שו"ת בית דוד קסא

לחוד סגי והיינו משום דסתם קרפיף לית לי' פותחות וא"כ אם נפרש דר' יוסי ס"ל דחדא סגי וע"כ נצרך לפרש דר' יוסי סמך את עצמו על דברי ר' יהודא בהא דסמוך דהא ר' יוסי עצמו לא קא מפרש להא דסמוך דמהני אף בלא פותחות וא"כ תקשי דאמאי לא מפרש ר' יוסי להא דמהני סמוך בלא פותחות וע"כ נצרך לפרש דבהא סמך א"ע על דברי ר' יהודא דמפרש להא דמהני סמוך ולא אתי ר' יוסי רק לאוסופי על דברי ר' יהודא ולאשמועינן דגם פיתחות מהני וא"כ הוא ה"ל לר' יוסי למימר אם נכנסין לה בפותחות כיון דקאתי לאוסופי על דברי ר"י שייך למתני אם נכנסין כו' פי' עוד מהני בה אם נכנסין לה בפותחות וכיון דקאמר כל משמע דמלתא באפי נפשי' הוא ולא קאתי לאסופי על דברי ר"י רק דקאי על רישא דמתני' דקאמר איזהו קרפיף וקמפרש ר' יהודא כל שסמוך לעיר ור' יוסי מפרש דקרפיף הוא כל שנכנסין לה בפותחות וכיון דר' יוסי קאי על רישא דמתני' על איזהו קרפיף ולא על דברי ר' יהודא ומ"מ לא קמפרש ר' יוסי להך דינא דמהני בה סמוך [דאכתי לא ידעי' מדיוקי דמסיק ואפי' בתוך תחום שבת] א"כ ע"כ דס"ל לר' יוסי דבאמת לא מהני סמיך לחוד נמצא דבבבא שני' מוכרחים אנחנו לומר דר' יוסי ס"ל דבעי' דוקא פותחות אמנם בבבא ראשונה כאשר נפרש דר' יהודא בעי תרתי ור' יוסי קאי על דברי ר' יהודא שפיר מצי' למימר דה"ה איפכא בסמוך לחוד ומאן דלא קמפרש לה בהדיא משום דממילא מובן וכמו שפי' רש"י ובאמת אין כוונת רש"י לומר דברישא מוכרחין אנו לומר דר' יוסי ס"ל דבחדא סגי מהנך תרתי רק דכוונתו היא דמצי' למימר הכי משא"כ בבבא שני' מוכרחין אנחנו לומר דר' יוסי ס"ל דבעי' דוקא פותחות וקפשיט הש"ס מדברי ר' יוסי דאמר כל שנכנסין לה בפותחות ואפי' בתוך תחום שבת מדהוצרך לסיים ואפי' בתוך תחום שבת ולא קאמר כל שנכנסין לה בפותחות לחוד ש"מ דקאתי לאשמועי' דדוקא בתוך תחום שבת הוא דבעי' פותחות אבל בסמוך לא בעי' פותחות והנה כיון דאתינן להכי דבדברי ר' יוסי גופי' מוכח דסגי בחדא לחוד א"כ שפיר מצי' למימר דר' יוסי לא קאי על דברי ר' יהודא רק דמלתא באפי נפשי' קאמר וקאי על רישא דמתני' דקאמר איזהו קרפיף וקמפרש ר' יוסי דבין שנכנסין לה בפותתות ובין שסמוך לעיר מהני בה וא"כ תו לא קשה דאמאי לא קאמר ר' יוסי אם כיון דלא קאי כלל על דברי ר' יהודא רק דקאי על רישא דמתני' ולא לאוסופי על ר' יהודא לא שייך למתני אם ועכשיו שפיר מדייק רש"י מדהוצרך ר' יוסי לפרש תיבת פותחות ש"מ דסתם קרפיף לית לי' פותחות ור' יהודא ס"ל דבסמוך לחוד סגי ובשלמא בבעל הבעי' בבבא ראשונה לא הוי קשיא הכי כיון דהוי מפרשי' לי' דקאי על דברי ר' יהודא ולשון כל הוי מפרשי' בלשון כיין לא הוי שום הוכחה מזה דשפיר הוצרך למימר תיבת פותחות אבל עכשיו דר' יוסי מלתא באפי' נפשי' קאמר שפיר הוכיח רש"י דסתם קרפיף לית לי' פותחות

מסכת נדה

דף י"ח ע"ב בתוס' ד"ה למעוטי כו' וא"ת והא גם בהני שלשה דברים איכא חזקה דטהרה ושורפין משום רוב עכ"ל נראה דדבריהם אלו אינם אמורים רק לפי מה שפירש רש"י גבי תינוקת דהספק הוא אם התינוק טמא ואמרינן ע"ז דרוב תינוקת מטפחין בשרצים ומיעוט אין מטפחין נמצא דהרוב הוא מהתינוק והחזקה דעיסה הוא בדבר אחר ואפ"ה אמרינן דהוי רובא דאיכא חזקה כנגדה ולפ"ז שפיר הקשו התוס' דגם בהני שלשה דברים הוי רובא דאיכא חזקה כנגדה דהא גם בהני איכא חזקה דטהרות היכי דעסקה אח"כ בטהרות אמנם לפי מה שפי' ר"ת דהספק הוא אם נגע בהעיסה אם לא אבל התינוק וודאי טמא וכמש"כ התוס' בד"ה רוב תינוקות יש ליישב קושייתם בפשיטות דע"כ לא אמרינן דמקרי חזקה כנגד הרוב דווקא התם דהספק הוא על העיסה ואם ניזול בתר רובא אמרינן דבוודאי נגע משום דרוב מטפחין ואם ניזיל בתר חזקה צריך להעמידה על חזקתה דלא נגע ונמצא דהחזקה והרוב הוא בדבר אחד וסותרת ממש הרוב ובזה הוא דאמר ר' יוחנן דאין שורפין על רוב זה משא"כ בהני שלשה דברים אין הרוב והחזקה בדבר אחד דהרוב הוא לענין האשה אם היא טמאה ואזלינן בתר רובא והחזקה היא בהטהרות שעסקה אח"כ וזה וודאי דלא מקרי חזקה כנגד הרוב חדא דאינם בדבר א' ועוד דכיון דמקודם נתעסקה בטהרות בוודאי הוי מטמאינן לה א"כ אין סברא לומר דבמאי דנתעסקה אח"כ בטהרות שיתבטל הרוב דמעיקרא [דאין לומר דנעמיד האשה על חזקתה שהיא טהורה דז"א דהא לגבי דידה וודאי דאתרע חזקתה כיון דראתה דם מכל מקום או הפילה שיליא וחתיכה]. ובזה יש ליישב ג"כ קושייתם דלעיל ד"ה ותו ליכא שהקשו מאיש ואשה שעשו צרכיהם בספל דאזלינן בתר רובא ואמאי לא חשיב לה ולפמ"ש יש לומר דאדרבה התם וודאי אין שורפין עליו את התרומה משום דיש להעמיד האשה עצמה על חזקתה שלא ראתה דם נמצא דהחזקה סותר ממש הרוב משום דהתם לא אתרע כלל חזקה שלה וכן יש ליישב בזה קושייתם מהך דג' ספיקות משום דהתם ג"כ הוי החזקה עם הרוב בדבר א' ונמצא דסותרין זא"ז ואין שורפין עלי' את התרומה ודלא כתירוצם של התוס' ובזה יתיישב ג"כ הא דפריך מתשע חנויות ומט' צפרדעים ויתיישב ג"כ מאי שהקשו התוס' בד"ה האמר ר' יוחנן תימא אפי' לא אמר היכי מצינן למעוטי הא טומאת אשה דווקא נקט. עכ"ל אמנם לפי דברינו יש לומר הא דקאמר הש"ס למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדי דלא שרפינן עליו את התרומה קאי על מתניתין דאיש ואשה שעשו צרכיהם בספל דלא אזלינן בתר רובא לשרוף עלי' משום דהתם הוי חזקה ממש כנגד הרוב וכמש"כ ופריך הש"ס ע"ז הא אמרה ר"י חדא זימנא גבי תינוק וממילא מצינן למילף לכאן לענין טומאת אשה דהיכי דהחזקה סותרת ממש הרוב לא אזלינן בתר דובא לענין לשרוף תרומה

דף כ"א ע"ב תוס' ד"ה באפשר לפתיחת הקבר כו' להך לשנא תימא דג' מקומות כו' עכ"ל ולעיל בדף י"ח ע"ב ד"ה למעוטי הקשו קושיא זו ביתר ביאור וז"ל דליכא למימר דה"פ רוב פתיחת הקבר אינו בלא דם ולא שורפין עליו את התרומה דהא קאמר התם לר"י דאמר א"א לפתיחת הקבר בלא דם דמביאה קרבן ונאכל א"כ טמא וודאי הוא עכ"ל ולפענ"ד אפשר ליישב קושייתם דשאני התם לענין הבאת קרבן דהוי רוב גמור משום דאיכא פלגא דיולדות ולד ולא רוח ואף בהך פלגא דמפלת רוח אית בה רוב רא"א לפתיחת הקבר בלא דם ולכך שפיר מביאה קרבן ונאכל משא"כ במפלת חתיכה דלית בה רק רובא דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ובזה ס"ל לר"י דאין שורפין עלי' את התרומה משום דס"ל לר"י דלא הוי רוב גמור

דף נ"א ע"ב תוס' ד"ה ולבני מערבא אומר ר"ת דעל תפילין עכ"ל. לא זכיתי להבין סוגיין דהש"ס לפי דבריהם חדא דמאי מקשה הש"ס ולבני מערבא כו' דמאי ראי' היא זו מבני מערבא דהא התם עיקר הברכ' השני היא על מצוה אחרת על מה שצינו לסלק התפילין בלילה ולא דמי כלל למתני' דכל שטעון כו' דהתם הברכה השני' הוא על האכילה שאכל מקודם משא"כ כאן אין הברכה השני' על מה שהניח מקודם רק על מה שסילק אותם וא"כ לא דמיין כלל אהדדי ומאי פריך הש"ס לאפוקי מאי שפיר מצינן למימר לאפוקי מצות ועוד יש להקשות דמאי הוי מברכי בתר שסלקו תפילייהו מקודם שסלקו ה"ל לברוכי כדקיי"ל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. ויש ליישב

ע"י הפועל העוסק במלאכת הקודש באמונת הועצער הבחור צבי הירש בהמנוח מוהר"ר יצחק ז"ל.