שו"ת בית דוד קסו

ור"י בר' חנן יליף לה מממזר מה ממזר בידי שמים [פי' יצירתו הוא בי"ש] אף פ"ד בי"ש וא"כ איך ס"ד דלפי האמת מיירי הברייתא ע"י חולי אבל בי"ש ממש גם להך ברייתא כשר א"כ ליתא להך דרשא דפ"ד לעולם משמע ולא להך ילפותא דממזר וע"כ צ"ל להך פירושא דגם הא דר' מנא ור"י בר' חנן הוא הכל שלא כפי המסקנא וכל זה הוא דוחק גדול ולא ניתן לאומרו כלל אלא ע"כ דהעיקר דהך הרי שעלו בו חטטין הוא מלת' באנפי נפשי' וכפי הנרא' מדברי הק"נ שכן פי' מהרש"ל וכיון שכן וודאי דלמסקנא לא אדחי' מימרא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בידי אדם וכשיטת ר"ת

ומדברי הרמב"ם וודאי דיש להוכיח דהוי קמפרש כן דהך הרי הוא מלתא באנפי נפשי' וקמ"ל דע"י חולי הוי כבי"ש ולכך פסק דע"י חולי כשר דאילו לפירושו של בעל מראה פנים א"כ לא מבעי אם נאמר דחדא ברייתא מיירי בי"ש ממש וחדא מיירי ע"י חולי א"כ וודאי דאית לן למפסק דע"י חולי פסיל כיון דלית מאן דפליג ע"ז אלא אפי' אם נאמר דהנך ברייתי פליגי בע"י חולי והך ברייתא דמכשרה קמכשר ע"י חולי מ"מ תיקשה מנ"ל להרמב"ם לפסוק לקולא כהך ברייתא דמכשר ולא קפסיק כאידך ברייתא דקפסיל לי' דהא בדאורייתא הלך אחר המחמיר כדקי"ל במס' ע"ז. ועוד דכיון דאפשר לפרש דלא פליגי א"כ מנ"ל להרמב"ם לפרש דפליגי והלכה כהך דמכשר' דלמ' לא פליגי ולכ"ע פסול ומה שכ' בעל מראה פנים דהרמב"ם מפרש דפלוגתייהו דר"י ורבנן הוא ע"י חולי ופסק כר' ישמעאל. גם זה קשה טובא דמנין לנו לאוקמי פלוגתייהו בע"י חולי כיון דנוכל לפרש פלוגתייהו בפשיטות דפליגי בי"א וכר"י בר חנן וכדכתיבנא לעיל: ועוד דהיכן נזכר בדברי ר"י ורבנן דמיירי ע"י חולי. ועוד דא"כ הדק"ל דא"כ אמאי נקיט ר"י ביצה א' הא כיון דס"ל לר"י דע"י חולי הוי כבי"ש א"כ אפי' ניטלו שתיהן נמי ולא שייך בזה מה שתירצו דזה שכיח וזה לא שכיח דהא ע"י חולי שכיח זה כזה אלא ע"כ דהרמב"ם קמפרש דהך הרי שעלו כו' הוא מלתא באנפי נפשי' וכדכתיבנא

וגדולה מזו אני אומר דלא מיבעי דלפי המסקנא לא נדינן מהא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בידי אדם אלא אפי' למאי דהוו בעי למימר דהנך תרתי ברייתי חדא כרבנן וחדא כר"י נמי לא משום דאינהו הוו סברי דפלוגתייהו דר"י ורבנן הוו בידי שמים דא"כ למאי נקיט ביצה א' [ומיהו לזה יש לומר דנקיט ביצה אחת לרבותא דאינו מוליד וכדבעינן למימר לקמן] וגם הוא דלא כר"י בר חנין דפשיטא לי' דפליגי בי"א אלא דגם לפי הס"ד למאי דבעי למימר נמי הוי ידעי דעיקר פלוגתייהו דר"י ורבנן הוא בידי אדם ולכך נקיט ר"י ביצה א' דווקא רק דמ"מ הוו סברי כיון דחזינן דר"י לא מקפיד על מאי שאינו יכול להוליד דהרי בעל ביצה א' קמכשר לי' אע"פ שאינו מוליד לכך גם בידי שמים נמי קמכשר אעפ"י שאינו מוליד ולרבנן דפסלי בעל ביצה א' והיינו משום דסברי דהעיקר באינו ראוי להוליד תלי' מלתא ולכך גם בידי שמי' כיון דאינו ראוי להוליד הוא פסיל כן הוי סברי למימר ודחי לה דכולה כרבנן ולא קפסלי רבנן רק בנעשה בי"א ואינו ראוי להוליד אבל בנעשה בידי שמים אעפ"י שאינו מוליד אפ"ה לית לן בה ועוד יש לפרש דאינהו היו סברי דמדקאמר ר"י ה"ז כסריס חמה וכשר ומדתלי להא דניטל בידי אדם בסריס חמה ע"כ דה"ק היכי דנטלה ביצה א' בי"א הרי הוא כאלו ניטלו שתיהן בידי שמים וכשר וקרי לי' לניטל בי"ש ג"כ סריס חמה וא"כ מוכח מדר' ישו ישמעאל דניטל בידי שמים כשר ולכך הוי קסברי דרבנן דפליגי על ר"י אעיקרא דמלתא פליגי וס"ל דניטל בידי שמים נמי פסול ולכך הוו בעי לאוקמי הא כרבנן והא כר"י ועוד יש לפרש בקצרה כיון דר"י מיקל בפ"ד ורבנן מחמרי והנך שתי ברייתי נמי חדא מקלת וחדא מחמרת לכך הוי סברי דברייתא המקלת אתיא כר"י המיקל ואידך כרבנן אעפ"י שאינו ענין זה לזה וכה"ג מצינו בש"ס דילן בגיטין (עה עב) אלא ברייתא רשב"ג היא דמיקל בתנאי ומתניתין רבנן אף דהם שני דינים נפרדים ולא תליין זה בזה כלל וכן במס' שבת (קיא א) למימרא דרב כר"ש סבירא לי' לפי פירש"י עיי"ש היטיב. וכיון שכן גם לפי מאי דהוי בעי למימר נמי אינו מוכרח לומר דהוו סברי דלא פליגי רק בי"ש בלבד ומכש"כ לפי המסקנא וודאי דמוקמינן לפלוגתייהו בי"א וכדכתיבנא

שוב האיר ה' את עיני ומצאתי, ראי' ברורה לזה מהתוספתא דמס' יבמות פ' עשירי וז"ל איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו שנימוקו ושניקבו ושחסרו א"ר ישמעאל בנו של ריב"ב שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה א' זהו סריס חמה א"ר יוסי מעשה באחד מכפר מנדון שעלה לראש זית ונפל ונפצעה אחת מביציו ובא ובעל את אשתו ומת ובאו ושאלו את ר' יוחנן בן נורי אשתו מהו שתתייבם אמר להם עד שאתם שואלים אותי מהו שתתייבם שאלוני מהו שתאכל בתרומה שנפסלה מן הכהונה ופסולה מלאכול בתרומה עכ"ל התוספתא ומתוספתא זו יש להוכיח בבירור דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי אדם דהא וודאי דהך תוספ' אתיא כר' אליעזר דס"ל דסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו אעפ"י שהיתה לו שעת הכושר דהא הך עובדא שעלה לראש הזית ונפל מיקרי בי"א ומדקאמר ריב"נ עד שאתם שואלים מהו שתתייבם שאלוני על התרומה שנפסלה מן הכהונה ומתרומ' מכלל דזהו מלתא דפשיטא שאינה מתיבמת רק שגדולה מזו שנפסלה גם מהכהונ' ומלאכול בתרומה וכהא דאמרינן ביבמות (עו עב) עד שאתה משאיל עליו אם הגון למלכות שאל אם ראוי לבוא בקהל כו'. והיינו משום דס"ל לר' יוחנן בן נורי דהוי פצוע דכא גמור ואסור לבוא בקהל ולכך פסלה בביאתו מן הכהונה ומתרומה כדין הנבעלת לפסול לה שמתחללת בביאתו והיינו כרבנן דאמרי אפילו באחת מהן נעשה פ"ד ואסור לבוא בקהל מכלל דאינהו דלא שאלו רק על היבום הוי משמע להו שאינה נפסלת מהכהונה ומתרומה דהא מדאמר עד שאתם שואלים אותי כו' מכלל דמשכחת לה להך מלתא שתהא אסורה מלהתייבם ואפ"ה תהי' מותרת לכהונה ולאכול בתרומה דאי ליכא לאשכוחי להך גוונא שתהי' אסורה לזה ומותרת לזה רק דהנך דינים תליין אהדדי דאם אסורה להתייבם אסורה גם כהונה ולתרומה אם כן למה זה קמתמה עליהם ריב"נ לאמר עד שאתם שואלים אותי כו' שאלוני על התרומה כיון דהנך דינים תליין אהדדי אם כן חדא מינייהו נקטו בשאלתם וכשישיב להם שאסור ממילא יבינו שגם בתרומה אסורה אע"כ דמשכחת לה להך גוונא שתהי' אסור' להתייבם ומותרת בתרומה והיינו ע"כ משום דאינהו הוי סברי דהלכה כר"י דאין לו אלא ביצה א' כשר לבא בקהל ולכך לא נפסלה בביאתו מהכהונה ומתרומה אלא שנסתפקו אי לר"י בעל ביצה א' הוא מוליד ג"כ ואם כן היא בת יבום או דגם ר' ישמעאל מודה שאינו מוליד ואפ"ה קמכשר לי' דומיא דסריס חמה (דהך ואינו מוליד דקאמר בירושלמי בדברי ר"י איני מדברי ר"י עצמו רק שס שסתמא בתלמודא דהירושלמי הוסיף כן בדברי ר"י לפרושי דבריו וכן מצינו כמה פעמים בתלמודא דידן שמוספת איזה דברים בברייתא לפרש תדע דהא בסיפרי ובתוספתא שנשנו דברי ר"י ליתא להך דאינו מוליד) ולפ"ז תהי' אסורה להתייבם עכ"פ אליבא דר"א דהך ברייתא אתי' כוותי' וכדכתיבנא ולזה השיב להם עד שאתם שואלים אותי כו' שאלוני על התרומה שנפסלה מן הכהונה ומתרומה והיינו משום דס"ל לריב"נ כרבנן דפליגי על ר"י דבעל ביצה א' הוי פ"ד גמור ונתחללה בביאתו ומכש"כ שאסורה להתייבם לר"א דפוסל בסריס אדם כנלע"ד ברור כשמש בפירושא דהך תוספתא ומוכח מינה דר"י בנו של ריב"ב מיירי בי"א וזה ראי' גדולה לשיטת ר"ת וגם מוכח מינה דר"י לא מחלק בין נפצעה לנטלה דהא ההוא עובדא בנפצעה הייתה ונמצא כי מהתוספתא זו הוא ראי' ברורה לכל מה שכתבנו בזה ודוק

העולה ממש"כ דבפי' הירושלמי העיקר כדעת ר"ת דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי אדם ופליגי