שו"ת בית דוד קסד

נימולין כו' סוף דבר פירושו זה בדברי הסיפרי לא נהיר כלל ודברי הסיפרי פשוטים ומבוארים כדכתיבנא עוד ראיתי שם בדבריו שהקשה להך גירסא שפ"ד חוזר דא"כ מאי פריך הש"ס וניקב איני מוליד והא ההוא גברא דחתעי' סילוא ואוליד ומאי קושי' דאימא רפואה עלתה לו וגם זה אינו קושיא כיון דעיקר הקושי' הוא ממעש' שהי' מסתמא ידע הש"ס מעשה שהי' איך הי' וידעו בהך עובדא שלא נתרפא עדיין בשעה שהוליד ולכך קמקשו מינה וזה פשוט וא"צ לפנים ועוד נראה דדווקא בקטן הוא דחוזר ונתרפא אבל בגדול אינו מתרפא וכדאמרינן בשמעתין וה"מ קטן אבל גדול איקפולי מיקפיל ופי' בה"ג דגדול כיון דיהיב דעתי' אאישות איקפולי מיקפול וה"נ איכא למימר דכל רפואות לא מהני בגדול ובזה מיושב מאי דקרינן למקודשת לפ"ד משתמרת לביאה פסולה ולכאורה אינו מובן דאמאי הוי משתמרת לביאה פסולה דלמא תעלה לו ארוכה אבל אם נאמר דבגדול לא מהני שום רפואה אתי שפיר ובלא"ה נמי י"ל דמ"מ הוא בחזקת שלא תעלה לו רפואה כמו פריס חמה לר"ע דמסתמא לא פליג אהא דשכן במינם מתרפאין ועיין

ומעתה כיון שנתבאר מדברי הסיפרי דאין שום נ"מ לדינא בין פצוע דכא לכ"ש אלא הלכות רופאים בלבד א"כ שוב אי אפשר לפרש כפי' ר"ת דר"י לא פליג ארבנן רק דנפצעה גרע טפי ופוסל אפי' באחת מהביצים וניטלה לגמרי, דהיינו כרות אינו פוסל עד שינטלו שתיהן דווקא דא"כ נ"מ גדולה לדינא איכא בינייהו שזה פוסל אפי בא' מהן וזה דווקא בשתיהן וא"כ איך קאמר הסיפרי שאין ביניהם נ"מ לדינא מיהו לזה יש לומר דהך נ"מ אינו בין פצוע לכרות דגם גבי כרות איתא להך דינא דהיכי דנכרת מקצת מהביצה פוסל אפי' באחת מהן ודוקא בנטלה לגמרי הוא דאינו פוסל אלא בשתיהן וכדקיי"ל גבי טחול דנכרת מקצתו דמי לניקב מפני שזה מכאיב לו ביותר וה"נ דכוותי' גבי ביצים דהא לטחול קמדמינן להו לסברא זו וא"כ עיקר הנ"מ הוא בין כולו למקצתו אבל לא בין פצוע לכרות ושפיר קאמר הסיפרי שאין ביניהם נ"מ לדינא אלא הלכות רופאים בלבד אך באמת גם בין כולו למקצתו נמי ליכא לפלוגי ביניהו שום נ"מ לדינא משום דלהדיא תנינן בסיפרי גבי פצוע דכא אין לי אלא כולו מקצתו מנין תלמוד לומר וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ודברים אלו אין להם הבנה לכאורה אך ראיתי בילקוט שהביא להא דהסיפרי בזה"ל ת"ל וכרות שפכה כל שנכרת הגיד הפוסק ועפי"ז נלע"ד לפרש דט"ס נפל בילקוט בתיבת הפוסק שנכתב בסמ"ך וצ"ל הפותק בתי"ו והוא מלשון פותקין מים לגינה שהכוונה הוא שפותח לה קילוח מים שיקלח לתוכה וא"כ מילת פותקין הוא מלשון קילוח והכי פירושו כיון דגבי גיד נכתב כרות שפכה דמינה ידעינן דאף בנכרת מקצתו רק שהוא באופן שאינו מקלח עוד אלא שהוא שופך והיינו שאינו מורה כחץ הוא פסיל משום דזה נלמד ממלת שפכה דכל ששופך אעפ"י שלא נכרת כולו הוא פסול וזהו כל שנכרת הגיד הפותק דקאמר הסיפרי דר"ל שנכרת הגיד המקלח דהיינו מעטרה ולמעלה וכיון דגבי כרות נכתב להדיא דלא בעינן כולו ובמקצתו נמי פוסל תו ילפינן מיני' גם לפצוע ודך שפוסל ג"כ במקצתו דהא הני תלתא מילי פצוע ודך וכרות ילפי כל חד וחד מחברי' בהיקשא וכדאמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן והיינו משום דכל חד יליף מחברי' וזה ברור לענ"ד בביאור דברי הסיפרי

וכיון שכן הרי חזינן להדיא דאין שום נ"מ בין כולו למקצתו ואדרבה נראה מלשון הסיפרי דכולו הוי פשיטא לי' טפי לאיסור ממקצתו מדקאמר אין לי אלא כולו מקצתו מנין כו' הרי דכולו הוי פשיטא לי' ומקצתו הוצרך ללמוד מהיקשא מכ"ש וא"כ מהיכי תיתי נאמר דמקצתו יהי' גרע טפי מכולו ושאני גבי טחול דהלכה למשה מסיני כך הוא דכל ת"י טריפות הלל"מ הם משא"כ כאן דמאין הרגלים לומר כן דמקצתו יהי' גרע טפי ומאחר דלר"ת עצמו ספוקי הוי מספקא לי הך מילתא אי פליג ר"י על רבנן אם לא ברווחא אמינא ולא מסתפינא דהעיקר דפליגי אהדדי וכדמוכח מהירושלמי והסיפרי וכדכתיבנא

ומעתה ממילא נדחית הך גירסא דשלימין בדברי ר"י בר חנין בירושלמי משום דהך גירסא אין לה מקום רק אם נאמר דלא פליגי וכמש"כ לעיל והעיקר כהך גירסא דהוא שתי תיבות בשל ימין ואפשר גם התוס' בשם ר"י להכי כתבו דיותר נראה למגרס דהם שתי תיבות משום דנראה להו עיקר דפליגי אהדדי ולא קמחלקינן בין נפצע לניטל כלל ועיין

ודע דהרב בנו"ב נסתפק בסוף תשובתו בסי' הנ"ל אי פצוע ודך פוסל גם במקצתו או דבעינן כולו דווקא ומתוך פלפולו שם העלה דכרות הוא קרא יתירא והיינו משום דאיהו קמפרש דכרות הוא שנכרתה לשנים ופצוע היינו שנפצעה ולא לשתים רק שנבקעה מצד אחד ולכך הוקשה לו דהשתא פצוע שאינו נכרת לשתים הוא פסול כרות מיבעי אלא ע"כ דקרא יתירא אתי לאשמועי' דאפי' במקצתו נמי פוסל ותו ילפינן פצוע מיני' ויצא לו מזה דבדך דליכא קרא יתירא א"כ קושטא דמלתא שאינו פוסל רק בכולו ועפי"ז העלה להתיר בעובדא דילי' שלא הי' דך רק במקצת מביצה השמאלית עיי"ש בדבריו היטב ולענ"ד לא נראו לי דבריו בזה דפשטא דמלתא דכרות הוא שנכרתה לגמרי ואינה מעורה כלל וכמו שרצה לפרש בריש דבריו שם וכיון שכן ליכא כאן קרא יתירא דפצוע מכרות לא אתי משום דכרות לגמרי אפשר דגרע טפי וכמו כן יש לומר בהיפוך דכרות מפצוע לא אתי משום דאיכא למימר דפצוע גרע טפי וכדעת ר"ת דנטלה לגמרי עדיף טפי דפצוע מכאיב לו ביותר [ואף דהעלינו לעיל בזה שלא כדעת ר"ת היינו לקושטא דמילתא אבל מ"מ שפיר איכא צריכותא מחמת סברא זו וזה פשוט] ובעיקר ספיקו אשתמיטתי' דברי הסיפרי שהבאתי לעיל דאמר אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל וכרות שפכה כל שנכרת הגיד הפותק וכפי מה שפירשנו בו לעיל בדברינו ולפ"ז וודאי דגם בדך פוסל נמי במקצתו דכיון דמהיקשא יליף לה הסיפרי פצוע מכרות א"כ גם דך ילפינן בהך היקשא דהא דך סמוך בקרא לכרות טפי מפצוע ובלא"ה נמי הני תלתא מילי ילפינן כל חד מחברי' וכמש"כ לעיל ולכך אין לעשות מזה אפי' סניף להתיר דהדבר ברור דגם בדך פוסל נמי במקצתו

עוד ראיתי שם בתחילת דבריו שנסתפק בהא דתנינן בברייתא ואפי' נקבו ואפי' חסרו ואפי' נימוקו אי מיירי באחת מהן או בשתיהן דווקא וקפשיט לה לספיקו מהא דפריך הש"ס וניקב לא מוליד והא ההוא גברא דחרזי' סילוא בביצים ונפיק מיני' כחוט מוגלא ואוליד וקמדייק מזה מדקאמר ונפיק מיני' כחוט ולא אמר כחוטי בלשון רבים מכלל דלא נקבה רק א' מהן ואפ"ה ס"ל להש"ס דפסול ולפענ"ד נראה דאם באנו להוכיח מזה אדרבה יש להוכיח בהיפוך דלישנא דחרזי' סילוא דקאמר הש"ס משמע להדיא שנתחב הסילו בשתי הביצים דלישנא דחרזי' פירש"י שהוא מלשון מחרוזות של דגים ובמחרוזת של דגים הדבר ידוע שהוא שחורזין הרבה דגים קטנים על קנה אחד וכן כשמותחין הרבה מרגליות על חוט אחד נקרא חורז כדאיתא במדרש ריש פרשה בשלח הי' יושב וחורז הגדולות לעצמן וכו' עיי"ש. וליכא לפרושי דלישנא דחורז לא הונח על חיבור הרבה דברים ביחד רק על דבר הנמתח על חוט או על קנה ואפי' באחד נמי שייך לישנא דחורז דזה אינו דהא כהאי לישנא מצינו באגדת ירושלמי הנדפס עם פי' יפה מראה במס' חגיגה גבי מעשה דאלישע אחר שהיו החכמים יושבין וחורזין בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ושם מאי לשנא דנמתח שייך בזה אלא ע"כ דהכוונה הוא שהיו מחברים דברי תורה לנביאים ולכתובים ואף כי בתוס' במס' חגיגה הביאו להא דהירושלמי וקגרסי' בי' שהיה חוזרין כו' עכ"ז העיקר נראה כגירסת היפה מראה וראי' ברירה לזה ממדרש שיר השירים על פסוק דצאוורך בחרוזים דשם