שו"ת בית דוד קנז

דקושיית הש"ס לא קאי רק על דברי ר יוסי הדק"ל דהוי מצי למיפרך מרישא דמתניתין על ר' יוסי דכאן אוסר אפי' בנשתנה צורתו וגבי מקפה מתיר אף שלא נשתנה צורת הגריסין והוי קשיא טפי וצ"ע

שם ע"ב גמ' ת"ש שאיני אוכל ושאיני טועם כו' הא היוצא מהן אסור עיין בפי' הרא"ש לקמן דף נ"ג ע"ב שהקשה דהא פשטה דמתניתין משמע דקאי על רישא דקונה פירות האלו וא"כ אפשר דאסורין ביוצא מהן משום אלו דקאמר ועיין מה שתירץ וקשה לי על תירוצו דהא אמרינן מעיקרא אס"ד אלו דווקא שאני טועם למ"ל הא קמ"ל דאע"ג דאמר שאיני טועם אי קאמר אלו מיתסר ואי לא לא הרי חזינן דאף אם נאמר שאני טועם מותר אפ"ה באומר אלו ג"כ מיתסר ולכאורה הי' נראה ליישב דבריו דדברי' ההמה דווקא לפי מה שהביא הש"ס עכשיו ראי' ממתניתין דקונם פירות דחזינן שם דהיכי דאומר אלו לחוד מיחסר בחילופיהן ובגידוליהן ואפ"ה אם אומר ג"כ שאיני טועם אזלינן בתר לשנא דשאני טועם ושרינן חילופיהן וגידוליהן וא"כ ה"נ לענין היוצא מהן אם נאמר דשאני טועם מותר ביוצא מהן א"כ אף באומר אלו בתחילת דבריו הי' ג"כ מותר ביוצא מהן כמו בחילופיהן והש"ס דקאמר לעיל אי ס"ד כו' היינו לפי מה שלא ידע עדיין ממתניתין דלקמן אך מ"מ עדיין קשה לפי המסקנא דמסקינן דבאלו לא קמיבעי' לן דאסור ביוצא מהן ואפ"ה קמיבעי' לי' באומר שאיני טועם וע"כ צ"ל ג"כ לפ"ז דהא דתני במתניתין שאיני טועם היינו לומר אף שאומר שאיני טועם אפ"ה אם אומר אלו אסור ואם לאו מותר וכמו דאמר בראש האיבעי' והרי לפי המסקנא ידעינן ממתניתין דלקמן ואפ"ה לא פשטינן האיבעי' ממתני' דקונם פירות ולדברי הרא"ש הי' לו לפשוט האיבעי' דאם שאיני טועם מותר א"כ אף באומר ג"כ אלו היו מותר וכיון דמתני' אסרה באומר אלו א"כ ע"כ אף שאיני טועם אסור ואמאי נשארה האיבעי' בלא פשיטותא וצ"ע

דף נג בגמ' מהו דתימא איזל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא הא דלא אזלינן כאן בתר רובא כדאזלינן בכל מקוה עיין בלח"מ פ"ט מה' נדרים

דף נד ע"ב ולת"ק מ"ש בשר עוף כו' הרמב"ם פסק דבעופו' אסורין בכל מקום והר"ן הקשה עליו משמעתין וראיתי בלח"מ בפ"ט שתירץ וז"ל ונראה לי לתרץ דרבינו ז"ל קשיא לי' בדברי הגמ' שאמר מ"ש בשר עוף כו' דמאי קשיא טובא איכא לחלק ביניהן דכיון דלענין בשר בחלב מקרי בשר עוף בשר ובשר דגים לא איקרו בשר כדאמרינן בריש כל הבשר משום הכי בשר עוף אסור משום דניכנס בכלל בשר ולא בשר דגים כו' עיי"ש בדבריו ודבריו תמוהין לכאורה מאוד דהא מוכח להדיא מסוגיא דריש כל הבשר להיפך דאמרינן שם כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ודייקינן שם הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע אימא סיפא הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא עוף אסור אתאן לר"ע דאמר כל מידי דמימלך עלה שליח מיני' הוא ע"כ ולפי דברי הלח"מ מנ"ל דטעמא דמתני' דהתם הוא משום דמידי דמימלך מיני' הוא דלמא טעמא דמתני' כיון דאסור לבשל בחלב לפי מאי דס"ל למתניתין דהתם לכך מקרי בשר ולא משום דמימלך עלה וא"כ אף לרבנן דס"ל דמידי דמימלך לאו מיני' הוא מ"מ אסור בנודר וכדברי הלח"מ אלא וודאי דליתא לסברתו ויש ליישב דבריו בדוחק דלכאורה יש להקשות עליו דאמאי לא משני בקצרה דהא ת"ק דרשב"ג הוא ר"ע ור"ע בעצמו ס"ל בחולין בפרק כל הבשר דבשר עוף מותר מן התורה לכך פריך הש"ס שפיר לת"ק מ"ש בשר עוף כו' אלא ע"כ דכוונתו הוא דדווקא אם נאמר דבשר עוף אסור מדרבנן ולא מדאורייתא וע"כ דטעם הגזירה הוא דחששו רבנן שלא יתחלף בשר עוף בבשר בהמה וגבי דגים לא גזרו כן ש"מ דבשר עוף מקריא ג"כ בשר אבל דגים לא מקריא בשר אבל אם נאמר דבשר עוף אסור מדאורייתא אין ראי' מזה דבשר עוף מקריא בשר דהא מאן דס"ל דבשר עוף אסור מדאורייתא אין הטעם משום דמקריא בשר דהא לא כתי' בתור' לא תבשל בשר בחלב רק דיליף מקרא כמש"כ התוס' דף קי"ג וכיון שכן שפיר מוכיח הש"ס לומר התם דמתניתין ס"ל כר"ע דכל מידי דמימלך מני' הוא משום דמתני' דהת' ס"ל דאסור מדאורייתא א"כ אין ראי' שוב דמיקריא בשר כן אפשר ליישב דברי הלח"מ אך אף שישבנו דברי' קצת מ"מ תירוצי דחוק מאוד כמבוא' לכל מעיין

דף נו בפירוש הרא"ש ד"ה וחכמים אומרים כו' נראה דחכמים מודים בחדר ויציע כו' דהמוכר את הבית לא מכר כו' עכ"ל לא הבנתי דבריו הקדושים דהא התם במתני' דהמוכר את הבית תנינן ג"כ ולא את הגג בזמן שיש עלי' מעקה גבוה עשרה טפחים וא"כ וודאי מכ"ש דלא מכר את העלי' שע"ג הבית ואפ"ה ס"ל לרבנן כאן דעלי' בכלל בית לענין נדר הרי דלא דמי כלל מכירה לנדר ובאמת הסברא נותנת דלא דמיין כלל אהדדי דטעמא דלא מכר את החדר היינו משום דמקרי בית בפ"ע ולא בטילי לגבי מכירת בית ולכך בעינן התם שיהי' בהחדר ד"א [עיי"ש ברא"ש דרוצה לומר החם כן] אבל לענין נדר וודאי דמקרי בית ולכך אסור אף בעלי' ואפשר דאסור אף בחדר וביציע אמנה לענין דינא יש להוכיח כדבריו מהברייתא דקתני בבית לרבות היציע ובין לרב חסדא ובין לאביי יש להוכיח מדהוצרך לרבות ש"מ דיציע לאו בכלל בית דאף לאביי יש להוכיח כן דהא יציע מחוברת לארעא היא וכמש"כ הרשב"ם בב"ב בריש פ' המוכר את הבית אמנם זהו דווקא לפי גירסתינו דגרסינן לרבות את היציע אבל לפי גירסת הר"ן אין שום הוכחה מגמ' דילן ואי איכא לאוכחי הך דינא יש לן לאוכחי מדברי הת"כ שהבי' הר"ן

שם ע"ב ברא"ש ד"ה ת"ל אל פתח כו' אלמא קרינן בי' פתח הבית עכ"ל קשה לפי דבריו דקושיית הש"ס הוא ממאי דאמר במתני' אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף הרי חזינן דתחת המשקוף מקרי פתח הבית א"כ מאי משני שאני גבי בית דכתיב מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא מ"מ תקשי מרישא דמתניתין דקרי לתחת המשקוף פתח הבית אמנם לפירוש רש"י א"ש דהא לא הוי קשיא כלל מרישא דמתניתין משום דמצינן למימר דפתח הבית מקרי בית לחוד לא מקרי ועיקר קושיית הש"ס הוא מסיפא דמתניתין דאמר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הרי דתחת המשקוף מקרי בית וע"ז משני שפיר שאני כו' משום דמן הבית יתורא הוא לרבויי יציאה מן המשקוף אבל לדברי הרא"ש קשה וצ"ע

דף נ"ט ע"א גמ' מתיב רמי בר חמא קונם כו' אמר ר' אבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו כו' מדברי הרא"ש משמע דגם ברישא דמתני' הוא הטעם דאסור משום דיש לו מתירין וקשה לי מ"ש מטבל דתנינן בפ"ט דתרומות הטבל גדוליו מותרין כדתנינן לעיל דף נ"ח

דף ע ע"ב ברא"ש ד"ה הא גופא קשיא ובד"ה ומשני כו' עי' בכתובות דף נ"ז ע"ב. וצ"ע

דף ע"ג בר"ן ד"ה סבר דלמא מטרידנא בסה"ד ולי אפשר דבעל חייש דלמא בעינא למהדר כו' קשה לי לפי דבריו דא"כ למה לא משני הש"ס בנזיר על הא דפריך ויפר לה איהו לשני ג"כ דאי יפר לה איהו לא יוכל למהדר אח"כ ולכך עושה שליח בכדי שיוכל לחזור בו דהא אף לפי מאי דמשני עכשיו דלמא משתלינא או מטרדנא לא סגי לן בהאי תירוצא דהא קשה ע"ז דיפר לה עכשיו וכמו שהקשה הר"ן. וע"כ דבעינן גם עתה לתרוצי דחייש דלא בעי למיהדר בי' ויבטל השליחות א"כ לשני בקצרה מעיקרא דלכך לא עושה השליח בכדי שאם ירצה יבטל ואין לומר דהתם כיון דהש"ס קמקשה דיפר לה בשעה שילך לדרך ע"ז ליכא לשנויי הך שינויא דכיון שהוא הולך לדרך א"כ אינו יכול לבטל השליחות בשעה שהוא בדרך דאם יבטל השליחות בדרך והשליח לא ידע מזה ויבטל הנדר והיא תסמוך ע"ז במה שבטל לה הנדר ותעבור על נדרה ונמצא שהוא עובר בלפני עור לא תתן מכשול ולכך בודאי לא יבטל השליחות וזה אינו דהא יכול לבטל השליחות ע"י שליח אחר שישלח לו שליח שמבטל השליחות: