי מתאבלין עליו וכדקיי"ל במס' שבת [קל"ו א'] דאמר לי' אבוה צוודניתא קבעית למיכל וא"ל ק"ל בגווי' שכלח"ד ועוד איך קאמר עלה ר' יוסי מתניתין הוא הא מתניתין איירי בספק גמור וע"כ צ"ל דמלתא דר"י הוא שלא כפי המסקנא וזה דחוק טובא ועוד דלפי המסקנא תיקשה באמת ממתניתין דהא במתניתין על ספק גמור נמי אוננין עליו וע"כ דצרי' לחלק בין ספק בן ח' להך ספיק' דמתני' דא' מהן וודאי אביו ואנן חזינן דר"י לא ס"ל לחלק בהכי מדאמר מתניתין אמרה כן וכל כה"ג ה"ל להש"ס לפרושי ועוד דלפ"ז ע"כ צ"ל דהא דשאל לר' יסא הוא ר"י אחר לא אותו שאמר מתניתין אמרה כן ויותר נראה שהוא אחד ועוד מאי פריך מר' יוחנן דאמר סי' בן ח' אין עושין מעשה הא ר' יוחנן מיירי בוודאי בן ח' וקמ"ל דלא סמכינן אסי' לומר בן ז' הוא ואשתהויי אישתהי אבל ר"ח מיירי בספק בן ח' ובזה סמכינן שפיר על סי'

לכך נראה ברור בפירושא דהירושלמי שלא כדברי בעל פני משה רק דהנך שינויי דקמשני סי' היו ניכרין וסי' הי' לו שבעל ופירש לא קאי אברייתא דר"ח כלל דר"ח מיירי בספק גמור ולא ק"צ שכח"ד וכפשטה דלשנא דעל הספיקות והנך שינויי קאי הכל על הך עובדא דר' אשיין ולכך אברייתא דר"ח שפיר קמייתי ראי' ר' יוסי ממתניתין משום דדמיין אהדדי זה ספק וזה ספק ולא ס"ל לר' יוסי לחלק בין הספיקות דכמו די"ל א' אביו וודאי כן י"ל איפכא א' מהן וודאי אינו אביו ור' אשיין דה"ל עובדא שאל לאותו ר' יוסי עצמו דלעיל וא"ל לית את צריך וע"ז פריך סתמא דהש"ס (וט"ס הוא הך אמר לי' דאיתא בירושלמי וצ"ל אמרין לי' ור"ל בני הישיבה והוא טעות קל משגגת המדפיס שהי' כתוב בר"ת א"ל והי' סבור שהוא אמר לי' ובאמת צ"ל אמרינן לי'] והתנינן אר"ח אוננין על הספק ומשני דהך עובדא מיירי שסי' הי' נכרים ור"ל שו"צ שלא גמרו וכדתניא ביבמות [פ' ב'] איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר שו"צ שלא גמרו ע"כ ולכך מעיקרא הוי קס"ד דהא דמשני סי' היו ניכרים היינו שו"צ שלא גמרו וכדרבי וקפריך עלה מדר' יוחנן דאמר סי' בן ח' אין עושין מעשה ור"ל להחזיקו עי"ז בנפל גמור ומשום דלא קיי"ל כרבי מחבריו וא"כ אמאי פטרו ר' יוסי מאנינות משום סי' אלו ומשני סימן הי' לו שבעל ופירש והיינו כרבנן דאמרי כל שלא כלח"ד וקמ"ל דלא חיישינן לבן ז' ואשתוהי אשתהי דכולא האי ל"ח ולכך פטרו מאנינות והכל קאי על הך עובדא ולא אברייתא דר"ח

שוב ראיתי בחידושי הרמב"ן למס' יבמות וכן הוא במלחמות בפ' הערל [פ' א'] בסוגיין דסימני סריס ואיילנות ובן ח' שהביא להך ירושלמי ופי' עפי"ז לסוגיין דהתם ומוכח מדבריו דמפרש לי' כהדין פירושא שפירשנו וגירסתו בירושלמי אתא שאל לר' יוסי כמו בקמייתא ובחידושיו ליתא בגירסתו כלל להך א"ל ובמלחמות איתא בר"ת א"ל ור"ל אמרין לי' דו"ק ותשכח וכיון שכן הדבר ברור דהדין הוא פירושא דהירושלמי בלי ספק ונמצא דלמסקנ' קיי"ל דאוננין על הספיקו' וכפשטא דבריית' דר"ח ולפ"ז אדרבה מוכח מהירושלמי בהיפוך דאוננין על הספק ודלא כבעל דבר משה וזה ברור: ואין להקשות דא"כ הדק"ל מאי דהקשה בתוספותיו מהא דלה יטמא דמטמא הוא על הוודאי ואינו מטמא על הספק דאיהו קמתרץ לה משום דלמסקנא לא קיימא הכי רק בקים לי' שכלח"ד אבל לדידן דגם למסקנא קיימא הכי א"כ הדק"ל אבל באמת עיקר קושייתו מעיקרא ליתא ולא ידעתי למה הוצרך להביא ממרחק לחמו ולהקשות מדברי התו"כ ואמאי לא הקשה ממתניתין דידן דקתני נמי הוא אינו מטמא להם והן אינם מטמאין לו אלמא דאין מטמאין מספק ואיך קאמר ר"י מתניתין אמרה כן כיון דלענין טומאה תנינן במתניתין איפכא אלא ע"כ צ"ל דמתניתין מיירי בכהנים כדקתני היו שניהם כהנים כו' ולכך אינו מטמו מספק דלמא לאו בנו הוא וקעבר אלאו דלא יטמא אבל ר"ח מיירי בישראל דהא בישראל נמי מצוה לטמאות לקרובים ואעפ"י שהרמב"ם בפ"ב מה' אבל ה' ו' כתב וז"ל בד"א בזכרים שהוזהרו על הטומאה אבל כהנות הואיל שאינם מוזהרות על הטומאה כן אינם מצוה לטמאות לקרובים אלא אם רצו מטמאות ואם רצו אינה מתטמאות עכ"ל וכתב עליו הרמב"ן הביאו בכ"מ שהוא דורש כל שיש בבל יטמא ישנו בלה יטמא והני נשי הואיל וליתניהו בבל יטייא ליתנהו במצות לה יטמא ולפ"ז גם ישראלים ליתנהו במצוה זו דטומאת קרובים כיון שאינם בכל יטמא כבר הושג בזה מהראב"ד מהא דתניא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמא לו וע"כ דר"ל שאינה חייבת ליטמא לו דאילו איסורא לית כאן דהא כהנו' אינ' מוזהרו' על הטומא' ומדקתני ארוסה אינה חייבת מכלל דנשוא' חייב' וכן פירש"י בכל דוכת' דמייתי להך ברייתא בש"ס דר"ל דאינה חייבת ליטמא לו משום דמצוה ליטמאות לז' מתי מצוה הקרובים איליו ולכך אצטריך לאשמועינן דארוסה אינה חייבת הא נשואה חייבת וכן פסק הרא"ש בה' טומאה ובטוש"ע סי' שע"ג דגם נשים חייבות במצוה זו והיינו ע"כ דילפינן בק"ו ומה מי שאסור ליטמאות לכל מת מצוה לטמאות לקרובים מי שהותר ליטמאות לכל מת אינו דין דמצוה לטמאות לקרובים וא"כ גם ישראלים חייבים במצוה זו מאותו ק"ו עצמו דוודאי לא עדיפי בזה נשים כהנת מישראלים ולהדיא כ' רש"י במס' [ב"מ י"ח א] ולא מיטמאה לו אינה חייבת ליטמא לו כהנת ולא ישראלית כו' מכלל דשארי ישראלים וישראלית חייבים ליטמאות לקרוביהם והן ז' מתי מצוה ויש עוד להביא ראי' לזה מהא דפסחים [ע' ב'] דאמרינן שם דמית נשיא והכל חייבים ליטמא לו וטומאת נשיא הוא מדין חכם שמת הכל כקרוביו מכלל דקרובים חייבים ליטמא ואפי' ישראלים ומקום יש איתי לומר דגם הרמב"ם סובר כן בישראלים ולא קפטר רק נשים משום דכן משמע מלשונו בספר המצות מצוה ל"ז הביאו בכ"מ בפ"א מ"ה אבל ה' א' וכן משמע מלשונו בפ"ב מ"ה אבל ה' ו' עיי"ש והיינו כתי' השני שכ' הרמב"ן הובא בכס"מ עיי"ש אלא שאין רצוני להאריך בזה מפני שכל הפוסקים חלוקים עליו בזה וגם בש"ע סתם דלא כוותי' ומעתה כיון שנתברר דטומאת קרובים מצוה אפי' בישראל וספק איסור אין כאן דישראל אינו מצווה בלא יטמא ולכך שפיר תני ר"ח דמיטמא מספק ומשום דדלמא בן קיימא הוא ואיכא מצוה ליטמאות לו ואם אינו בן קיימא עכ"פ אין כאן איסור משא"כ בכהנים דאינו מיטמא על הספק דדלמא קעביד איסורא וכיון שכן גם מהא דלה יטמא דדריש בתו"כ נמי לק"מ משום דקרא בכהנים הוא דכתיב וגם הרמב"ם בכהנים הוא דפסק כן ולא צריכינן תו למה שתירץ במראה פנים דלמסקנא לא קיי"ל כן ופשוט: