שו"ת בית דוד קסט

מפני שהם לא נזכרו במומי בהמה

מיהו יש להבין דאמאי לא ילפינן בזה בהמה מאדם בג"ש דגרב גרב ילפת ילפת כדאמרינן בריש פרקין דמומין אילו כיון שהוא מום מפורש באדם לר"י ולר"ע וא"ל דהרמב"ם פסק בזה כת"ק דמורי"א האמור בתור' מי שאין לו ביצים ומום זה איתא באמת גם בבהמה דז"א דלהדיא כ' שם הרמב"ם וזהו מרוח אשך האמור בתורה וצ"ע ומעתה לשיטת הרמב"ם הדבר ברור דאין שום חילוק בין אדם לבהמה בזה ונמצא דאין כאן שום היתר בנ"ד

שוב ראיתי דמדברי הרמב"ם בהלכותיו יש לדקדק דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים ולא מיעוך והיינו דבפ"ז מה' ביאת מקד' דמנה שם מומין שבאדם ושבבהמה ומנה שם בהדייהו הך דב ביצים בכיס א' או ב' כיסים וביצה א' ולא כתב שם דין המיעוך דאמר ר"ע רק דבפ"ג מה' בכורות כ' להך דינא דמי שיש לו ב' כיסים וביצה אחת ממעכו על הר גוזו וכו' עיי"ש ולכך הי' נראה לומר דלהכי לא כ' להך דינא בפ"ז מה' ביאת מקדש משום דשם כלל מומי אדם ובהמה ביחד ובאדם לא שייך הך מלתא דמיעוך הלכך לא קמפרש להא מלתא בכאן גם לענין בהמה ובפ"ז מה' בכורות דאיירי במומי בהמה לבד שם ביאר להך דינא דממעכו וע"כ צ"ל דמסתבר לי' להרמב"ם כיון דלא תנינן להדיא כן גבי אדם כמו בבהמ' מסתמא לא שייך הך מלתא באדם וכיון שכן גם לביצה הדבוקה בכסלים נמי ל"ח באדם מיהו יש לדחות דלאו משום דלא שייך הך מלתא באדם לכך לא ביאר הרמב"ם להך דינא באדם רק משום דלא שייך למתני' הך מלתא באדם כלל כיון דקיי"ל ל דגם מום עובר פוסל בכהנים כל זמן שלא עבר המום ולוקה ומחלל עבודה כמו מום קבוע וא"כ ממ"נ כל זמן שלא יצאת הביצה הוא פסול בוודאי ולכשתצא באיזה ענין שיהי' שוב יהא כשר ולכך לא הוצרך הרמב"ם לבארו וא"כ אין כאן ראי' כלל מדברי הרמב"ם

איברא דמדברי רש"י שכ' וזה לשונו שני כיסים דכל בהמה יש לכל ביצה כיס אחת לפי שהכיס חלוק באמצעותו ומבחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משקע וניראית בו שורה העמוקה מלשון זה יראה להדיא דדווקא גבי בהמה שייך הך מלתא דב' כיסים אבל באדם ל"ש זה ואף דרש"י במס' נדה בפרק המפלת (כה. ע"ב) כתב גם גבי אדם חיט מבדיל מלמטה למעלה בין שתי הבצים ונראה עמוק כסדק עכ"ל מ"מ אפשר לומר דהחוט ההוא דק וקלוש מבפנים באופן שא"א להבחין מבחוץ אם שתי הביצים מונחים בכיס א' או בשתי כיסים וכן נראה להדיא מדברי התוס' בריש פרקין דמומין אלו בד"ה הא איכא יבלת שכ' ז"ל דאין לחלק בין אדם לבהמה משום דבהמה יש לה שתי כיסים חשוב מום טפי דהא אפי' אין לו ביצים כלל איבעי לו למעוטי ממרוח אשך עכ"ל משמע נמי דבאדם לא שייך הך מלתא דשתי כיסים ואין לומר דאין כוונת התוס' לומר דבאדם ליכא שתי כיסים כלל רק דעיקר כוונת התוס' דאינו ניכר כ"כ באדם כמו בבהמה ולכך גבי בהמה הוי מום שבגלוי טפי ולא צריך קרא ובאדם אינו ניכר כ"כ ולא הוי מום שבגלוי ולכך אצטריך קרא דמרוח אשך באדם שהרי התוס' דחו הך דאין לחלק משום דאין לו ביצים כלל נמי ילפינן ממרוח אשך ובזה אין שייך לחלק בין אדם לבהמה עיי"ש ואי ס"ד דבאמת יש לו ב' כיסים רק שאינו ניכר א"כ פירושא דהך מתניתין דמומין אלו כמו דמפרש הגמ' למתניתין דלעיל דר"ל אין לו ב' ביצים בשתי כיסים רק בכיס א' וזהו דילפינן ממרוח אשך אבל אין לו ביצים כלל מנ"ל להתוס' דילפינן ממרוח אשך דלמא זה ידעינן מסברא כמו בבהמה אע"כ דדעת התוס' דבאדם ליכא ב' כיסים כלל ולכך ליכא לפרושי להא מתניתן כמו דמפרשינן לאידך מתניתין דר"ל א"ל שתי ביצים בב' כיסים אלא בכיס אחד אלא ע"כ דצריכינן לפרושו כפשוטו א"ל ב' ביצים כלל ולענין קושיית הש"ס השתא ביצה א' ב' ביצים מיבעי בע"כ דצ"ל דסתמא דלישנא דאידך מתניתין נקיט ואזיל ולכך שפיר קדחו התוס' דא"ל ביצים כלל נמי ילפינן ממרוח אשך ולפ"ז מוכח דכוונת התוס' הוא כפשיטו דבאדם אין לו ב' כיסים כלל והך מתניתין מתפרשא כפשוטו א"ל ביצים כלל וכיון שכן ליכא תו לפרושי כמו שפרשנו לדעת הרמב"ם דהך מתניתין הוא כעין מראה מקום על מתניתין דלעיל כיון שדין אדם חלוק בזה מבהמה ולפ"ז הדק"ל דאמאי לא קמפרשי ר"י ור"ע למילתייהו כאן אם הכיס סימן לביצה א' או לב' ביצים דהא לר"י בביצה דבוקה בכסלים אף אם לא תצא לעולם נמי לא הוי מום כדבעינן למימר לקמן אע"כ מוכח דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים ולא מיעוך ולכך בבל גווני הוי מום וא"כ גם בנ"ד ליכא למיחש להא מלתא ושפיר מצינן שריותא להך אתתא

אך היתר זה הוא קלוש מאוד חדא שהרי התוס' יו"ט השווה דעת רש"י להרמב"ם בזה כמבואר בפ' ו' משנה ו' עיי"ש הגם כי דבריו דחוקים בזה ולשון רש"י אינו מורה ע"ז כלל כמבואר למעיין מ"מ כיון דנוכל להשוותם אפושי פליגתא לא מפשינן וגם כי לא נצטרך לדחק ולומר דהך מתניתין סרכא דלשנא דאידך מתני' נקיט שזה וודאי דחוק וגם בלשון רש"י בהמפלת נראה בפשיטות דגם באדם יש לו ב' כיסים ועוד לפי פירש"י גם מהגמ' שם מוכח דבגדול יש הכירא לאלו ב' כיסים גם באדם שהרי אמרו שם השתא ביצים גופייהו לא ידיע חוט דידהו ידיע משמע דבגדול שהביצים נכרים גם החוט ניכר (אך מדברי הגמ' בלא פירש"י אינו ראי' כ"כ די"ל דהחוט הוא רק מבחוץ ואינו הולך ממטה למעלה להפסיק בין ב' ביצים) ומהתוס' נמי אין ראי' כ"כ שלא כתבו כן רק באין לחלק אבל לפי מאי דמסקי התוס' לתרץ קושייתם בענין אחר תו אפשר לומר דגם לפירושם יש לו ב' כיסים בכדי שלא נצטרך לדחוקי כ"כ דסרכא דלישנא דאידך מתניתין קנקיט וגם בלא"ה גם אם נאמר כוונת התוס' דבאמת אין לו ב' כיסים נמי אין ראי' כ"כ וא"כ היתר זה הוא קלוש מאוד

אך כד דייקינן שפיר בסוגיין דבכורות יש למצוא שריותא בנ"ד וז"ל ל הגמ' שם השתא אין לו רק ביצה א' אמרת הוי מומא אין לו כלל מיבעי חסורא מיחסרא וה"ק אין לו שני ביצים בשני כיסים אלא בכיס א' א"נ שתי כיסים וביצה א' ה"ז מום ר"י אומר יש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים אין לו אלא כיס אחד כמו שא"ל אלא ביצה א' דמי ואתא ר"ע למימר בידוע לא אמרינן אלא מושיבו על עכוזו וממעך אם יש שם ביצה סופה לצאת ומעשה שמיעך ולא יצא תניא א"ר יוסי מעשה בפירן של בית מנחם שמיעך ולא יצאן ונשחטה ונמצאת דבוקה בכסלי' והתיר ר"ע ואסר ר"י בן נורי אמר לו ר"ע לריב"נ עד מתי אתה **(הגה"ה

ומידי עברי בהאי ענינא ראיתי להזכיר לענ"ד דפי' נמרחו אשכיו דקאמר ר"י אינו ענין כלל לפצוע ודך האמור בתורה וראי' לזה שהרי בתוספתא במס' בכורות בפ' ה' תנינן איזהו מרוח אשך זה הקלוטים שנכנס הרוח באשכיו דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר זה השתוף הרי דלנמרחו אשכיו דתנינן במתני' קרי לו בתוספתא שחוף ושחוף וודאי דאינו פ"ד שהרי במס' סוטה אמר שמואל שחוף מקנין על ידו והתוס' שם במס' סוטה פירשו בשם ר"ח שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע והביא ראי' מהך תוספתא ולבסוף הקשו דאמאי נקיט שמואל שחוף ולא סריס. ותירצו דשחוף הוי רבותא טפי עי"ש ומכל זה משמע דאינו בכלל פ"ד דאי הוי פ"ד אין לך סריס גד ול מזה אע"כ ההוא ענין אחר דהיינו שביציו שלימים רק שהם כעין ליחה והוא מלשין ממרח רטי' ומחמת זה אינו יכול להתקשות ולבעול כדרכו ובזה נסתר הראי' שהביא בעל ס' משכנות יעקב. מהא דר"י דע"י חולי חשוב בי"ש עיי"ש במש"כ ולפמש"כ אין כאן אפילו דמות ראי' ומת"ק וודאי דאין ראי' דאין לו ביצים ממעי אמו קמיירי ובלא"ה נמי חין דבריו מוכרחין כ"כ לומר דר"י ע"י חולי איירי וגם גוף הדין דפ"ד אינו אוכל בקדשים ב"ע טיבא דנרא' דהא דקיי"ל דלאו בקדושתי' קאי אינו רק לענין נשואין להתירו בפסולן אב' לא לענין קושי' דהוי כשר גמור כמיליי אחרינ' וקצת ראי' לזה מהא דאמרינן ביבמות [עד ע"ב] ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת ולא קאמר אינו בפצוע דכא ואכמ"ל ועיין:)**