שו"ת בית דוד קסז

רבנן עלה אלא דלענין הלכה אי פסקינן כר"י או כרבנן נראה יותר לפסוק כרבנן הגם דבירושלמי פסק להדיא הלכה כר"י מ"מ כיון דבתלמודא דידן לא נזכר זה ממילא הדרין לכללין דהוי סתם במתניתי' ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם מתניתין והראי' שמביא מהך דפרק החולץ ממתניתין דכרמא הדר בי' אינה מכרעת דש"ה דמעיקר הוי ס"ל לר"י דיחידאה פליג על ר' יוסי ולכך פסק מעיקרא הלכה כר' יוסי ואח"כ דשמע למתניתא דר"י בנו של ר"י ב"ב דאמר שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה הרי חזינן דרבים פליגי על ר' יוסי לכך קהדר בי' ופסק דלא כר"י אבל כאן דחכמים פליגי על ר"י ולא יחידאה וודאי דאפשר לומר דהלכה כחכמים ולא כדברי ר"י בנו של ריב"ב וגם מהא דאמרינן בתלמודא דידן בההוא גברא דאסתם גובתא דש"ז ואפיקו במקום קטנים דפסלינן אשר מזה הוכיח הרא"ש דר"י בי"ש מיירי דאי בי"א לא גרע מההוא גברא דאסתם גובתא דש"ז דפסלינן לי' כיון שאינו מוליד וניהי דאין זה ראי' כ"כ דשפיר נוכל לומר דר"י בי"א מיירי ואפ"ה קמכשר אעפ"י שא"מ והך עובדא דאסתם גובתא דפסלינן לי' אליבא דרבנן אתמר מ"מ הא וודאי דיש להביא ראי מזה דהלכה כרבנן

אך באמת דברי הרא"ש אינם מוכרחין כ"כ משום דנראה ברור דגם ר"י דפליג וקמכשר בעל ביצה א' מ"מ גם איהו אית לי' להך דרשא דהסיפרי אין לו אלא כולו מקצתו מנין כו' רק דבשתי ביצים לחוד הוא דאית לי' שאינו פס ול רק אם אירע' הפסול בשתיהן דכיון דהאחת בשלימותה אין זה פ"ד אבל בגיד גם איהו מודה דניקב במקצתו ע"י אדם באופן שאינו מוליד שהוא פסול וא"כ אין ראי' כלל מהך עובדא דאסתם גובתא דש"ז מיהו גם בלאו הך ראי' הי' נראה טפי לפסוק כרבנן וכדכתיבנא וזהו לדעתי טעמם של הרי"ף והרמב"ם וסייעתם דפסקו דפסול בעל ביצה א' בניטל בידי אדם ועיין בזה וכן נראה מדברי הרי"ו נתיב ך"ג שכ' ויש מי שפוסל בכל ענין משום דהלכה כת"ק וכ"נ מדברי הרי"ף עכ"ל

מיהו מי שלבו שלם יוכל לסמוך בזה על שיטת ר"ת דפסק כר"י כיון דגם מדברי הרמב"ן וסייעתו נראה ג"כ דדעתם לפסוק כר"י ובירושלמי פסק להדיא כוותי' ואף דלשיטת הרמב"ן שמואל דתלמודא דידן פסק כוותי' ולשיטת ר"ת לא מצינו בתלמודא דידן שום רמז ע"ז מ"מ בשעת הדחק נוכל לסמוך על דעת ר"ת גם לענין פסק הלכה

אך במאי דמשמע מדברי ר"ת שהוא מוליד ג"כ ובניו כשרים בזה נלע"ד דלית לן למסמך עליו כיון דבירושלמי למי אמרינן להדיא דאינו מוליד והיכן מצינו לש"ס דילן דיפלוג ע"ז ואדרבה לישנא דהברייתא דאתני הרי הוא כסריס חמה משמע להדיא שאינו מוליד וכמש"כ הרב בנוב"ק ואף שבמרדכי כתב שאין זה ראי' מ"מ העיקר כהנוב"ק ועוד נראה לדייק כן ממאי דאמר ר"י כל שאין לו אלא ביצה א' כו' ואם איתא דר"י לא קאתי להשמיעינו רק היתירא דכשר א"כ מאי כל מי שאין לו דאמר דמשמע לכאורה מדבריו דמי שיש לו ב' ביצים הוא פסול אתמהה והכי הל"ל כל שיש לו ביצה א' כשר ומאי כל שאין לו דקאמר אע"כ דר"י הא נמי קאתי להשמיעינו דאינו מוליד כסריס חמה (ונ"מ לענין בני') וע"ז שייך שפיר לשנא דכל מי שאין לו הן אמת דלשיטת ר"ת דמחלק בין פצוע וניטל יתיישב קצת הך לישנא דכל מי שאין לו אבל לפי מאי דהוכחנו דאין חילוק בין פצוע לניטל א"כ ע"כ דמוכח מהאי לשנא שאינו מוליד ועוד נלענ"ד דעיקר מימרא דר"י לא נשנו בה מילת כשר בפירוש רק זהו סריס חמה סתם תדע דבסיפרי ובתוספתא ובירושלמי ליתא לתיבת וכשר בדברי ד"י ובסיפרי ובתוספתא ובש"ס דילן ליתא להך דאינו מוליד בדברי ר"י לכך נראה דעיקר דברי ר' ישמעאל נשנו כמו שהוא בספרי ובתוספתא זהו סריס חמה סתם ובזה נכללו שתיהן שאינו מוליד וכשר אלא שבש"ס דילן הוסיף מילת וכשר בדבריו לפרושי כוונתו וכמש"כ לעיל דמדרך הש"ס להוסיף איזה תיבות בברייתא לפירוש והירושלמי מוסיף הך דאינו מוליד לפירוש ושתיהן אמת ולא פליגי התלמודים אהדדי כלל רק דמר ניחא לי' טפי לפרושי הך מלתא ומר ניחא לי' טפי לפרושי הך מלתא תדע דהא בירושלמי ליתא למילת וכשר ואפ"ה אית לי' להירושלמי דכשר לר"י כדמוכח מהנך אמוראי דמכשרי' לי' משום דס"ל כר"י וא"כ גם לש"ס דילן דליתא להך דאינו מוליד בדבריו אפ"ה אית לן למימר דגם הש"ס דילן ס"ל דאינו מוליד רק דלהש"ס דילן מסתבר דזה א"צ לפרושי דממילא משתמע ולהירושלמי מסתבר דכשר א"צ לפרושי דממילא משתמע אבל לענין דינא לא פליגי אהדדי כלל דלתרווייהו אינו מוליד דמנ"ל לעשות פלוגתא בזה בין התלמודים כיון דנוכל להשוותן

מיהו במאי דלא מחלק ר"ת בין ימין לשמאל ודלא כהירושלמי בזה שפיר איכא למימר כיון דבש"ס דילן לא אדכר הך מלתא ש"מ דלא ס"ל כהירושלמי בהא דאל"כ לא הוי שתיק הגמ' מלפרושי הך מלתא כיון דמלשון הברייתא לא משתמע הך ואפשר נמי לומר דר"י בר חנין דאמר להא דבלבד של ימין ס"ל כר"א בר אהבה דאמר במס' חולין (ך"ט) וושט ולא קנה ומאי א' מיוחד והיינו ע"כ דדייק מדלא קתני א' מהן ולכך קמפרש נמי לדברי ר"י מדלא קאמר אחת מהן כדאמר ת"ק ש"מ דאחת המיוחדת קאמר אבל לדידן דפסקינן כר"נ וושט או קנה לא קיי"ל נמי כר"י בר חנין

ומעתה נבוא לנ"ד והנה לשיטת הרמב"ן וסייעתו דקמפרשי להא דר"י בנו של ריב"ב דמיירי בידי שמים ועלה קאמר בירושלמי שאינו מוליד וגם הוכחנו כן מלשון הברייתא עצמה שאינו מוליד ובוודאי גם תלמודא דידן לא פליג בזה א"כ הדבר מבואר דפ"ד בי"ש אינו מוליד אך לשיטת ר"ת דקמפרש להא דר"י דמיירי בידי אדם הדבר צריך תלמוד דמנ"ל לומר דפ"ד בי"ש אינו מוליד ואין להוכיח מתלמודא דידן מדאצטריך קרא לפ"ד בי"ש שהוא כשר והיינו מדקרינן פצוע ולא הפצוע וכדאמר רבא או למילף מממזר וכדתנא במתניתין מכלל שאינו מוליד דאי ס"ד דמוליד א"כ ל"ל קרא לרבויי דהא מלתא דפשיטא הוא דמי שמוליד אינו בכלל פ"ד כדמוכח מהא דפריך הש"ס וניקב א"מ כו' וכמש"כ לעיל וא"ל דזהו גופי' אתי קרא להשמיענו שהוא מוליד ולהכי הוא כשר דזה אין סברא כלל לומר דאצטריך קרא להשמיענו שהוא מוליד כיון דהוא מלתא דתלי' בסברא דאטו כמרזב וקולמס וכה"ג דמכשרינן לקמן בשמעתין מפני שהוא מוליד אטו איכא קרא לזה אלא ע"כ דידעינן מסברא שהמה מולידין ולכך קמכשרינן להו וה"נ הוי ידעינן מסברא דהוא כשר ולא הוי צריך קרא לזה ומדאצטריך קרא לאכשורי מכלל דאינו מוליד דזה אינו ראי' דהתינח אי הוי קרא יתירא לזה שפיר הווינן מצינן לאוכחי שאינו מוליד אבל באמת אין כאן שום יתיר בכתוב ע"ז דאדרבה הך קרא דפצוע נכתב בקצרה בלא הי"א וקושטא דמלתא קאמר קרא שאינו פסול רק מי שנעשה פצוע ולא הפצוע מעיקרו ואי הוי כתיב הפצוע הוי קרא יתירא לפסול גם פצוע מעיקרו אבל השתא דכתיב פצוע ליכא קרא יתירא לפסול פ"ד בי"ש וממילא דהוא כשר וכיון שכן ליכא לאוכחי מקרא מידי וכן נמי הך ילפותא מממזר דיליף במתניתא נמי אינו מיותר דאצטרך לכמה דרשות ובשמעתין גופי' מיני' ילפינן לפ"ד שהוא באותו מקום ומעתה כיון דמקראי ליכא לאוכחי מידי א"כ לא נשאר לנו להוכיח רק משמואל ורבא או מהך מתניתא וזה וודאי דאינו הוכחה כלל דברווחא נוכל לומר דאינהו הא גופי' קאתי לאשמועינן דהוא מוליד ולכך הוא כשר הלכך מתלמודא דידן ליכא לאוכחי מידי

אך מהירושלמי איכא לאוכחי שפיר דפ"ד בי"ש אינו מוליד ואפי' לשיטת ר"ת דקמפרש להא דר"י דמיירי בי"א וא"כ הא דאינו מוליד קאי ג"כ על בי"א אבל בי"ש לכאורה אפשר לומר דמוליד מ"מ יש להוכיח דאינו מוליד והנה לא