שו"ת בית דוד קסח

מיבעי אם נפרש הך דהוו בעי למימר הא כרבנן והא כר"י כהך פירושא שכתבנו לעיל דלהכי הוי סברי למימר כן משום דלר"י דלא אכפת לי' במה שאינו מוליד מדמכשר בעל ביצה א' אעפ"י שאינו מוליד הלכך פ"ד בי"ש נמי כשר ולרבנן דהעיקר תלי' במה שאינו מוליד מדפסלי בעל ביצה א' הלכך פ"ד בי"ש נמי פסול א"כ מוכח מזה להדיא דעכ"פ הוו קים להו דפ"ד בי"ש אינו מוליד אלא אפי' אם נפרש להך דהוו בעי למימר באנפי אחרינא וכמש"כ לעיל מ"מ מוכח שפיר דאינו מוליד תדע דהא וודאי דמוכח דמי שמוליד אינו בכלל פ"ד מדפריך סתמא וניקב אינו מוליד כו' וכמשכ"ל ובוודאי גם הירושלמי לא פליג בזה כיון שהוא סברא פשוטה בש"ס דילן א"כ מהיכי תיתי נאמר דהירושלמי יפליג בזה וכיון שכן הך ברייתא דקפסלי לפ"ד בי"ש וודאי דס"ל שא"מ דמוליד אין סברא כלל לפוסלי והך ברייתא דמכשרה לי' לא מוכח מינה דס"ל דמוליד דשפיר איכא למימר דאעפ"י שא"מ אפ"ה קמכשרה לי' וכר"י תדע דהא כר"י הוו בעי לאוקמי ונמצא דבהך מלתא דס"ל להברייתא שאינו מוליד לא מצינו שים חולק ע"ז כיון דמהך ברייתא דקמכשרה אין ראי' דפליג בהך מלתא רק דס"ל דאעפ"י שא"מ אפ"ה כשר וא"כ מוכח שפיר דפ"ד בי"ש אינו מוליד הן אמת דלפי פי' של בעל מראה פנים דלמסקנא פליגי הנך ברייתי בע"י חולי או דחדא מיירי בי"ש ממש וחדא ע"י חולי אבל בי"ש ממש ליכא מאן דפסל א"כ אזדא לה הך ראי' לפי המסקנא רק דמ"מ גם לפירושו יש להביא ראי' מדהוו בעי למימר דפליגי בי"ש מכלל דאינו מוליד אלא שאין זו ראי' חזקה כ"כ כיון שאינו רק מדהוי בעי למימר ולא לפי המסקנא אבל לפי מאי דהעלינו לעיל דליתא לפירושו והעיקר דהך הרי שעלו בו חטטין הוא מלתא באנפי נפשה וכאשר הוכחנו כן גם מדברי הרמב"ם שבלי ספק שהו' מפרש כן א"כ ראי' זו חזקה כראי מוצק כיון דגם לפי המסקנא נמי פליגי הנך ברייתי בי"ש ממש א"כ מוכח גם לפי המסקנא דפ"ד בי"ש אינו מוליד וזהו ברור

ומעתה כיון שהוכחנו דפ"ד בי"ש וודאי דא"מ והוא הדין לכרות וכמש"כ התוס' דאין חילוק בין פצוע לכרות א"כ בנ"ד דהוי כרות בי"ש הדבר ברור שאינו מוליד ותו הוי דינו כסריס חמה שאשתו פטורה מהחליצה ומהיבום

אך אכתי איכא למיחש בנ"ד דלמא הוו לי' ביצים דבוקים בכסלים וגדולה מזו יש לחוש דלמא אי הוו ממעכי לי' היו יוצאות וניכרות גם מחק וכדתנינן במתני' במס' בכורות אין לו שתי ביצים או שאין לו אלא ביצה א' ר"י אומר אם יש לו ב' כיסין יש לו ב' ביצים אין לו ב' כיסין אין לו אלא ביצה א' ר"ע אומר מושיבו על עכוזו וממעך אם יש שם ביצה סופה לצאת מעשה שמיעך ולא יצא נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים והתיר ר"ע ואסר ר"י בן נורי ע"כ וכיון שכן גם בנ"ד איכא למיחש להא מילתא דילמא הוו לי' ביצים דבוקים בכסלים ואי הוי ממעכי לי' היו יוצאות לחוץ וא"כ אפשר דראוי להוליד ג"כ ע"י ביצים אילו ואף דר"י ור"ע לא קמיירי רק ביש לו כיס וא"כ מנ"ל למיחש בנ"ד שאין לו כיס כלל מ"מ אפשר לומר דביש לו כיס קאמר ר"י בידוע שיש לו ביצה בוודאי ובאין לו כיס אינו וודאי שיש לו ביצה אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפיק דלמא יש לו ביצה דבוקה בכסלים וכיון שכן אף שהוכחנו מהך ברייתא דפסלה לפ"ד בי"ש מכלל שאינו מוליד וה"ה לכרות מ"מ י"ל דזהו דווקא בפ"ד או כרות וודאי דהיינו ע"י רעמים או ברד או ע"י חולי לשיטת הרמב"ם אבל כרות ממעי אמו אפשר דאינו בכלל זה ובפרט דהברייתא לא נקטה רק פ"ד ופצוע וודאי דניכר היטב אף שהוא ממעי אמו רק דאנן ילפי' מיני' דמסתמא ה"ה לכרות וכמש"כ התוס' דאין לחלק ביניהם וא"כ אף אם נאמר דסתם פ"ד הוא ממעי אמו ומסתמא גם הברייתא מיירי בהכי מ"מ זהו דווקא בפצוע דניכר היטב ולית בי' שום ספיקא אבל מי שאין לו ביצים ממעי אמו אכתי איכא לספוקי בדבוקה בכסלים

הן אמת דמדברי הרמב"ן בחידושיו דקמדייק לשנא דאין לו אלא ביצה א' דקאמר ר"י בנו של ריב"ב מתחילת יצירתו משמע ועלה קאמר בירושלמי דא"מ א"כ ג"ז מוכח דע"י ביצים הדבוקים בכסלים א"א לו להוליד דהא א"א למידע אם יש לו ביצים דבוקים בכסלים וא"כ איך מחליט הירושלמי לומר שאינו מוליד ובניו פסולים וגם כבר הוכחנו כן לעיל מלשין הברייתא עצמה שא"מ בוודאי אלא ש"מ דביצים הדבוקים בכסלים לא מהני מידי לענין הולדה אבל אכתי גם לדברי הרמב"ן איכא למיחש דאימא דזהו דווקא במיעכו ולא יצאת דאז הוא דאינו מוליד מפני שהביצים הם שלא במקומם אבל היכי דיוצאות ע"י מיעוך גם לפי דיוקו של הרמב"ן לא מוכח מידי דשפיר י"ל דמוליד וא"כ אכתי איכא למיחש לזה בנ"ד הן אמת דהרמב"ן עצמו פסק שם בבכורות כת"ק דלא בעינן מיעוך עיי"ש ברא"ש במס' בכורות אך לשיטת הרמב"ם דפסק כר"ע א"כ אכתי איכא למיחש בנ"ד אם נפסוק בזה כהרמב"ם ובזה כהרמב"ן דהא הנך תרי שיטות לא תליין אהדדי כלל מיהו לפי מה שיתבאר אי"ה לקמן מגמ' ומסברא דכל היכי דליכא כיס כלל וודאי דלא שייך מיעוך א"כ בנ"ד לשיטת הרמב"ן ההיתר ברור אך עיקר דיוקו של הרמב"ן הוא לבדו יחיד בדבר וכל סייעתו קמפרשי להך שיטתא גם בלא הך דיוקא כמבואר למעיין בנ"י והריטב"א והרשב"א ועוד כיון דהוכחנו דהעיקר כשיטת ר"ת דר"י י בנו של ר"י ב"ב בי"א קמיירי א"כ ע"כ דעיקר דיוקו של הרמב"ן ליתא וא"כ אין לנו על מי לסמוך עליו בנ"ד כלל

ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים דקאמר ר"י ולא מיעוך דר"ע והיינו ממתניתין דפרק מומין אלו דקתני גבי מומי אדם אין לו ביצים או שאין לו רק ביצה א' הרי זה מרוח אשך האמור בתורה ר"י אומר כל שנמחו (וברש"י הגירסא כל שנמרחו) אשכיו ר"ע אומר כל שרוח באישכיו ע"כ והרי גם התם נמי איתא להך דיוקא דדייק בש"ס גבי מומי בהמה השתא א"ל אלא ביצה א' שתי ביצים מיבעי וע"כ דצריכינן לתרוצי כמו שתי' הגמ' שם א"ל שתי ביצים בשתי כיסים אלא בכיס א' או שיש לו שתי כיסים וביצה א' וא"כ קשה אמאי לא פליגי ר"י ור"ע בהך מתניתין כמו דפליגי במומי בהמה ואדרבה חזינן להו דפליגי במלתא אחריתא והיינו בפירש מרוח אשך האמור בתורה דמר מפרש לה הכי ומר מפרש לה הכי אבל לענין מום כו"ע ל"פ דכולם הוו מומין וכמש"כ הרמב"ם בפי המשניות הביאו הרב בכסף משנה בפ"ח מהלכות ביאת מקדש ה' י"ב וז"ל שכל אלו התנאים מודים שכל אילו הוי מומין ולא נחלקו אלא בפי' מרוח אשך האמור בתור' עכ"ל עיי"ש [ובפי' המשניות שלפנינו הלשון משיבש קצת ואינו מובן] וא"כ תיקשה אמאי לא פליגי כמו במשנה דלעיל אלא ש"מ דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים ולא מיעוך דז"א דהא דלא תני בהך מתניתין פלוגתא דר"י ור"ע בזה היא מפני שסמך על מתניתין דלעיל דכיון דהך מתניתי לא באתה לפרש מומין המיוחדין באדם דווקא רק דאתי לפרושי פלוגתא דתנאי בפי' מרוח אשך וכמש"כ התוס' יו"ט בשם הרמב"ם וז"ל לא זכרם הנה מפני שהם מיוחדים באדם לפי שכבר זכר שהם מומי בהמה ג"כ ואמנם זכרם להודיעך שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך עכ"ל ולכך קצרה כאן המשנה בלשונה מפני שהוא כעין מראה מקום על משנה דלעיל וה"ק א"ל ביצים כו' והיינו לכל מר ומר כדאית לי' זהו המרוח אשך האמור בתורה ור"י ור"ע פליגי דאין זה מרוח אשך אבל מודים שהם מומין דמומי בהמה וודאי שהם מומין גם באדם וכמש"כ הרמב"ם תדע דאילו הי' שום חילוק בזה בין אדם לבהמה הי' לו להרמב"ם למנותם בפ"ח גבי מומין היתירים באדם שפרט חותם והם תשעים ואם איתא תשעים ואחד הן אלא ש"מ שאין שום חילוק ביניהם וסמך עצמו על מאי שכבר הזכירם במומי בהמה וכמש"כ הכ"מ שם ולכך לא כ' בפ"ח רק הך דנמרתו אשכיו דר"י ורוח באשכי' דר"ע