שו"ת בית דוד קעא

דבסיפא פלגינא עלך וס"ל דשלא במקומה והוא דבוקה בכסלים לא הוי מום מ"מ בהך שלא במקומה דשתיהן בכיס אחד מודינא לך והיינו משום דכביצה אחת דמי והוי חסר ביצה ובזה ניחא נמי מאי דמקדים סיפא לרישא ופליגנא עלך למודינא לך זה נלע"ד ברור בפירוש דשמעתין ומזה ראי' דר"י דקמכשיר אפי' אם לא תצא לעולם נמי מכשר וכדכתיבנא ודו"ק

ומעתה נחזי אנן בדברי ר"י דאמר אין לו אלא כיס א' כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי ומשמע וודאי דמכ"ש היכי שא"צ רק כיס א' וביצה א' דוודאי הוי מום רק דמתניתין רבותא טפי קמ"ל דאף ב' ביצים בכיס א' נמי דמי לאין לו אלא ביצה א' וכיס א' מכלל דביצה א' וכיס א' וודאי דהוי מום וא"כ יש להקשות דאמאי הוי וודאי מום לר"י כיון דס"ל לר"י דגם בדבוקה בכסלים נמי לא הוי מום א"כ אמאי לא חיישינן דילמא אית לי' עוד ביצה א' דבוקה בכסלים שלא כנגד הכיס הנמצא באופן דליכא למימר דכחדא חשבינן להו דהא מאי דחשבינן להו כחדא הוא מפני שהם מונחים בכיס א' אבל בנמצאת שלא כנגד הכיס תו ליכא למחשבינהו כחדא וא"כ תו לא הוי מומא לר"י וניהי דביש לו כיס הוי בידוע בוודאי שיש לו ביצה ובלא כיס אינו בידוע בוודאי מ"מ ספיקא עכ"פ להוי ולפחות הוי לי' להצריך בדיקה אחר שחיטה שמא נמצאת לו עוד ביצה דבוקה שלא כנגד הכיס והוי לי' קדשים בחוץ וגם לכתחילה היכי שחטינן ול"ח להכי וליכא למימר דמ"מ הוי מום משים חסרון כיס דהא כבר הוכחנו דמשום חסרון כיס לחוד לא הוי מום כלל אע"כ צ"ל כי היכי דפשיטא לי' לר"י שא"א לכיס להיות בלא ביצה כמו כן נמי אמרינן גם בהיפוך שא"א לביצה להיות בלא כיס וכיון שאין לו כיס בוודאי לא נמצא לו שום ביצה דבוקה בכסלים ולכך הוי וודאי מום וגם ר"ע דפליג נמי אינו רק ביש לו ב' כיסים אבל בלא כיס אין כאן שום חשש לביצה דבוקה בכסלים ושפיר הוי פ"ד בי"ש שאינו מוליד ואשתו פטורה מן החליצה ומן היבום

וגם אם נפרש דפלוגתייהו דר"י ור"ע הוא בסופה לצאת אם לא וכהך פירושא שדחינו לעיל מ"מ יש לדקדק מלשונם דר"י ור"ע דביצה הדבוקה בכסלים אין שם ביצה עלי' ולא מקרי' ביצה כלל דמדקאמר ר"י בהאי לשנא דכל שיש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים ולא קאמר שסופן לצאת ועיקר חסר מן הספר וכמו שהקשינו לעיל ובע"כ צ"ל דביצה הדבוקה בכסלים לא מקרי' ביצה כלל רק דלאחר שתצא אז יהי' חל עליו שם ביצה ולכך במאי דאמר בידוע שיש לו ב' ביצים בזה כוונתו מבוארת דר"ל וסופן לצאת דבלא"ה אין שם ביצה עליו ובדברי ר"ע הדבר מפורש טפי דקאמר אם יש שם ביצה סופה לצאת ור"ל ע"י מיעוך מכלל דאם אינה יוצאת ע"י מיעוך וודאי דאין שם ביצה והא חזינן דלאו הכי הוא דקאמר מעשה שמיעך ולא יצא נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים אע"כ דדבוקה בכסלים אין שם ביצה עלי' כלל וכיון שאין שם ביצה עלי' כלל וודאי דמסתבר דלא מהני הני ביצים נענין שיהא מוליד על ידם כיון דאינה נחשבת לביצה כלל ונמצא דגם להך פירושא נמי מוכח דל"ח לביצים דבוקים בכסלים לענין שיהא מוליד ע"י ולצאת ע"י מיעוך נמי ל"ח בנ"ד כיון שאין לו כיס וכאשר הוכחנו לעיל וא"כ גם להך פירושא הך דנ"ד שפיר הוי פ"ד בי"ש שאינו מוליד ומ"מ העיקר כפי' הראשון והמעיין יבחר

ועוד נלע"ד והוא העיקר דגם לפי שיטת ר"ת שביארנו לעיל דמוקי לפלוגתייהו דר"י בני של ריב"ב ורבנן בפצוע דכא בי"א מ"מ נוכל לקיים גם הך דיוקא דדייק הרמב"ן דמיירי בי"ש נמי דאין לו אלא ביצה א' ממעי אמו משמע משום דהכי דייקא לי לשנא דכל דאמר ר"י וכדאמרינן בעלמא כל לאתויי מאי ואף דבסיפרי ותוספתא ליתא להך כל מ"מ כיון דבש"ס דילן ובירושלמי איתא להך גירסא הוא עיקר והך כל שאין לו אלא ביצה א' כללא הוא דמיירי בכל גוונא בין בי"א בין בי"ש והייני משום דכבר דקדקנו לעיל מדקאמר ר"י בהאי לשנא דכל שאין לו אלא ביצה אחת ולא קאמר כל שיש לו ביצה א' דהכי הוי מתיישב לישנא טפי אע"כ דר"י תרתי אתי לאשמועינן דאינו מוליד וכשר עיין במש"כ לעיל בזה והלכך נקיט ר"י בהך לשנא דכל כו' לכלול שתיהן דבין בי"א ובין בי"ש הרי הוא סריס חמה וכשר דהשתא איכא רבותא בתרווייהו דבי"ש הוי הרבותא דאינו מוליד ובי"א הוי הרבותא דכשר ולכך כלל שתיהן כא' לומר דבין כך ובין כך בתרווייהו אינו מוליד וכשר ובהכי מתיישבא טובא הך דהוו בעי למימר דאמר"י בירושלמי דאינהו הוי סברי מדר"י איירי בתרווייהו בין בי"א ובין בי"ש מכלל דרבנן דפליגי עליו נמי פליגי בתרווייהו וקפסלי גם לפ"ד בי"ש ולכך הוו בעי לאוקמי הך ברייתא דקפסלה כרבנן ומסיק דכולה רבנן והיינו ניהו דר"י איירי בתרווייהו מ"מ רבנן ל"פ עליו רק בפ"ד בי"א אבל בי"ש גם רבנן מודי דכשר והנך תרתי ברייתי פליגי אליבא דרבנן וכדכתיבנא לעיל וזה נלע"ד ברור ואמת בפי' הירושלמי שאין לזוז מזה אפי' כמלא נימא וכיון שכן דהך ברייתא דר"י מיירי בכל גווני א"כ במעי אמו נמי מיירי וא"כ מוכח שפיר דע"י ביצים הדבוקים בכסלים אינו יכול להוליד וכמש"כ לשיטת הרמב"ן ולמיעוך נמי לא חיישי' כמו שהוכחנו לעיל דבחיסרון כיס לא שייך מיעוך והלכך שריותא דהך אתתא הוא ברור לענ"ד

בר מן כל דין נמי חששא רחוקה הוא טובא למיחש דע"י ביצים הדבוקים בכסלים יהי' יכול להוליד וגם כי בש"ס לא מצינו להך מלתא רק גבי בהמה וביש לו כיס דווקא וא"כ מנ"ל למיחש כולי האי גם באדם ובאין לו כיס כלל כיון דלא מצינו להך חששא להדיא בש"ס ולשמא הבריא נמי ליכא למיחש בנ"ד דאף דפ"ד הוא חולי בחד אבר ובחד אבר אמרינן ביבמות [דף פ' ע"א] דחיישינן שמא הבריא בנתיים מ"מ בנ"ד לית לן למיחש להא מלתא תדע דאל"כ אמאי חשבינן לי' בבכור למום קבוע הך דאין לו ביצים ואם איתא דיש לחוש לשמא הבריא א"כ בבכור וודאי דלא הוי מום קבוע אע"כ דלבריא' אבר מחדש לא חיישינן ולהגבשושית שהי' לו סמוך בשטח השווה להתחלת הגיד ורחוק ממנו קצת נמי ליכא לספוקי בכיס כיון שהוא שלא במקומו ואינו תלוי וקשור בגיד כלל כדרך הכיס ואינו רק גבשושית שקורין גוז שנמצא כן בהרבה בני אדם ולא הי' לו שום תואר כיס כלל לכך גם לזה לית לן למיחש מידי את כל אלה ראיתי ונתון אל לבי לצדד בשריותא דהך איתתא לפוטרה מן החליצה ומן היבום ולהיות כי מחוסר ספרים אנוכי מספרי השו"ת ומלתא דא חדתא היא טובא לזאת אניני סומך על דעתי בזה אם לא בהסכמת חכמי הדור

סימן ב

נשאלתי בתינוק שמת תוך ל' דקיי"ל שאין מתאבלין עליו מהו דינו לענין אנינות מפני שיש בזה פנים לכאן ולכאן

תשובה

הרב בספר ברכי יוסף בחיו"ד (סי שמ"א) כ' וז"ל מת לו לו בן תוך ל' ללידתו משמע בירושלמי ס"פ נושאין על האניסה דאין לו אנינות דבר משה סי' פ"ג הביאו הרב בפתחי תשובה סי' שמ"א ס"ק א' עיי"ש וספר דבר משה אינו ת"י לעיין בו ועיינתי בירושלמי ס"פ נושאין [ה' ז'] והכי איתא התם תני ר' חייא אוננין ומיטמאין על הספק [פי' ספק בן ח'] אמר ר' יוסי מתניתין אמרה כן הוא אונן עליהם והם אוננים עליו ר' אסיין בר יקום ה"ל עובדא שאל לר' יסא אמר לו לית צריך אמר לי' והתנינן אר"ח אוננין ומיטמאין על הספק סימנים הי' ניכרים פי' הא דר' חייא מיירי שיש בו סי' וקס"ד דגמרו שערו וציפרניו וסמכינן ע"ז שכלח"ד] יפריך לא כן אמרין חברייא