שו"ת בית דוד קסה

נמי איתא כהאי לשנא שהי' חורזין בד"ת ומתורה לנביאים כו' ושם אי אפשר למגרס חוזרין דהא על פסוק דצווארך בחרוזים קאי ועיין שם במ"כ מה שפי' בשם הערוך שהי' מסדר ומחבר מדרש לחבירו עיי"ש וא"כ גם כאן דאמר הש"ס וחרזי' סילוא משמע להדיא ששתי הביצים נחרזו על הסילוא דבלא"ה לא שייך לישנא דחרזי' וא"כ ליכא למפשט מהכא לספיקו כלל אלא שגם בהיפוך אין ראי' משים דמעשה שהי' כך הי' ובעיקר ספיקו אינני רואה שים ספק כיון דבסיפרי תני אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל וכו' א"כ תו ליכא לפלוגי כלל בין כולו למקצתו ואדרבה המעיין בסיפרי עצמו יראה דמשמע מלשונו דקאי על ואפי' באחת מהן דקאמר לעיל מיני' גם התוס' כתבו בפשיטות בשמעתין דניקבו הוא הדין אפי' באחת מהן וכן הוא להדיא בבה"ג סוף הלכות מיאון עיי"ש וזה פשוט

עוד כתב שם בסי' הנ"ל להוכיח דר' ישמעאל בכולהו פסולי מכשר אם אינו רק בביצה א' ובזה מתורץ לו דיוקא דלשנא דהש"ס דפריך וניקב אינו מוליד והא ההוא גברא כו' ולכאורה טפי ה"ל להש"ס למנקט בהאי לשנא וניקב פסול כו' דאנה נזכר בברייתא שאינו מוליד ואף שזה תלוי בזה מ"מ טפי ה"ל למנקט לשנא דהברייתא אלא דלהכי לא פריך הש"ס וניקב פסול מפני שהתוס' כתבו דאי פליג ר"י א"כ הלכתא כוותי' ולכך לא מצי למפרך וניקב פסול והא ההוא גברא כו' משום דאימא דהא דאיליד משום דהלכה כר"י ולכך פריך וניקב אינו מוליד משום דגה ר' ישמעאל דמכשיר מודה דאינו מוליד וכל זה הוא אם ר"י בכולהו פסילי מכשיר בביצה א' אבל אם נאמר דרק בניטל אמר ובכולהו פסולי מודה דפסול בביצה א' א"כ הדרא קושי' לדוכתי' דהכי הל"ל וניקב פסול זהו תוכן כוונתו ומאוד אני תמה מדבריו אלה שכ' דלהכי לא מצי פריך וניקב פסיל וכו' משום דאימא דהא דאוליד משום דקיי"ל כר"י דאטו בשביל שהלכה כר' ישמעאל לא מצי למפרך על רבנן ממעשה שהי' דאוליד וכי שייך לתרוצי לרבנן דההוא גברא שאני דמשום דאית לי' כר' ישמעאל להכי אוליד דאטו הוא משנה או ברייתא דנוכל לאוקמי כר' ישמעאל אין זה אלא תימא גם עיקר דיוקו אינו מוכרת דמשום דהקושי הוא מהא דאוליד לכך נקיט בלשני' וניקב אינו מוליד וזה פשוט

תבנא לקדמנא דדעת התוס' אליבא דשיטת ר"ת לתפוס דברי הירושלמי במקצתו לא בכולו היינו במאי דפסק בירושלמי הלכה כר"י בנו של ריב"ב וגם במאי דמשמע להו ממסקנת הירושלמי דר"י מיירי בידי אדם וכמש"כ התוס' ומשמע מתוך המסקנא כו' בזה ס"ל כוותי' אבל במאי דאמר בירושלמי, שאינו מיליד גם לר"י וגם במאי דאמר דאי נטלה של ימין גם לר"י פסול בזה לא פסק כהירושלמי רק דבכל גווני כשר ומוליד ג"כ כמו שהוא מבואר כן מדברי התוס' לשיטת ר"ת דבניו כשרי' ג"כ עיי"ש

ושיטת בה"ג והרי"ף והרמב"ם לפסול בעל ביצה א' בניטל' בידי אדם ופי' דבריה' הרמב"ן והריטב"א והנ"י והרא"ש דאינהו קמפרשי דר"י בנו של ריב"ב בידי שמים מיירי והרמב"ן בחידושיו הוסיף עוד לדייק דלשנא דכל שאין לו אלא ביצה א' מתחילת ברייתו משמע והא דנקיט ביצה א' הוא הדין לשתיהן אלא דמלתא דשכיח נקיט דנטלו שתי ביצים הוא מלתא דלא שכיח וגם הם הביאו ראי' לדבריהם מהירושלמי דאמר שם אית תנא בידי אדם פסול בידי שמים כשר ואית תנא בין בידי אדם בין בידי שמים פסול הוין בעו למימר הא כרבנן והא כר"י ומוכח מיני' דר"י בידי שמים מיירי אבל בי"א גם ר"י מודה דפסול ופלוגתייהו דרבנן ור"י הוא בידי שמים דלרבנן אף בידי שמים פסול ושמואל דאמר פ"ד בידי שמים כשר אזיל לשיטתי' דפסק בירושלמי הלכה כר' ישמעאל זהו תוכן שיטתם בקצרה עיין בהרא"ש ובחידושי הרמב"ן והריטב"א והנ"י ונמצא דפליגתייהו דהנך שיטות הוא בפי' דברי ר' ישמעאל דמר סבר דר"י מיירי בידי שמים ומ"ס דמיירי בידי אדם ואילו ואילו מביאין ראי' לדבריהם מהירושלמי אבל לפסק הלכה דעת כולם שווה דאית לן למפסק הלכתא כר' ישמעאל

והנה אילולי דמסתפינא להכניס ראשי בין הרים גדולי' ואין יתוש קטן כמוני מכריע בפלוגתא דרבוותא בדברי רבותינו הראשונים הי' נלע"ד לומר דבפירש של הירושלמי העיקר כשיטת ר"ת דר"י בנו של ריב"ב בידי אדם מיירי ופלוגתייהו דרבנן ור"י הוא בי"א דלהך פירושא דהרמב"ן וסייעתו דפלוגתייהו הוא בי"ש קשה טובא חדא מה שהקשה בעצמו דא"כ מאי אירי' ביצה א' אפי' שתיהן נמי ומה שתירצו בזה דזה שכיח וזה לא שכיח הוא דוחק גדול כמבואר בחוש ועוד שמואל דאמר אם יבוא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ומוקמינן לי' כר"י אמאי דקדק בדבריו לומר בעל ביצה א' טפי ה"ל לומר אם יבוא לפני פ"ד בי"ש אני מכשירו כמו שהוא בתלמודא דידן דמשמע בין ביצה א' ובין שתיהן הכל כשר ותו דמתלמודא דידן נראה פשיט דשמואל דמכשר פ"ד בי"ש אליבא דכ"ע אמרה למילתי' ולא משום דסבר לה כר"י דא"כ לא הוי שתיק מיני' בתלמוד' דידן לאוקמי' כר"י דווקא ועוד קשה טובא הך דקאמר בירושלמי ובלבד בשל ימין דבין אם נפרש שהוא תיבה אחת או שתי תיבין קשה טובא דהא בי"ש הכל כשר וע"כ צ"ל כמו שפי' בספר קרבן נתנאל דר"י בר חנין דאמר ובלבד בשל ימין הוא סבר דפליגי בידי אדם וא"כ לא ידעתי מי הוא המכריחינו לומר דלמסקנא לא קיי"ל כוותי' ואי משום דהוי בעו לומר הא כרבנן והא כר"י דמשמע מיני' דהוו סברי דפליגי בי"ש מ"מ הא למסקנא הדרינן מינה ומוקמינן כולה כרבנן וא"כ למסקנא שפיר נוכל לומר דפליגי בי"א וכר"י בר חנין ונראה דזה הוא באמת כוונת התוס' שכ' ומשמע מתוך המסקנא דפליגי בידי אדם דכיוונו בקוצר דבריהם למה שכ' ודו"ק

והנה לא מיבעי אם נפרש דהך הרי שעלתה בו חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כבידי שמים דקאמר בירושלמי הוא מלתא באנפי נפשי' ולא קאי אדלעיל מיני' דאמר כולה רבנן וכמו שנראה מדברי הק"נ שכן פי' המהרש"ל [וספר יש"ש אינו ת"י לעיין בו] ור"ל דסיומא דדחי' דדחי למאי דהוי בעי למימר הא כר"י והא כרבנן קמסיים במאי דאמר כולה רבנן וה"ק דהני תרתי ברייתי תרווייהו פליגי אליבא דרבנן דמר סבר דלרבנן גם בי"ש פסול ומ"ס דלרבנן בי"ש כשר ולא קפסלי רק בי"א ומה שאמר אח"כ הרי שעלתה בו חטטין הוא מלתא באנפי נפשי' וקמ"ל דע"י חולי כבידי שמים דמי א"כ וודאי דלמסקנא לא אדחי' מימרא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בי"א וכי בשביל דהוי סברי למימר כן בס"ד נדחי מימרא סתמא דאמורא מהלכה כיון דלמסקנא נוכל לקיימה א"כ טפי אית לן למימר דלמסקנא תו הדרינן למלתא קמייתא דפליגי בי"א וכר"י בר חנין והני תרתי ברייתי אליבא דרבנן קמיפלגי ואינו ענין להא דר"י בנו של ריב"ב משום דאיהו בי"א קמיירי אלא אפי' לפי פירושו של בעל מראה פנים דהך הרי שעלתה בו תטטין קאי אדלעיל לתרוצי הנך תרתי ברייתי דפליגי נוכל ג"כ לפרושי ברווחא דבי"ש לכ"ע כשר ולא נחלקו רק בי"א והנך תרתי ברייתי פליגי ע"י חולי דמ"ס דחולי הוי כבידי אדם ומ"ס דהוי כבי"ש או דחדא ברייתא מיירי בידי שמים ממש ולכך קמכשר לי' וחדא מיירי ע"י חולי ולכך קפסיל לי' ותרווייהו אליבא דרבנן ואינו ענין כלל לדר' ישמעאל משום דאיהו מיירי בידי אדם וכר"י בר חנין

וכל זה לא כתבתי רק לרווחא דמילתא דגם לפי פירושו של הרב בעל מראה פנים נמי לא מוכח דלמסקנא אדחי' מימרא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בידי אדם אבל באמת נלפע"ד דפירושו של בעל מראה פנים אין לו פנים כלל בהלכה דלפירושו תיקשה א"כ איך קאמר התם בירושלמי עלה דהך ברייתא דבי"ש פסול דר' מנא קמפרש טעמא דהך ברייתא מקרא דלא יבא פ"ד לעולם משמע