שו"ת בית דוד טו

הוא יודע אם יכול לחיות אם לאו חופר גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור עכ"ל התוספתא שלפנינו ועיין שם במפרש שהגיה בשם התוספתא כ"י (והוא מהגהות של הגר"א כמבואר בהקדמתו) נשרשו במקום נזרעו גס הגיה וחזר ונטעו במקום וחור וזרעו גם הגיה אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב וכל הגהותין אלו וודאי כי המה נכונים וברורים כי מה ענין זרעים לשם הא בדיני ערלה קמיירי דהוא באילן גם מה שהגיה אם יכול לחיות פטור וודאי כי הוא ברור ואמת כמו שהוא כן במתניתן פ"א מ"ג אילן שנעקר והסלע עמו וכו' עיי"ש זולתי מה שהגיה מילת חייב אחר חזר ונטעו בעציץ נקוב ומחמת זה פירש דהא דאם יכול לחיות פטור דתני דתוספתא הוא מלתא בפ"ט ולא קאי אדלעיל מניה רק דקאי אמתניתן דאילן שנעקר דתנינן בה אם יכול לחיות פטור ועל זה קאתי התוספתא לפרושי כיצד יודע אם יכול לחיות א"ל והביא שם פי' הרא"ש במתניתן שפירש דאומדין אותו עובדי אדמה ורצה להעמידו בלשון התוספתא הוא דבר שאין לו שחר חדא דאין זה מדרך התוספתא דקאתי לפרושי מתניתן שלא להביא רק אמצע המאמר דמתניתן כעין אמר מר דמצינו בגמרא זה לא מצינו בתוספתא בשום פנים ובכל מקום דאתי התוספתא לפרושי מתניתן היא חוזרת ושונה הדברים עצמם השנויים במתניתן ומוספת בה איזה דברי' לפרושי באופן שלא נצטרך לעיין על עיקרי הדברים במתניתן דהתוספ' אף דהיא אתי לפרושי מ"מ אין ענינה כמו התלמוד דקאי על דברי המשנה רק כי היא שונה ההלכה לעצמה מבלי שנצטרך לעיין במשנה וזה ברור ועוד פירושו בכיצד הוא דחוק ורחוק ולענ"ד לפרשה כפשוטה דהכל מאמר אחד וקאי אדלעיל מניה והכי קאמר נשרשו בעציץ שאינו נקוב דהיא פטורה מערלה ונשברה וחזר ונטעה בעציץ נקוב דחייב בערלה ורצה לומר דלקח האילן עם העפר שעליו ומניחו בעציץ נקוב אז רואין אם הי' יכול לחיות עם העפר שעליו גם בלא עציץ נקוב שכבר נשרש היטב בעפר הוא פטור וא"ל חייב והיינו כעין אותה ששנינו במשנה אילן שנעקר והסלע עמו כו' והתוספתא תני להך דינא בעציץ נקוב ושאינו נקוב וע"ז קמפרש כיצד יודע כו' חופר גומא בארץ כו' ר"ל דמעמיד העציץ בגומא כעין ששופתין קדירה ע"ג כירה באופן שלא יגעו שולי העציץ בקרקע דשוב הוי כאינו נקוב ואז רואין אם יכול לחיות פטור ואז שפיר דמי להניחו מעתה ע"ג קרקע כיון שאין הקרקע מועלת לו שהי' יכול לחיות בלא"ה וכמו שכן הוא עצמו הדין לענין אילן שנעקר השנוי במתניתן ולשון ונוטעו בה דתני בתוספתא או דיש להגיה ומעמידו בה או אפשר ליישב גם לישנא דנוטעו בה דקאי על עיקר הנטיעה דנוטעו בע"ג כנלפע"ד פי' התוספתא ברור ואמת: (והארכתי לפרש כולה הגם כי לענין שאנו עוסקים בו עתה להקשות על שיטת ר"ת אין צריך לזה מ"מ נצטרך לזה להלן אי"ה) ומהך תוספתא וודאי דקשה טובא לפיר"ת דאלו לשיטתו עציץ שאינו נקוב לענין ערלה לא משכחת לה כלל דהא של עץ לא בעי נקיבה כלל אף לזרעים ומכ"ש לאילנות ושל חרס נמי נהי דלזרעים בעי נקיבה מ"מ לאילנות לא בעי נקיבה וכדמוכח אליבי' מירושלמי לפי' קמא דהר"ש וא"כ איך תני בתוספתא עציץ שאינו נקוב לענין ערלה דהוא באילן דפטור וקושיא זו היא גם אליבא פירושו דהמפרש ובמפרש שם פי' התוספתא גם אליבא דר"ת ולא חצי ולא מרגיש ולית נגר וב"נ דיפריקנה להך תוספתא אליבא דר"ת אם לא שנאמר דהך תוספתא לאו דסמכא הוא וזה וודאי קשה טובא לדחות תוספתא מפורשת מהלכה כיון דברווחא נוכל לקיימה עפ"י שיטת רש"י והראב"ד והרמב"ם דלא תפלוג לא אתלמודא דידן ולא אתלמודא דהירושלמי דלשיטתם שפיר נוכל לאוקמי בשל עץ וזה הוא לע"ד ראי' שאין עלי' תשובה ועיין: ושיטת הראב"ד כבר כתבנו לעיל והוא דאין חילוק בין עץ לחרס ובשניהם בעי נקיבה בזרעים ולענין אילן כתב המל"מ בדעתו דחרס לא בעי נקיבה ועץ בעי והנה אף דכתבנו לעיל דיותר הי' מסתבר לומר לשיטתו דגם של עץ לא בעי נקיבה לאילן מ"מ עתה שזכינו לדברי התוספתא בוודאי מוכרחין אנו לומר כדברי המל"מ דבשל עץ בעי נקיבה בכדי ליישב הך תוספתא אליבא דהלכתא דלא תפלוג על הירושלמי דכל כמה דנוכל ליישב חובה עלינו להשוותה עם הירושלמי דאין בידינו לדחות תוספתא מפורשת מהלכה בלי ראי' ברורה ועיין

ודברי הרמב"ם בזה סתומים ומדברי הראב"ד נראה דלא להשיג על הרמב"ם אתא רק דמפרש כן בדעתו וכן הבין שם הכ"מ דהרמב"ם כהראב"ד ס"ל בהא והמל"מ ביאר דעתו דס"ל כשיטת ר"ת וכל דבריו בזה דחוקים מאוד ואינם מוכרחים כלל בדעת הרמב"ם גם הגר"א בביאוריו ליו"ד סי' רצ"ד ס"ק ג' לא בחר בדרכו של המל"מ רק כי פירש דברי הרמב"ם ע"ד מ"ש הראב"ד אלא דבפירוש' דשמעת' נאדי מדברי הראב"ד דהראב"ד מפרש דהא דמשני הגמרא כאן בשל עץ כאן בשל חרס דאין נ"מ כלל בין עץ לחרס רק משום דסתם ספינה של עץ היא נקובה ושל חרס אינה נקובה וזה באמת דחוק קצת בפירושא דשמעתא דאמאי שבק תלמודא מלפרש עיקר החילוק שביניהם ונקיט מלתא אחריתא שבאמת אין זה נ"מ כלל ומאי סני לי' להגמרא לשנויי כאן בנקובה כאן בשאי"נ כמו דמשני גבי עציץ דזהו עיקר החילוק ונקיט עץ וחרס שאין עיקר ביניהם לדינא כלל רק מפני שזה נקוב וזה אינו נקוב וזה וודאי דחוק גם הרמב"ם עכ"פ הוי לי' לפרושי לכך פי' הגר"א דדווקא בספינה הוא דמפלגינן בין עץ לחרס משום שהמים מלחלחין אותה אבל בעציץ אין נ"מ בין עץ לחרס ובשניהם בעי נקיבה ולענ"ד אכתי לא מתחוורא הא מלתא דאכתי היקשי דעכ"פ ה"ל להרמב"ם לפלוני בספינה בין עץ לחרס ונהי דלענין ערלה לא אצטרך לי' לפלוגי דלאילן גם שאינה נקובה כנקובה דמיא גם בעציץ ומכ"ש בספינה מ"מ בפ"א מהל' תרומות דכתב דין הספינה גוששת שם הוי לי' לפלוגי דהא שם מיירי מדיני זרעים וא"כ ה"ל לפלוגי בין ספינה של עץ לחרס: לכך נלע"ד לפרש דברי הרמב"ם ג"כ ע"ד מש"כ הגר"א רק בשינוי קצת והוא דקשיא לי' להרמב"ם בסוגיין דמנחות דאי ס"ד דאיכא לפלוגי בין עץ לחרס לענין נקובה בין שנאמר כרש"י או כר"ת מ"מ תיקשי אמאי לא משני גם אעציץ כאן בשל עץ כאן בש"ח כדמשני אספינה ועוד דלא אשתמיט בשום דוכתא דתני עציץ נקוב לפלוגי בין עץ לחרס וגם גבי ספינה לא תני בשום דוכתא דליהוו בעי נקיבה לכך מסתבר לי' להרמב"ם דעד כאן לא מפלגינן בין נקוב לאינו נקוב רק גבי עציץ המונח ע"ג קרקע דכשהוא נקוב הוא יונק מן הקרקע וחשיב כמחובר ואינו נקוב אינו יונק וחשיב תלוש אבל ספינה אפי' אינה נקובה כנקובה דמיא משום דע"י לחלוחית המים הוא יונק מהקרקע אף שאינה נקובה דמ"מ המים מלחלחין אותה מעבר לעבר כמו שהוא נראה בחוש ובזה אין חילוק כלל בין ספינה של עץ לשל חרס דבשניהם הוי כנקובה ולכך לא נזכר במס חלה בפלוגתא דר"י ורבנן גבי ספינה שום חילוק בין עץ לחרס ובין נקובה לאינה נקובה דתמיד חשיבא כנקובה לענין דהזרעים שבתוכה חשיבי כמחוברים והא דמשנינן בסוגיא דמנחות ספינה אספינה ל"ק כאן בשל עץ כאן בשל חרס לאו משום דליהוי נ"מ לענין מחובר דשניהם הוי כמחוברים אף בלא נקובה רק דהנ"מ הוא לענין ביכורים דאין מביאין אלא מן המובחר דשל חרס כיון דהספינה עצמה היא ממין עפר לכך חשיבי הזרעים שבתוכו מובחר (וכן נראה שם מלשון רש"י שכתב בספינה ש"ח מביא וקורא דשל ארץ היא) ושל עץ אינו מובחר וכמו דמשני התם גג אגג וחורבה אחורבה והא וודאי דתרווייהו הוי מחוברים רק דהנ"מ הוא לענין מובחר כמו כן נוכל לפרושי ברווחא דגם שינוייא דספינה אספינה הוא לענין מובחר ובזה יבואו כל פסקי הרמב"ם על נכון דכל היכי דמזכיר עציץ קמפליג בין נקוב לשאי"נ ולא קמפליג בין עץ לחרם משום דאין חילוק כלל וכדעת הראב"ד דבשניהם בעי נקיבה ובספינ' ג"כ לא מפליג הרמב"ם בין נקובה לאי"נ משום דלא בעינן נקובה כלל לספינה בין שהיא ש"ע או ש"ח ולכך לא קמפליג בנייהו מידי והא דלא מפליג בספינה בין עץ לחרס כדמפלגינן בסוגיין לענין ביכורים היינו משום כיון דהך שינוייא אינו רק לענין ביכורים ואליבא דר"ל אבל לר' יוחנן דדריש מארציכם א"כ אין שום חילוק בין עץ לחרס דאפילו בעציץ נקוב ג"כ פסק הרמב"ם דאינו מביא ומכ"ש בספינה לכך לא