שו"ת בית דוד טז

צריך כלל לפלוגי בין עץ לחרס גם לענין ביכורים כנלע"ד נכון בדעת הרמב"ם וכל מי שבקי בדרכו של הרמב"ם דרגיל לפרש הסוגיות באופן כי כל חדא תיקום בדוכתא ולא נילף מחדא לחברתה יראה שהאמת הברור הוא בדעתו כמש"כ דמעת' כל חדא וחדא קיימא בדוכתא ועיין

והנה במאי דפסק הרמב"ם דבגג וחורבה מביא ובעציץ וספינה אינו מביא אפילו בעציץ נקוב דבריו פשוטים ומבוארים דפסק כר"י וכמש"כ שם הכ"מ ומאי דלא חילק בין גג דבית לגג דמערה ובין חורבה עבודה לחורבה שאינה עבודה גם זה מבואר והוא דהא יש לדקדק בסוגיין דמנחות במאי דאמר בגמרא אמר לך ר"י תנאי היא כו דמאי אולמא דהך ברייתא דמביא ר"י מהך ברייתא דלעיל דתני בה נמי שבעציץ וספינה מביא ואינו קורא ואוקימנא דמיירי בעציץ שאי"נ ולא פליגי אהדדי וא"כ דלמא הך ברייתא דמייתי ר"י נמי איירי באינו נקוב ואיך הוכיח מינה ר"י דתנאי היא ואיכא תנא דקאי כוותי' ובישוב זה יש לומר דבשלמא ברייתא דלעיל דס"ל דמביא רק שאינו קורא שפיר איכא לאוקמי באינו נקוב ואפ"ה מביא דגזרינן אינו נקוב אטו נקוב אבל ברייתא דר"י דס"ל דאינו מביא כלל ע"כ צ"ל דגם בנקוב אינו מביא דאס"ד דבנקוב מביא וקורא א"כ באי"נ עכ"פ הי' צריך להביא ולזה הוכיח ר"י דהך ברייתא סברה כוותי' דממעט מקרא דאינו מביא כלל אפילו בנקוב והנך תרתי ברייתא קמאי דמייתינן לעיל גם ר"י מודה דלא סברי כוותי' ולא דרשי מקרא כלל וגם לדידי' צריך להך שינוייא דמשנינן לעיל כאן בנקוב כאן באי"נ להנך תרתי ברייתא קמאי רק דאיהו ס"ל כברייתא השלישית דמוכח מינה דדרשינן מקרא ואינו מביא אפילו בעציץ נקוב

ודע דהתוס' שם בד"ה תנאי היא הקשו תימא דאכתי תיקשה לר"י מגג וחורבה כו' והניחו בתימא ובכדי להנצל מקושיית התוס' בע"כ צ"ל דעיקר קושיית הגמרא אינו רק מעציץ וספינה אבל גג אפי' דבית עדיפי מתמרים שבהרים וכן כתב להדיא הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' ד' עיי"ש וכן נראה שם גם מדברי רש"י ע"ש ולפ"ז לפי מאי דהוכחנו דגם ר"י צריך להנך שינוייא דלעיל ליישב הנך תרתי ברייתא קמאי רק דפליג עלייהו מכח ברייתא השלישית וכיון דלא אשכחן בברייתא השלישית דפליגא עלייהו רק בעציץ וספינה א"כ ממילא בגג וחורבה גם לר"י צריכין לחלק בין גג דבית לגג דמערה ובין חורבה עבודה לשאינה עבודה ולפ"ז יהי' שלא בדיוק דברי הכ"מ שכתב דלר"י א"צ לחלק כלל בין גג דבית וכו' ולפמש"כ זה אינו ובלא דברי הכ"מ על הרמב"ם לחוד לא קשה כ"כ דכיון דהרמב"ם לא הזכיר דין הקריאה רק דין ההבאה ובזה א"צ לחלק כלל בין גג דבית וכו' דבתרווייהו מביא אבל על הכ"מ קשה אך באמת גם דברי הרמב"ם עצמם אינם מיושבים כ"כ דעכ"פ אמאי לא ביאר דין הקריאה וסתמו כפירושו נראה דס"ל דאה"נ מביא וקורא וא"כ הד"קל

ולכך נראה דהרמב"ם מפרש לסוגיין דהא דאמר ר"י תנאי היא דהכי קמייתי ראי' דבשלמא בברייתות דלעיל דלא מפלגי בין גג לחורבה לעציץ וספינה רק דחדא תני בכלהו מביא וקורא וחדא תני בכלהו מביא ואינו קורא שפיר איכא לשנויי כדמשנינן לעיל כאן בגג דבית וכו וחדא ברייתא אשמועינן דאיכא גווני בכלהו דמביא וקורא וברייתא השני' אשמועינן דאיכא גווני בכלהו דמביא ואינו קורא אבל ברייתא השלישית דנחית לפלוגי ותני שבגג וחורבה מביא וקורא ושבעציץ וספינה אינו מביא כלל וא"כ אי ס דדאיתא להך ברייתא דבנקוב מביא וקורא א"כ ה"ל למיפלג ולתני בדידיה היינו בעציץ וספינה גופיה בין נקוב לשאינו נקוב אלא ע"כ דס"ל להך ברייתא דאפי' בנקוב אינו מביא כלל ולכך שפיר מייתי ראי' ר"י מינה דאיכא תנא דקאי כוותי' ולפ"ז גם בגג וחורבה ע"כ דפליגי הך ברייתא על תרתי הנך ברייתי קמאי וס"ל דאף בגג דבית ג"כ קורא דאל"כ אכתי תיקשה אמאי לא מפליג בגג וחורבה גופי' ונמצא דהך ברייתא שלישית פליגא על הנך תרתי ברייתי קמאי בשני דברים מההיפוך אל ההיפוך דבגג וחורבא אפי' גג דבית ס"ל להך ברייתא דעדיפי מתמרים כר"י אין צריך לחלק בין גג דבית וכו' ומתוך מש"כ יתבארו לנו דברי הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' ד' שכתב שם בסופו ועוד נראה להביא ראי' גמורה משם דגג חשיב כמחובר אפי' לענין ביכורים כו' ואיהו מיירי בגג דבית ולכאורה אין משם ראיה לגג דבית ובדברינו אלה הנה דבריו ברורים ונכונים עיי"ש ודוק

ואפילו לדעת הגר"א שהבאתי לעיל דפליג על הרא"ש במה שפסק דגם לתרומה ומעשרות חייב בנזרע ע"ג גג הבית והיינו מטעמא דכתיבנא לעיל דבמעשרות שדה כתיב אבל מ"מ לענין ערלה וודאי דצדקו דברי הרא"ש דלגבי ערלה לא בעינן שדה וכמו שכתבתי לעיל בשם הירושלמי ולהדיא שנינו בתוספתא דערלה שהבאתי לעיל דהנוטע בספינה ובראש הגג חייב בערלה ותמיהני על הרא"ש מדוע לא הביא ראי' מהתוספתא הנ"ל וא"כ ה"נ לענין ביכורים דג"כ לא בעינן שדה תדע דהא גג דחורבה לאו שדה מקרי ואפ"ה אית לי' לתנא דברייתא דמביא וקורא וגם לא מצינו בקרא שדה גבי ביכורים רק מארציכם וא"כ לענין ביכורים דברי הרמב"ם נכונים בלי פקפוק וצ"ל אף דלגבי ביכורים חשיבי טפי גג הבית מספינה דבספינה אינו מביא וקורא לדעת הרמב"ם. מ"מ לענין תו"מ חשיבא טפי ספינה מגג הבית כי גג אינו חייב בחו"מ לדעת הגר"א ובספינה תנן בהדיא בפ"ב דחלה עפר ח"ל הבא בספינה חייב בחלה ומעשרות. והיינו משום דמעשרות בשדה תליא רחמנא וגג הבית לאו שדה מיקרי משא"כ ספינה כיון שהיא בחוץ על פני המים ואפשר דספינותיהם לא היו מקורים. שפיר מתקרי שדה. אבל בכורים במובחר תליא רחמנא ושבגג הבית מובחר טפי ממה שבספינה וזה פשוט

הארכתי קצת בזה אף שלדעתי הדברים פשוטים מפני שראיתי להרב בעל פני יהושע בחידושיו למס' גיטין (ז ב) בפסקא רש"י בד"ה עפר ח"ל כו' שכתב וז"ל ויש לדקדק דהא במנחות אליבא דר"ל משנינן כן וכו' וכיון דקיי"ל כר"י א"כ מנ"ל לחלק בין עץ לחרס עכ"ד ונכנס לתרץ בדוחק ולא קשיא מידי דעד כאן לא פליג ר"י על ר"ל רק דלענין בכורים דממעט מקרא דמארציכם אבל בתרתי ברייתי קמאי גם ר"י מודה בהו דלא דרשי לקרא וא"כ גם לדידי' צריכינן לשנויי דלעיל וא"כ נהי דלענין בכורים אין נ"מ מזה לר"י משום דסמך על ברייתא השלישית דפליגי עלייהו מ"מ בכל דוכתי דאיכא נ"מ בין תלוש ומחובר לענין תרומה ושבת וכדומה גם ר"י לא יפלוג על הנך שינויי דלעיל וזה ברור ובזה נדחו שם כל דבריו שכתב בדיבור זה ובדבור שאח"ז בדברי התוס' והבן: שוב ראיתי שבסוף ספרו בק"וא האריך בסיפורי דברים איך שמתחילה העביר הקולמוס על דברים אלו ולבסוף שכח על מה עשה ככה וציוה להדפיסם ואח"ז נזכר והי' בדעתו לכתוב בק"וא כי דברי שגגה הן ולבסוף נתיישב כי שפיר כתב ותמה שם על הרמב"ם שפסק דגם בעציץ נקוב אינו מביא ונכנס לתרץ בדוחק גם נראה שם מדבריו שנתקשה בהך דתשובת הרא"ש ובמש"כ הנה הדברים פשוטים ומבוארים והמ"י

תבנא לקדמנא דדברי הרמב"ם הם ברורים לע"ד דלא מפליג כלל בין עץ לחרס וכהראב"ד וכן הסכים גם הגר"א בדעתו ואין נ"מ בין דידן לדידיה רק בפירושא דשמעתא אבל לענין הדין אין נ"מ כלל והנה כ"ו הוא בזרעים ולענין אילן כתב בפ"ו מהלכות מעשר שני הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה אעפ"י שאינו כארץ לזרעים כארץ לאילנות ואף דמסתימת דבריו שם נראה דגם כאן לא מחלק בין עץ לחרס וכן הבין בדעתו הגר"א ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק (ס"ג) עכ"ז שבקי' להרמב"ם דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' דמיירי בשל חרס דווקא בכדי שלא יפלוג על התוספתא דערצה שהבאתי לעיל ועכ"פ איך שיהי' דעת הרמב"ם מ"מ כיון דאנן נוכל לקיים לשיטתו גם דברי התוספתא וודאי כי אנו אין לנו אלא דברי התוספתא המפורשת וברורה ועיין

ומעתה נבואה לנ"ד והנה לשיטת ר"ת דלאילן לא בעי